אהל דוד שבועות יבמות ד

מסכת שבועות

שבועות שתים פרק ראשון

דף ב רש"י ד"ה הרי זה וכו' לעשיר חטאת בהמה וכו' בת"כ איתא מאחת מאלה שיכול החמורים שבהן יהיה בכשבה והקלים יהי' בעוף והקל שבקלים בעשירת האיפה ת"ל מאחת וכו' והביאו רש"י בחומש ומפרש ק"א דס"ד דחמורים הוא טומאת מקדש שזדונו כרת יהיה בכשבה ושבועת עדות קל ממנו שאין בו כרת יביא ב' תורים ויש לו חומרא דחייב גם על זדונו ושבועת ביטוי קל מכולם שאין בו כרת וגם אינו חייב על זדונו ה"א דאינו רק בעשירית איפה לכך כתב מאחת וקשה לי דאיך ס"ד דשבועת עדות לא יהי' בעשירית איפה א"כ קשה במסכ' מנחות דף ע"ג ע"ב יליף הש"ס מדכתיב והיתה לכהן כמנחה שתהא עבודה כשרה בו ושם דף ע"ד ע"א פריך הגמרא והא מהתם נפקא וכיפר הכהן על נפש השוגגת ומשני אפי' במזיד ומשכחת בזדון שבועה וא"כ קשה אי נימא דשבועת עדות אינו מתכפר רק בב' תורים א"כ איך משכחת מנחה על זדון חט ובשבועת ביטוי ליכא לאוקמי' דהלא גבי ביטוי כתב ונעלם ולולי דברי ק"א יש לפרש דשבועת עדות מקרי קל נגד ביטוי הואיל ויש גם לזדונו כפרה כדאי' ריש מכות ועיי' תוס' פסחים דף ל"ב ע"ב ד"ה מעילה, ולנכדי התורני מו"ה מנדל כהן נראה דמשכחת גם גבי ש"ב זדון דהרי איתא לקמן דף כ"ו ע"ב אתו הוא וכו' א"ל באומר י"א ששבועה אסורה אבל א"י אם חייבין קרבן ואע"ג דבעלמא א"ח אם הזיד בלאו אפ"ה חייב גבי ש"ב הואיל וחידוש הוא, וא"כ איצטרך והיתה לכהן כמנחה על ש"ב לשעבר, ועיי' בתוס' לקמן דכ"ו: ועי"ל דברייתא דמנחות מוקי קרא דמאחת כר"ע במס' הוריות ד"ט דמשיח פטור מכולן, וברייתא דת"כ וכן מאן דפליג אר"ע שם בע"ב מפרש והיתה לכהן כמנחה כפירש"י בחומש דשירי מנחת חוטא הוא לכהן, גם יש לדקדק על ק"א שהיה לו לומר דעדות חמיר דהוא רע לשמים ולבריות כדאי' לקמן וצ"ע

ע"ב מתניתן אלא שהפר מכפר על הכהנים ורמב"ם פרק י"א הל' שגגות כתב דעל זדון טומאת מקדש כהנים מיתכפרים בפר וכתב הל"מ דבריו דדוקא זדון מתכפרי בפר אבל על יש בה ואין בה גם הכהנים מתכפרים בשעיר ונראה לסייע לרמב"ם מסוגי' דכריתות דף כ"ה ע"ב דפריך הגמרא והא כי כתיב הדין קרא בשעיר הנעשה בפנים הוא דכתיב דלא מיכפר על עבירת מצית ידוע וכו' ויש לדקדק הלא שעיר פנים מכפר ג"כ על עבירת ידוע שהרי מיכפר ג"כ על זדון טומאה ועוד יש לדקדק דלמה לא מקשה הגמרא דמה לשעיר פנים דלא מכפר רק על ישראל ולכך לא מכפר על בר קרבן אבל שעיר המשתלח דמכפר ג"כ על כהנים אימא דמכפר גם אבר קרבן (ויש לומר דגמר' רצה להקשות אף לר"ש) אמנם לרמב"ם ניחא וקושי' חדא יתרץ חברתה דלא יוכל הגמרא להקשות דמה לשעיר פנים דלא מיכפר על כהנים ז"א דהא באמת גם כן מכפר על כהנים לענין י"ב וא"ב לכן הקשה דמה לשעיר פנים דלא מכפר על מצות ידוע ר"ל דלא מכפר על כהנים במצות ידוע דעל זדון מכפרי כהנים בפר ולכך לא אלים לכפר על בני קרבן אבל שעיר משתלח דאלים כפרתו שמכפר על מצות ידוע אפי' על כהנים ג"כ אימא דמכפר ג"כ על בני קרבן וק"ל, אמנם קשה לי על הרמב"ם דלדידיה קשה קושי' תוס' במס' יומא דף מ"ד ע"א ד"ה מאי ע"ש ומה שתירצו דבהקטרה דכתיב בהדיה וכיפר בעדו וכו' איזה כפרה ששוה לו ולכל ישראל זה קטורת ולרמב"ם גם שעיר פנים שוה לו ולכל ישראל דהרי גם כהנים מתכפרי בשגגת טומאה בשעיר פנים וא"כ ראוי לגזור לפרוש בין אולם למזבח בשעת מתן דם שעיר פנים וצ"ע אמנם לראב"ן ניחא שכתב על הא דפנימי מכפר על י"ב וא"ב ועל זדון ולמה לא נימא דכפרה אחת מכפר ולא ב' כפרות דמה שהוא תולה לא שייך לומר כפרה הואיל ואינו רק תולה והא דאמר הש"ס וניכפר פנימי אדידי ואדחיצון היינו זדון ודלא כשיטת תוספת לקמן וא"כ כוונת הקרא וכיפר בעדו לא קאי על שגגת טומאה דמה שהוא תולה לא שייך לכפר אמנם דברי ראב"ן צריך תלמוד

(ושמעתי להקשות על הרא"בן דא"כ קשה קושי' הש"ס דניכפר חיצון גם י"ב וא"ב ולא שייך תירץ הש"ס כפרה זו לא תהי' וכו' הלא מה שהוא תולה לא מקרי כפרה ונראה דעל זה מעיקרא לא קשה שהרי קושי' הש"ס מכדי אתקושי להדדי והלא בהקישא כתיב חטאת הכיפורים ומה שהוא תולה לאו בכלל כפרה ולא ניכלל בהקישא אלא דקשה לי על הרא"בן שכתב דמה שהוא תולה לא מקרי כפרה והרי גבי אשם תלוי' כתיב וכיפר ואינו רק תולה דהא כי מתידע לי' חייב חטאת ונראה דרא"בן כתב זה לתרץ סוגי' דלקמן ואולי הך סוגי' קאי למ"ד שלהי כריתות דאשם תלוי' בא אפי' על ס' נבלה ושייך שפיר וכיפר ומ"ד דאשם תלוי' בא דוקא על ספק כרת איהו יתרץ קושי' הש"ס דמקשה הש"ס וניכפר פנימי אדידי' ואדחיצון כמו דמשני בירושלמי דכתיב ועשהו חטאת כר"י בש"ס בשם ר"ז ועשהו חטאה קבעו לתלי' ומפרש ע"מ דתקבעהו לשם חטאת זו שנאמר בו כדדריש לעיל מוכיפר על הקודש שהוא תלי' לכפרתו האמור בו ושלא ישתנה לכפרה אחרת וא"ל על הרא"בן הלא ר"ש פוטר כה"ג מביאת טומאת מקדש כדאי' בהוריות ד"ט ואיך מכפר על זדון וגם על י"ב וא"ב הלא הוא ב' כפרות די"ל דשאני כה"ג דגלי קרא, והנה לקמן דף ח' ד"ה כפרה שכתבו דהוה מצי לשנוי דא"כ יהי' חיצון מכפר ב' כפרות והקשה נכדי הרבני מ' מנדל כהן נרו דא"כ קשהי לר"מ דסובר כל שעירים כפרתן שוה ור"ח ורגלים מכפרים גם על החיצון הרי דסובר ר"מ דחיצון יוכל לכפר ב' כפרות ואפ"ה איתא שם דף יו"ד אמר ר"י מודה ר"מ בשעיר הנעשה בפנים שהוא אינו מכפר כפרתן וכו' א"כ לר"מ קשה וניכפר פנימי אדידי' וכו' ואין זה קושי' דנהי דר"מ לא דריש אחת היינו שר"ח ורגלים וחיצון כפרתן שוה אבל שיהי' חיצון מכפר כפרת פנימי אי אפשר ולא יהי' הלמד עדיפא מהמלמד כיון דחיצון גופי' נלמד מפנימי וכיון דפנימי כפרה אחת מכפר ה"ה חיצון וסמך לזה במ"ס זבחים דף מ"ט כלום מצינו טפל חמור מעיקר וא"כ שפיר הקשו תוס' דאיך נימא דפנימי מכפר אדידי' ואדחיצון א"כ יהי' מכפר חיצון ב' כפרות אבל עדיין קשה על מ"ש תוס' דא"כ יהי' כפרות חיצון פעמים בשנה ע"כ נראה דלר"מ בלא"ה לא קשה דנכפר פנימי אדידי' ואדחיצון כדאי' בירושלמי ועשהו חטאת הכתב קבעו לתלי' ומפרש הפ"מ דקבעהו לשם חטאת שנאמר בו כדדרש לעיל ושלא ישתנה לכפר כפרה אחרת והש"ס דמקשה ונכפר אדחיצון קאי לר' יודה דמוקי במס' יומא דף ל"ט הגורל עושה חטאת ואין השם ועל ר"י שפיר מקשה תוס'

) שם ברש"י ד"ה משמו וכו' וסתם ר"ש הוא רשב"י וכ"כ רשב"א בתשובה סי' אלף רל"א והביא ראי' מסוגי' דשבת דף מ"ד ע"א ר"א סבר כאבוה דלית לי' מוקצה והיינו רשב"י דהוא ניהו אבוה דר"א ע"ש וקשה לי מסוגי' דב"ק דף ע"א ע"ב דפריך הגמרא ומי מצית לאוקמי' מתני' כר"מ ולא כר"ש והא קתני סיפא ר"ש פוטר בשני אלו מכלל דבכולה מתני' מודה והכונה א"כ קשה רישא טבח ביה"כ נהי דקטלא ליכא מלקות איכא ומאי קושי' הלא סתם ר"ש רשב"י ושמעינין לר"ש ב"י בסנהדרין דף ע"ד ע"א דעונשין מהדין וברפ"ג מס' מכות מוכח דמ"ד עונשין מהדין סבירא ליה אין מלקות בחייבי כריתות ע"ש וכן מסיק הסוגי' בכריתות דף ג' ע"א ור"י סבר עונשין מהדין וא"כ שפיר מחייב ר"ש ברישא גבי טבח ביה"כ וליכא למיפטר משום דאין לוקה ומשלם כיון דס"ל אין מלקות בחייבי כריתות וצ"ע אמנם לפמ"ש רמב"ן בספר