אהל דוד שבועות יבמות מג

כר"ע ה"א דוקא גבי נדרים הוא דאין היבם יוכל להפר כיון דמד"ת אין זיקה והרי היבם כאיש אחר ואף דמדרבנן יש זקה מ"מ לא יוכלו להקל על ד"ת ולחומרא אמרינן אין זיקה ולכך א"י להפר אבל יבמה שמתה ה"א דמדרבנן יש זיקה לחומרא ואסור באמה קמ"ל ר"י אמר רב דמותר באמה: והגאן מהור' משולם אב"ד דק"ק פ"ב זלה"ה השיב דאם מדרבנן יש זיקה מ"מ יוכל להפר כמו יתומה שנדרה בחיי בעלה דמיפר בעלה אן דנשואין דרבנן ע"כ אמנם יש לדקדק דהלא באמת במס' נדה דמ"ו הקשה ר' ירמי' למ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא מהאי דיתומה שנדרה בעלה מיפר איך נשואין דרבנן מבטל נדרא דאורייתא ומשני הש"ס כל הנודרת על דעת בעלה נודרת וא"כ אכתי קשה מאי הקשה הש"ס ולימא הלכה כמ"ד אין זיקה ה"א דוקא לקולא לא אתי' זיקה דרבנן ומבטל נדר דאורייתא וברייתא ששנינו יתומה שנדרה בעלה מיפר דילמא סובר ר"ה מופלא סמוך לאיש דרבנן ואתא נשואין דרבנן ומבטל נדר דרבנן ולא משום כל הנודרת ע"ד בעלה נודרת שהרי גם ר' ירמיה לא אסיק דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת לכך אתא ר"ה א"ר לאשמועינן דאין זיקה אפילו מדרבנן ולכך מותר באמה ונראה דש"ס שפיר הקשה דהא ר"ה א"ר אמר האי דשומרת יבם שמתה מותר באמה ובכתובת דמ"ז אמר ר"ה אמר רב דמעשה ידיה דבת לאב דכתיב וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מ"י לרבה אף בת מעשה ידי' לאבי' ומבנעורי' לא יליף דהאי בהפרת נדרים כתיב והקשה הלא כבר כתיב אשר הניא אבי' ותירץ רש"י דהאי הוה מוקמי בקטנה והקשה בספר ב"י בשם הרב מהר"ר איצק פ"ב הא אין נדר קטנה כלום ותירץ דמיירי בקטנה מופלא סמוך לאיש וא"כ מוכח אמר רב סובר מופלא סמוך לאיש דאוריית' ושוב קשה מהך ברייתא יתומה שנדרה בעלה מיפר לה ואיך נשואין דרבנן מבטל נדר דאורייתא וע"כ צ"ל דגם נשואין דרבנן מבטלין נדר דאוריית' דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת וא"כ שפיר מקשה הש"ס ולימא הלכה כמ"ד אין זיקה וכפרש"י דאין יבם מיפר נדרה וע"כ אין זיקה אפי' מדרבנן דאי יש זיקה מדרבנן אף שזיקה דרבנן מ"מ אתא זיקה דרבנן ומבטל נדר דאורייתא דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת וכמו ששנינו בברייתא במס' נדה יתומה שנדרה בעלה מפר לה והיינו ע"כ משום כל הנודרת ע"ד בעלה נודרת דהא ר"ה ע"כ סובר מופלא סל"א דאורייתא וע"כ צ"ל הא דקתני בברייתא יתומה שנדרה וכו' הוא משום כל הנודרת וכו' וממילא אי יש זיקה אפי' מדרבנן יוכל היבם להפר

ובזה מיושב מה שהקשה מהרש"א בסוגי' דקידושין די"ט דמקשה הש"ס ורבנן לאמה מאי עבדי והקשה בשם ל"א דהא איצטרך לאמה שמעשה ידיה לאב ולי נראה דסוגי' דקידושין אזלי להך תירוצי ואב"א במס' נזיר דכ"ט דכ"ע מופלא סמוך לאיש דרבנן וא"כ מעשה ידי' לאבי' ילפינן מבנעורי' דלהפרת נדרים לא איצטרך דכבר שמעינן מאם הניא אבי' ועל קטנה וודאי לא קאי דאפי' מופלא סמוך לאיש דרבנן ואין נדר קטנה כלום וע"כ אם הניא קאי על נערה וממילא מוקמינן בנעורי' על מעשה ידי' לאביה ולא איצטרך לאמה אבל ר"ה אמר רב סובר מופלא סמוך לאיש דאורייתא (וצ"ע על התוספי הרא"ש לקמן דף כ"ט ע"ב שכתב דהא דבעי למימר מעיקרא במס' נדרים דפליגי בזיקה לא מצי למימר דמ"ד אין זיקה הוא ר"ע דע"כ ר"א ור"י דאמרי יש זיקה ומיפר הוא מד"ת דזיקה ככנוס דאי זיקה דרבנן לא הי' אומרים שיוכל להפר אבל אפשר דיש זיקה מדרבנן ואולי כוונתו להא דנדה דף מ"ו יתומה שנדרה וכו'

עוד עלה בלבי לתרץ דלקמן ד' צ"ח איתא ברייתא גר שמתה אשתו מותר בהמותו ומסיק הש"ס דאתי' כר"ע הואיל דסובר חמותו אחר מיתת אשתו אינה בשריפה קלש איסור ולא גזרו דכיון דבחיי' אשתו הוא רק מדרבנן שוב לאחר מיתת אשתו לא גזרו וא"כ שפיר הקשה הש"ס ולימא הלכה כמ"ד אין זיקה ופרשי' דהוא ר"ע דאמר אינו יוכל להפר ומדאינו יוכל להפר ש"מ לכל הכחות מד"ת אין זיקה דאל"כ למה אינו יוכל להפר וא"כ ממילא נשמע דלאחר מיתת היבמה מותר באמה כיון דאפי' בחי' יבמה לא אסירא מד"ת וכשמתה ראוי' שלא לגזור כמו גבי גיורת דתנן מתה אשתו מותר בחמותו הואיל דקלש איסור ליכא למיגזר רק יש לדקדק דילמא סובר כאביי לקמן דאמר משמעות דורשין א"ב ולדידי' אפי' לר"ע חמותו לאחר מיתת אשתו בשריפה וכמ"ש תוס' ד' צ"ח ע"ב ד"ה קלש' ובאמת קשה שכל הפוסקים פסקו דשומרת יבם שמתה אסור באמה ואמאי לא נימא כיין דבחיי יבמה לא אסור רק מדרבנן דזיקה הוא מדרבנן ולאחר שמתה למה אסור באמה נימא כיון דקלש איסורא ששוב אינו בשרפה ראוי' להיות מותרת כמו חמותו של גר אחר מיתת אשתו ומזה יש ראי' לשיטת ר"ח דפסק כר' ישמעאל דחמותו לאחר מיתת אשתו בשרפה

תוס' ד"ה אבל מחיים אפי' ר"ג מודה שכבר נשאה הקשה הרשב"א הלא משמע דר"ג אמר אפי' בשאינה נשיאה מדאמרינן בפ' ב"ש קסבר ר"ג המקדש אחות יבמתו נפטרה היבמה וקשה לי דשם כבר קידש אחות יבמה והרי היא אחות אשתו הרי הוא מעוות שלא יוכל לתקן ולכך נפטרה יבמה אבל לכתחילה אסור לישא אמה משום ביטל מצות יבמין והאי דר"ג אף דאפשר דהוא כלכתחילה שנוכל ללמוד שתמאן מ"מ שרי ר"ג הואיל וכבר נשאה ונראה דכוונת הרשב"א כיון דאיתא בר"פ ד"א דאם כנסו יוציאו הרי הואיל דעבר על ביטל מצות יבמין קנסו להוציאו א"כ אף במקדש אחות יבמתו ראוי' לקנוס שיוציאו וזה לא שמענו בשום מקום אמנם דילמא סובר ר"ג כא"ש וכר"ש דאמרי יקיימו ובתוספי הרא"ש כתב בשם ר' נתנאל דהא דר"ג אם מיאנה היינו טוב הוא המאון ואם לאו תמתין מלבעול ואולי מתוך כך תמאן

דף י"ח תוס' ד"ה והאי דקתני מאמר ותימא וכו' ונראה דבירושלמי איתא ולקחה זו מאמר ושוב יליף מולקחה לאשה הרי היא כקדושי אשה מקדשת בכסף ובשטר אף יבמה כן ונראה דנ"מ אם היבמה היא קטנה ואין לה אב או אם קדשה בע"כ ואם ילפינן מולקחה מהני אפי' בע"כ או מקטנה אבל אי ילפינן מקדושי אשה לא מהני מאמר בע"כ וא"כ י"ל דמתני' יתירא בא להורות דאפי' מאמר מדעתה לא מהני

עוד נראה לתרץ קושית תוס' לפי מה דאיתא לקמן דף נ"ב ע"ב מאמר עלוי זיקה רמי' ופרשי' דאתא מאמר ואיתוסף עלה ע"ש ואף דשם מיירי רק מדרבנן מ"מ יש סברה לומר דע"כ לא גלי' רחמנא מולקחה זו מאמר רק אי קיימא כבר בזיקה אז מאמר ניתוסף עלה והנה הרשב"א כתב לקמן ד' י"ח בד"ה א"נ בסוף הדבור אע"ג דבמתני' קתני שני אחין לאו דוקא דהא לפרושי א"א שלהב"ע דקתני בפרקן קמא דפוטרת צרתה וצרת צרה קאתי והאי לא משכח רק בזיקת ב' יבמין שמת אחד ונפלה לפני ב' אחין ע"ש וא"כ אי ממתני' דריש כיצד ה"א לכך לא מהני מאמר לפוטרת צרתה הואיל שיש שני יבמין ומאמר עלוי' זיקה רמי' ואין זיקה בתרי לכך לא אלים מאמר ליפטר צרתה אבל ממשנה דלקמן שמעינן אפי' בזיקת חד אח דאלים המאמר אפ"ה לא מהני אמנם יש לב"ד לחלוק אף דמצינו סברה זו דמאמר עלוי' זיקה רמי' ולא מהני היכא דליכא זיקה מ"מ זה אי מאמר דרבנן אבל לב"ש דמאמר מד"ת אולי מועיל אף היכא דליכא זיקה אבל מ"מ יש לתרץ בזה קושית תוס' לקמן דף למ"ד דלמה לא הוכיח ר"נ ממתני' דריש כיצד דאין זיקה ולהנ"ל ניחא דממתני' דריש כיצד ליכא להוכיח דאין זיקה אפי' בחד אחא די"ל דסיפא דעשה מאמר קאי ארישא דמיירי ב"ג אחין כמ"ש הרשב"א דב' אחין לאו דוקא דמתני' לפרושי א"א שלהב"ע דריש פירקן קאתי דפוטרת צ"צ דמיירי ע"כ ב"ג אחין ור"נ רצה להוכיח דאפי' בחד אין זיקה

ע"ב תוס' ד"ה אי דרב בפ"ק דכתובת וכו' הא דלא הקשו תוס' מסוגי' דעירובין דף ז' קל שם ג"כ כה"ג רק דשם מיד אמר ביי כן

שם בגמ' א"נ בתרי ולא יבם ולא מת הקש' הרשב"א ל"ל כי ישבו למעט לא מת כיון דסובר דקה כנוסה הרי היא א"א החי ובחדושי גלאנטי תירץ כגון שיש שני יבמות מבית אחד דממ"נ לא ככנוסה דא"א ליבם שתיהם וזה נגד דברי מהרש"א לקמן ד' י"ט שני' שבזוג ב' דהקשה מאי ס"ד דאמאי נפטרו כולם (וגם תוספי הרא"ש הרגיש בזה) ותירץ כיון דברצונו תלי' מילתא ליבם לאיזה שירצה שפיר חשבינן כ"א ככנוסה משום זיקתו משא"כ בב' יבמין עוד תירץ דאיצטרך היכא דנפלה לפני יבם קטן דאפי' היא ככנוסה לא היתה אסורה שהרי אפי' קידש ובעלה אשת קטן היא וקשה לי א"כ למה אמר הש"ס ולא מת אפי' מת כיון שמת קודם שהגדיל לא חשבינן כזקוקה לקטן וממילא בא היבם מחמת זיקת אחיו הראשון ושפיר היא א"א שלהב"ע וגם קשה לשיטת תוס' מס' קידושין ד' י"ט דביאות בן ט' מדרבנן וא"כ אפי' אם יבום ומת אינו בא מחמת קטן כיון שביאה הוא מדרבנן

תוס' ד"ה משכחת וא"ת וכו' ונראה לתרץ דהרשב"א הקשה על הא דאמר הש"ס יבומי חדא ואיפטרי אידך לא דילמא אין זיקה והרי שתי יבמות מב' בתים דלמא לעולם אימא יש זיקה חיקה ככנוסה דמי אפי' בזיקת ב' יבמין ואי דא"כ ליבומי חדא ואיפטורי אידך לא היא דבשתי יבמות הבאות מב' בתים אפי' לר"ש תרווייהו מיבמין דאל"כ בטלת מצית יבמין מג' אחין אלא היינו טעמי' משום דעשה מאמר ומספק לי' אי מאמר קונה וכו' אבל ב' יבמות מב' בתים אפי' לר"ש שתיהם מתיבמות דכניסה דהאי מפקע מזיקת שאר אחין דאי לא בטלת מצות יבמין מג' אחין דכנוסה לזה ולזה הוא והילכך הכא אי לאו ספק מאמר מתיבמות ומשום ספק אי מאמר קנה מיבם לחדא וחליץ לאידך ומתרץ דדוקא כי קיימי תרווייהו ומיבם חד מפיק לה מזיקה דאידך דהא קאי אחא ולא מיבם לה אבל כי מיית לי' א"א דזיקת ב' יבמין ככנוסה הוה לן למימר אילו הוה קאים איהו הוה כנוס לה ומעיקרא ככנוסה הוות לי' ושוב הקשה אמאי לא מתרץ דכי אמר ר"ש זיקה ככנוסה רק כשכנס לבסוף אבל לא כנס לא ומתרץ דא"כ הוה לי' כיבמה שנאסרה בשעת נפילה ואף שעמד א' מן האחין הילודין וכנסה כיון שאין אני קורא בשעת נפילה וכו' הרי היא כא"א שיש לה בנים ולי נראה דש"ס שפיר הקשה דע"כ ר"ש סובר זיקה ככנוסה אף כשלא כנס לבסוף מדמשני הש"ס לעיל בתרי לא יבום ולא מת ומדנקט ולא מת מכלל דאי מת מותרת לאח הנולד אף שלא כנס בסוף ש"מ זיקה ככנוסה אף שלא כנס בסוף וע"ז משני הש"ס ומחלק בין זיקת יבם אחד לזיקת ב' יבמין והיינו בזיקת ב' יבמין ולא כנס לבסוף אז לא אמרינן זיקה ככנוסה אבל כשכנס לבסוף איגלי מילתא למפרע שהיתה זקוקה לי' מעיקרא לזה שכנס כמ"ש הרשב"א דאל"כ