אהל דוד שבועות יבמות נא

רחמנא דכתיב לה' לרבות אימרי קדשים למעילה הרי דגבי מעילה גלי רחמנא דחל על חלב ה"ה דחל נמי על איסור דאינה זבוח וא"כ ע"כ ל"ל לר"י כולל דאי ס"ל כולל אין ראי' מהא דמרבינן אימרי קדשים למעילה דשאני בבהמה דהוא כולל דמתוך שחל איסור מעילה על בשר חל נמי על חלב אבל איך יחול גבי עולת עוף מעילה על איסור שאינה זבוח דאינו לא כולל ולא מוסיף ולמה פוטר דוקא משום דטעה בדבר מנוה א"ו לית ליה כולל

באו"ד ומיה' אומר ר"י דלהאי לישנא לקמן סובר דר"י מחייב תרתי בכולל ועיי' מהרש"א ובזה יש לתרץ קושי' תוס' במס' חולין דף ק"א שהקשו דלמה לא מוקי כר"י דשמעתין ולהנ"ל ניחא דרבא שם בעי לאוקמי' כרי"ה דרצה לתרץ לר"ח וב"ק דסברי דר"י מחייב אף בכולל

דף ל"ג ע"א תוס' ד"ה במאי ובתוספי הרא"ש כתב בהם רבינו מאיר דאיצטרך ר"ח לאישתבועי לאפוקי לר"י מחזקי' דשמעינן לר"י א"א ונעשה חמותו נדון בא"א אע"ג דחמותו הוא כולל אלמא דלית לי' כולל להכי איצטרך ר"ח לאשמיעינן דר"י באמת א"ל כולל בשם אחד וחמותו ונעשה א"א שאני דב' שמות הן מגו דאינו באחותה דהוא משום אחות אשה איתסר נמי באמה משום חמותו

תוס' ד"ה אלא מליקה וכו' וקשה לי אכתי שיך היא איסור ב"א הלא תוס' כתבו בהאי דפוטר ר"ש באוכל נבילה בי"כ דיה"כ לא חל על איסור שאינו זבוח ואף שנתנבלה מ"מ איסור אינו זבוח לא פקע דמלבד שאסורה משום נבלה אסורה משום א"ז אם כן זר שאכל מליקה למה אסורה משום זרות איך חל זרות על איסור אינו זבוח ואף אי אין שחיטה לעוף מר"ת מ"מ איסור שריפה יש דהא חותך שדרה בלא מפרקת ואין לומר כשם שחל איסור נבלה על אינו זבוח ה"נ חל איסור זרות על אינו זבוח א"כ למה פיטר ר"ש באוכל נבלה ביום הכפירים משום דאיסור יה"כ לח חל על איסור א"ז נימא כשם שחל איסור נבילה על אינו זבוח ה"נ יחיל חיסור יה"כ על איסור איז ונראה דאיסור זרות שפיר חייל דקדשים שאני כדאי' כריתות דף כ"ג והא דהקשו תוס' איך חל זרות על נבלה נראה כוונתם על לשין הש"ס שקורא איסור ב"א ע"ז הקשו איך הוא בת אחת הא איסור נבנה מיד שנמלקה ואיסור זרות לא בא עד זריקה וע"ז תירצו דגם איסור נבלה לא חל רק עד זריקה דאין איסור נבילה חל על איסור מעילה וכשנזרק בא איסור נבלה וזרות כאחת: והנה מ"ו בנ"ב חא"ח נסתפק אי חל נבילה על איסור יה"כ דיש סברא לומר כשם שחל נבילה על איסור שאינו זבוח ה"נ חל עליה ומדברי תוס' שכתבו דאיסור נבלה לא חל על איסור מעילה לא משמע כן: והנה על תירץ שני שכתבו דר"ש לטעמי' דסובר דאיסור זרות ואף לפני זריקה קשה איר קורא איסור בת אחת הלא זרות חייל מיד שנמלקה וזרות חייל שפיר על מעילה דבקדשים גלי קרא דאיסור חע"א כדאי' כריתות דכ"ג ואיסור נבלה לא בא עד זריקה דקודם לכן א"א לאיסור נבלה לחול על איסור מעילה ונרא' דסוב' תוס' בהאי תירוצא דכשם שחל איסו' נבלה על איסו' שאינו זבוח ה"ה דחל נמי על איסור מעילה ובתוספי הרא"ש מבואר דהאי ועוד י"ל קאי על מה שהקשו הא ב"ק סובר היתר זריקה שנינו

ועוד י"ל דר"ש לטעמי' וכו' וכתב בתוספי הרא"ש אע"ג דשמעתין אליבא דר"י הכי פריך אלא מליק' איסו' ב"א ואמאי קאמר דקמפלגי אליבא דר"י משמע דלר"ש לכ"ע לא מחייב וא חדא דומי' דזר ובעל מום ואמאי הא איסור ב"א לר"ש וא"כ לדידי' מחייב תרתי וה"ה לר"י דלא משתמ' בשום דוכתי' דאיכא מילתא דלר"ש מחייב ב' ולר"י פטור ע"כ ודבריו סתומין קצת ומ"מ מתורץ בזה דברי המקשה דאיהו הי' סובר דב"א גם לר"ש מחייב ב' והמתרץ השיב דאפי' בב"א לר"ש לא מחייב אלא אחת ואולי גם ר"י סובר בזה כר"ש דגם לפני זריקה חייב בזה משום זרות

באו"ד ב"ק אמר היתר זריקה ובתוספי הרא"ש כתב הא דאמר היתר זריקה היא דוקא בזבחים דאית בהוא קבלת דם וכן מוכח בפ"ק דפסחים דלא אמרינן כל העומד לזרוק כזרוק וכו' אלא לאחר שנתקבל הדם בכוס אבל בעוף מליקה והמצאה כ"א הם ולא שייך בהוא היתר זריקה

שם אלא מליקה בב"א הקשה הרשב"א על הראב"ד שכתב דכשהביא ב' שערות חייב בזרות ובנבלות דשתיהן חלו עליו אע"פ שלא נמלק העוף עדין מ"מ הא איכא נבלות טובא דמיתסר בהוא אבל ב"מ ששימש בטומאה ליכא למימר לכי אייתי ב' שערות לחייב משום ב"מ ומשים טומאה דאכתי מחוסר מעשה דטומאה ולא חל איסור טומאה עד דאיטמי והקשה הרשב"א מסוגי' דריש ג"ה דמשני הש"ס בוולדות קדשים וקסבר במעי אמן הן קדושים ונוהג בשליל ולראב"ד למה צ"ל במעי אמן קדושים וגם דנוהג בשליל בלא"ה נמי נימא דמשהביא ב' שערות אלו עליו איסור גיד ואיסור מקודשין דהקדש וגיד טובא איכ' ועוד מאי מאי מקשה הש"ס ומי מצית אמרית והא תנן וכו' והלא משעה שהביא ב' שערות חל איסור גיד ע"ש ולדידי קשה ג"כ מסוגי' דחולין ד"ק יכול תהי' נבלת עוף טמא וכו' ולראב"ד קשה הלא איסור טמא ונבלה בא כאחת דמיד שהביא ב' שערות חלו עליו דנבלות ועופת טמאים איכא טובא ונראה דסברת הראב"ד במחלוקת שנר' דאי ילפינן דאין איסור חל ע"א מהא דאמר שמואל משום ר"א בהן טמא שאכל תרומה טמאה פטור דכתיב כי יחללוהו פרע לזו שמחללת ועומדת ומהאי דרשה ילפינן אין איסור חל ע"א שפיר איתא לסברה הראב"ד דדוקא בכה"ג אין איסור חע"א דליכא איסור בת אחת דמחוסר מעשה דטומאה דכשהביא ב' שערות אכתי לא נטמא אבל אי ילפינן דאין איסור חע"א מלא תאכל כל נבלה מי שאסורה משום וכו' והרי שם הוא בת אחת וליכא חסרון מעשה ואפ"ה אין איסור נבלה חל על איסור טומאה וה"ה כל כיוצא בזה וע"כ אפי' היכא דלא מחוסר מעשה לא הוה בת אחת וא"כ יש לומר דסוגי' ריש פרק ג"ה בעי לאוקמי' שלא תחלוק סתמא דמתני' אמתני' דנבלת עוף טמא אינו מטמא בבית הבליעה ש"מ דזה לא מקרי בת אחת לכן משני וולדות קדשים בהווייתן הן קדושים ועי' שם בתוס' שכתבו ג"כ כה"ג שלא מחלוק אסתמא דמתני' דיש אוכל אכילה אחת וסוגי' דהכא ביבמות דחשיב מליקה בת אחת קאי למאן דיליף דאין איסור חל ע"א מקרא דלא יחללוהו א"כ אין למעט רק דבר המחוסר מעשה כמו טומאה והנה סוגי' דהכא נוכל לומר דאפ"ה עוף טמא איני מטמאה בבית הבליעה וכמ"ש הר"ש ריש מס' טהרות

תוס' ד"ה באיסור וכו' ומ"מ א"א דיש היתר לאיסורו וקשה לי א"כ מאי הקשו תוס' על ר"ש דפוטר באוכל נבלה ביה"כ הלא הוא איסור ב"א דהא יה"כ יש היתר לאיסורו לאחר יה"כ ומ"ו בעל נ"ב כתב דיה"כ לא מקרי היתר לאיסורו כיון דיחזיר לאיסורו לשנה הבאה ע"כ וכן מוכח מדברי הירושלמי פ"ג מס' כתובת הלכה א' דלדברי רנב"ה מה שבת אין לו היתר לאיסור אף יה"כ וכו' הרי יה"כ לא מקרי היתר לאיסורו ועוד ממקומו הוא מוכרע שהרי חשיב זרות ושבת איסור ב"א וס"ל לר"ח דר"ש מחייב ב' והלא שבת יש היתר לאחר שבת א"ו כיון דיחזור לאיסורו בשבת הבאה לא מקרי היתר לאיסורו ועוד נראה דע"כ לא כתבו תוס' סברא זו אלא אי נימא דר"ח לא מחייב לר"י ב' רק בבת אחת וא"כ קשה למה פיטר ר"ש באיסור אחית אשה כיון דהוא בת אחת לכן כתבו להאי תירוצא דסובר ר"ש דאשת אח דחמיר היא לחוד חייל אבל לקמן דף ל"ה דמשני הש"ס על הא דב' שקדשו ב' אחיות דחייבים משום אשת אח ומשום אחות אשה ומוקי הש"ס כר"ש הרי אף דיש היתר לאיסורו מ"מ חייב ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הכרתי ופלתי סוף סי' ס"ב וגם לבתר דמסיק דפליגי באיסור בת אחת אליבא דר"ש וגם בזה איתותיב בר קפרא מברייתא מדלא חשיב מליקה ש"מ דר"ש מחייב בב"א ואין להרבות בפלוגתא וגם לר"ש מחייב ב' בב"א אפי' היכא דיש היתר לאיסורו וא"כ לא ניחא לומר דמ"ד לאיברים עומדת סובר כס"ד דש"ס

תוס' ד"ה בר קפרא וקשה לר"י וכו' ומה שתירצו קשה לרש"י מסכת חולין דף ק"א שכתב דמאן דלית לי' כולל לית לי' ג"כ איסור בת אחת לכן נראה לתרץ דבירושלמי רפ"ג דכתיבת איתא ע"ד דרנב"ה דעושה יה"כ כשבת לא עשה רק יה"כ דאין היתר לאיסורו דיחזור לאיסורו לשנה הבאה) אבל אחות אשה דיש היתר לאחר מיתת אשתו לא עשה כמיתת ב"ד שוב איתא שם ר"י בן פזי מכות וכרת מהו פירש אי נימא לדידי' ג"כ דחייבי כריתות אין לוקין כמו דח"כ פטור מתשלומין ואיתא שם דר"ש ב"י בשם ר"ט נאמר כרת בשבת נאמר כרת ביה"כ מה כרת בשבת אין מכות אף כרת בי"הכ אין בו מכות ורש"י כ' ריש שבועת דסתם ר"ש הוא רשב"י והרי רשב"י אמר בשה ר"ט דאין מלקו' ביה"כ והנה מדנקט שבת ויה"כ ש"מ דוקא שבת ויה"כ דאין היתר לאיסורו הוא דאין בו מלקו' אבל שאר חייבי כריתות כמו אחות אשה דיש היתר לאיסורו יש בו מלקות ובזה מתורץ קושית תוס' דבאמת ר"ח דסובר דמחייב ר"ש בבת אחת ב' סובר נמי מוסיף והא דקתני בברייתא דר"ש לא מחייב רק משום אחות אשה מוקי ר"ח רק לענין מלקות ור"י מחייב ב' מלקות משום אשת אחיו ומשום אחות אשה ור"ש סובר כדאמר בשם ר"ט בירושלמי דחייבי כריתות שאין כהם היתר אינן במלקות ולכך לא מחייב מלקות משום אשת אח הואיל דאין לי היתר לאיסורו דילפי משבת דאין לוקה אף דיש היתר במקום מצוה הלא גם שבת יש היתר במקום מצוה כגון בעבודת ציבור אבל משים אחות אשה חייב מלקות הואיל דיש היתר לאיסורו ליכא למילף השבת דשאני שבת דאין היתר לאיסורו וכן בס' בית יהודה כתב ג"כ דהא דאמר ר"ש דאינו חייב רק משום אשת אח מיירי למלקות אמנם רש"י במס' ב"ק דף ע"א ע"ב דר"ש פליג ביה"כ דאין לוקה ומשלם

שם בגמרא אלא לב"ק ר"ח שקורי משקר הקשה בתוספי הרא"ש בשם רבינו מאיר לימא דב"ק אמר כי אתנייהו רבי לר"ח דחייב ב' לקוברו בין הרשעים והוא טעה וסבר דלגמרי חייב ב' ותירץ דא"א דב"ק מודה לקוברו בין רשעים גמורים הי' לי לפרש דברים ומדאמר סתם אינו אלא אפי' לקוברו אצל רשעים חמורים קאמר: עוד הקשה דלמא כי אתני' ר"ח אליבא דר"מ אתני' דס"ל כולל וב"א ותירץ דא"כ אתאי אתני' מליקה דלא היה רק בת אחת הא ר"מ אפי' כולל אית לי' להכי מוקי בב"א ואליבא דר"ש

ע"ב תוס' ד"ה ואיסור כולל ובתוספי הרא"ש כתב דלא ניחא לש"ס דלר"י נמי אתניין לפטורא משים דהני ב' ברייתות דקתני רש אומר אינו חייב אלא משום אחות אשה ובאחריתא קתני ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת אח מכלל דר"י מחייב בכולל: