אהל דוד שבועות יבמות נג

מתיר אפי' בגדולה והא דנקט קטנה להודיעך כוחו דר"י אפי' בקטנה אוסר ועיי' מ"ש מ"ו בצל"ח ריש ביצה דבמילתא דרבנן לא אמרינן כחו דהתירה עדיף ומיישב שם הסוגי' ריש ביצה רק דקשה על סברא זו ממס' ערובין דף ע"ב ולפליגי במוספים דכחו דהתירא עדיף ושם הוא דרבנן ועיי' תוס' ריש מ"ק ובמס' בכורת דף כ"ו ע"א עוד נראה דטעמי' דשמואל כיון דבברייתא קתני אנוסה ומפותה מסתמה איירי בגדולה דבקטנה לא שייך מפותה דפתוי קטנה אונס (ויש סתירה לזה מדברי תוס' מס' שבועת דל"ג ד"ה שאנס) הרי דגם בגדולה מתיר ולא חייש שמא לא נהפכה יפה ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הרא"ש להך גירסא יתירה על ג"ש א"כ איך מוקי שמואל כר"י דלמא לא שרי ר"י רק בקטנה ולהנ"ל ניחא דר"י מתיר ע"כ אפי' בגדולה כיון דלא חייש שמא לא נהפכה יפה ולא נקט קטנה רק להודיעך כחו דרבי יוד'

שם ומי גזרינן קטנה אטו גדולה והא תנן. קשה לי דלמא באמת מתני' לא גזור קטנה אטו גדולה ושמואל, דאמר כר"מ לקמן דף מ"ב ע"ב בברייתא דרדופה דגזר קטנה אטו גדולה ונראה דקושית הש"ס להאי תירוצא דמוקי מתני' כר"מ וא"כ קשה דר"מ אדר"מ וע"כ דבזנות לא גזרינן קטנה אטו גדולה

תוס' ד"ה אע"פ וכו' דקאמר רבא אשת כהן שנאנסה לוקה משום זונה ואמאי לא לקי נמי וכו' דהוא גלוי מלתא ונראה לתרץ דב"ש סי' ו' ס"ק ט"ו הקש' הא רבא סובר בפ' הנשרפין דאפי' בגלוי מלת' אין עונשין ומנ"ל דאם נבעלה לפסול שלוקה עי"ש ובאמת כבר כתב הרשב"א דלדידן דס"ל דיש זונה מח"ל נבעלה לפסול בלא"ה לוקה הכהן משום זונה וא"כ מתורץ קושית תוס' דרבא לטעמי' דסובר אפי' בגלוי מלתא אין עונשין לא מלקינן מכי תהי' לאיש זר דקרא לא מיירי רק לתרומה ולהנשא לכהן ילפינן מק"ו ולרבא אפי' בגלוי מלתא אין עונשין וסוגי' דשם קאי לאביי כמ"ש הב"ש ודו"ק: ולקמן דף נ"ז כתב התוספי הרא"ש בשם הר"מ דהא דאמרינן דח"כ בכלל איש זר כיון דחמירא דוקא כשנעשה עבירה חמורה שנבעלה ברצון אבל באונס לא הוה בכלל איש זר וקשה לי ללישנא דבאונס לא הוי זונה מעובדא ספ"ק דכתובת ונראה דחיישינן שמא נאנס' מעכ"ום ועבד ועכ"ום ועבד לא ילפינן מאיש זר רק מאלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגרושין ומהאי ילפות' גם נאנסה אסורה וק"ל

סליק ארבעה אחין פרק שלישי

החולץ ליבמתו פרק רביעי

ע"ב אלא לדידך אמאי פסולה לכהונה והקשה מהרש"א אמאי לא הקשה מרישא דלמה אסור בקרובתי' ונראה לתרץ דהנ"י כתב דלכך חליצת מעוברת לא שמי' חליצה ולא אמרינן תגלי מילתא למפרע היינו משום דאם בשעה שחלץ הי' וודאי שלא תהי' ראיו' לכלל לידה אין הכי נמי דחליצה מעיקרא חליצה מעליותא אלא רשב"ל חייש דלמא באותה שעה שחלץ ראוי' היתה לילד וולד גמור אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר להפיל וולד נמצא דחליצה מעיקרא לאו כלום לא שייך לומר איגלאי מילתא למפרע ע"ש ואם כן מהא דאסור בקרובתי' לא רצה להקשות הייתי אומר דמתני' אתיא כר"ע דמשוי אחות חולצתו כאחות גרושתו דהכתוב קראו ביתו ולכך אסור בקרובתי' משום דחיישינן דלמא בשעה שחלץ כבר היתה ראוי' שלא תבוא לידי לידה ואיגלאי מילתא למפרע דחליצה מעליותא הוי וספק תורה לחומרא דלר"ע בשעה שחלץ כאלו נשאה וגם שפיר סובר רשב"ל דחליצת מעוברת לא שמיה חליצה דחיישינן ג"כ להיפך שמא גרם לה אח"כ איזה סיבה שתפיל וזיל הכא לחומרא וזיל הכא לחומרא כמו בכל ספק תורה או אולי סובר רשב"ל כרב בירושלמי דחליצה קנין הוא ולדידי' קרובת חלוצתו מד"ת אסירא לכך מקשה הש"ס מהא דפסולה לכהונה וחלוצה לכהן לכ"ע הוא רק מדרבנן ואמאי פסולה לכהונה הלא ספק דרבנן לקולא ואפי' לשיטת תוס' דלא תירצו כנ"י נראה דלתוס' הי' קשה להם על סברת הנ"י מסיפא דמתני' דקתני הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת בזמן שהולד אינו של קיימה יקיים ולסברת הנ"י אמאי יקיים ניחוש דלמא בשעה שמת הבעל היתה ראוי' לילד וולד גמר רק אח"כ גרם איזה סיבה שהפילה נמצא שלא היתה ראוי' ליבום וכל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבוא עלי' הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לכן תירצו תוס' תירץ אחר וא"כ מתורץ קושית מהרש"א דלא רצה להקשות מהא דאסור בקרובתי' הייתי אומר כסברת הנ"י כהנ"ל והי' צריך להביא סיפא דמתני' האי דאין וולד של קיימה יקיים דלא נימא סברת נ"י יותר ניחא לי' להחשות ממציעתא מהא דפסולה לכהונה: ועל סברת הנ"י קשה לי טובא מהאי דכונס יבמתו וכו' בזמן שאין הולד קיימא יקיים ואמאי דלמא בשעה שמת הבעל לא היתה ראוי' להפיל רק אח"כ גרם איזה סיבה להפיל וכל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבוא עלי' הרי היא כא"א שיש לה בנים ואסורה עולמית אם לא שניחא דנ"י מפרש טעמי' דרשב"ל דסובר כאביי לקמן דקי"א דמשמע דל"ל האי דכל יבמה וכו' מדלא תירץ כרבא רק מדרבנן אסור. רק אין זה מספיק דהא גם רבא סובר כרשב"ל דחליצת מעוברת ל"ש חליצה לכן נראה דנ"י סובר כדעת הרמב"ם דספק תורה לחומרא הוא דרבנן והכא דסבר לעשות מצוה לא גזרו כמ"ש הנ"י על הא דכונס יבמתו ונמצא מעוברת דלא תני יוצא כמו גבי מעוברת חבירו ובתוספי הרא"ש תירץ די"ל דסובר יש זיקה ומשום הכי אסור בקרובתי'

דף ל"ו תוס' משום ח"ל ירושה ולא יוכל לבכר איצטרך והרמב"ן כתב דלא יוכל לבכר איצטרך לעבור בלאו

רש"י ד"ה לא וכו' דקי"ל יולדת לז' יולדת למקוטעין וכן הוא לקמן דף מ"ב ויליף הש"ס מדכתיב ויהי לתקופת הימים ותהר חנה והקשה מהרש"א דלמא כוונת הקרא דלתקופת הימים נתעברה אבל לא הולידה עד תשלום ימי עבורה ומתרצים דמצינו גבי צדיקם שמתים ביום שנולדו ורש"י כתב ויהי כעשרת הימים שלא יתערב אבל של נבל באבלו ונבל מת ביו"ד ימי תשובה א"כ נולד ג"כ בתשרי וא"כ מוכח דיולדת למקוטעין ובאמת איתא בא"ח סי' תק"פ דבכ"ח באייר מת שמואל הנביא וכוונת רש"י בשמואל סי' כ"ה דלפירש ראשון מת נבל ג"כ באייר ובעשרת הימים היינו ז' ימי אבלו וג' ימים חלה ושוב כתב רש"י בשם רבותינו דקאי על י' ימי תשובה ולדידהו מת נבל בתשרי

ע"ב וחכ"א יוציא ולכשיגיע זמנו יכנוס וז"ל הראב"ד פי"א מה"ג ומתני' בבא על יבמתו אם אין הוולד של קיימא יקיים ולא קתני יוציא התם מפני שהיא יבמתו ואם יתן לה גט נאסרה עליו עולמית והקש' המ"ל הלא אפי' בכהן מסקינן לקמן דיוציא והלא גבי כהן ג"כ נאסרה עליו עולמית ורש לדחות דמשום לא פלוג הוא ועיי' ריב"ש סי' רמ"א אמנם לדידי קשה דאכתי לר' יוחנן דסובר ביאה מעוברת שמי' ביאה א"כ אף אם מגרשה יוכל להחזיר כמו שאר יבמה שמגרשה ומחזירה דבשלמא לרשב"ל דסובר ביאת מעוברת ל"ש ביאה א"כ אכתי לא קנאה ואם מגרשה אינו יוכל להחזירה אבל לר"י קשה שוב ראיתי בתשובת מהרי"ט צוהלין שכתב שזה כוונת הכ"מ וכ"כ קשה לי על הרשב"א שכתב דלכך א"צ לגרשה כדי שיקיים מצות יבום והלא לר"י דסובר ביאת מעוברת שמי' ביאה כבר קיים מצות יבום והנ"י תירץ דלא קנסוהו דסובר לעשות מצוה ומ"ו בנ"ב סי' י"ח הקשה א"כ איך אמר רבא ר"מ ור"א אמרו דבר אחד דלמא ע"כ לא קניס ר"מ אלא דלא סבר לעשות מצוה ויש לתרץ קצת דבאמת רבא לא סבר סברת הנ"י רק תירץ כתירץ הראב"ד או כתירץ הרשב"א והנ"י לא בא לתרץ רק למ"ד ביאת מעוברת שמי' ביאה וא"כ לא שייך תירץ הראב"ד כיון דיוכל להחזירה וגם תירץ הרשב"א הואיל וכבר קיים מצות יבום לכן כתב הנ"י דלר"י דסובר ביאת מעוברת ש"ב דהכא שאני הואיל ונתכווין לעשות מצוה וכ"כ יש יש לתרץ הראב"ד והרשב"א דגם המה סוברים סברת נ"י ומ"ד שמיה ביאה יתרץ כסברת הנ"י רק המה רצו לתרץ לרבא דאמר ר"מ ור"א אמרו דבר אחד וע"כ לא סברו סברת הנ"י כמו שהקשה מ"ו בנ"ב לכן תירצו כל אחד תירוצו ורבא הא סבר כרשב"ל וא"כ עולה יפה תירץ הראב"ד דאם יוצא תחסר עליו עולמית וגם תירץ הרשב"א כדי שיקיים מצות יבום

תוס' ד"ה ולא קתני יפריש אפי' לר"מ ועיי' מהרש"א מה שהקשה ונראה דבשלמא חכמים דמצרכי גט משום דחיישי שמא יבעול אותה ולכך בקידש סגי' בהפרשה דליכא למיחש שיבעלנה דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אבל לר' מאיר דסובר שיוציא ולא יחזור עולמית וקנסהו דעבר על תק"ח א"כ שפיר אמר דמעוברת חבירו אינו שותה שאינה ראוי' לקיימה אף דהשתא ליכא למיחש שיבעלנה שאסורה משום סוטה מ"מ כיון דתחילת נישואין הי' באיסור ועבר על תק"ח וקנסהו אינה שותה דאין רשאי לקיימו וכן פרש"י דר"מ קניס הואיל דעבר על תק"ח שוב מצאתי זה בס' קרבן נתנאל: הנה הא"ז פסק הא דכונס מעוברת חבירו יוציא הוא דוקא במזיד וקשה לי מהא דאמר רבא ר"מ ור"א אמרו דבר אחד דלמא ע"כ לא אמר ר"מ רק במזיד כשיטת הא"ז אבל ר"א דקאי על משנתינו כמו שפרש"י והלא מתני' איירי בשוגג כמ"ש תוס' ד"ה מדקתני וחייבים בקרבן ובדאורייתא לא קניס ר"מ שוגג אטו מזיד ונראה דיצא להא"ז לחלק בין שוגג למזיד הקשה לי' קושית הראב"ד דבמתני' למה לא קתני יוצא ומה שתירץ הראב"ד שאם יגרשנה נאסרת עליו עולמית מ"מ קשה לר"י דאמר ביאת מעוברת שמי' ביאה וא"כ אף אם יגרשנה מותר להחזירה לכך הי' נראה להאו"ז לחלק בין שוגג למזיד וא"כ י"ל דבאמת רבא לא חרב נחלק בין שןגג