אהל דוד שבועות יבמות מא

לנהוג כמותם אע"פ שאסור במקומם וכו' וכתב יש"ש סי' י"א שהוא מפרש והא איכא שמעא שהעבד יתמה שהרי אסור במקומו ומשני שהודיע לעבדו טעם הדבר דלמה טלטל דהלכה כריב"ל והנה מדברי רש"י לא משמע כן דהא רש"י מפרש והא איכא שמעא פי' עבדו דר"א יטלטל אף באתרי' דר"י ומשני שהי' מודיעו שלא יטלטל באתרי' דר"י אמנם מדברי רשב"א שהקשה על רש"י שלא מצינו שיהי' אסור להקל במקומו כדי שלא יזלזל העבד במקום שנהגו בו איסור לכך מפרש והא איכא שמעא דחשד לי' כיון דחזי לי' דלא טלטל במקומו של ר"י סובר דר"א כר"י סובר וכי מטלטל במקומו של ריב"ל אקולי דקא מיקל ומשני דמודע לי' שסובר כריב"ל רק משום כבודו של ר"י

שם בשלומא דב"ש מדב"ה לא נמנעו דבני ח"ל נינהו הקשה בתוספי הרא"ש בשם הר"י מקורביל דהא משכחת נמי היתרא דב"ה והוא חייבי כרת לב"ש כגון ג' אחים ראובן ושמעון נשאו ב' אחיות ושמעון יש לו עוד אשה אחת והיא חמות לוי ומתו ראובן ושמעון א"כ לב"ה אשת ראובן מותרת ללוי ואינה אסורה משום אחות זקוקתו דהא ב' נשי שמעון אינו זקוקות ללוי דחדא אסורה משום חמותו ואידך צרת ערוה אבל היא בכרת דהרי ב"ש דרש לצרור כר"ש דבשעה שנעשו צרות לא יהי' לקוחין באחת מהן וא"כ כשמיבם לוי אשת ראובן הוא בכרת משום דרש' דלצרור. ותירץ דמילתא דלא שכיח היא ואפשר דמזה יש סיוע לרש"י בחומש. ורמב"ם בפי' משניות במס' קידושין ד"נ דמפרש על הא דתנן המקדש אשה ובתה כאחת אינה מקודשת דכתיב אשה אל אחותה לא תקחו לצרור בשעה שנעשו צרות לא יהי' לקוחין אפי' באחת והוא כמו דמשני רמי ב"ח שם בקידושין ורבא שם דח' זה ולהנ"ל יצא להם מסוגי' דהכא מדקאמר הש"ס לא נמנעו דב"ש מדב"ה דבני ח"ל נינהו והלא משכחת איסר כרת כקו' הר"י מקורב"ל א"ו דגם ב"ש דרשי קרא דלצרור כדרמב"ח שהמקדש אשה ובתה כאחת דלא חיילו קידושין אבל כשנפל ליבום ליכא כרת

ע"ב תוס' ד"ה אלא וכו' ואמר ר"י דעיקר הך ברייתא משום צרה והנה מ"ו בנ"בי חאה"ע סי' צ"ד הקשה בשם הגאון מהר"ם הלא גם בצרה משכחת ממזרות לב"ש כגון שנתקדשה צרת ערוה ע"י שליח ושוב מת היבם ונתקדשה לאחר דלב"ש אסורה לשוק דקידושין ראשונים לא חלו דאין שליח לדבר עבירה וחיילי קדושי שני ולב"ה דמתיר צר ערוה קדושי ראשונים תפסי וקדושי שני' לא תפסי ותירץ מ"ו בסי' אות כ"ד דיבמה לשוק בקידושין לחוד ליכא אסורה וקשה לי להאומרים דאפי' באיסור דרבנן אין שליח לדבר ערוה והלא תוס' כתבו לעיל ד"י ד"ה לר"י דאסור לקדש מדרבנן חייבי לאוין שמא יבעול (וחכם אחד הליץ בעדו ונשכח ממני ועיי' שם אות כ"ד בס' ד"ה שכתב לחלק בין גרושה לכהן ליבמה לשוק כ"כ י"ל דלא כתבו תוס' רק לעונשין אנוסית אביו) ור"ת לקמן ד' מ"ט תוס' ד"ה אי. נסתפק אם לוקין בקידשה יבמה לשוק ולי נראה דקושית תוס' הוא לרבא דאמר במס' קידושין ד' מ"ג ע"א את"ל קסבר שמאי הזקן ב' כתובין מלמדין הרי דנסתפק רבא אי שמאי סובר אין שליח לדבר עבירה ומסתמא לא פליגי ב"ש על שמאי רבן וכה"ג כתבו תוס' לקמן ד' קי"ד וכי פליגי ב"ה על הילל רבם ובאמת בס' כריתות לשון לימודים שער ב' ע"ג כתב דמצינו תלמידים חולקים על רבם כי האי פ"ק דעדיות שמאי אומר רובע הקב ובזה ניחא דברי תוס' יומא ד"ס ע"א ד"ה אלא וכו' שכתבו דשמא בעי לשנוי' אפי' את"ל דסבר כר' דוסא והקשה הרב מ' יוחנן שהי' אב"ד דק"ק אייבשיץ הלא ר"י הוא דאמר ב' כתובין מלמדין והלא ר"י לעיל פליג על ר' דוסא ולהנ"ל ניחא דהא רבא במס' קידושין שם מספקא לי' אי שמאי סובר ב"כ מלמדין וניחא לש"ס לאוקמי' שמאי אפי' כרב דוסא

דף טו ע"א תוס' ד"ה נעשה. בסוף הדיבר וק"ק לקמן דבעי מר"י בני צרות דב"ה לב"ש וכו' דלמא וולד של מחזיר גרושתו יש למיפסל משום טומאה ובתוספי הרא"ש תירץ בשם רבא דשפיר איכא למיפשט דאי יבמה לשוק הוולד פגום מק"ו דאלמנה לכה"ג גם וולד מחזיר גרושתו הוולד פגום דאי נימא דכשר קשה למה בני צרות פגומים דניהו דלא פרכינן מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת נימא וולד מחזיר גרושתו יוכיח שאסורה שוה בכל ובנה כשר דכתיב תעבה היא דאין בני' תעבה ואי בני צרות כשרים ע"כ גם וולד מחזיר גרושתו כשר דאי הוולד מחזיר גרושה פסול משום דכתיב טומאה א"כ ממילא גם בני צרות פסולים מק"ו דאלמנה לכה"ג ואי דמה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת נימא וולד מ"ג יוכיח דאינה מתחללת ובנה פגום ואי דמה לוולד מ"ג דכתיב טומאה אלמנה לכה"ג יוכיח וחזר הדין וכו' ולי נראה דכוונת תוס' דאכתי איך נוכל למיפשט מחזיר גרושה מבני צרות הא בני צרות איכא למילף מק"ו אחר דוולד פגום דמה אלמנה לכה"ג דקידושין תפסי ואפ"ה בנה פגום יבמה לשוק דלא תפסי קידושין לרב לקמן דצ"ב כ"ש שבנה פגום ואפי' למ"ד קידושין תפסי ביבמה לשוק מ"מ חמיר יבמה לשוק לשיטת ר"ת לקמן דף מ"ט דלוקין על קדושי יבמה לשוק אבל אלמנה לכה"ג לא לקי עד שיבעול לרבא בקידושין דע"ח א"כ ליכא למיפשט וולד מחזיר גרושתו מיבמה לשוק דשאני יבמה לשוק דאיכא ק"ו אחר וא"ל מחזירי גרושה יוכיח דהא במחזיר גרושה תפסי קידושין וגם לא מלקינן על קידושין לחוד רק דאכתי איכא למיפשט וולד מחזיר גרושה דנהי דיבמה לשוק איכא ק"ו אחר מ"מ ש"מ דלא פרכינן האי פירכא שהיא עצמה מתחללת וא"כ ממילא איכא למילף וולד מ"ג מק"ו דאלמנה לכה"ג שאינה שוה בכל לזה הקשו תוס' דשאני מחזיר גרושה דכתיב היא תעבה ואין בני' תעבה ולעולם דלא פרכינן שהיא עצמה מתחללת ובני צרות דפגומים משום דאיכא למילף מק"ו אחר כהנ"ל משום דלא תפסי קידושין ומחזיר גרושה דבנה כשר משום דכתיב היא תעבה ולא בני' ולא שייך מחזיר גרושה יוכיח דמה למ"ג שקידושין תפסי בה והיינו לשיטת האומרים דאפי' למ"ד אין קידושין תופסין ביבמה מ"מ אין הוולד ממזר ועיי' לקמן דף מ"ט בתוס' שם וגם להיפך מקשים תוס' שפיר דילמא שאני מ"ג דטומאה כתיב ואי דאם כן גם מיבמה יהי' פגום דנילף במה הצד מאלמנה לכה"ג וממחזיר גרושה נראה דתוס' סברי כמ"ש תוספי הרא"ש בשם רבינו מאיר לקמן דמ"ד על הא דהיא כשרה כתב ר"ח דעל קרובת לחוד קאי אבל מחזיר גרושה מתחללת מתרומה אף דבעינן זר אצלה מעיקרא משום דטומאה כתיב בה ואין מקרא יוצא מדי פשוטו אפי' למ"ד כיון דעיקור וכו' ה"מ צרה אבל היא גופה פשיטא דמתחללת מתרומה דמהני לשון טומאה לאוסרה בתרומה כי היכא דמפלגינן לענין יבום דהיא חולצת וצרתה מתיבמת דלדידה אהני ק"ו אם במותר לה נאסרה וכו' אבל לא מהני למיפטר צרתה והא דפריך לקמן ואימא במחזיר גרושה היינו באזהרת לאו דתרומה מקרא כי תהי' לאיש זר בתרומת הקדשים לא תאכל ומשני לאו זר אצלה מעיקרא בעינן ובמ"ג ליכא לאו אבל מ"מ אסורה בתרומה מדאפקי' רחמנא בלשון טומאה ותדע דהא סוטה נמי נפקא דאסורה בתרומה מדכתיב ונטמאה ע"כ א"כ שפיר הקשו תוס' דשאני מחזיר גרושה דכתב טומאה ואי דא"כ למה בנה מיבמה לשוק כשר נילף במה הצד מאלמנה לכה"ג וממ"ג איכא למיפרך מה לאלמנה לכה"ג ומ"ג שכן הם עצמם מתחללת מתרומה דהא דבעינן זר אצלה מעיקרא הוא לענין לאו מ"מ שניהם אסורים בתרומה. אמנם יש לדקדק דהיא גופי' נילף דיבמה לשוק אסורה בתרומה באיסור בעלמא דהא דבעינן זר אצלה מעיקרא הוא דוקא לאזהרה לכן נראה לתרץ בדרך אחר דירושלמי שילהי גיטין הקשה לב"ש דסברי לא יגרש את אשתו אלא א"כ מצא בה עריות דבר א"כ למה לי קרא לאסור מחזיר גרושתו תיפק משום סוטה ומשני לעבור בב' לאוין א"כ שפיר הקשו תוס' איך נוכל למיכשר וולד מ"ג מיבמה לשוק שאני וולד מ"ג דכתיב טומאה ואי דא"כ גם וולד של יבמה לשוק ראוי' להיות ג"כ פגום דנילפנהו מאלמנה לכה"ג וממחזיר גרושה דאיכא למיפרך מה לצד השוה שהם ב' לאוין דמחזיר גרושה עובר משום לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה ומשום סוטה ואלמנה לכה"ג הוא ג"כ ב' לאוין כדאי' בקידושין דע"ח משום ולא יחלל אבל יבמה לשוק דאינו רק לאו אחד וכ"ש לשיטת רש"י שכתב דלרב יבמה לשוק הוא רק בעשה וא"כ אם ישיב דבני צרות כשר הוא אבל וולד מחזיר גרושה איכא למיפסל משום טומאה דבני צרות לב"ש ליכא למלפינהו במה הצד מאלמנה לכה"ג וממ"ג דמחזיר גרושה הוא ב' לאווין לב"ש וגם אלמנה לכה"ג איכא ב' לאוין לא יקח ולא יחלל והא דלא אמר הש"ס לקמן דמה לאלמנה לכה"ג דהוא ב' לאוין דש"ס בעי לומר פירכא אליבא דכ"ע והרי לב"ש גם מחזיר גרושה הוא בב' לאוין גם י"ל דתוספת לשיטתם דכתבו לקמן ע"ב ד"ה מה וא"ת נילף במה הצד וכו' דוקא ר"י יליף במה הנד מאיסור כהונה אבל רבנן פליגי אמנם יש לחלק בין הפרקים:

שם הכיר ולא הכיר עיי' מ"ש לעיל בריש מכילתן לקיים בזה שיטת הר"א מבורגל

ע"ב תוס' ד"ה למאי. ק"ק אמאי נקט וולד מחזיר גרושה דהוה ליה למיפשט וולד יבמה גמורה לשוק ונראה דסוגי' זה קאי לרב דס"ל אין קידושין תופסין ביבמה לשוק ולדידי' הוולד ממזר מיבמה לשוק לשיטת רש"י לקמן דמ"ט ע"ב ד"ה אי כרב וא"כ לא נ"מ מידי דהא הוולד הוה אפי' ממזר אבל גבי מ"ג שפיר איכא נ"מ דהא ר"י אמר אין ממזר רק מחייבי מב"ד וא"כ כללא כייל דלא הוה ממזר רק מחייבי מיתת ב"ד ולא מיבמה לשוק ובוודאי לא ישיב רב יושע דב"צ הוולד ממזר דהא איהו ס"ל אין ממזר רק מחייבי מב"ד רק אם בנה פגום ואף דלגבי יבמה לשוק לא נ"מ מ"מ נ"מ במ"ג ויש לפקפק תוס' ד"ה מה לאלמנה וא"ת היא גופי' נילף בק"ו וכו' ולכאורה יפלא איך שייך למילף בק"ו כיון דקרא מפקע הק"ו דכתיב לאיש זר דאין מתחללת רק במי שזר מעיקרא וראיתי שהרגיש בזה תוספי הרא"ש וכתב דאיש זר לאו מיעוטא הוא דלגופי' איצטרך לומר דכל שזר אצלה מעיקרא פוסלה בביאה ולי נראה דעיקר קושית תוס' על הא דשאלו לר"י בני צרות דב"ה לב"ש ולמיפשט אי וולד מחזיר גרושה כשרה לכהונה ונסתפקו אי פירכא דהיא עצמה מתחללת חשיבא פירכא ועל זה הקשו תוס' דאיך נוכל למיפשט מ"ג מב"צ לב"ש הלא ביבמה לשוק לא שייך הך פירכא דהיא עצמה מתחללת דיבמה לשוק היא גופי' נילף בק"ו דהיא עצמה מתחללת ואף דכתיב לאיש זר דבעי זר מעיקרא ז"א דהלא האי קרא בתרומה כתיב דלאכילת תרומה הוא דלא מיפסל רק בזר מעיקרא אבל להנשא לכהן איכא למילף דאסורה להנשא לכהן מקרו וא"ל כיון דמותרת בתרומה שוב אף להנשא לכהן ליכא למילף מק"ו מאלמנה לכה"ג דאיכא למיפרך מה לאלמנה לכה"ג שאסורה אף בתרומה אבל יבמה לשוק אף אחר שנלמד מק"ו כשרה לתרומה דכה"ג חשיבא פירכא כמ"ש תוס' לקמן דנ"ז ע"ב י"ל גרושה יוכיח שמותרת בתרומה ואסורה