אהל דוד שבועות יבמות נה

אדם מיבם ולדידי' ע"כ קרא בא להורת שיקנה יבם קטן מד"ת אבל סוגי' דהאשה רבה דמסיק דעשו ביאת בן ט' כמאמר קאי אליבא דהלכתא דפסקינן דסריס חמה אינו מיבם הואיל ולא היתה לו שעת הכושר וא"כ קטן ג"כ דלא הי' לו שעת הכושר ה"א דאסור א"כ לא מרבינן מקרא רק דלא נימא דעביד איסורא ולא שיקנה אותה לגמרי וא"כ לדידן מודה רש"י דקטן אינו קונה אותה מד"ת וא"כ יפה כתב רש"י דליכא לאוקמי' בקטן ממש כיון דלא קנה אותה מד"ת צריך להשהות

דף מ' תוס' ד"ה שנה כתב וכו' בתוספי הרא"ש דהאי לעכב דהכא לא כשנה לעכב דעלמא דהתם רצה לומר לעכב ולפסול הקרבן אבל הכא לאחר שקרב הקומץ א"א לקרבן לפסול אלא הכי קאמר אם עשה כבר חלוט בדיעבד לא יאכלנו אלא יחזיר ויאפה בתנור וקשה לי מסוגי' דזבחים דף כ"ט ע"א אחר שהוכשר יחזור ויפסול אמר לו ר"ע מצינו בזב חבה וכו' אף אתה אל תתמה אע"פ שהוכשר יחזור ויפסול

ע"ב בגמרא דתני ר"ח ד' מד"ת. אחיו ובת אחיו מד"ת מכאן קשה לי על הרמב"ם דפסק דחלוצה לחולץ אין אסורה רק מדרבנן וקרא דלא יבנה הוא אסמכתא והלא כאן אמר ר"ח דהוא מד"ת ופרש"י דקם בלא יבנה ונראה דהרמב"ם מפרש כמו שמפורש בתוספי הרא"ש בשם הר"מ ח"ל דבנו על אב קאי דהיינו אחיו והא דקתני אחיו מאמו תני אחיו מאב ותני אחיו מאם והרמב"ם מפרש בחד צד כרש"י דהיינו רישא בנו קאי על החולץ דאסירא לי' משום אחי אב וסיפא דאחיו קאי על אחיו מאם דהרמב"ם מודה דאסירא ועיי' מ"מ שמפרש טעם של הרמב"ם ובאחיו מאם לא שייך שליחותה דאחים קעביד דיבום מאב דוקא: אמנם קשה לי על הר"ם שמפרש דקאי על אחיו מאם א"כ איך תני' ובן אחיו הלא אשת אחי אב מאם הוא רק שניות וצ"ל דבן אחיו דסיפא קאי על בן אחיו מאב עוד נראה דהרמב"ם מוקי הא דתני ר"ח כר"ע דמשוי אחות חליצה כאחות אשתו ועיי' רמב"ם בפי' משניות שמפרש טעמי' דר"ע דאין אחר חליצה כלום משום דכשחלצה חזרה הערוה כמו שהי' קודם מיתת אחיו

דף מ"א ע"א תוס' ד"ה מאי טעמא וכו' הקשה מהרש"א אם יש לחלק דזיקה דרבנן א"כ איך מוקי הש"ס בריית' דג' אחין כר"א ונרא' דהך בריית' דג' אחין דמוקי כר"א דהנה ר"א הוא מתלמידי וב"ש מתיר צרת ערוה ליבום וא"כ מוקי לצרור כר"ש דבשעה שהן נעשות צרת לא יהי' לקוחין וא"כ כשמת אחיו השני אז אסור' ראשונה מד"ת משו' שנעשות צרת זה לזה בזיקה אלא דקשה אי סבר כר"ש למה חולצת הראשונה תיתי איסור צרת ערוה בזיקה וידחה היבום דהא לר"ש היא בכרת וכה"ג מקשה הש"ס לקמן דע"ט ונראה דהך ברייתא סובר בהא ג"כ כר"ש דמספקא לי' אי מאמר קונה או לא ואי מאמר קינה מיד כשעשה מאמר בראשונה הרי הוא כאלו כנסה וכשמת אחיי השני אין אשתו נזקקת לו כלל ולא נעשית צרה בזיקה רק תצא משום אחרת אשה או מאמר לא קנה רק דקשה למה ראשונה צריכה חליצה תהיה יוצאת בגט ממ"נ אי מאמר קונה מד"ת הרי היא כמו שיבמה ויוצאת בגט ואי מאמר לא קנה יוצאת בלא כלום דכשמת אחיו השני נעשה צרת ערוה בזיקה ונראה דבזה פליג הברייתא על ר"ש דר"ש סובר אי מאמר קונה מגרשה בגט והברייתא סובר אף אי מאמר קונה מד"ת לא מהני רק לדחות בצרה וכן הוא חד מ"ד בירושלמי דאפי' אי מאמר קונה מד"ת אפ"ה לא סגי בגט וכן הוא דעת ב"ש לעיל דכ"ט גבי ב' אחין שנשאו ב' אחיות וא' מופנה וכו' סובר ב"ש דאשתו עור ומסיק הש"ס דלא קנה רק לדחות והרי ב"ש מתיר צרת ערוה וע"כ מוקי לצרור כר"ש דבשעה שנעשו צרות לא יהי' לקוחין והלא לב"ש ב' אחיות שנפל' לפני יבם המה אסורים מד"ת ואפ"ה אם עשה מאמר בראשונה קודם שנפלה השני' מותרת הראשונה אף דמאמר אינו קינה לגמרי כ"כ יש לומר דהברייתא מספקא אי מאמר קונה ואף אי קינה סובר הברייתא בהא כב"ש דאינו קונה רק לדחות הצרה ואי בעי לאפוקי בגט לא סגי

תוס' ד"ה ואמאי והר"מ תירץ משום דרב מצי לשנוי' דמיירי הכא ששהא הרבה משעה שמת אחיו הראשון וקנסה לי' לפי שהיה לו לכנסה בשעה שעשה מאמר ולא כנס ורב דשרי לעיל אפילו מתה הראשונה מיירי שלא הספיק לכנסה עד שנפלה השני' אבל הכא פריך שפיר דהא לעיל נמי פשע שקידש אחותה ע"כ וקש' לי דאם יש סבר לחלק בזה א"כ מאי הקשה הש"ס לעיל על ר"י דאמר מתה ב' מותר בראשונה מהאי דחולצת ואמאי ליקו חד וכו' דלמא ר"י לא מתיר רק שלא הספיק לכנסה עד שמת אחיו הב' ומתני' מיירי ששהא זמן רב משעה שמת אחיו הראשון שהי' לו לכנסה מיד

ע"ב תוס' ד"ה הספקות ומיהו מהא דספק קידושין דפד"א וכו' כוונתם להא דלעיל דלמ"ד וכולין שהיה בהן ספק קידושין ובתוס' הרא"ש כתב בשם הר"ם לתרץ דהתם נולד הספק ואיכא לאוקמי' שמתה הערוה אחר מיתת בעלה ואין הדבר יוכל להתברר כי לא ידענו מי הי' שם שנשאל את פיו אבל הכא שנולד בו הספק לפנינו יוכל להתברר יותר לשאול את מי ומי העומדים שם. והנה בודאי אין כוונתו מהאי דכולן שהיו ס' גירושין דשם לא איירי במיתה רק כוונתו לתרץ דאמאי לא מקשה הש"ס מהא דמגורשת ואינה מגורשת ואמרינן למאי הלכתא דצרתה חולצת

תוס' ד"ה אלימא הקשו דלוקי בספק גירושין כוונתם דוודאי גם אי מוקמינן בכה"ג מ"מ קשה נימא כיון דאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה רק למה מוקי בקידש אחת מב' אחיות דוקא ולמה לא מוקי בספק גירושין והרא"ש כתב בשם רבינו מאיר לתרץ דאי בספק גירושין ליתני הספיקה חולצת כדקתני בסיפא דתוספת' החרשת והשוטה מתיבמות ולא חולצת עקרה תקנה כולה קתני בלשון יחיד ומדלא קתני גם הכא בלשון יחיד דומי' דהני ש"מ דאיירי בכה"ג דאיכא תרי ספיקת והיינו שקידש אחת מב' אחיות ומעיקרא נמי כי אמר אלימא ספק קידושין ה"פ ונוקמי' כגון שקידש אחת מב' אחיות ע"כ ולי נראה הא דלא הקשה הש"ס מספק קדושי ערוה דיש סברא לומר דשאני התם דחולצת משום דמד"ת עולה ליבום כדאי' לעיל אשה זו בחזקת וכו' אבל בתוך ג' מד"ת אינה עולה ליבם דשמא מעוברת היא

שם בגמ' והילכתה לית לה מזונות קשה לי למה הוצרך הש"ס למיפסק הלא בכ"מ רבינא לחומרא ור"א לקולא והלכ' כרבינא לקולא ותוס' במס' ב"ק דף ע"ט ד"ה או ובמס' ב"מ דף צ"ה ד"ה איתמר כתבו בשם ר"ח דהיכ' דפליגי בממון הוא לקולא למיפט' המוחזק ומזה יש סיוע לספ' התרומ' הביאו של"ה בתור' שבע"פ דף תט"ו דכשנחלקו ר"א ורבינא בממון הוא לקולא למלוה גם יש סיוע להפוסקים הביאו שה"ע ח"מ סי' שע"ד ס"ג אמנם י"ל דבעי למיהב טעם מן השמים קנסהו ועיי' הרשב"א במס' חולין גבי השוחט בסכין של עובדי כוכבים ועיי' תוס' חולין ד' מ"ו ע"ב ד"ה והלכתא ובשיטה מקובצת מס' ב"ק דף ע"ט כתב בשם הרא"ש כל היכא דפליגי גם אמוראי אחרינא בזה לא אמרינן האי כללא הלכה כרבינא ועיי' בה"ג הלכות יבום וחליצה דף מ"ה גבי הבא על יבמתו וחזר ובא על צרתו ועיי' ב"י סי' קס"ג ועיי' ס' כריתות בתי מידות בית ב' סי' י"ט ובשיורי כה"ג בכללי התלמוד סי' נ"ב כתב בשם המאירי דכל היכא דשייכא פלוגתייהו בפלוגתא אחרינא ובאותה פלוגת' הלכה רווחת פטור או אסור לא נאמר כלל זה

דף מ"ב ע"א תוס' ד"ה אחר עיי' תה"ד סי' רכ"ד מ"ש בדברי תוס'

רש"י ד"ה יפטור וכו' ואיכא למיחש שמא ייבם א"א מאמו הקשה מהרש"א הלא אף אי בנו הוא רחמנא אפקרי' לזרעי' ונראה דלעיל דף ט"ז אמר ר"א עכ"ום שקידש בזה"ז חוששין לקידושין שמא מיו"ד שבטים וכל קבוע כמחנה וכתבו תוס' שם דס"ל לר"א ישראל הבא על הכותית הזרע מתיחס אחריו והנך משניות דקתני ולדה כמותה אתי' כרבנן ואיהו ס"ל כר"ע וא"כ אי משום דרחמנא אפקרי' לזרעי' לא הי' צריכה להמתין ג' חדשים דהיה ס"ס שמא בן ז' והוא מישראל ואת"ל שהוא בן ט' שמא מיו"ד שבטים היא אותו גר וישראל ממזר הוא ולא שייך אפקרי' לזרעי' ורש"י רוצה לפרש אף בדוכתי דקביע וס"ס זה יוכל להתהפך שמא מיו"ד שבטים ואת"ל דלא בא מיו"ד שבטים שמא בן ז' היא לכך כתב רש"י דסתם וכו' וא"כ ס"ס זה אינו יוכל להתהפך דנימא שמא לא זינתה ואת"ל זינתה מאחר (והיינו שאותה זרע הוא מאיש אחר הלא על אותי זרע צריכן אנו לדון) וא"כ שוב לא שייך לומר שנזרע בקדושה ואף שדעת רש"י במס' ע"ז דלא בעינן להתהפך מ"מ כאן דאיתחזק איסור א"א משים דהוא בכרת איכא דעת רבוותא דצריך להיות שיתהפך והא דאיתא בברייתא לקמן בפרק נושאין אחין תאומים הורתן שלא בקדושה דלא חולצין משי' דאפקרי' לזרעי' ולא חיישי' שמא מיו"ד שבטים הוא יש לאוקמי' הך ברייתא כמ"ד ישראל הבא על הכותית יולדה כמותה ואף דבת ישראל לממזר אינה מתיבמת מ"מ הוא מדרבנן דמד"ת ח"ל בני יבום כדאי' לעיל דף כ' והוי ספק דרבנן דדילמא היא נזרע בקדושה: הנה הרמב"ן הקשה למה לא אמר הש"ס הטעם משי' הבחנה שלא ישא מעוברת חבירו ומ"ו בנ"ב תונה דא"כ גר וגיורת למה צריכן להמתין ג' חדשים ולי נראה דאף דהש"ס מסיק דבנו חייס ומסמס בביצם וחלב הייני היכא שידוע לו בוודאי שהוא בנו והלא רש"י כתב דסתם כותית וכו' וא"כ יחיש הגר שמא הולד אינו ממנו ולא ימסמם בביצם וחלב ויש גם בגר וגיורת חשש מעוברת חבירו

ע"ב גמרא סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם כתב נ"י בשם הרמב"ן וגם הרשב"א בתשובה סי' קי"ד דאין הכוונה דהלכה כמחלוקת רק דאין הלכה כסתם ונ"מ היכא דמסתבר טעמי' דמחלוקת בצידו יכלינן למימר דאין הלכה כסתם ועיי' נדה דף ל"ב ושם דף נ' ועיי' עירובין ד' ל"ד ד"ה נוטל והיש"ש סי' ל"א הקשה מסוגי' דיש נוחלין וכ"ת סתם כריב"ב סתם ואח"כ מחלוקת ומאי קושי' דסתם כוותי' שיהי' רבים ויוכל להיות הלכה כמותי אף לגבי רבים החולקין וכו' ועפ"ז כתב ג"כ בפ' י"ד סי' ח"י אבל כבר הרגיש בזה הרמב"ן בחדושיו וכתב הא דמקשה הש"ס סתם ואח"כ מחלוקת לאו לאקשויה שא"א להיות הלכה כמותו אלא לומר כיון שאין הלכה וודאי כסתם למה טרח התנא למיסתם כוותי' ובאידך מתני' פלוגתא דריב"ב ורבנן תני לרבנן בסתמא ולריב"ב ביחיד ע"ש. ועוד הלא תוס' כתבי לקמן דף מ"ד ד"ה ודילמא בר"פ רנ סמיך אקושי' אחריתא דקאמר מאי אלא

תוס' ד"ה סתם ואין נראה לר"ת וכו' ופנ"י במס' כתובת הקשה הלא בכמה דוכתי מצינו דמשתנה הדין לפי האקימתות עיי"ש מה שתירץ וכ"כ קשה לי על התה"ד סי' קכ"א שכתב הואיל ולשנויה קמא אדם טועה ב' שעות אין לאסור רק ב' שעות קודם חצות וכו'