אהל דוד שבועות יבמות נח

יבם הולד כשר אתיה כר"ע בן יוסף דמרבה אפי' חייבי עשה וע"כ הא דאפקיה רחמנא בלשון הויה להורות דקידושין תופסין ביבמה כשמואל דאי בא להורת שלא יתפסו קידושין לא איצטרך קרא דהא יבמה הוא מחייבי עשה וזה כוונת הש"ס מספקא אי כרב אי כשמואל או כאידך ברייתא דהיינו הנך ברייתות דפליגי בזה וש"ס דמספקא ברפ"ג דכתובת אי ר' ישבב מרבה חייבי עשה קשה לכאורה תיפשט דמרבה אפי' ח"ע דאל"כ קשיין ברייתות אהדדי ונראה דשם קאי למ"ד נכרי ועבד הבא על ב"י הולד ממזר ולדידיה יש לפרש כשיטת תוס' דהך ברייתא הכל מודים בשומרת יבם דהולד כשר אתיה כהך ר"ע דבעי דוקא לאו דשאר ולכך הולד כשר ואפי"ה איצטרך לאשמועינן דלא תימא דהוה כעכ"ום ועבד

ע"ב תוס' ד"ה סוטה וקשה לר"י דנדה נמי לא פקעי קידושין ולי נראה דאי לאו דגלי קרא דתפסי קידושין בנדה הוה מרבינן נדה דלא תפסי קידושין מהקישא דרב יונה דגם נדה נכלל בהאי הקישא

באו"ד היינו קרא להיות לו הקשה מהרש"א דלמה לא נוקי קרא להיות לו על גוף הקרא דהיינו מ"ג ונראה דהר"י סובר דקרא להיות לו א"א לאוקמיה על מ"ג דהר"י סובר כרש"י דמ"ג לא הוה לאו דשאר וא"כ לא מבעי' להך מ"ד אליבא דר"ע דבעי לאו דשאר א"כ ל"ל קרא פשיט' דתפסי קידושין דלא הוה דשאר ואפי' להך דר"ע דלא בעי דשאר מ"מ א"א לאוקמי' על מ"ג דהא ר"ע דריש וי"ו דלא יגלה להורת דלא בעינן לאו דשאר וקשה תיפק מדאיצטרך להיו' לו לאשה על מ"ג דתפסי קידושין ש"מ דלא בעי לאו דשאר אבל אי מוקמינן על סוט' שפיר איצטרך אף לשיטת רש"י דסוטה הוא לאו דאינ' דשאר מ"מ ה"א דלא תפסי קידושין הואיל דטומאה כתיב כעריו' ל"ת קידושין קמ"ל דתפסי והאי להיו' לו הוא יתורא דלהורת שאם קידש ולא בעל שאינו לוקה כבר נשמע מדכתיב להיו' לאשה וכתבו תוס' מדכתיב לאשה משמע דרך אישת ואם לא קידש דאינו לוקה נשמע מדכתי' לקחת' משמע דרך לקוחי' אסרה תורה

באו"ד וא"ת בסוף האומר וכו' ולי נראה דר' סימאי סובר כראב"י דאמר לקמן דף ס"א יש חלל מחייבי עשה מדכתיב אלמנה לא יקח כי אם בתולה מעמיו וכו' ולא יחלל ודריש דלא יחלל קאי ג"כ על כי אם בתולה וא"כ אי לאו כי תהיין ה"א דלא יחלל דדרשינן חלולין הוא עושה ולא ממזרים לא קאי רק אחייבי עשה הוא דאינה עושה ממזרים אבל אלמנה לכה"ג עושה אפי' ממזרים קמ"ל קרא כי תהיין להורת על אלמנה לכה"ג דעל ח"ע לא איצטרך קרא דכבר שמע מלא יחלל והשתא דכתיב כי תהיין אמרינן דלא יחלל קאי אפילו על אלמנה לכה"ג וקרא דכי תהיין גלי דהאי דלא יחלל קאי גם על רישא דקרא וכה"ג כתבו תוס' פסחים דף פ"ג דקרא דכל מושבתיכם גלי על במועדו דאיירי אפי' באברים ופדרים ור"ס דנקט לא יחלל ולא נקט כי תהיין חדא מנהון נקט

באו"ד ולוקי במחזיר סוטתו וקשה לי דלמא קושית הש"ס קאי לר' זעירא בירושלמי פ"י הלכה א' על הא דולד מראשון ומשני ממזר ניחא משני אלא מראשון וכו' ר"ז אמר ר"ע היא דאמר מחזיר סוטה הולד ממזר וא"כ י"ל דקושית הש"ס קאי לר"ז ונראה דשמעתי להקשות לשיטת הרמב"ן דסובר דחמותו לאחר מיתת אשתו הוא רק בארור בעלמא א"כ למה לא מוקי הש"ס כי תהיין על חמותו לאחר מיתת אשתו וצ"ל דסוגיה הש"ס קאי לאביי דסובר לקמן דצ"ד משמעות דורשין א"ב ולדידי' חמותו לאחר מיתת אשתו הוא בכרת אפי' לר"ע וכיון דק שי' הש"ס קאי לאביי שפי' הקשה ולוקי בסוטה שאביי הוא דאמ' ה"מ בסוטה שאין הולד ממזר ועיי' מ"ש בחבורי אהל דוד מס' כתובת דל"א

דף נ ע"א גמרא שני דורת ולא נקט שנות אדם כתב הרא"ש דלעיל קתני בתוספתא דעדיות אע"פ שהימים והשעות כחוט השערה לפני הקב"ה אינה מונה אלא הדורת שנאמר קורא הדורת מראש ואע"פ שנאמר ועבדום וענו אותם ת' שנים כתיב ודור הרביעי ישובו הנה

סליק החולץ ליבמתו פרק רביעי

רבן גמליאל פרק חמישי

ע"ב בגמרא כל כי הני תחלוץ ותיזל מזה הקשה הב"ש כי' קס"א על הב"ח דכתב דאיכא איסור תורה לחלק לשני' דכתיב בית חלוץ בית אחד ולא ב' בתים ודייק כן מתוס' וכתב הב"ש דנעלם ממנו סוגי' דהכא והנה כיון שהב"ח דייק כן מתוספת י"ל דתוס' מפרשו כמ"ש הרשב"א וז"ל דבתמי' קאמר כלומ' וכי כ"כ תחלוץ וכי מה תועלת יש בדבר דבשלומא ביאה אחר חליצה איכא למיגזר דבתר דחלץ לזו שלא מצא חן בעיניו ייבם לזו ואפי' ביבמה אחת איכא למיחש שמא ימלך ליבם אחר שחלץ וא"נ לביאה אחר ביאה שמא תמצא חן בעיניו השני' לאחר שיבם את הראשונה וכו' אבל חליצה אחר חליצה מה הנאה אית ליה ולמה לי' דחליץ והדר חליץ ע"ש וא"כ אין סתירה מסוגי' דהכא דודאי יש איסור אם חולץ לשני' רק דליכא למיגזר

תוס' ד"ה צריכות וכו' ולא ניחא לתוס' דמתני' אתי' כמ"ד אין זיקה וסיפא דקתני גט לזו וכו' וצריכות חליצה מאי צריכות דעלמא דא"כ קשה לקמן דף נ"ג דאמר הש"ס לימא מסייע לרבה בר"ה דחליצה פסולה צריכה לחזור וכו' ולא אסיק דצריכות דעלמא א"כ אדמסייע לרבה בר ר"ה תקשה לי' מרישא דמתני' למה לא קתני גבי עשה מאמר בזו ובזו דצריכות חליצה לכן כתבו תוס' דצריכות קאי נמי אחליצה

דף נ"א ע"א רש"י ד"ה ה"ג וכו' וכ"ש דאי חלין לשני' אלא עצה טובה שלא יאסור הקשה מהרש"א תיפק משום לא ישפוך אדם וכו' ולי נראה דלא רצה רש"י לפרש כן דא"כ לעיל דף י"א דבעי הש"ס למיפשט מהאי דחולץ לפסולה מ"ג ולא אסיק האי דלא ישפוך וכו' א"כ אדמיפשט לי' יותר הוה לי' להקשות מברייתא דר"ג דאמר חולץ לראשונה למה לראשונה דוקא ואי משום לא ישפוך הא איהו לא אסיק לכן כתב רש"י משום עצה טובה: גם י"ל דלא רצה רש"י לפרש כן דא"כ קשה לקמן דנ"ג דאמר הש"ס לימא מסייע לשמואל ותיובתא לר' יוסף ומאי קושי' על ר"י לימא אנא דאמרי כר"ג לכן כתב רש"י דמר"ג י"ל משום עצה טובה שלא יאסור עצמו בקרובת ב' ובאמת רבינו מאיר הקשה לקמן דף נ"ג על פרש"י דמאי הקשה על ר"י תקשה למתני' דחולץ דתנן חולץ לפסולה ור"י לא חידש כלום רק אמר כאן שנה רבי ולי נראה דמתני' דחולץ לפסולה יש לפרש דקאי על מחזיר גרושתו כמו דרצה הש"ס לעיל די"א לפרש כך

ע"ב גמרא אמר ר"ש לחכמים אם ביאת ראשון ביאה וכו' והקשו תוס' הא ש"י שזינתה אסורה ליבמה והראב"ד מתרץ דהא איתא בקידושין די"ט א"א פרט לקטן ומוקי ר"א ביבם בן ט' ומהא נמי יכילנן למימר לדעת ר"ש דכמאמר שוי' רבנן דאין דינה כא"א גמורא והקשה הרמב"ן לרב דאמר לקמן דף כ"ו קנה לכל וכו' ועלה בלבי כיון דהאי דר"ה דאמר ש"י שזינתה לאו כ"ע הוא כדאי' סוטה די"ח וא"כ דילמא רב ל"ל דר"ה ור"ה א"ל כשמואל דלא קנה רק לדברים האמורים בפרשה אמנם לקמן דצ"ו רצה הש"ס לומר דרב סובר כר"ה לכן נראה דגם הראב"ד מסיק דיש לאוקמי' בקטנה דפיתוי' קטנה אונס רק דרצה הראב"ד לתרץ אף לשיטת הירושלמי דלא ס"ל פיתוי' קטנה אונס וירושלמי אולי ס"ל כשמואל דלא קנה רק לדברים האמורים וכו'

רש"י ד"ה והא ביאה פסולה וכו' דקא בעי נמי חליצה ומהרש"ל הקשה דבמתני' פרש"י דלא בעי חליצה ועיי"ש במהרש"א וכבר עמד בסתירות דברי רש"י הללו הרמב"ן והרשב"א בחדושיהם

דף נ"ב ע"א תוס' ד"ה על הנייר ועיי' ח"מ סי' מ"ב ש"ך ס"ק ב' מש"כ שם גם מה שהקשה הראב"ד וכו' דילמא אנן קיי"ל כאביי וצ"ע דהא אביי סובר כר"א ועיי' סנהדרין דף כ"ח תוס' ד"ה והא ובמס' ב"מ דף ד' תוס' ד"ה שובר ועיי' ב"ב דף ל"ה תוס' ד"ה ושמואל

שם בגמרא ואשה גרושה מאשה אפי' לא נתגרשה אלא מאשה וכו' והרמב"ם כתב דהוא רק אסמכתא ונראה לסייע להרמב"ם דהנה המהרש"א במס' קידושין דף י"ג ע"ב הקשה על תוס' ד"ה מדאמר איך משכחת שאחיו של כה"ג יקח גרושה ואם נאמר דהוא דרשא גמורה משכחת שאחיו של כה"ג גירש אשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני וא"א מותרת לכל אדם ואח"כ מת ונפלה לפני אחיו כה"ג ליבום שהרי הגט אינה מתיר אותה וזקוקה היא ליבום קמ"ל קרא דאסורה היא ליבם וא"כ י"ל דלהרמב"ם הי' קשה קושית תוס' הנ"ל וניחא לתרץ דע"כ לא מיירי ביבמה כקושית מהרש"א דאיך משכחת גרושה רק הא איכא לאשכוחי כהנ"ל וע"כ דהוא אסמכתא עוד יש לתרץ קושית מהרש"א לפי מ"ש הח"מ אה"ע סי' ה' דכהן פצוע דכא מותר לישא גרושה וא"כ משכחת כהן פצוע דכא נשא גרושה והיא גיורת (דהיינו שנתגרשה מבעלה הראשון שהי' ישראל) דמשום פ"ד לא אסירא דקהל גרים לא אקרי קהל ואח"כ מת הפ"ד ונפלה לפני אחיו כה"ג ליבום דאשת סריס אדם שהיתה לו שעת הכושר מתיבמות

ע"ב תוס' ד"ה ולאשה וכו' אבל למ"ד אדה מקנה דבר שלא בא לעולם הוי גט וכו' ואף דבשעת כתיבה לא הי' ראוי' לנתינה משמע אפי"ה הוה גט ומכאן קשה לי על הפ"י מס' גיטין דף ע' על הא דאי' מי שאמר כתבו גט ואחזה קורדייקס אין כותבין עד שישתפה וטעמא דכתיב וכתב ונתן דבעינן שיהי' ראוי' לנתינה בשעת כתיבה ע"ש ומדברי תוס' לא משמע כן ולי נראה דהא דאין כתבין עד שישתפה הוא מדרבנן אמנם בשה"ע אה"ע סי' קכ"א סי' ב' כתב דאינו גט ותמה הח"מ דלמה לא פסק כהרמב"ם שכתב דאינו רק פסול ולי נראה דלדעת פוסקים שסוברים דסופר צריך לכתוב בשליחות הבעל וא"כ צריך שיהיו הבעל