אהל דוד שבועות יבמות נו

אע"ג דמסיק התם שנוי' אחרינא מ"מ הא דגזרו ליכא רק ב' שעות לא הדר וכעין זה דקדק ר"ת בפרקין ולפמ"ש הפ"י שם יש לחלק

דף מ"ג ע"א תוס' ד"ה במקום עיי' במהרש"ל ומהרש"א ובב"י אי האי וכן איתא בבעל ה"ג קאי על תירץ א' ובמרדכי במס' מ"ק סימן אלף תקט"ז הביא בשם הר"י דאורלייתא מפרש באשה מותרת בנטילת שער ומביא ראי' מבה"ג וכתב עוד דלר' יוסי דשרי תספורת באבל ועיי' מ"ש עוד שם בשם ר"ת

שם בגמר' אמר ר"ח ק"ו וכו' וקשה לי על ספר כריתות בבתי מידות סי' יו"ד שכתב דבדרבנן לא עבדינן ק"ו והביא ראי' מפ"ג דמסכת ידים וא"כ איך עביד ר"ח ק"ו משבועה שחל ת"ב הלא בדרבנן לא עבדינן ק"ו

ע"ב אשתו ארוסה לא מטמא לו מכאן הקשה הראב"ד על הרמב"ם דפסק דנשים אינן מצוות לטמאות לקרובים ונראה דהרמב"ן כתב דטעמי' דרמב"ם דס"ל דכל דאית' בבל יטמא איתא בלה יטמא והנה האי דלא יטמא כי אם לשארו כתיב בתרי קראי וזה מקרי סמוכין ולא הקישא כמ"ש תוס' לעיל דף ה' ד"ה לא וא"כ יש לאוקמי' הך ברייתא אשתו ארוסה כר' יוד' דלא דריש סמוכין כדאי' לעיל דף ד' ולדידי' גם נשים מציות לטמאות לקרוביהן אבל לדידן דדרשינן סמוכין ממילא דרשינן ג"כ כל שישנו בבל יטמא ישנו בטומאת קרובים ובזה מתורץ מה שהקשה הטורי אבן במס' ר"ה דף ט"ו על הרמב"ם מסוגי' דסוכה דף כ"ה טמאי מת מניה היו והיינו טומאת קרובים ולפי מה שנתן הרמב"ם טעם משום דכל שישנו בבל יטמא איתא בלה יטמא והני נשי דליתנהו בבל יטמא דכתי' בני אהרן ולא בנות אהרן אינם בלה יטמא א"כ גם ישראלים לא שייכו במצוה זו ולהנ"ל י"ל דאולי גם ר"י לא דריש מסוכין

שם בגמ' מלארוס ומלינשא הא דנקט תרתי דאי הוה נקט מלארוס לחוד ה"א להנשא שרי משום ביטול פו"ר ואי הוה נקט לינשא ה"א לארוס שרי דאין בו שמחה כ"כ ובזה מיושב מה שהקשה מהרש"ל על תוס' בכתובת דף מ"ז ד"ה דמסר

דף מ"ד ע"א תוס' ד"ה כי תימא א"כ ל"ל קרא דאין חולץ לב' בתים עכ"ל ולי נראה דגם המקשה ידע מרבוי דיבמתו רק דקשה לי' דהא הך יבמתו איצטרך כמ"ש הרשב"א לעיל דמני' ילפינן על חייבי עשה דצריכה חלילה דלא נימא כיון דמד"ת אינו עולה ליבום דמאי אולמי' האי עשה מהאי עשה קמ"ל דאפ"ה צריכה חליצה והמתרצין השיב דתרתי שמעינן מהך קרא וא"כ איצטרך דאין חולץ לב' בתים אפי' אם אחת היא מחייבי עשה ליבם ואז בודאי מותר ליבם צרתה ולא קרינן ב' בתים דהלא אותה שהיא מח"ע אסורה מד"ת ליבום וקמ"ל קרא דאם חלצה לאחת צרתה פטורה מחליצה ועיי' מ"ש תוס' לקמן ד"ה אלמה

תוס' ד"ה א"כ אכתי המ"ל תנינא בפ' האומר ולפמ"ש התי"ט במס' שבועת פ"ד משנה י"א דדרך התנא לאשמעינן דבר אחד בב' מס' ולא בחדא מס' ניחא

ע"ב בגמרא היא כשרה עיי' מ"ש לעיל ד' ט"ו על תוס' ד"ה נעשה

תוס' ד"ה היא. וז"ל ר"ע היכא דרש ובתוספי הרא"ש כתב בשם מורי דמוקי היא תועבה בסוטה דה"מ בבא על הסוטה שאין הולד ממזר ע"ש ואכתי קשה לזעירי בירושלמי פ' יו"ד הלכה א' דסובר דלר"ע אפי' בבא על הסוטה הולד ממזר

תוס' ד"ה עשאה אבל ק"ק דבפ"ק דתמורה וכו' ונראה דבמס' קידושין דף ס"ח יליף דקידושין תופסין בח"ל מכי תהיין וא"כ קשה מאי מקשה הש"ס במס' תמורה על רבא מכה"ג באלמנא דלמה משום דגלי קרא דקידושין תופסין בח"ל מכי תהיין רק י"ל דמהאי קרא לא שמעינן ק היכא דליכא איסור בקידושין אבל אמנה לכה"ג דאיכא איסור בקידושין דכתיב לא יקח דקאי על הקידושין ראוי לומר אי עביד לא מהני והנה הא דאיצטרך כי תהיין דאין קידושין תופסין בח"ל משום דה"א דנילף מיבמה לשוק והנה מהרש"א הקשה שם דיותר יש למילף מנדה דק"ת ותירץ הפ"י דמה לנדה שיש היתר לאיסורו אמנם י"ל סוטה יוכיח דאין היתר לאיסורו וקידושין תפסי בה ונראה דסוגי' קאי לר"י ב"כ לעיל ד' י"א דליכא לאו בסוטה וא"ל דנילף במה הצד אולי יש פירכא כל דהוא ועל מה"צ פרכינן פירכא כ"ד וכיוצא בזה כתב מהרש"א דף ס"ז במס' פסחים וא"כ מתורץ קושית תוס' די"ל דר"י סובר כחכמים לעיל דף י"א דמוקמי' אשר הוטמאה על סוטה וא"כ היא בלאו וא"כ לא איצטרך כי תהיין על אותן ח"ל שאין איסור בקידושין לחוד פשיטה דאדנילף מיבמה יותר יש למילף מנדה וסוטה וע"כ נ"ל דכי תהיין קאי על אלמנה לכה"ג דה"א כיון דאמר קרא לא תעביד אי עביד לא מהני קמ"ל קרא דאפ"ה תפסי קידושין

שם כיון שבא עלי' פסלה לכהונה הקשה הרשב"א נימא גר עמוני שנשא בת ישראל יוכיח שביאתו בעבירה ובתו כשרה לכהונה נראה דאיכא למיפרך מה לגר שמותר מיהת בממזרת שהיא מזרע ישראל ואפי' מאן דאוסר גר בממזרת היינו גר שמותר לבוא בקהל אבל גר עמוני לכ"ע מותר בממזרת כדאי' להדי' בקידושין לכך בתו כשרה לכהונה אבל כותי ועבד אסורים בממזרת ולכך דין שבתו פסולה לכהונה אמנם הש"ס מסיק שילהי פרק האומר דממזר מותר בשפחה וממילא גם עבד מותר בממזרת ז"א דלרמב"ם בעבד ליכא איסור תורה וע"כ נקט עבד אגב כותי וכה"ג כתבו תוס' לעיל דף ט"ו ע"ב ד"ה קסבר דנקט כותי אגב עבד כ"כ להרמב"ם נקט עבד אגב כותי דהרמב"ם פסק ישראל הבא על הכותית דרך אישות לוקה ועוד י"ל דאיכא למיפרך מה לגר עמוני שנשא בת ישראל דקידושין מיהת תופסין תאמר בעובדי כוכבים ועבד דאין ק"ת: וחכם א' הראה לי דהב"ש סי' ד' ס"ק ד' סותר זה

דף מ"ה ע"א תוס' ד"ה יצאו וא"ת וכו' ונראה לתרץ דמק"ו לא הוי לקי דאין מזהרין מן הדין והנה זה הוא ק"ו דאם הולד ממזר כ"ש דפוסל בביאתו אבל השתא דכתב רחמנא אלמנה וגרושה אף דהוא לאו הבא מכלל עשה שפיר לקי כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מה' מאכלות אסורת ובמ"מ שם דהיכא דאיכא לאו הבא מכלל עשה שוב מזהירין מה"ד ובפ' יו"ד יוחסין לא מקשה הש"ס רק על לשון דאמר ר' יוד' מנין לעובדי כוכבים ועבד שבא על בת ישראל וכו' דקשה איך שייך מניין דמשמע דלולי קרא לא הוה ידעינן שום איסור על זה מקשה הש"ס הלא איכא ק"ו ולא הוה למימר רק מניין דלוקה וגם להרמב"ן דחולק על הרמב"ם הנ"ל מ"מ לר"ט דסובר סוף פ"ג דקידושין דממזר נושא שפחה והקשו הלא ממזר חייב בכל המצות לכן כתב הב"ש סי' ט"ז דמזה יש ראי' להרמב"ם דליכא איסור תורה בשפחה וה"ה עבד מותר בבת ישראל מד"ת וחולק על התרגום וא"כ איצטרך אלמנה וגרושה על עבד הבא על בת ישראל דלא הוה ממזר מד"ת דביאת היתר הוא ונקט עבד אגב עובדי כוכבים כמ"ש תוס' לעיל דף ט"ז ע"ב ד"ה קסבר. דנקט כותי אגב עבד ובסוף קידושין שפיר מקשה הש"ס על ר"י דאיהו ע"כ סובר כהתרגום דעבד ושפחה אסורים מד"ת דאל"כ לא הוה גזר דכותי לא ישא כותית ואי הוה מדרבנן לא הוה גזר כולה האי גם י"ל דר"י סובר כר' יוד' סוף פ"ב דפסחים דכל היכא דכתיב בתחילת הפרשה לאמור ללאו אמר א"כ מק"ו לא הוה לקי דאין מזהירין מה"ד אבל מקרא דאלמנה וגרושה אף דהוא לאו הבא מכלל עשה מ"מ כיון דכתיב לאמר בתחילת הפרשה לאו מעלי' הוא והש"ס שילהי דקידושין לא הקשה רק על לשון מניין

שם ע"ב ושניהם לא למדוהו אלא מא"א כתב הרשב"א בשם הרב האי דגרס דמאן דמכשיר דומי' דאשת אב מה א"א שזרעו מיוחס אחריו והקשה הרשב"א תינח עבד אבל עובדי כוכבים יש לו חייס ולי נראה דרב האי סובר כמ"ש תוס' לעיל דף ט"ז ד"ה קסבר בתירץ ב' דמעובדי כוכבים ליכא ממזר רק מדרבנן ונקט כותי אגב עבד אף דא"א הנבעלת לעכ"ום איכ' איסור תורה מ"מ כיון דליכא כרת ומיתת ב"ד כמ"ש הבעה"מ ובמלחמות בפ' בן סורר דרעהו כתיב א"כ פשיטא דאין הולד ממזר דלא דמי' לאשת אב ועיי' תוס' ד"ה מה אבל לעבד וודאי איכא כרת דאחיו הוא כדאי' בב"ק דף פ"ח לכך מסיק דגם עבד לא דמי' לאשת אב הואיל ואין זרעו מתיחס אחריו אמנם קשה לי מהירושלמי בפרק האומר תני' עכ"ום ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר התיב ר"ש וכו' הרי יבמה שזינתה דאין לו עליו ועל אחרים קידושין והולד כשר ע"ש וקשה להמקשה תקשה לנפשי' דלמה יבמה שזינתה הולד כשר נילף מאשת אב דהלא יבמה לשוק זרעו מיוחס אחריו

תוס' ד"ה כיון ובתוס' הרא"ש כתב דנראה לדון דוקא בכפי' כי ה דהכא דהוה מידי דשררה שייך למידרש כל שימת שאתה משים לא יהי' רק מקרב אחיך אבל לדין בעלמא לא בעינן מקרב אחיך

דף מ"ו ע"א שחרור מפקיע מידי שעבוד וקשה לי על תוס' ו שכתבו במס' גיטין דאביי ל"ל האי דרבא וקשה כיון דל סובר האי דרבא איך יחלוק על רב הלא דרך הש"ס להקשות מרב על שאר אמוראים שרב הוא רבן של בני הגולה כמ"ש רש"י במס' ביצה דף ט' אמנם בס' כריתות ימות עולם שער ג' סי' ט"ז כתב דאם אמורה אמר בשם תנא יוכל אמורא אחר לחלוק וא"כ גם כאן כיון דר"ח בר גורי' אמר זה בשם רב יוכל אביי לחלוק אמנם אם ברייתא נאמר מפי אמורא אין רשאי אמורא אחר לחלוק ועיי' לעיל דף י"ג תוס' ד"ה לא וא"ת תקשה ברייתא דרמי ב"י ודברי רב במס' גיטין דף מ' ע"ב יפרש אביי כגירסת הירושלמי שם פ"ד ה"ד

ע"ב תוס' ד"ה כי פליגי עיי' במהרש"א מה שהקשה ונראה דלא ניחא להש"ס לומר דטעמי' דר"י כר"ע דא"כ קשה על ר' יוחנן דאמר ג"כ אינו גר עד שימול ויטבול ולדידי' ליכא למימר דס"ל ג"כ כר"ע דמוקי תושב ושכר על מל ולא טבל דא"כ קשה מנ"ל דערל אסור בתרומה וח"ל דמפיק מדרשא דר"ע דמשוי' ערל כטמא הלא ר"י ס"ל הלכה כסתם משנה ובריש חגיגה איתא הכל חייבין בריאה חוץ מחש"ו ואיתא בש"ס תנא אף הערל ומוקי הש"ס כר"ע וא"כ סתם מתני' דלא תני ערל ש"מ דלא משוי' ערל כטמא דבשלמא הא דלא תני במתני' טמא י"ל כמ"ש תוס' שם משום דפשיטה היא אבל ערל הוה למתני' לאשמועינן לאפוקי מרבנן דר"ע אע"כ דמתני' לא משוי ערל כטמא (אבל בתוס' שם ד"נ. חוץ לא משמע כן) וא"ל דס"ל לר"י דערל אסור בתרומה מגז"ש דתושב שכר אף דחד קרא איצטרך על מל ולא טבל מ"מ דלמא ס"ל מופנה מצד א אין מושיבין ז"א דהא ר"י אמר לקמן דף ק"ז דמוחלפת השיטה וחכמים מכשירן חליצה בשמאל ואף דאיכא גז"ש ממצורע ע"כ לדידי' חכמים סברי הואיל דאינו מופנה רק מצד אחד מושיבין דמה למצורע שטעון ארז וכו' והא דאמר הש"ס בכמה דוכתי' ושמעינן לר"א מופנה מצד אחד מושיבין כבר כתב מ"ו בצל"ח דזה הוא דוקא לשיטת רבא לקמן