אהל דוד שבועות יבמות לז

הקשה הש"ס דוודאי לא עדיף מהא דעשה דוחה ל"ת ואפ"ה אם יוכל לקיים שניהם אינו דוחה וגם הכא יוכל לקיים שניהם דניתי מדאשתקד וגם על המתרץ לא קשה למה לי לדורתיכם דהא לא נוכל להביא מדאשתקד דבעינא כרמל וממילא עשה דעומר דוחה עשה לאכלה רק דקרא לדוריתיכם לאו יתורא היא דהא תוס' כתבו דריב"י דסובר דעומר בא מח"ל הך ברייתא לא קאי כוותי' וקשה קרא לדורותיכם מאי דרש א"ו דלאו יתורא היא ומצינו כמה פעמים דכתיב לדורתיכם ועיי' ת"כ פ' צו פ"ג משנה ה' לדורתיכם שינהג הדבר לדורות

ובזה ניחא מה שהקשה טורי אבן מס' ר"ה ד"ל מאי הקשה הש"ס במס' מנחות מלאכלה ולא לשריפה דלמא שאני עומר דהוא עשה דרבים דוחה עשה דלאכלה ולא לשריפה ולהנ"ל ניחא דהלא המקשה היה סבור דנוכל להביא מדאשתקד א"כ יוכל לקיים שניהם

דף ו' ע"א תוס' ליגמר ודייק התנא מדלא אשמעינן וכו' ובתוספי הר"אש כתב דתשמרו משמע לתנא טפי בשביתות גופו מבמחמר דהא לא כתיב בהמה הכא

באו"ד והיכא מיגמר מהכא דשאני הכא דהוא עשה ול"ת והרשב"א בשם מורו כתב דכל היכא דליכא מיתת ב"ד לא קאי באיסור עשה דמסתמא דעשה דתשבות לא קאי רק על מלאכה שחייבים מיתת ב"ד א"כ ר"ע אף דסובר תחומין דאורייתא מ"מ ליכא עשה כיון דאינו במב"ד ובזה תרצתי מה שהקשה טורי אבן במס' ר"ה ד' ל"ב השתא דרבנן וכו' ופרש"י דתחומין דרבנן והקשה הנ"ל דילמא מתני' אתי' כמ"ד תחומין דאורייתא ואני מוסיף דשם מוקי מתני' כר"י והרא"ש בפ"ד דעירובין כתב דר"י ס"ל תחומין דאורייתא ונראה דע"כ מתני' ס"ל תחומין דרבנן דאי ס"ל ת"ד א"כ קשה אמאי אין מעבירין עליו את התחום דמפרש הש"ס משום די"ט עשה ול"ת הא כיון דאינו אב מלאכה לא הוי רק ל"ת גרידא כמ"ש הרשב"א (וכמ"ש המג"א דשופר כיון דהוא עשה דרבים לא בעינן בעידנא) אבל אי מתני' סובר תחומין דרבנן י"ל כמ"ש הר"ן הביאו מג"א סי' תמ"ו ס"ק ב' דעשו חיזק לדבריהם כשל תורה ועשו כאותה מלאכה שיש בה עשה ול"ת אבל אי דאורייתא למה יעשו חכמים חיזק על איסור דאורייתא להוסיף איסור עשה: הגאון מהו' משולם טיסמניץ תירץ בזה מה שהקשו תוס' במס' שבת דף כ"ה דהא רבא סובר י"ט עשה ול"ת ולמאי צריך רבא לשנוי' מקרא דלבדו ותירץ דרבא בעי לשנוי' אף למ"ד הבערה ללאו יצאת דלדידיה ליכא עשה

תוס' ד"ה שכן כתבו בשם ר"ח כשמטמא ומניח מלהחזיר אבידה וכו' ובמס' ב"מ ד"ל הקשה הש"ס כהן והיא בבית הקברות פשיטא וכו' והקשה הריטב"א הא בלא"ה לא דחי דאינו בעידנא דאינו מקיים עשה דהשבת אבידה עד שיחזיר לבעלים וכבר נטמא ומתרץ דלאחר שהתחיל להנהיג בה ולהשיב לבעלים הוצרך לעבור דרך בה"ק וליכא דרך אחר ותחילת השבה צורך סופה היא כמו מילה בצרעת שהמילה צורך פריעה דמל ולא פרע כאלו לא מל ע"ש וזה סותר קצת לדברי תוס' כאן

והנה התה"ד סי' ק"ב למד מדברי תו' דהכא דלכך מברכין בע"ש מבע"י להדליק נר של חנוכה אף דאכתי ליכא מצוה מ"מ כיון דא"א בענין אחר חשיבי הכשר מצוה וכמו שפרשו תוס' גבי ה"מ דכיבד אב דליכא מצוה עד זמן שמאכילו ולהכי בעי לומר דלדחי ל"ת שיש בה כרת הרי דחשיב קיום העשה בהכשר מצוה ע"ש וקשה ני מה ראי' מהמקשה הלא המתרץ השיב דאפי' אי מוקמינן בלאו דמחמר ליכא למילף בעלמא דשאני כיבד דאינו רק וכו' ויש להביא ראי' מדברי רש"י ד"ה אלא ויותר הי' להתה"ד להביא ראי' מתוס' יבמות דף צ' ע"ב שכתבו דאיסור כלאים בשעה שלבש ושם כתבו דציצית לא מחייב עד אחר שנתעטף וקשה איך אמר הש"ס במס' ביצה ד"ח כי אמרינן דאתי עשה ודחה ל"ת וכו' וכלאים בציצית דבעידנא דמעיקר לאו וכו' וקשה הלא ליכא בעידנא דמיד כשלבש עבר אכלאים ובציצית לא מחייב עד אחר שנתעטף וע"כ כיון שא"א בלא לבישה הוה עיטוף אתחלתא דמצוה. וגם מסוף דברי תוס' שם שכתבו מדברכין להתעטף משמע דבשעת עיטוף עביד מצוה ואולי כוונת תוס' דהוה להו להתקן נוסח ברכה אחרת שהי' מורה על גמר לבישה ועיי' רשב"א ד"ה לא בסוף הדיבר שכתב דאינו דומה לכלאים בציצית שא"א להיות אחד קודם בזמן

ע"ב תוס' ד"ה או והקשה הר' יודה כהן וכו' ובתוספי הרא"ש כתב דהכא לא הוה ר' ישמעאל גופי' אלא משום ר"מ ורבינו מאיר מפרש דשקרא והטה השמן אחר הפתילה נתבשל השמן בשלהבת הפתילה ומה לי בישול שמן וכו' ולי קשה דתוס' כתבו לקמן דף ק"ד ע"א ד"ה אמר דתרי ר' ישמעאל בן אלישע הוה ושם במס' שבת איתא דר"י בן אלישע הוה וגם קשה לי מסוגי' דזבחים ד' ל"ד ע"א מקשה הש"ס ר"י אדר"י והלא תרי הוה וכן במס' מעילה ד"ט ע"א מקשה הש"ס דר"י אדר"י ומשני תנאי ולא משני דתרי הוה וכה"ג הקשו תוס' מנחות ד' ל"א ע"ב ד"ה רשב"א ובמס' מגילה ד' כ"ג רמי הש"ס ר"י אתנא דר"י וגם בס' יראים סי' שכ"ה הקשה ר"י אדר"י

ע"ב תוס' ד"ה טעמא בסוף הדיבר הקשו אי בעלמא דחי' אמאי איצטרך קרא על מילה ופסח ותמיד דדחי שבת והנה על מילה כתב המהרש"א ה"א דשאני מילה דאינו שוה בכל רק דקשה מפסח ונראה למאן דדריש משמעות דמועדו דדחי שבת וטומאה וודאי לא קשה דאיצטרך במועדו שדוחה טומאה רק מאן דיליף במס' פסחים ד' ס"ו טומאה מאיש ומועדו קאי על שבת קשה ונראה דהך מ"ד סובר כהך מ"ד שם דף צ"א דנשים בראשון רשות וא"כ גם פסח אינו שוה בכל וגם תמיד לא ידעינן דדחה שבת רק דכתיב על עולת התמיד מכלל דדחי שבת והרי איצטרך קרא לגופי' שיקרבו מוספי שבת לבד התמיד וגם בילקוט רמז תשפ"ב כתב על עולת התמיד מגיד שאין קרבן אלא בינתיים: גם י"ל דשאני פסח דיש לו תשלומין בפסח שני וכ"כ מתרץ הש"ס במס' חגיגה ד"ט

בא"ד א"נ השתא נמי מדאיצטרך הקשה מהר"ם ברבי אימא מושבת להתירא כיון דסברא החיצונה דאסור ונראה דלעיל כתבו דמפסח ומילה לא אתי' שכן הכשר מצוה וכתב מהרש"א אע"ג דאכתי לא אסיק דאיכא למיפרך שכן הכשר מצוה וכו' היינו דלא נילף לחומרא אבל דנילף לקולא וכו' ומיהו המדחה קאמר דלחומרא נמי פרכינן ע"ש וקשה לי א"כ השתא דמסיק המדחה לעיל דאף לחומרא פרכינן האי פירכא שכן הכשר מצוה א"כ איך אמר הש"ס אח"כ ס"ד נילף מהבערת בת כהן דבעלמא דחי' א"כ קשה אמאי איצטרך קרא דפסח ומילה דדחי שבת הלא מוכח דדחי וא"ל נילף לחומרא מהבערת בת כהן ומכיבד אב הלא כבר דחי' הש"ס לעיל דאף לחומרא פרכינן וא"כ מה לכיבד אב והבערת ב"כ שכן אין רק הכשר מצוה אבל פסח ומילה ותמיד הם עיקר מצוה ונראה דהאי תירץ תוס' סובר כמ"ש הרמב"ן שהקשה האיך קס"ד גבי הבערת ב"כ דעשה דוחה ל"ת הא בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה ותירץ דמיירי שפותח פיה ונותן האור תחת הפתילה והיא נתכת בתוך פיה ונמצא שהבערה וקיום מב"ד באים כאחד ע"ש וא"כ שפיר איצטרך פסח ומילה דלא נילף מהבערת ב"כ דנא דחי' דגם בהבערת בת כהן ג"כ עיקר מצוה וכמ"ש הרמב"ן וא"כ מיושב קושי' הנ"ל דא"ל מיושבת להתירא דא"כ קשה למה איצטרך קרא על פסח ומילה דדחי שבת נילף במה מצינו מהבערת ב"כ אלא ש"מ דמושבת לאיסורא ומאחות אשה לאיסורא ליכא למילף דאיכא למיפרך מה לא"א שנא הותר מכללו אבל שבת הותר מכללו אצל קרבנות ציבר כדאיתא יומא דף פ"א והא דבעי הש"ס למידק מהא דכ"א לא דחי שבת ש"מ דבעלמא דחי דילמא שאני שבת דהותר מכללו י"ל דהתם נמי משום דעשה דקרבנות ציבר דוחה שבת ואין זה הותר מכללו כמ"ש תוס' ד"ה כולהו משעטנז: שוב מצאתי בתוספי הרא"ש שכתב ג"כ דליכא למימר מושבת להתירא דא"כ ל"ל קרא דפסח ומילה דחי שבת נילף מהבערת ב"כ: אמנם קשה לי דהא גם כי אתא לאיסורא א"כ מוכח דבעלמא דחי אם כן ג"כ קשה ל"ל קרא גבי פסח ומילה ולפמ"ש ניחא

באו"ד ור"ש יליף חילוק מלאכות ממחללי' מות יומת מקשים דבכתובת דל"ד איתא מאן חכמים ר"ש וס"ל כר"י ומסיק הש"ס מ"ט דכתיב ושמרתם וכו' יכול אפי' בשוגג ת"ל מחללי' וכו' במזיד אמרתי לך הרי דר"ש מוקי קרא דמחללי' על מזיד ונראה לתרץ דהרשב"א במס' שבת כתב דאיצטרך תרי קראי גבי הוצאות שבת משום דהמה מלאכות גרועת חד להוצאה וחד להכנסה והוצאה חידוש ואין לך בו רק חידושו ואי לאו דגלי קרא בתרוויהו לא הוי ילפי חדא מחברתא ושוב כתב בשם ר"ת לסתור זה מירושלמי אר"י עני ועשיר אחד ומנו אותם בשתים ופי' א' הם דהוצאת שניהם מקרא חד נפקא רק חכמים במתני' מנו אותם בשתים שהם הוצאת משתים והקשה הרמב"ן א"כ רבנן דסברי תחומין דרבנן קרא דאל יצא איש ממקומו למאי אתא ולי נראה דירושלמי מוקי קרא דאל יצא איש ממקומו על חילוק מלאכות וכמו דיליף הש"ס מלא תבערו כ"כ יליף איהי מאל יוציא דהוצאה בכלל ל"ת כל מלאכה דהא הך ה"ד לא ס"ל דהוצאה מלאכה גרועה ולמה יצאת להקיש מה הוצאה שהוא אב מלאכה וחייבים בפ"ע שזו היא מידי בתורה ולא תבערו מוקי על מקלקל בהבערה ובזה ניחא קושי' הנ"ל דבכתובת דמוקי דחכמים הוא ר"ש וסוגי' דשם קאי לר"י ואולי סובר ר"י כהירושלמי דסתם ירושלמי הוא ר' יוחנן כמ"ש הש"ך ח"מ סי' ק"ס דלא ס"ל דהוצאה מלאכה גרועה וקושית תוס' דהכא בלא"ה מתורץ דר"ש יליף ח"מ מאל יוצא איש ממקומו ותוס' דהכא בשמעתין רצו לתרץ אף לפי תלמוד שלנו דהרשב"א הוכיח דסוגי' ר"פ הזורק שהקשה הש"ס דילמא בחול הוה אע"ג דהוה במשכן אפ"ה איצטרך קרא דהוה מלאכה גרועה הרי דתלמוד שלנו חולק על הירושלמי וא"כ איצטרך אל יוצא איש על הוצאה דבה"ב דה"א דפטור הואיל והוא מלאכה גרוע ואין לנו למוד על חילוק מלאכות ולכך כתבו דיליף ממחללי' וסוגי' דריש פרק הזורק אולי באמת לא מוקי חכמים גבי גנב וטבח כר"ש רק דמיירי בטובח ע"י עצמו ופטרי דאין מת ומשלם ור"מ ס"ל מת ומשלם ודו"ק

דף ז ע"א תוס' ד"ה מה עבודה וז"ל ועוד נראה עכ"ל ובתוספי הרא"ש הקשה דה"נ ניפרך מה לעבודה שכן צורך גבוה ואי נימא כיון דעבודה נדחה מפני רציחה אין לה להיות חומרא בשום דבר יותר מרציחה א"כ הדרא קושי' לדוכתי' היכא נדחת מפני רציחה בשב ואל תעשה דכה"ג לא תהי' רציחה קלה ממנו שנאמר מעם מזבחי וכו' ואפי' אין שם כהן ראוי' לעבודה שעבודה נדחי' ע"ש ובחדושי גלאנטי הוסיף דאיכא למיפרך מה לעבודה שכן תדיר ותירץ דמכניס הפירכא ע"ש וצ"ע אם נימא בזה שמכנים בק"ו דתוס' כתבו במסכת קידושין