אהל דוד שבועות יבמות מב

להנשא לכהן אף וולד יבמה אף דכשרה לתרומה פסולה לכהן (ויש לפקפק קצת) וא"כ איך שאלו על צרת הבת דב"ה לב"ש למיפשט וולד מ"ג תינח אם ישיב ר"י דבת צרת הבת כשרה לכהונה ה"ה וולד מ"ג אבל אם ישיב פסולה אכתי תבעי וולד מ"ג דשאני בני צרות דהוא גופי' ילפינן בק"ו דהא דבעי זר מעיקרא אולי הוא לענין תרומה לחוד אבל מחזיר גרושתו לא שייך לומר דהיא עצמה מתחללת דלהנשא לכהן בלא"ה אסירא משום גרושה כמ"ש רש"י לקמן דט"ז ע"ב ד"ה למיפשט עיי"ש ולתרומה הא בעינן זר מעיקרא

באו"ד אין חללה אלא מאיסור כהונה ובתוספי הרא"ש הוסיף דלהכי אייתר חללה לומר דלא ילפינן מק"ו שתחלל אע"ג דילפינן מק"ו דבנה פגום היינו פסול זרע אבל פסול אשה היינו לשון חללה שהיתה כשרה ונתחללה לא ילפינן

באו"ד וי"ל דר"י סובר כר"ע ועיי' תוספי הרא"ש דלא שייך למילף מבינייהו כיון שאין פסולם שוה והנה מפשטות לשונם משמע דר"י סובר כר"ע דבכל חייבי לאוין אין קידושין תופסין ויש לדקדק דבסנהדרין דף צ"ג בעי ש"ס ג"כ לומר דר"י סובר כר"ע ומקשה הש"ס מהא דמחליף ר"י איסור מנוה ולמה לא מקשה בלא"ה אי ר"י סובר סובר כר"ע ל"ל קרא בגר עמוני נילף מחלל וכו' ותירץ תוס' לא שייך דאי קידושין לא תפסי בח"ל ליכא ממזר מעובדי כוכבים ועבד כמ"ש תוס' בכמה דוכתי ונראה לתרץ קושית תוס' דלכאורה קשה מה הקשו תוס' למה לי קרא בגר עמוני נילף בק"ו הלא איצטרך קרא למלקות דאין מזהירין מן הדין אמנה יתכן קושייתם לקמן דף ס"ח דאי' שם עובדי כוכבים ועבד פוסלין בביאתן מקרא דאלמנה וגרושה ושם קשה למה לי קרא נילף מק"ו ושם לא שייך מלקות דקרא דאלמנה וגרושה ליכא רק לאו הבא מכלל עשה וכך כתבו תוס' לקמן דף נ"ד ע"ב ד"ה הכא ולשיטת הרמב"ם בפ"ב מ"ה מ"א שכתב דבר שהוא בעשה יוכל להביאו לאו מק"ו ניחא אמנם לר"י בלא"ה ניחא דאיהו סובר סוף פ"ב דפסחים כל היכא דכתיב בתחלת הפרשה לאמר לאו נאמר וכתבו תוס' שם היינו היכא דכתיב לאו הבא מכלל עשה וא"כ לר"י דילף עובדי כוכבים ועבד מאלמנה וגרושה שפיר לקי דהוה לאו מעלי' דשם כתיב לאמר בתחילת הפרשה אבל מק"ו לא לקי דאין מזהירין מן הדין ועיי' משנה למלך פ"ב מה' נזירות

ראיתי בתוס' מס' נדה ד"ע ד"ה היא' שהקשו למה לי קרא היא תעבה ואין בני' תעבה דמה ס"ד דאי מק"ו איכא למיפרך מה לאלמנה לכ"הג שהיא עצמה מתחללת שהרי ע"י פירכא זו הדר הש"ס בפרק החולץ מהא דאמר הש"ס ה"מ במחזיר גרושה ונראה דלקמן דס"א סובר ר"א פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה ור' מתי' בן חרש סובר אפי' בא עלי' בעלה בדרך להשקותה נעשה זונה הרי דסברי הני תנאי דלהנשא לכהונה לא בעינן זר אצלה מעיקרא וא"כ י"ל מאן דדריש היא תעבה ואין בגי' תעבה סברי נ"כ דלהנשא לכהן לא בעינן זר מעיקרא וא"כ ליכא למיפרך מה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת דאף מ"ג נעשה זונה ותוס' כתבו לקמן דף מ"ד דזונה פסולה אף לתרומה משום דכללי' קרא בהדי' חללה ופסולה כחללה וסוגי' דהחולץ דהדר הש"ס משום האי פירכא משום דהש"ס בעי לומר מעיקרא דשמעון התמני מודה במחזיר גרושתו מק"ו דאלמנה שפיר מקשה הש"ס מנ"ל דלמא שמעון התמני אינו סובר כר"מ בן חרש וא"כ איכא למיפרך מה לאלמנה שהיא עצמה וכו' אבל מ"ג ליכא למיפסל מקרא דלאיש זר לכן מסיק הש"ס דמאן ה"מ ר' יושע דבח"כ דחמיר לא בעינן זר מעיקרא כמ"ש תוס' דף ס"ח אבל מאן דדריש היא תעבה ואין בני' תעבה סובר כר"מ בן חרש דנעשה זונה אף דאינו זר מעיקרא א"כ לא שייך למיפרך מה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת דכיון שבא עלי' עשאה זונה כדאי' לקמן דמ"ד ע"ב (אבל למאן דפליגי על ר"מב"ח ור"א לא שייך לומר כיון דבא עלי' עשאה זונה) לכך ה"א דבנה פגום לכך איצטרך היא תעבה ולא בני'

דף טז ע"א תוס' ד"ה בני' ואומר ר"י דלא תהי' משמע דאפי' ע"י הוי' וכו' וקצת קשה דלקמן דף צ"ב איתא ושמואל מספקא לי' האי לא תהי' אי ללאו הוא דאתא ולמה לא אמר דלא תהי' איצטרך דלא מפקע זיקה אפי' נתקדשה ע"י אחר

תוס' ד"ה עמון ומואב בפרשת דרכים דרוש ח' הקשה דלמה כבש משה סיחן ועוג הלא המה בכלל ז' עממין והרי הוא יתברך אמר לא תביאו את הקהל הזה לארץ אשר נתתי להם ובספר דברי אמת דרוש ט"ז הקשה דהוא עצמו בהשגותי' לספר החינוך פ' משפטים כתב דסורי' ועבר הירדן לא נתחייבו רק מדרבנן וגם הביא במס' ב"ב דף נ"ו ותירץ ע"פ זה ספרי הביאו הרמב"ן פ' חוקת שדרש לך פרט לעבר הירדן שנטלו מעצמן וכתב הרמב"ן אע"פ שהיתה ירושתן של ישראל אם לא בקשו בני גד ובני ראובן לא הי' מניח שום אדם ושוב הקשה מירושלמי מס' בכורות דתני' חדא אשר נתתי לי פרט לעבר הירדן ועיי' בר"ש מס' בכורים משנה י' ע"כ

שם בגמרא מקבלין גרים מן תרמוד קשה לי איך מוכח זה מהא דכתמים טהורים הלא מד"ת אין טומאה עד שתרגיש בבשרה וא"כ לכך כתמים טהורים דספק דרבנן לקולא דאפי' באו וודאי מישראל הלא טומאת כתמים דרבנן ושמא באו מעובדי כוכבים ושם לא גזרו כמ"ש תוס' שם אבל כאן אף דספק ממזר מותר לבוא בקהל מ"מ הלא חכמים אסרו ספק ממזר אבל לא מצינו שגזרו על ספק כתמים ואפי' אם נימא דדם עצמו הוא טמא דילמא מתני' אתי' כמ"ד מקור מקומו טהור ומזה יש סיוע להש"ך בכללי ס"ס שכתב דאיסור דרבנן שנתערב חד בחד ונאבד אחד לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא דאיתחזק איסורא וא"כ בתרמוד אם נימא יש שם ישראל הוה כאיתחזק איסורא אבל אינו מחליט דבר זה

סליק חמש עשרה נשים פרק ראשון

כיצד פרק שני

דף יז בתוס' ד"ה א"א שלא הי' בעולמו וכו' וי"ל שחמותו מעוברת וכתב מהדורא בתרא דהוה מצי לתרוצי דאיצטרך אפי' כשאין חמותו מעוברת רק שמת חמי' של יבמה והא דצריכ' להמתין ג' חדשי' מד"ת דשמא היא מעוברת ותלד זכר ולי נראה דלא ניחא לתוס' דא"כ קשה ל"ל יחדיו למעוטי אחים מן האם תיפק דאי גם אחים מן האם זוקק למה לי קרא על א"א שלא הי' בעולמו תיפק משום דרכי נועם אף שמת חמי' הלא יש לחוש שתנשא ותלד זכר דהא השתא קיימינן דגם אח מן האם זוקק ולכן תירצו שחמותה מעוברת וא"צ להמתין עד שתלד

ראיתי בספר חסידים סי' תצ"ב שכתב כי ישבו אחים וכו' פרט לא"א שלהב"ע שהרי אמר הכתוב להקים שם זרע והיא צריכא להמתין עד שיהי' היבם י"ג שנים ושוב אינה ראוי' לילד שאשה ששהתה אחר מות בעלה עשר שנים ולא ילדה שוב לא ילדה ואינו בכלל להקים זרע אף שאמרה חכמים שאם דעתה עליו כגון בת ר"ח לרבא זה לפי שהי' גדול אבל על קטן לא מהני שאין לה תאוה ע"ש ובספר פלפולא חריפתא הוכיח דאם דעתה עליו ילדה דאל"כ לא איצטרך קרא על אשת אחיו שלהב"ע והנה לספר חסידים קשה למה לי קרא על אשת אחיו שלהב"ע תיפק משום להקים שם ולא מהני גבי קטן אם דעתה עליו ובן אחותי הרב מ' אברהם פ"ש נרו תירץ דאיצטרך קרא כגון שיבם אחד אשת אחיו ואח"כ נולד עוד אח והגדיל ושוב מת היבם קמ"ל קרא דאסור לאח הנולד אחר מיתת הראשון דכה"ג ליכא למעוטי משום הקמת זרע שהרי לא שהתה אחר מיתת בעלה עשר שנים אמנם קשה לר"ש דשרי ביבום ואח"כ נולד ולא אסור (לחד תירץ) רק בחד אח ומת ונולד אח וקשה תיפק דבעינן להקים שם זרע ואיילונית לאו בת הקחית זרע ונראה דר"ש סובר כר"ע לקמן דע"ט דמתיר סריס אדם ליבום ולא ממעט מלהקים שם זרע רק היכא דלא הי' שעת הכושר א"כ גם יבמה ששהתה עשר שנים בת יבום היא כיון דהיתה לה שעת הכושר וליכא למעוטי כמו סריס אדם

רש"י ד"ה מלוט. ותיבם אשת אחי אביו והא דלא מפרש"י ותיבם אשת בן אחיו ונראה דאכ"ק למה לי עלי' למיסר ערוה תיפק דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת וא"ל כמו שתירץ הש"ס לעיל דה"א הואיל ואישתרי אישתרי והרי באשת בן אחיו ליכא איסור לכן פרש"י ותתיבם אשת אחי אביו דהיא ערוה

שם איצטרך סד"א הואיל וחידוש אימא עד דמיחדי באבא ובאמא הקשה הרמב"ן והרשב"א אדרבה כיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו ואחים מאב ולא מאם אבל אחים מאב ואם לא שרי רחמנא כיון דתרי איסורי ותירצו דיבום בקורבה תלי' רחמנא וכל שקרובי' טפי מיבמי וה"א עד דקרובים לגמרי מאב ומאם ולדידי קשה על קושייתם שהקשו דנימא כיון דחידוש הוא חד איסורא שרי רחמנא ולא תרי הלא במס' בכורת דף וי"ו ע"ב איתא הואיל דחלב בהמה טהורה חידוש הוא דדם נעכר וכיון דחידוש הוא בטמאה נמי לשתרי ואמאי לא נימא כיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו וחד איסור שרי רחמנא ולא תרי: שם רש"י ד"ה ולימא הלכה כמ"ד אין זיקה ופרש"י דהוא ר"ע דאמר אין יבמה מפר וקשה לי לפמ"ש הב"ש סי' קע"ג ס"ק ט"ו דאפי' מ"ד יש זיקה הוא רק מדרבנן והרמב"ן הביא ראי' מסוגי' דלקמן דף כ"ח ע"ב ס"ד משום מצוה עביד רבנן ועיי' שם ברש"י דלא העמידו איסור זיקה שהוא דרבנן הרי דזיקה הוא דרבנן א"כ אי הוה אמר הלכה