אהל דוד שבועות יבמות לח

ד"ה שכן דחומרה הכתב בקרא אין מכניסן בק"ו דיש לנו לומר שהיא הגורמת מעלה ועי' פסחים דס"ו דבעי הש"ס למילף דפסח דוחה שבת מק"ו דתמיד דליכא כרת ודחי שבת והקשה הש"ס מה לתמיד שכן תדיר ואמאי לא מכניס בק"ו דתמיד אף שהוא תדיר וליכא כרת אפרה דוחה שבת כ"ש פסח א"ו דגם דבר זה אין מכניסין בק"ו והנה ל דליכא למיפרך מה לעבודה שצורך גבוה די"ל מילה יוכיח ועל קושית גלאנטי אין זה מספיק דגם מילה מקרי תדיר כדאיתא זבחים דכ"א ועיי' תה"ד סי' רס"ו שהקשה על תוס' מס' פסחים דס"ו ועיי' תוס' לעיל ד"ה על

תוספת ד"ה ת"ל וא"ת אמאי איצטרך דרציחה דוחה קרבן תיפק מדאיצטרך לא תבערו ונראה דמהר"ם מלובלין הקשה דנימא דמישבת אתא להתירא דרציחה דוחה שבת ותירץ דלהתירא לא איצטרך קרא אח איכא ק"ו מעבודה ע"ש וא"כ מיושב קושית תוס' דאי ליכא קרא דרציחה דוחה קרבן ציבור הוה מוקמינן מושבת להתירא שידחה רציחה שבת ואולי ס"ל לתוס' כמ"ש בתוספי הרא"ש דליכא למימר מושבת להתירא דא"כ ל"ל קרא דפסח ומילה ותמיד דוחה שבת ניליף מהכא

שם בגמרא רציחה דוחה עבוד שמעתי מקשים דבשלהי יומא יליף דפקוח נפש דוחה שבת ויליף ר"ע מדכתיב מעם מזבחי תקחנו למות ולא מעל זבחי אבל להחיות דוחה ועבודה דוחה שבת ע"ש וקשה דנימא רציחה תוכיח שדוחה עבודה ואין דוחה שבת ולדידי לא קשה דאיכא למיפרך מה לרציחה שאינו דוחה שבת שכן אין דוחה אם כבר התחיל לעבוד ואין מניח עבודה דמעל מזבחי ולא מעל זבחי אבל פ"נ דוחה אפי' אם התחיל בעבודה דלהמית כתיב ולא להחיות כדאי' שם ל"ש אלא להמית אבל להחיות לא וגם א"ל קבורת מת מניה תוכיח שדוחה עבודה ואינה דוחה שבת י"ל דריע סובר מלאכה שאינו צריכה לגופה פטור והרשב"א בפ' האורג כתב דבקבורת מת בשבת ליכא איסור תורה דהוא מלאכה שאינו צריכא לגופי'

גמרא ע"ב אלא סד"א תיתא במ"מ מאשת אח עיין בהרשב"א מה שכתב בשם הראב"ד ועיי' במס' יומא דל"ט ע"ב תוספת ד"ה ומה' דהיכא דליכא פירכא נוכל למילף אן דבר חדש ע"ש וא"כ ה"ה בהקישא נוכל למילף אף דבר חדש דהא הש"ס מסיק סד"א דאתיה בהקישא דר"י הרי דבהקישא אף החידש גמרינן דאין משיבין על היקש וקשה למה לא נילף מהקישא דזאת תורת האשם דגם שאר אשמות יטענו מתן בהונת דגם אשם מצורע איתקש בהאי הקישא כמ"ש תוס' זבחים דף מ"ז ע"ב ד"ה ומה. שוב ראיתי בהרשב"א דאיכא מעוטא

תוס' ד"ה וראה וז"ל כדתנן החיל מקודש שאין ט"מ נכנס לשם עזרת נשים מקודשת שאין ט"י נכנס לשם ולכל ט"י מיירי בין ט"י דבעל קרי ובין ט"י דמת ושרץ כדאיירי בהו התם לעיל עכ"ל הנה משמע לתוס' דהאי דט"י מיירי בכל ט"י אפי' בט"י דמת ושרץ כמו שכתבו כמיירי בהו לעיל ובמס' פסחים דף כ"ב כתבו תוס' ד"ה ט"י וכו' ובשאר טמאים לרבותא וכתב מהרש"א דלא ידע מהיכא פסיקא להו דט"י דשרץ נמי גזרו וקשה הלא תוס' כתבו הכא דבכל ט"י איירי אפ' בט"י דמת ושרץ משום דאיירי בהו לעיל וכ"כ תוס' זבחים ד' ל"ב ד"ה ור"י בסוף הדיבר

שם בגמרא יבא עשה וכתב הרשב"א פרש"י דקסבר ט"י דב"ק כב"ק ואית בי' עשה ור"י דאמר אפי' עשה אין בי פליג וקשה לי איך פליג אברייתא ועיי' תוס' כתובת ד"ח ד"ה רב ובמס' זבחים ד"ה כיון כתב דברייתא סובר דט"י דזב כזב וא"כ תנאי היא ובדעת רשב"א נראה כיון דבזבחים דף י"ז מסי ק הש"ס דכ"ע סברי מחוסר כפורים דזב כזב ואין כאן מחלוקת ותוס' סברי כמ"ש הכ"מ פ"ג ה' ביאת המקדש דהא דאמר דכ"ע וכו' הוא דחוי אבל לקושטא דמילתא תנאי היא והנה תוס' בזבחים ד"ה ר"י כתבו ותני' נמי בתמיד בא וישב אצל אחיו הכהנים וכוונתם כמ"ש תוספי הרא"ש דאי מד"ת אסור איך מותר לישב שהרי במחנה לוי' שבבית שהי' ישנים הי' חציו בקודש וחציו בחול ומדחציו במחנה שכינה אידך במחנה לוי' אבל אי מדרבנן לא החמירו להזקיקו בלילה ועיי' זבחים רפ"ג תוס' ד"ה והטמאים

דף ח ע"א בגמרא כי איצטרך עלי' וכו' והקשה המהרש"א הלא היא אחות זקוקתו וגם בתשובת הרשב"א סי' שנ"ח הקשה לו השואל על הא דמפרש הרשב"א גבי נשא מת דמפטרא מחליצה והקשה לו מלקמן דף מ"א ש"י שקידש אחיו את אחותה וכו' מוציא את אשתו בגט וא"א בחליצה הרי דנשא מת ואח"כ נשא חיי בעי חליצה והשיב לו אדמותיב ממתני' דחוליץ תסייע לי ממתני' ד' ק"ט ר"ג אומר אם מענה וכו' ואם נפשך לומר דר"ג סובר אין זיקה ולכך קיל זיקה למדחי לגמרי אף אני אומר דהך סוגי' דהכא סובר אין זיקה ע"ש וזה כתירץ ב' של מהרש"א וקשה לי דמוקי הרשב"א סוגי' דהכא כמ"ד אין זיקה משמע דלמ"ד יש זיקה לא מתרצא והלא הש"ס קאי על קרא דעלי' א"כ משמע דלמ"ד יש זיקה הוא מד"ת והדבר קשה דהרמב"ן הביאו ראי' גדולה דאפי' למ"ד יש זיקה הוא רק מדרבנן מסוגי' דלקמן ד' כ"ח סד"א משום מנוה עביד רבנן וכתב רש"י דלא העמידו איסור זיקה שהוא מדבריהם ואי נימא דמיירי שם בתרי אחי דאז אין זיקה מד"ת א"כ לא הי' צריך הרשב"א לאוקמי הסוגי' כמ"ד אין זיקה הוי לאוקמי' אפי' למ"ד יש זיקה ומיירי בתרי אחי

עוד כתב הרשב"א שם דמתני' דהחוליץ דוקא שקידש לחוד אבל נשא נפטרא היבמה דאלים הנשואין למדחי זיקה לגמרי והא דריש ד' אחין דאם כנסו יוציאו התם קנסוהו דעבדי איסורא והביא ראי' מלקמן ד' ע"ט דמוקי רבא שנפלה ולבסוף נפצע והקשה אביי דליתי איסור פ"ד ולידחי מי לא תנן ר"ג אומר אם מיאנה וכו' ואוקמי' ר"י בטעמי' אחרינא ומאי קושי' דלמא ר"ג סובר אין זיקה ולכך אתא איסור א"א ודחי זיקה משום דקלישא אבל אנן אית לן יש זיקה אף דר"ע אומר בנדרים לא לאחד ולא לב' ש"מ דאין זיקה ז"א הא רבא אוקמי' טעמא דר"ע משום דאין חייבים סקילה כנערה א"ו דאתא איסור א"א דנשואי' ודחי לה לגמרי ע"ש וקשה לי הלא סוגי' דלקמן קאי לר"י ותוס' כתבו לקמן ד"ה ולימא. דר"י קרא יחידאה דקסבר דכולהו תנאי סברי אין זיקה ועיי' לקמן ד' ע"ט בחדושי הרשב"א ד"ה ונית'

תוס' ד"ה רבא וא"ת והא איצטרך לנשא מת דלא נימא הואיל ואישתרי וקשה לי הא רבא אמר בזבחים דף ל"ב דגבי כמאי מתים ונעשו זבים ומצרעים להא אישתרי ולהא נא ופרש"י דבהיתר גמר גזרה התירה ביאת במיקצת וא"כ אשת אח דגזרה התורה שיתיבם (ואף דא"ש סובר דמצות חליצה קודם הא כתב הב"ש סי' קע"ד ס"ק ד' דזה מדרבנן אבל מד"ת א"ש מודה דחליצה במקום יבום לאו כלום) וכיון דהיתרא היא לא איצטריך קרא על נשא מת ומת ואח"כ נשא חיי כיון דהיתרא הוא אמרינן להא אישתרי ולהא לא אישתרי ואח"כ מצאתי זה בס' טורי אבן

ע"ב גמרא א"כ לגלות ערותה דחדא היכא משכחת וקשה לי לר"מ ור"ע דחיישי' למיעוטא עיי' בכורת דף כ"ד ודעת הרשב"א בחולין דף י"ב דאפי' מד"ת חיישי למיעוטא א"כ משכחת שהערוה והצרה המה קטנות ולכך הצרה מותרת ממ"נ דאה אינה איילונית שפיר מתיבמות ואם היא איילונית א"כ לא היתה א"א מעולם דע"ד דהכי לא קידשה אחיו מעולם והערוה אסורה דשמא היא איילונית ואין כאן מצוה ופוגע באיסור ערוה שלא במקום מצוה ואפי' לשיטת תוס' שם בחולין דר"מ דחייש למיעוטא הוא מדרבנן מ"מ לשיטת הר"ן בסוגי' דלוקחין ביצים מעכ"ום דהיכ' דאיכא תרי מיעוטא לא אזלינן בתר רובה ומשמע שהוא מד"ת א"כ משכחת האי קרא לגלות ערותה כגון שהיבם הוא ג"כ קטן וא"כ חיישינן שמא היבם הוא סריס חמה ור"ע ס"ל לקמן ד' ע"ט סריס חמה לא חולץ ולא מיבם ולכך הערוה אסורה דשמא הוא ג"כ סריס ופוגע בערוה שלא במקום מצוה ואי דאזלינן בתר רובה ז"א דכאן יש לחוש לתרי מיעוטא דשמא הוא סריס אי היא איילונית ועיין נדה דמ"ו לאותן המיהרין ש"מ קטן אוכל נבלת וכו' הרי דאם ב"ד מצוין להפרישו מוקימינן הקרא לב"ד שאל יניחו לקטן לעבור ה"נ אתא להורת שאם היבם ייבמה קטנים, ימניעם הב"ד מלהתיבם אבל הצרה מותרת ממ"נ ונראה דר"מ ור"ע ילפי לאסור צרת ערוה מולקחה כר ובזה מיושב מה שהקשו תוס' לקמן ד"ט ד"ה והרי איסור מצוה תימא לר"י ליתי עשה ולידחי ל"ת ולהנ"ל ניחא כיון דר"ע ע"כ ס"ל כרבי דיליף מולקחה שפיר חייבי לאווין לאו בני יבום הואיל דכתיב ולקחה ותוס' ד"ח ע"ב כל כתבו ולקחה משמע תפיסת קידושין וכל היכא דלא תפסי קידושין לא קרינן ולקחה וא"כ גלי' קרא דח"ל לאו בני יבום נינהו: אחר זה ראיתי בספר מחנה ראובן שהקשה דאי ר"ע ס"ל כרבי אם כן מוקי עלי' לגז"ש דרבי לחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת וכתבו תוספת דלדידי' לא מחייב קרבן רק בדבר שיש בו כרת ולאו והרי רבא אמר רפ"ג דמכות דח"כ לוקין לקרבן ולא בעי אזהרה ונראה דהא דאמר הש"ס לר"ע ח"ל לאו בני יבום קאי לרבינא (ועיי' לקמן דע"ט אמר רבא כגון שנפלה ולבסוף נפצע)

דף ט גמרא לאשמת העם משיח כציבר הקשה בתוספי הרא"ש בשם רבינו מאיר הא ציבר גופי' מגז"ש ילפינן והאיך חוזר ומלמד, בהיקש ועיי' במהרש"א ובמה הדורא בתרא ע"ש אמנם תוס' כתבו במס' זבחים דף מ"ח ע"א ד"ה מה דכה"ג לא חשוב למד בהיקש כיון דאי לאו הקישא הוי מוקמינן בכל דבר ולא אתא היקשא אלא למימר דלא מיירי רק ביש בו כרת וא"כ אין ענין זה לאחר ומלמד ועיי' שבועת ד"ט ד"ה הואיל

והנה ראיתי בספר פ"י במס' שבת ד' ע"א דכתב דלמ"ד דאשם וודאי לא בעי ידיעה דהם חכמים במס' כריתות דפטרי אשם תלוי במעילה דילפי מעילה מגז"ש מחטאת חלב מצות מצות מה"ט גופי' ילפי אשם תלוי בעי ידיעה כדאשכחן בספ"ב דשבועת דפלוגתא דתנאי ואין גז"ש למחצה א"כ מה"ט אשם וודאי נמי בעי ידיעה דכתיב זאת תורת האשם תורה אחת לכל אשמות ע"ש וקשה לי דשם סוף פ"ב דשבועת לא נחלקו רק אי ידיעות ספק מתחלקות אבל לא שיהי' בעי ידיעה וצ"ע

תוס' ד"ה והרי תימא לר"י וכו' ובתוספי הרא"ש כתב די"מ דקים ליה לתלמודה דר"ע סובר כרבי דיליף מולקחה וח"ל לאו בר לקיחה והקשה הרא"ש הא בפ' כלל גדול איתא דרבנן דמונבז הוא ר"ע דדרש תורה לדרי"בל וכיון דנפק חייבי כריתות מדרי"בל א"כ דרש