אהל דוד שבועות יבמות מו

מהו' לעמל זלה"ה אב"ד דק"ק א"כ בסוגי' דב"ב דף קי"ט ע"ב בנות צלפחד חכמניות היו דאמרו אם כזרע נחשיב תנו לנו נחלה ואם לאו תתיבם אמנו הלא אכתי לא נאמרה פרשת נחלת וא"כ אימא בכור ליבם ולא פשט וא"א שלא הי' בעולמו משכחת בבוכרא מאמא והלא ליתא שם דצלפחד הי' בכור וע"כ אחיו הי' פשוט ואי דכתיב יחדיו מיוחדן בנחלה הלא עדין לא נאמרה פ' נחליות ולהנ"ל ניחא די"ל דהך ברייתא שם סובר מיתה מפלת א"כ בלא"ה ליכא למימר פשוט לא ליבם דא"כ צרת צרה היכא משכחת. ואחד מתלמידים השיב דבלא"ה לא קשה כיון דע"כ מוכח דאם הוא בכור מאמו אע"ג שאינו בכור מאביו שייך בי' מנות יבום דאל"כ א"א שהב"ע היכא משכחת וכיון שכן י"נ דחפר אביו של צלפחד הי' לו שתי נשים רחל ולאה והוליד מרחל תחלה צלפחד וא"כ הוא הי' בכור מאב ולכך נטלו בנות צלפחד חלק בכורה ולאה הולד אחיו של צלפחד וא"כ הוא הי' בכור מאם ולכך שפיר אמרו תתיבם אמנו כיון דהוא הי' אחיו מאביו ובכור מאם

עוד מקשים נימא פשוט לא ליבם הא איש כתב בפרשה למעוטי קטן ואי נימא דפשוט לא ליבם למה לי קרא למעט יבם קטן דאי דוקא בכור ליבם ממילא אחיו המת הי' קטן ממנו והלא אין קידושי קטן כלום ויש לתרץ דקיי"ל בן עשרים שלא הביא ב' שערות מחזקינן לקטן עד רוב שנותיו א"כ איצטרך קרא כגון אחיו הבכו' לא הביא ב' שערו' דהוא קטן לכל דבר ואחיו הפשוט הוא בן. שנים והביא ב"ש וקידש אשה ומת צריך קרא דאין אחיו הבכור רשאי לחלוק הואיל ולא הביא ב' שערות הוא קטן רק יש לפקפק דאם הוא בן י"ג שנים ולמעלה אף דלא הביא ב' שערות אולי לא נוכל למעט מאיש דבשלומא אם הוא אינו בן י"ג שנים לא ומקרי איש כמ"ש רש י במס' נזיר דכ"ט ע"ב ד"ה נדרי דלא מצינו בכל התורה שיהי' קרוי איש פחות מבן י"ג שנים אבל בן י"ג שנים מנינו שקראו הכתוב איש כדכתיב ויקחו שני בני יעקב איש חרבו וגמירי דבהאי אי שעתא בני י"ג שנים הוי אמנם אעפ"כ כך היא הלכה למשה מסיני דכל שלא הביא ב' שערות מקרי קטן כמ"ש מהרי"ל בתשובה סי' נ"א ועיי' במס' חולין דף כ"ד ע"א משיביא ב' שערות וגם רש"י רפ"ב דקידושין כתב דאין שליחות לקטן דכתיב איש. ועוד נראה דהא דמקשה הש"ס פשיט לא ליבה והא דכתיב איש למעוטי קטן י"ל דקושית הש"ס הוא לרשב"ל במס' קידושין די"ט מהו שמייעד לבנו קטן וא"כ משכחת שאחיו הפשוט יש לו אשה שמייעד לי אביו ואמאי מספקא לרשב"ל גם לפמ"ש המ"ל פ"מ מה' גרושין בשם הרי בר זילי דקטן שקידש לו אביו אשה זכות הוא לי הכין לאדם שלא בפניו וצריכה גט וא"כ שפיר מקשה הש"ס פשוט לא ליבם ואפ"ה איצטרך איש למעוטי קטן כגון שקידש אביו אשה לבנו הפשוט הקטן ומת הפשוט קמ"ל קרא דלא יוכל אחיו הבכור לחלוץ כל זמן בהיותו קטן דאיש ולא קטן וקדושי אחיו הקטן שפיר תפסי הואיל וקידש לו אביו ומשום זכות אמנם לפמ"ש מ"ו בנ"ב סי' ס"ב דהריב"ז לא חמר רק שקידש לו אביו דאז אינו מתחייב בשום דבר דכל שעבוד הבעל לאשה הוא דוקא בנשואה ולא משכחת נשואה לקטן דמשנשאה חייב במזונות וא"כ אכתי קשה דא"כ למה לי איש למעט קטן ואי כשקידש נו אביו א"כ שמעינן דארוסה בת יבום וא"כ ל"ל חונה לרבות ארוסה והרי כסות בוודאי מד"ת

שם א"כ א"א שלא הי' בעונתו היכא משכחת מקשים על הגהת אלפסי שנסתפק אם בנו הבא אחר המחזר היא בכור לנחלה קשה דאי הוי בכור לנחלה א"כ מאי מקשה הש"ס א"א שלא היה בעולמו היכא משכחת ה"מ שהוליד ממזר ונשא אשה ומת ואחר מיתת הממזר הוליד אביו בן כשר דהוא בכור לנחלה קמ"ל קרא דאפ"ה פטורה מחליצה הואיל ולא הי' בעולמו א"ו דלא הוה בכור לנחל:

ונראה דכוונת הש"ס על הא דאיתא לעיל די"ט ויבמה עדין יבומין הראשונים עלי' לאסור אפי' יבום ואח"כ נולד וא"כ כוונת הש"ס א"א שלהב"ע דאסרה התורה אפי' יבום ואח"כ נולד וא"כ אי נימא דפשוט לא ליבום האיך משכחת דהרי אח השלישי הנולד אחר יבם הראשון הוא פשוט וטפי מבכור אחד ליכא לאשכוחי ואף ר"ש דשרי ביבום ואח"כ כולד מ"מ נראה דגם ר"ש דריש האי קרא ויבמה ומוקי על נולד ואח"כ יבום דלא נימא זיקה ככנוסה ואם כן מוכח גם לר"ש דפשוט מיבם:

ובדרך אחר נראה דהנה הלח"מ כתב דבן הבא אחר הממזר אינו בכור רק הממזר הוא בכור משום דכתיב ב' פעמים בן השנואה מוקמינן בן השנואה השני' על בכור שנולד מחייבי כריתות דהוא ממזר דלחייבי לאוין שמעינן מרישא ע"ש והנה לרב דסובר אין קידושין תופסין ביבמה לשוק ושיטת ר"ת הוא אף אם לא תפסי קידושין ביבמה לשוק מ"מ הוולד ממזר וא"כ נוכל לומר דהאי בן השנואה השנית בא להורות על בן הבכור שנולד מיבמה לשוק דזה הוא בכור לנחלה הואיל דאינו ממזר דמבן השנואה הראשון לא נשמע רק בכור הנולד מח"ל דתפסי קידושין אבל אכתי לא נשמע בכור הנולד מחייבי כריתות דהוא ממזר שיהי' בכור לנחלה וא"כ י"ל דלכך נסתפק הגהת אלפסי דזה תלי' במה דמספקא לש"ס לקמן דצ"ב אי תפסי קידושין ביבמה לשוק ואי תפסי קידושין ביבמה לשוק מודה הגהת אלפסי דממזר הוה בכור לנחלה משום דכתיב ב' פעמים בן השנואה דעל הבכור מיבמה לשוק לא צריך קרא דמי גרע מחייבי לאוין רק דלמא לא תפסי קידושין ביבמה לשוק מוקמינן בן השנואה על הבכור הנולד מיבמה לשוק:

והנה מקשים דמאי מקשה הש"ס פשוט לא ייבם א"כ איך משכחת צרת צרה ונראה דקו הש"ס הוא לר"א במס' גיטין דף פ"ב דבעי לרבנן דפליגי על ר"א במגרש על מנת שלא תנשא לפלוני דאינה מגורשת בקידושין האיך והשתא קושית הש"ס תיפשט דלא הוה קידושין דאי הוה קידושין קשה אימא פשוט לא ליבם ומשכחת צרת צרה כגון שמעון קידש בת אחיו ראובן הבכור ושוב קידש אשה אחרת ואמר חוץ מלוי אחי ומת שמעון וקידש לוי אותה אשה שהתנה שמעון חוץ מלוי אף דלוי הוא פשוט מ"מ תפסי קידושי לוי שהרי ללוי גם בחיי שמעון תפסי קידושין דהא שמעון בשעה שקידשה התנה חוץ מלוי אחי וללוי יש לו עוד אשה ומת נוי קמ"ל קרא דלצרור דאפי' אותה אשה שהי' ללוי לבדו אסורה לראובן הבכור משום צרת צרה ובאמת תוס' כתבו לעיל דף י' ד"ה לעולם דלא חשיב זה ערוה במקום מצוה אבל הרמב"ן הביאו הרש"בא בריש מס' יבמות נסתפק בזה אם צריכה חליצה ועל זה משני הש"ס דלעולם נוכל כומר דבקידושין מודה רבנן לר"א ולא נוכל למיפשט ואפי"ה לאקשה פשוט לא ליבם דא"כ א"א שלא הי' בעולמו היכא משכחת דאוני קידושין תפסי ביבמה לשוק וא"כ ע"כ נ"נ דבכור ממזר היה בכור לנחלה מיתור דבן השנואה וא"כ ליכא למימר פשוט לא ליבם דאם כן א"א שלהב"ע היכא משכחת וגם ליכא למיפשט דקידושין תפסי ביבמה לשוק דנוכל לומר דלא תפסי ואפ"ה ליכא למימר פשוט לא ליבם דשמא גבי קידושין אם חמר חוץ גם רבנן מודה וא"כ שוב ג"כ אין לומר פשוט לא ליבם דא"כ לא משכחת צרת צרה ותלי' ספק זה באידך ספק והש"ס לא משני רק דלא מצי למיפשט האי דמספקא לר"א בריש המגרש אי רבנן מודים לר"א בקידושין ובאמת להמסקנא דמסיק שם הש"ס דחכמים פליגי גם בקידושין בלא"ה לא קשה פשוט לא ליבם דא"כ לא משכחת צרת צרה אמנם כל זה לפלפולא אבל אכתי קשה לב"ש דלא דרים לצרור וא"כ לב"ש ע"כ ממזר הוה בכור לנחלה ומנ"ל דפליג בזה ב"ה וכבר כתבתי לעיל ישוב על הגהת אלפסי

ע"ב תוס' ד"ה אמר רבי ובתשובת מיימוני ה' אישות סי' כ"ה הקשה על הפוסקים דסברי דבעידי כיעור אין אוסרין על בעלה הלא מדאמר רב מלקין על היחוד ואין אוסרין משמע דבעידי כיעור אוסרין וא"ל דנקט יחוד לרבותא דרישא דאפי' על היחוד מלקין זה אינו דודאי אי הוה אמר רב מלקין על היחוד ואין אוסרין הוה מני למידחי הכי אבל כיון דהדר ונקט רב על היחוד אלמא יחוד דוק א קאמר ע"ש ועיי' במהרי"ק שורש ק"ס שכתב כה"ג בשם התשב"ץ ונראה דהא דאין אוסרין בעידי כיעור על בעלה כתבו התוס' משום דהוא קלח דבתר נישואין לגבי בעל ותוס' בכתובת די"ג כתבו דהאי דאין אוסרין על היחיד מיירי בפנוי דאין אוסרין על בנו אם נתייחדה עם אביו לר"י דאוסר באנוסת אביו וא"כ שפיר נקט רב אין אוסרין על היחוד הא בעידי כיעור אוסרין על בנו אם ראהו עידי כיעור באביו דאז הוא קודם נישואין ולכתחילה שפיר אוסרין כמו האי דרוכל דהוא קלא מקמי נישואין אבל אשת איש היושבת תחת בעלה שפיר פסקו דאין אוסרין אפי' בעידי כיעור על בעלה דהוא כמו קלא דבתר נישואין ועוד נראה דהנה התוספי הרא"ש כתב במס' כתובת בשם רבינו מאיר דהאי דאין אוסרין על היחוד מיירי שנתגרשה ולנה עמו בפונדקי ונתיחדה עמו דתנא בפרק הזורק ב"ש אומרים אין צריך גט וב"ה אומרים הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ומסתמא לשם קידושין בעל וקאמר התם אמר רבה בב"ח אמר ר"י מחלוקת בראוהו שנבעלה אבל לא ראוהו שנבעלה אינה צריך גט היינו גט שני והיינו דקאמר רב אין אוסרין על היחוד היינו דאין אוסרין אעלמא היכא דנתגרשה ולנה עמו בפונדקי ולא ראוהו שנבעלה ע"ש וא"כ שפיר נקט דוקא יחוד דבעידי כיעור חוששין לאסור לעלמא דשמא נתקדשה ובכה"ג הוא מקמי' נשואין אמנם קשה על הר"ת דמוקי האי דאין אוסרין על היחוד באשת איש ור"ת הוא מהאומרים קודם שחזר דבעידי כיעור לא תצא מבעלה. ונראה דר"ת סובר כמ"ש הת"ד בכתביו סי' רכ"ד שהוכיח דהאי דאין אוסרין על היחוד מיירי אפי' באומרת טמאה אני לך וכיון דמיירי באומרת טמאה אני נקט שפיר דוקא יחוד דבעידי כיעור כיעור ואומרת טמאה אני מודה ר"ת דתנא מבעלה כמו שהוכיחו תוס' משילהי נדרים וביותר מיושב לפי מה שהעלה תה"ד סי' רכ"ב דהאי דאין אוסרין על היחוד קאי ג"כ על הבועל וא"כ שפיר נקט דוקא יחוד ולא כיעור דלגבי בועל הוא מקמי' נישואין וכן הוא בתוס' ד"ה רבי דאע"ג דלא מפקינן מבעל דהוא קלא בתר נישואין ושוב נשא לבועל תצא דגבי בועל הוא קלא מקמי' נישואין הרי לגבי בועל חשיב קלא מקמי' נשואין וכן הוא בתשובת מהרי"ק סי' ק"ס דאע"ג דאין חוששין להוציאה מתחת בעלה משום דהוא קלא בתר נישואין אפי"ה חיישינן לענין נשואי כהן אחר משום דלדידי' הוה קלא מקמי' נשואין ע"ש ולא אמרינן כיון דכבר נתבטל הקול זה הוא סברא זר

דף כה הקשה הרשב"א על רש"י ושאלתות דסברי דכל מה שמוציאין מנטעון מוציאין ג"כ מהבעל א"כ הא דר"נ מתני' והוציאו תנן היכא משכחת ע"ש ונראה דר"נ סובר כהירושלמי דסובר אפי' אם זינתה באונס אסורה ג"כ לבועל כתירץ ב' דשמעתין דפתח פתוח דוד שנשא בת שבע גט כריתות כותב לאשתו והשתא משכחת הנטעון על האשת איש שזינתה באונס או בקטנה דפיתוי קטנה אונס והוציאה