אהל דוד שבועות יבמות מז

מיירי אפי' בקלא דלא פסק ובעידי כיעור ואפ"ה קתני הוציאה דב"ד אינו יכולין לכופו לגרשה דפיתוי קטנה אונס דשרי' לבעלה ומנטען מפקינן כשיטת הירושלמי ועיי' משנה למלך פ"ב מה' סוטה ואין להקשות מסוגי' דסנהדרין דמקשה הש"ס דלמא לאוסרה על בועל באנו ומאי קושי' דאי לאוסרה על בועל באו למה הגדילו לשקר לומר ברצון זנתה הלא אף אי אמרו באונס זינתה אסורה ג"כ על הבועל אלא ודאי דלחייבו מיתה באו. ונראה דסוגי' דסנהדרין קאי לתירץ אחד בשמעתין דפתח פתוח דמשני התם באונס הוה ומשמע התם דבאונס שרי' אף לבועל ובזה יש להצדיק דברי מהרש"א דהקשה שם בסנהדרין דף מ"א דלמה לא משני על הא דמקשה הש"ס לאוסרה על בעלה דלמה מיירי שמת הבעל ורבים מקשים דלמא קושית הש"ס לר"פ דמוקי ריש סנהדרין פלוגתא דר"מ וחכמים במוציא שם רע אי בעי כ"ג בפלוגתא אי אשה חברה בעי התראה ושם מיירי שהבעל חיי ולהנ"ל ניחא דאי כוונת הש"ס על ר"פ אכתי מאי מקשה הש"ס דלמא ר"פ מוקי פלוגתא דר"מ וחכמים באשת כהן דלא יוכל לומר לאוסרה על בעלה באנו או על בועל דא"כ למה הגדילו לשקר לומר דברצון זינתה הלא אף אם העידו שזינתה באונס ג"כ אסורה דאשת כהן אפי' באונס אסורה וה"ה לבועל כמ"ש הב"ש סי' י"א א"ו דלחייבי מיתה באו

שם בגמרא ע"א תנינא הנטען על האשת איש אעפ"י שכנס יוציא. והנה יש פוסקים כהירושלמי דבהני דאם כנס לא יוציא מ"מ אם התרו בו שלא יכנס תצא וקשה לי א"כ מאי מספקא לש"ס בהאי דמוציא את אשתו משום שם רע הלא איתא שם להדי' בברייתא בפרק השולח דאומרין לו מתחילה הוי יודע שהמוציאה אשתו משום שם רע לא יחזור וא"כ הרי דבהתרו בו מיירי וצ"ע

ע"ב והתני' אמרו לו לר"י מעשה בליסטים וכו'. הקשה הרשב"א להפוסקים דסברי דפסולי עדות נאמנין במסיח לפי תומו ודלמא שם הוה מסל"ת ולכאורה מאי קושי' דלמא סברי דלא הוה מסל"ת רק אם יש קישור דברים וכאן אין קישור דברים אם לא שנימא דהאי בכניסתו ללוד מקרי קישור דברים

דף כו ע"א גמרא לימא מתני' דלא כרבי הקשה הריב"ש סי' רמ"א הא קתני מותרת להנשא ונהי דפקע החשד אסירא משום קטלנית. ותירץ מתה אגרושין כלומר הא דקתני כלומר הא מיתה אמיתה אע"פ דנסתלק האיסור החשד אכתי אסירא משום קטלנית ואין איסור זה גדול מאיסור הראשון כמו דאיסור ראשון לא אסור רק לכתחילה כדמוכח התם במתני' גם איסור קטלנית הוא רק לכתחילה ע"כ והרשב"א מסיק דגבי מיתת אפי' אם כנס יוציא

סליק פרק שני

ארבעה אחין פרק שלישי

ע"ב תוס' ד"ה וחליצה פסולה הקשו על רש"י מסוגי' דלעיל דף י"א גבי או היא או צרתה ולי נראה דהך ברייתא דמחזיר גרושתו דקתני או היא אתי' כמ"ד אין זיקה ובהדי' אמרינן לקמן ד' נ"א דלמ"ד אין זיקה חלץ לבעלת גט נפטרה צרתה אף שאינה רשאי ליבמה רק דקשה א"כ למה מחק רש"י גירסת ספרים מדקאמר זה חולץ לאחת אין זיקה החליצה גרועה פוטרם כמ"ש תוס' ד"ה מדקאמרת והרי ע"כ צ"ל דרש"י סובר דמ"ד אין זיקה חליצה גרועה פוטרה ונראה דמטעם אחר מחק רש"י זה דבירושלמי איתא בשם רב דחליצה הוא קנין ואחות חלוצה אסורה מד"ת דכיון שחלץ לה הרי כמי שקונה אותה ועיי' רשב"א שכתב דש"ס שלנו חולק על זה מדאמר רב ואמצעית צריכה חליצה משניהם ואי נימא דחליצה הוא קנין איך רשאים לחלוץ להאמצעית הלא כקונה אותה והרי ככונס אחות אשתו דכיון דחלוץ לאחותה הרי הוא ככונס אחות אשתו דכיון שחלץ לאחותה הרי היא כמו שכנסה ועיי' היטב בירושלמי ומעתה נראה דלכך מחק רש"י אותה הגירסא מדקאמר זה חולץ לאחת וכו' דמזה ליכא להוכיח דיש זיקה דלעולם אין זיקה והא דאין אחד חולץ לשתיהם דאולי סובר כהירושלמי דחליצה קנין או כר"ע לקמן ד' מ"ד דהכתוב קראה ביתו וא"כ אין רשאי אח אחד לחלוץ ב' אחיות רק דמוכח מהא דאמר רב אמצעית צריכה חליצה משתיהם דלא ס"ל חליצה קנין וכיון דמרישא לחוד ליכא להוכיח רק מהאי דאמצעית צריכה חליצה משתיהם א"כ שפיר גרס רש"י דמהאי דאמצעית צריכה חליצה משתיהם דהרי דמהאי לחוד מוכח דיש זיקה דאי אין זיקה סגי בחליצה דחד ובזה מיושב מה שהקשה הר"א מבורגיל דלמה נקט ג' אחיות ולהנ"ל ניחא דקמ"ל דאמצעית צריכה חליצה משתיהם דחליצה אינה קנין משא"כ בב' אתיות לא הוי נשמע זה דה"א לעולם חליצה קנין אף שכל אחד חולץ לשתיהן ה"א דעושין כה"ג כגון ראובן שחלץ לכתחלה ללאה ואח"כ נחלצה משמעון ושוב כשחולצין לאחותה חולץ שמעון תחילה ואז לא שייך לומר כיון בחלץ ללאה האיך יקנה אחותה ז"א דהא חליצתו לא הוי חליצה גמורה אצל לאה שכבר נחלצה מראובן ופקע זיקתו מד"ת וחוזר אינו רק מדרבנן וכן ראובן חולץ לאחות לאה אחר חליצות שמעון ואין זה כקונה קנין כיון שכבר איקלש זיקה אבל מהאי דאמצעית צריכה חליצה משתיהן שפיר נשמע דחליצה אינו קנין

תוס' ד"ה דנפל וז"ל ואין ראי דר"י לא בעי לשנוי הכא דסובר כשמואל ונראה לתרץ דהוכחת הר"א מבורגיל הוא כך דנהי דר"י סובר כשמואל מ"מ קשה מה שהקשה הרמב"ן דהיה להש"ס להקשות ולימא לי' חליצה פסולה לחזור על כל האחין כדאקשינן כל הנך קושי' ולימא לי' הכי ולימא לי' הכי ע"ש אלא דלשני שרי כיון דלא חלץ רק משום חיזור שוב מצאתי בתוספי הרא"ש דהוכחת הר"א מבורגיל הוא כך גם מה שהקשו תוס' דלסברתו הי' יוכל לומר בשתי אחיות דהשני' שרי אפי' לשני נראה דהא הש"ס מסיק לקמן ד' כ"ח ע"ב הכא זיקה דרבנן ופר"ח דרב סובר אין זיקה וכתב הרשב"א דמ"ד אין זיקה לא אלימא מילתא כ"כ שתהי' הראשונה אוסרת השני' אפי' אחר מיתת הראשונה אלא שכיון שמתה הראשונה מותרת השני' ואין לחוש לביטול מצות יבמין אבל ר' יוחנן סובר יש זיקה ואלימא זיקה לשוי' כערוה לעולם דכעין דאורייתא תקנו ע"ש וא"כ שפיר נקט הר"א מבורגיל דדוקא כשחלץ לשני' הותרה דהוה כיבמה שהותרה וכו' אבל כשחלץ לראשונה אסורה השני' דהא רב דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור הוא למ"ד יש זיקה ולדידי' מודה רב דשני' אסורה לעולם דכעין דאורייתא ועיי' במה שאכתוב לקמן ד' כ"ז גם י"ל דר"י ע"כ סובר חליצה פסולה צריכה לחזור מדנקט ר"י לקמן דף ל"ו החולץ למעוברת אין צריכה חליצה מן האחין ולא נקט ממנו ש"מ דאי לא הוה חליצה הי' צריכה לחזור על כל האחין וגם לקמן ר"פ החולץ דאיתבי ר"י לריש ב"ל בשלמא לדידי מש"ה פסולה לכהונה וכתב בתוספי הרא"ש והא דלא הקשה מרישא אסור בקרובתי' משום דא"ל דסובר יש זיקה וביותר לפמ"ש הנ"י וז"ל בהא אמר שמואל וכו' שמעינן לי' דחליצה מעול' בעינן וחלץ לאחיות לא נפטרו וכו' וה"ה ליבמה שבא אחד לחלוץ ועביד שליחותו דאחים שאם חלץ חליצה פסולה לא עבד שליחותי' דחברי' דאפשר לה בחליצה דעדיפה מיני' ע"ש ושמעינן לר"י לעיל דף י' דא"ל האי סברא דשליחות דאחים קעביד

דף כ"ז ע"א תוס' ד"ה שמואל והא דלא אמר אלא משום דלא הוזכר אמורא קודם וכ"כ הרשב"ם במס' ב"ב ד' מ"ד ע"ב ד"ה לא צריך ועיי' תוס' במס' ד' מ"ד ע"ב ד"ה לא צריך ועיי' תוס' במס' ע"א דף כ"ג ובמס' שבועת דף י"א ע"ב ד"ה אי ומדברי הרשב"א בחידושיו משמע דלא סובר זה

שם בשלומא צרה דרחל תיפטר וכו' והקשה הרשב"א דמשמע אפי' אין זיקה צריכה לחזור וקשה מברייתא לקמן דף נ"א דקתני חליצ' לאחת מהן. ונראה דהך סוגי' סובר דע"כ איכא תנא דסובר דאף אי אין זיקה מ"מ צריכה לחזור דלעיל דף י"ט איתא כנסה ואח"כ נולד וכו' ועיי' שם בתוס' דלא שנו רק לאשמועינן דנולד ולבסוף יבום לא פליג ר"ש ושוב הקשו דהלא כבר נשמע מדקתני חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרתה ואי זיקה ככנוסה אמאי לא נפטרה ומה שתירצו הקשה הרשב"א עליהם ותירץ הרשב"א דאיכא למימר דוקא בחליצה דלא אלימא חליצת זקוקה לפטור את הכנוסה משום דחליצה פטור הוא ולא קנין וכו' ומני' ה"ה ביבמין. ותוס' שם בד"ה ר"ש כתבו לחד תירץ דר"ש סובר אין זיקה הרי דאפי' אי אין זיקה מ"מ צריכה לחזור ועיי' במה שאכתוב לקמן אי"ה בד"ה איתבי

שם בגמרא שמואל התחיל עיי' ברשב"א שהקשה א"כ צרת בעלת גט אמאי פוטרת בעלת גט דשניהם ח"פ ותירץ דשאני גט ומאמר דגזרות דרבנן נינהו הילכך האי דעביד בה מעשה מקרי ח"פ ואידך אע"ג דאסירא מ"מ אלימה זיקתה וכו' אבל אחיות וצרות כהדדי ושוות הן בפסול לכך לא זו פוטרת זו וכו' ושוב הקשה מפרק דר"ג דחליצה לאחת מהן וסובר דיש גט אחר גט ואפ"ה חליצה אחת פוטרת צרתה וכו' ומ"ש רחל וצרתה ותירץ דקס"ד השתא דלא אמר שמואל רק בעריות וצרותי' אבל בבנות גט ומאמר דכל היכא דכי הדדי נינהו פוטרת זו את זו וכו' ע"ש ובזה מיושב מה שהקשה ריב"ם הביא הרא"ש סי' ב' על רש"י שמפרש לקמן כי הדדי ואחת פוטרת חברתה והקשה הא אבעי קאי למ"ד יש זיקה ולדידי' אפי' כשניהם שוות צריכה חליצה כדאמרינן התחיל באחיות לא יגמור בצרות ולהרשב"א ניחא דיש לחלוק דלא אמר שמואל רק בעריות ובצרותיהן ועיי' לקמן תוס' ד"ה אלא שוב מצאתי כן בתוספי הרא"ש והוסיף דהאי התחיל באחיות אף