אהל דוד שבועות יבמות נ

א"כ מעולם לא הי' לצרה חזקה ברורה כיון שכנס הצרה אחר ספק גירושין לכך לא מהני חזקת הערוה לצרה וכיוצא בזה כתב הרמב"ן הביאו הב"ש סי' ל"ה ס"ק למ"ד אבל לר"י דסובר שם בכתובת לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה מודה הרמב"ן לסברת תוס' דגם בגירש ואח"כ כנס מהני חזקת הערוה שמעמידין איתה בחזקת שלא נתגרשה לצרה וא"כ הא דמקשה הש"ס למאי הילכתא תקשה הש"ס לר"י. והנה תוס' בקידושין דף ס"ו ד"ה מאי הקשו דתהני חזקת האם לבת ולכאורה מאי קושי' דלמא אביי סובר כרבה במס' כתובת דלדברי המכשיר בה פוסל בבתה ולא מהני חזקת האם לבת ונראה דכוונת תוס' דבמס' כתובת דף י"ד אמר רבא דר"ג אדר"ג לא קשה התם ברי וכו' ומדלא משני רבא דשאני אלמנות עיסה דלית לה חזקה דלא מהני חזקת האם לבת מכלל דסובר רבא כר"י דמהני חזקת האם לבת א"כ קשה נהי דלאביי שם בקידושין ניחא מ"מ קשה למה מוקי רבא שם בקידושין עובדא דינאי מלכא בעידי הזמה ולמה לא מוקי סתמא בתרי ותרי דהא רבא סובר דמהני חזקת האם לבת ושייך שפיר ויבוקש הדבר ולא נמצא וע"כ הוצרכו לתירוצם דביוחסין לא מהני תרי ותרי והגאון מ"הו משולם טיסמניץ זלה"ה השיב לי על מה שהקשתי לעיל על הרמב"ן דבלא"ה קשה למה לא מוקי הש"ס האי דמגורשת הוא לענין דאם נחלצה לאותה ספק מגורשת גם צרתה בעי חליצה ולא צריך לאוקמי בערוה כיון דבלא"ה מיירי שיש לו ב' נשים ושפיר איכא נ"מ בהאי דמגורשת וצ"ל דש"ס דמוקי אי ערוה וכו' לרבותא דה"א דבכה"ג לא תהי' צרתה צריכא חליצה דנוקמי' אחזקת היתר לשוק וממילא ע"כ לא איירי בגירש ואח"כ כנס

תוס' ד"ה ואינו יודע וכו' ולכאורה קשה דמאי ענין זה לסוגי' דהכא ושמעתי מחכם אחד ממדינות ליטא ושמו נשכח ממני דיש לומר דמתני' סובר נשואין ראשונים מפילים ומשכחת כגון לוי נשא בת שמעון ונפל בית עליהם ואחר שנפל הבית עליו ועל הבת מת ראובן ויש לו אשה א"כ אם לוי מת תחלה הרי אשת ראובן אסורה לשמעון שהרי אשת ראובן היה צרת בתו בזיקה כדאיתא לעיל דף כ"ט אבל אם הבת מתה תחילה מותרת אשת ראובן לשמעון ודקתני צרתה קאי על אשת ראובן רק תוס' הוכיחו מסוגי' זו דנא מיירי בכה"ג דא"כ מאי הקשה שים אם אתה אומר חולצת מתיבמת מה בכך הא ליכא איסור תורה דזיקה הוא רק מדרבנן לכך כתבו תוס' בסוגי' דהכא ע"כ: ובזה מיושב קצת מה שהקשה במלחמות על בעל המאור דפסק נשואין ראשונים מפילין והקשה הרמב"ן הא סתם מתני' דנפל הבית הוא כמ"ד מיתה מפלת ולהנ"ל ניחא דסתם מתני' נוכל לאוקמי' צרתה בזיקה רק. דקשה מסתמא דתלמודא ועל זה יש לדחוק דמ"מ מקשה הש"ס אם א"א חולצת מתיבמת דהלא אעפ"כ איכא איסור דרבנן עוד הקשה המלחמות מסוגי' אשה זו בחזקת היתר לשוק וע"כ דמיתה מפלת והנה הרמב"ן לטעמי' אזיל דמוקי בחדושיו האי דאשה זו בחזקת היתר לשוק בכנס ואח"כ גירש אבל בעל המאור סובר כשיטות תוס' דמיירי אפי' בגירש ואח"כ כנס דמוקמינן לערוה בחזקת שלא נתגרשה ועיי' תה"ד סי' רכ"ג שתמה על הפוסקים שפסקו נשואין ראשונים מפילים הלא רבא סובר מיתה מפלת אמנם הבה"מ כתב דר' אשי סובר כר' ירמי' דפליג על ר"נ בזיקה ורב אשי מחמיר בשלשתן ואנן נקטינן לחומרא

שם למאי הלכתא הנה כתבתי לתרץ שיטת הרמב"ן מדפרש רבה טעמי' דר"י ש"מ ס"ל כוותי' ובכללי קרבן נתנאל כתב בשם דרישה ח"מ סי' רל"ה ס"ק י"ט דאע"ג דבכמה מקומות הוכיח הרא"ש דהלכה כפלוני מדמפרשי אמוראי היינו בברייתא אבל לא במשנה ולדידי קשה מדברי הרא"ש פ"ק דשבת המוציא מחנות לפלטי' וכתב דדרך האמוראים לפרש דברי תנאים ושם הוא ברייתא וגם הק"נ הקשה מדברי הרא"ש פ"ק דסוכה סי' כ"ח

ע"ב תוס' ד"ה דחזי כתב ר"ת דמותר לשלוח עדות בכתב ומקשים א"כ קשה קושית תוס' במס' שבועות דף למ"ד ד"ה כל כבודה ולר"ת קשה הלא תוכל לשלוח עדותה בכתב ונראה דבספר אורים ותומים הקשה על ר"ת דהתיר לשלוח עדותו בכתב הא אין מקבלין עדות שלא בפני בעל דיו (ועיי' מ"ש מ"ו בנ"ב חלק ח"מ) ותירץ דר"ת מיירי בגוונא דא"צ לקבל עדות בפני ב"ד כגון שהוא אלם והנה מהרא"י בפסקיו סי' קע"ו כתב דהא דבאלם מקבלין עדות שלא בפני בע"ד הוא דוקא בדיני ממונות דהפקר ב"ד הפקר אבל לא בדיני נפשות וא"כ מתורץ שיטת ר"ת דשפיר ממעט מועמדו שני אנשים למעוטי נשים דהא בקרא קיימינן ומד"ת לא מהני עדות בכתב דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ור"ת דהתיר לשלוח עדות בבמב הוא השתא דתקנו חכמים דבאלם מקבלין עדות שלא בפני בע"ד דהפקר ב"ד הפקר וגם בלא"ה ליכא לאוקמי קרא בד"מ דהא כתיב בסיפא דקרא ועשיתם לו כאשר זמם ודרשינן ולא כאשר עשה ובד"מ כתבו תוס' דאפי כאשר עשה ושיטת הרמב"ם דאף במלקות מחייב אף כאשר עשה

תוס' ד"ה להצלה ול"נ בדעת רש"י דשאני גבי גזי' לזמן דאיירי שהבעל גייז זמן שפיר א"א למיקטלה הואיל שהיא לא חתכה רק הבעל ושמא עשה לטובתו כדי שיוכל למכור פירת נכסי מלוג ויאמר קודם גירושין מכרתי אף דר"י ס"ל יש לבעל פירת עד שעת נתינה מ"מ לאו כ"ע דינא גמירי והבעל חשש שמא משעת כתיבה אין לו פירת וכיון שיש לומר שהבעל עשה לטובתו א"א למיקטלה דגזיזת הזמן אין ראי' שנעשה לטובתה אבל סוגי' דהכא קאי למאי דמסיק הש"ס שם לרמאי לא חיושינן וא"כ לגבי הבעל ליכא חששא רק שיש לחוש שהיא תמחוק הזמן דלגבה לא שייך לרמאי לא חיישינן שהיא בוודאי תעשה להצל את נפשה וכמ"ש הפ"י שם וכיון שהיא עשאה ידים מוכיחת שמחקה בשביל חיפה שפיר משני דלא מהני וקטלינן לה

דף ל"א ע"א שמא יאמרו מקצת בנוי' וכי הקשה בתוספי הרא"ש הא אתא לידי חורבה שיאמרו לאחר שנתיבמה הראשונה שני' צריכה חליצה ואי קידש אינש אחרינא יאמרו דלא תפסי קידושין ויתירו אשת איש לשוק ותירץ דליכא למיחש דאף מי שיטעה שצריכה חליצה ידע שפיר דתפסי קידושין דמנא ידעינן דלא תפסי קידושין ביבמה דכתיב לא תהי' אשת המת החוצה דמשמע פשטה דקרא לאיש זר לא תהי' הא ליבם תהי' וזאת דאסירא ליבם משום בית אחד בונה ליכא למידרש קרא דלא תהי' עלה ע"ש: ולי נראה דקושית הש"ס קאי לשמואל דמספקא לקמן דף מ"ט ע"ב אי קידושין תופסין ביבמה לשוק א"כ תיפשט דלא תפסי דאי תפסי למה תהי' אשת ב' מחים אסורה

שם איסור א"א מתלא תלי' וקאי אי פקע איסור א"א אתא איסור א"א וחייל מסוגי' זה קשה לי על תוס' ישנים בשילהי נדרים גבי נטולה אני מיהודים יפר חלקו ולכשיגרש אסור' לכל העולם והקשה איך חל איסור נדר על איסור א"א וקשה לי למה לא נימא דאיסור נדר מתלא תני וקאי ואי פקע איסור אשת איש אתא איסור נדר וחייל: ובתוס' י"ט הקשה הלא הוא איסור מוסיף דמעיקרא שרי לבעלה וכי נדרה מגו דאיתוסיף לבעלה איתוסף לכ"ע ונראה דבחולין דף ק"ג כתבו תוס' ד"ה מר סבר דר"י מפרש מתני' וליה לא ס"ל וקשה דמי הכריח אביי לומר דר"י מפרש מתני' ולי' לא ס"ל יותר הי' לו לומר דטעמי' דר"י משום מוסיף ובפרט הלא ר"י אמר הלכה כסתם משנה (ואין זה מוכרח כיון דמחלוקת בצידו שם בשבועות ור"ש פוטר ועיי' מלחמות בפרק המניח) ונראה דאיכא סתמא אחרינא דלא סבר מוסיף דבמס' פסחים דף ל"ה איתא וכהנים בחלה ובתרומה וכתב רש"י אבל ישראל לא כדיליף הש"ס מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ ושם מקשה הש"ס ואיסורא דחמץ להיכן אזיל ומוקי כר"ש דסובר אין איסור חל ע"א וא"כ לית לי' הך מתני' איסור מוסיף דאל"כ יוכל לחול איסור חמץ על תרומה דמעיקרא כשהיא תרומת מותר לכהן וכשנתחמצא איתוסף אן לכהן וא"כ לכך לא ניחא לאביי לומר טעמי' דר"י משום מוסיף כיון דאשכחן סתמא דמתני' דלית לי' מוסיף והלא ר"י אמר הלכה כסתם משנה (ומשום מצוה הבא בעבירה ליכא למימר דתוס' שם י"ל דסברי כשיטת האומרים הביאו הריטב"א במס' סוכה דף ט' דמשום מהב"ע ליכא למיפסל רק מצוה הבא לרצות כגון לולב וקרבן) אף דמתני' דשבועות סובר אפי' כולל מ"מ מאי אולמי' דהאי סתמא מהאי סתמא ומתניתן דלקמן ב' שקידשו ב' אחיות יש לאוקמי' באיסור בת אחת ובשופעת ומתני' דפ"ג דכריתות יש אוכל אכילה אחת יש לאוקמי' באיסור ב"א כמו שפירש הרמב"ם בפירש משניות שהביאו ב' שערות בי"כ ומעתה שפיר הקשו תוס' גבי נטולה אני מיהודים דאיך חל איסור נדר על איסור א"א ואי דהוה מוסיף א"כ סובר גם הך מתני' דנדרים איסור מוסיף א"כ שוב קשה על אביי במס' חולין דף ק"ג דטעמי' דר"י משום מוסיף אף דמתני' דפסחים לית לי' מוסיף הלא איכא תרי סתמות מתני' דשילהי נדרים גבי נטולה מיהודים דאית להוא מוסיף וגם מתני' דפרק ג' דשבועת דסברי אפי' כולל ולא שבקינן תרי סתמות מקמי' חד סתמא

ע"ב תוס' ד"ה באיסור כולל וא"ת דלמא ר"י סובר ג"כ כולל ותירצו דאשת איש ונעשה חמותה הוא גם כן כולל וכו' וקשה לי הלא הרמב"ם כתב פ"ד מה' שגגות שכל אלו שתאסור הערוה עליהן באיסור מוסיף צריך שיהי' הנשים אחרים מצוין בעולם כדי שתאסר עליהם ומתוך שתאסר עליהם שתוסיף איסור אחר אבל אם אין מצוין בעולם אין אומרים ואם הי' וכו' וכתב הכ"מ שהוא מדאמר הש"ס במס' כריתות כגון דאיכא ברא לסבא הרי דאפי' באיסור מוסיף דהוא חמיר מכולל צריך שיהי' הנשים הקרובים בעולם מכ"ש באיסור כולל וא"כ דלמא מיירי הך ברייתא אשת איש ונעשית חמותו שאין לה קרובים כגון שמתה אמה ואם אמה ואם בעלה ואין לה בת או בת בתה או בת בנה או אחותה א"כ לא שייך מגו דאיסתר בשאר קרובים כיון שאין לה קרובים שתאסרו עליו וטעמי' דת"ק אף שאינו כולל מ"מ כיון דחמותו חמיר דהוא בשריפה חע"א א"א ועיי' תוס' במס' חולין ר"פ ג"ה דאיסור מקודשין חל על גיד דחמיר דהוא בכרת אף שדעת תוס' דהנאה לא הוה מוסיף: לכן נראה לתרץ קושית תוס' דבמסכת סוכה דף מ"ב איתא אמר ר"ה אומר היה רב יוסי עולת העוף שמצא וכו' וכסבר חטאת העוף פטור דטעה בדבר מצוה וקשה לי הלא בלא"ה ליכא למחייב משום מעילה דאיך יחול מעילה על איסור שאינו זבוח (אם לא שנימא דס"ל אין שחיטה לעוף מד"ת) ואף דמעילה חמיר דאסור בהנאה הלא הרמב"ם בפ"מ כתב דאין אחע"א אלא אי בכולל או במוסיף או בב"א אבל זולת זה אין אחע"א אפי' בחמור על קל ותוס' העלה דהנאה לא הוה מוסיף רק חמיר אמנם זה לא קשה דהרי גבי מעילה גליה