אהל דוד שבועות יבמות מח

דחליצה דרחל גריע דלא מתסרא וכו' מ"מ פסולייהו שווים דמד"ת צרת אחיות בכרת כמו אחות אשה גופי' ולכך בזיקה דרבנן נמי יש להשוות צרת אחות חלוצה וכו' ופסול ושם אחד ולא דמי לבעלת גט

ע"ב תוס' ד"ה אתיבי וכו' אבל ר"י סובר כשמואל וכו' ולכאורה יפלא היכן אשכחן דר"י סובר כשמואל ונראה דרי ע"כ סובר ח"פ אינה צריכה לחזיר דהרש"בא הקשה על הש"ס דלעיל בשלימא צרה דרחל לא תיפטר וכו' דמשמע אפי' למ"ד אין זיקה צריכה לחזור והלא לקמן דף נ"א איתא חליצה לאחת מהן ונראה דסוגי' דלעיל הוכיח דיש ברייתא אחרת דפליג על ברייתא דלקמן שהרי יש ברייתא לקמן דף לז תני' כוותי' דרשב"ל החולץ למעוברת צריכה חליצה מן האחים ומדנקט מאחים דוקא כתב הרשב"א שם דדוקא מאחים אבל חליצה דידי' לא פטרה כרב דחליצה פסולה צריכה לחזיר על כל האחין ומעתה י"ל דגם ריב"ח ס"ל כסוגי' דלעיל דאפי' אי אין זיקה מ"מ צריכה לחזור וא"כ לרב לא קסה דלמא ס"ל ח"פ צריכה לחזור אבל ר"י אי ס"ל ח"פ צריכה לחזור קשה מברייתא לקמן דף נ"א ולאוקמי כמ"ד אין כבר כתבתי דריב"ח ס"ל דאין ענין חיזור לענין אי יש זיקה או לא וא"ל דר"י ס"ל כהך ברייתא דהחולץ למעוברת צריכה לחזור דהא ר"י ע"כ לא ידע מהך ברייתא דהא איהו ס"ל חליצת מעוברת שמי' חליצה ועוד נראה דר"יבן סובר כמ"ש הרשב"א לשיטת הר"ח דרב דמתיר אפי' שני' משום דס"ל אין זיקה ולא אסור רק משים ביטול מלות יבמין וכאן שמתה אין לחוש ור"י ס"ל יש זיקה וכעין תורה תקנו ע"ש. ונראה דזה הוא ג"כ שיטות ריב"ן דר"י ע"כ ס"ל יש זיקה דאי אנן זיקה רק משום ביטול מצות יבמין לא הי' איסר השני' ורי"בח דאותבי' הי' נראה לו זה לסברא פשוטה. והנה הח"צ סי' ק"ח הקשה למ"ד ח"פ צריכה לחזור ממתני' דפרק כיצד ב' שקידשו ב' אחיות זה אינו יודע איזו קידש וזה א"י וכו' אחיו של זה מיבם חלוצתו של זה והכא ע"כ כל אחת אינה חולצת רק מאחד מהן אף שאותו החולץ אסור ליבמה שמא פגע באחות זקוקה וע"כ נמי שאין אח השני חולץ כזאת דאס"ד שצריכה מאח השני גכ"ח היכא מיבם לאחותה הלא היא אחות חולוצת וכבר כתבתי לעיל לתרץ דמ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור ס"ל כמ"ד יש זיקה ומתני' אתי' כמ"ד אז דפלוגתא דתנאי וכמ"ש תוס' דמ"ד אין זיקה אז חליצה גרוע פוטרת החשובה והשתא ע"כ ר"י סובר ח"פ אין לציכה לחזור דאי צריכה לחזיר קשה קושית ח"נ דא"ל דמוקי מתני' כהך תנא דאין זיקה הא שמעינן לר"י דס"ל הלכה כסתם משנה אמנם י"ל דר"י סתמא אחרינא אשכח והיא מתני' לקמן דף למ"ד גירש ואח"כ וכו' דדייק ר"א שם דיש זיקה ונראה דריב"ן סובר כמ"ש הר"ן ר"פ ראשית הגז וז"ל כיון דבפלוגתא דר"ש ורבנן לא רצה להכניס עצמו במחלוקת ע"ש א"כ י"ל דמתני' לקמן דף למ"ד ג"כ לא חשיב סתם דתנא נקט גירש ואח"כ מת מותר לכ"ע אבל מת ואח"כ גירש תליה בפלוגתא וכ"כ הר"ן במס' מגילה גבי הלועזים בלעז אמנם הרשב"א במס' ר"ה בסוגי' דאין מעכבין התנוקת כתב דזה הוא סתם וכ"כ הרשב"ם ר"פ ע"פ גם י"ל דמקשה דמאי אולמי' הך סתמא מהך סתמא ואף דסתמא דבתרא עדיף מ"מ י"ל כמ"ש הר"י מאורלייניש הביאו תוס' שבועת דף ד' גם י"ל דריב"ח סובר כר"י לקמן דאתי' למעוטי כנס ולבסוף גירש ועיי' במה שאכתוב לקמן דכ"ח אי"ה בישוב קושית מהרש"א עוד יש סמך דר"י ס"ל א"צ לחזור מהירושלמי הביאו הרשב"א היו ה' א וג' נשואין אחיות רב אמר חליצה קנין ומפרש פ"ת דנקנית היא לו ולכך אחות חלותו כאחות אשת ואסורה הב' על שניהם וצריכה לחזור וכו' ושמואל אמר חליצה פטור שמעון בר בא קימי' ר' יוחנן מה בין חולץ למגרש א"ל את סובר חליצה קנין אין לא פטור הרי דר"י סובר חליצה אינה קנין ומשמע שם בירושלמי דאי הלינה פטור אינו צריך לחזור

דף כ"ח ע"א תוס' ד"ה הך דאינה חמותו וכו' עיי' מהרש"א מה שהקשה ולי נראה דריב"ן סובר דא"א דריב"ח אסיק האי טעמא דשמא ימות ויבטל מצות יבמין א"כ גם לר"י לא הוה מקשה דדילמא גם ר"י ס"ל האי חששה ולא הי' ניחא לריב"ן מש"כ תוס' לעיל דריב"ח הי' יודע דר"י לא חייש למיתה דהיכן מצינו דר"י לא חייש למיתה בשלומא מש"כ ריב"ן דר"י סובר אין צריך לחזור כבר כתבתי לעיל דמוכח דר"י סובר ח"פ אין צריך לחזור ולכך תירץ רי"בן לעיל משום ח"פ ואף דע"כ צ"ל לרב משום ביטול מצות יבמין היינו שם גבי חמותו דאז חיישינן שמא יבום דאינה חמותו ברישא ותצא חמותו בלא חליצה ותתבטל מצות יבמין להדי' אבל ברישא גבי ב' אחין דניחוש שמא ימות לריב"ן זה ודאי לא אסיק ריב"ח דא"כ מאי מקשה לר"י

דף כט ע"א גמרא והא ר"ש. הקשה הרא"ש איתא דעבדינן איסור מצוה דאיסור ערוה לחומרא להצריכה חליצה לאחותה משום דלא הוה אחות זקוקה ותירץ הרר משה דלא הקשה מאחותה אלא מאיסור מצוה דלמה תחלוץ ממ"נ אי לא משוית ערוה שתיהן פטורת ואי משוית כערוה היא פטורה ומשני משום דעלמא והדר תו פריך כיון דמצרכת חליצה ולא משוית כערוה אחותה מאי איכא למימר ע"כ

תוס' ד"ה ב"ש ומיהו י"ל דתצא משום אחות אשה לאחר שיבעול וקשה לי הלא ב"ש מתיר צרת ערוה וא"כ ע"כ מוקי לצרור כר"ש כדאי' לעיל בשני אחיות שנפלה לפני יבום אחד אסורים מד"ת וא"כ אי מאמר לא קנה מר"ת איך רשאי לבעול הא פגע באחות זקוקה ולב"ש היא ערוה גמורה גמורה דבשלומא אי מאמר קונה מד"ת שפיר רשאי לקיימא ראשונה דמיד כשעשה מאמר בראשונה קנוי' לו מד"ת והיא אשתו וכשנפלה שוב אחותה יוצאת משום אחות אשה אבל אי מאמר מדרבנן קשה והרי בהך מתני' קתני ג' אחין ומשמע דלא נפלו רק לפני יבם אחד וא"כ היא אחות זקוקה: ונראה דהא דאמר אביי השתא ארוסה מאמר מבעי דמשמע דסובר אליבא דב"ש דמאמר דרבנן איהו מוקי קרא דלצרור כרמב"ח במס' קידושין דף נ' דהמקדש אשה ובתה וכו' או ב' אחיות כאחד דלא חלו קדושין ואף דרבא הקשה על דרשה זו מ"מ רש"י בחומש ורמב"ם בפי' משניות כתבו דרשא דרמב"ח ובודאי יש איזה תירץ על זה ובזה מתורץ מה שהקשו תוס' מסוגי' דלעיל די"ח דמסיק הש"ס תנא מאמר לאפוקי מדב"ש משמע דלב"ש מאמר הוא מד"ת ולהנ"ל ניחא דסוגי' דלעיל קאי לרבא דאמר במס' קידושין דף נ' דהמקדש ב' אחיות כאחת דלא חלו הקידושין דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינה וא"כ ע"כ ב"ש דמתיר צרת ערוה מוקי לצרור על אחות זקוקתו ואם כן הא דאיתא ב"ש אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום אחות ע"כ משום דמאמר קונה מד"ת דליכא למימר מאמר קונה מדרבנן ותצא לאחר שתבעול ז"א כיון דסובר כר"ש אסור לבעול אותה דפגע באחות זקוקתו והוא איסור ערוה ואיך שייך אשתו עמו וע"כ משום דמאמר הוא מד"ת והא דמקשה הש"ס לקמן אלא הא דקתני ב"ש אומרים אשתו עמו וכו' ומה קושי' דלמה תצא לאחר שיבעול ונראה דהש"ס הקשה שם על רב אשי ואיהו סובר יש זיקה ומ"ד יש זיקה מסיק הש"ס לעיל ד"ח מאמר לאפוקי מדב"ש א"כ ע"כ לב"ש מאמר קונה מד"ת וא"כ ע"כ לא מפרש ר"א דתצא משום אחות אשה לאחר שיבעול

תוס' ד"ה לא. קשא לי דאיך נימא דב"ש סובר דמאמר קונה מד"ת הלא לעיל דף ח' דרשינן תלתא דרשות מיבם ויבם ויבמה חדא בע"כ ואידך עדיין יבומין ראשונים עלי' ועוד ביאה גומרת ולא כסף ושטר ודוקא במקום יבום אסירא צרה ולעיל דף י"ג כתבו תוס' ד"ה מ"ט דב"ש דמתיר צרת ערוה דכתיב לגלות ערותה דלב"ש כבר נשמע דשרי צרת ערוה שלא במקום מצוה וא"כ ע"כ מוקים ב"ש הנך ג' דרשות על בע"כ ושיהי' יבומין ראשונים עלי' וביאה גומרת ולא מאמר הרי מוכח דלב"ש מאמר אינו קונה מד"ת בשלומא רבי דמוקי ויבמה למשרי צרת ערוה שלא במקום מצוה לא קשה דאיהו לא דרש האי לגלות ערותה אבל ב"ש שמעינן דדריש. שוב ראיתי בתוספי הרא"ש שכתב דאע"ג דאינו קונה קנין גמור מד"ת מ"מ בריש כיצד גבי האי דאם עשה בה מאמר דשני' יוצאת משום א"א שלהב"ע דמאמר קנה קנין גמור מד"ת רק דאי בעי לאפוקי בגט לא סגי ובעי נמי חליצה דדרשינן ויבמה ביאה גומרת ולא כסף ושטר

תוס' ד"ה אלא בסוף הדיבור ולא מסתבר שיהי' שום תנא דמקיל לבטל מצות יבמין להדי' וקשה לי דלמה ב"ש סובר כר"ע לקמן דמ"ד דסובר דאחות חלוצה הוא מד"ת כאחות גרושה וא"כ אף אם יחל לבעלת מאמר מ"מ שוב אחותה לאו בת חליצה וכן כתבו תוס' לעי דף ח"י ד"ה משום. וגדול אחד השיב כיון דסובר אין זיקה א"ל דסובר כר"ע לקמן דמ"ד דהכתוב קראה ביתו אבל ז"א דהרי גם ר"ע סובר אין זיקה עיי' לעיל רי"ז ע"ב

ע"ב דאיסור' לא דחי' כ' בתוספי הרא"ש אע"ג דמאמר דוחה מד"ת וא"כ איך שייך לומר דאיסורא לא דחי' כיון דליכא איסור תורה וצ"ל דאיסורא לא דחי לא רצה חכמים לתקן שיעשה זה מאמר וידחה במקום שיש איסור דרבנן

שם אא"ב נשואין עושה מש"ה מיפר הקשה הרשב"א דלעיל פשיטה להש"ס דלא עדיף מאמר מארוסה והכא בעי לומר דע"י מאמר מיפר א"כ תאמר עדיף מארוסה ובתוספי הרא"ש תירץ דהכא מיירי דעבד מאמר ובא עלי' בע"כ אחר המאמר ושוב הקשה א"כ כ"ש דלר"י דמיפר כיון דמאמר אינה קונה א"כ מהני ביאת בע"כ ולא פרחה זיקת יבמין אמנם המהרש"א כתב דמאמר דרבנן מבטל קצת זיקה ולא יועיל שוב ביאה דגרע מביאה אחר זיקת דעלמא וראיתי להרמב"ן שכתב דבמס' נדרים מקשה אלא ר"א מ"ט אי יש זיקה אין ברירה כלומר שא"א לומר דסובר יש ברירה שהרי מעכשיו הוא מופר ושמא לא ישאנו כך פי' רבינו ברוך ולא משמע לי משום דמשעה ראשונה צריך לידע על איזה משניהם הוא מופר ולא שיפרו ויתגלה בשעת נשואין איזו מהן הבעל דרחמנא אמר אשה שיהי' בודאי הפרה שתידור על דעתו והוא יודע שלאשתו הוא מיפר ולא לנכרית כענין שאמרו נדרה אשתו וסבר בתו נדרה שאינו מופר וק"ו הדברים ע"כ ובזה מיושב מה שהקשה חכם אחד דמאי הקשה הש"ס במס' נדרים ור"א אי יש זיקה אין ברירה הלא ר"ח סובר במס' ביצה דף ל"ד יש ברירה ולהרמב"ן ניחא דהכא גרע וגם הריטב"א כתב ח"ל דאפי' תימא יש ברירה בעלמא לא סגי לן הכא דאיהו סובר דאנן בעינן ברירה גמורה בשעת הפרה שיהיה מבורר מאיזה כח נדרה מופר כדכתיב אשה יקימנה ואשה יפרנה: וראיתי בתוספי הרא"ש שכתב דלמאי דבעי לומר במס' נדרים מעיקרא דפליגי בזיקה לא מצי למימר דמ"ד אין זיקה הוא ר"ע דע"כ ר"א ור"י דאמרו יש זיקה ומיפר ע"כ הוא מד ת דזיקה ככנוסה הוא מד"ת דאי משום יש זיקה מדרבנן לא הי' אומרים שיפר נדרים והא דקאמר ר"ע הוא מד"ת אבל אפשר יש זיקה מדרבנן ע"כ וקשה לי מסוגי'