אהל דוד שבועות יבמות לו

בשאלה: ובזה מיושב סוגי' דנזיר ושפיר ילפי מראשו ולא חשיבה לי' הך פירכא דאינו שוה בכל רק שהקשו תוס' א"כ ניליף מזקנו דליתי עשה ולדחה ל"ת יש לומר דשאני זקנו דהותר מכללו אצל נתקין ואי דקשה א"כ ליתא עשה דשריפת קדשים וידחה עשה ול"ת די"ט דהא י"ט ג"כ הוא הותר מכללו י"ל דסוגי' דנזיר קאי לחזקי' דמפיק הא דאין שורפין קדשים בי"ט הוא מדכתיב עד בוקר או כאביי ורבא ובזה מיושב דברי הירושלמי בפ"ג דשבועת שבועה שלא אוכל מלה ואכל מצה בליל פסח לוקה דחל ע"י כולל והקשה בס' החינך דליתי עשה דמצה ולדחי ל"ת דשבועה ותירץ דשבועה הוא עשה ול"ת דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה (ולי נראה דהירושלמי קאי לר' דימי במס' שבועת ד"כ ע"ב דמוקי לא תשבעו בשמי לשקר על אוכל ולא אוכל וכתבו תוס' שם ד"ה קונמות דעובר ג"כ בלא יחל ובס' כריתות כתב דאין עשה דוחה תרי לאוין) וקשה הא שבועה ישנו בשאלה א"כ ניליף מנזיר דנדחה מפני מצורע ולהנ"ל ניחא דשאני שבועה דחמיר דלא הותר מכללו אבל נזיר הותר מכללו אצל נתקין ושם הוצרך לומר נזיר ישנו בשאלה דלא לדחי שריפת קדשים בי"ט די"ט ג"כ הוא הותר מכללו

ראיתי בסמ"ג לאוין נ"ז דהוכיח דאסו' להשחי' ע"י עובדי כוכבי' והוכיח מהא דגילח מצורע בתער דוחה לאו דהשחתה ואם הי' אפשר לקיים שניהם ע"י עכו"ם לא הי' לאו דהשחתה נדחה וקשה מה יענה להוכחת תוס' בשבועת ד"ג ד"ה ועל שהוכיחו מדאמרינן התם דאי לאו תשלח ה"א דעשה דמצורע ידחה ל"ת דשליח הקן ולא אמרינן ימתן עד שימצא אחרות כ"כ לא אמרינן בהקפה ע"ש א"כ גם בהשחתה י"ל דקרא מיירי דליכא עכו"ם וימתן לא אמרינן ונראה דלהסמ"ג הי' קשה ה הקשה הש"ס נילף מנזיר דעשה ידחה ל"ת ועשה נילף לחומרא מהא דכתיב שלח תשלח אפי' לדבר מצוה הרי דלא אתא עשה ודוחה ל"ת ועשה והי' נראה דמשלוח הקן לא מני למילף דיוכל להמתין עד שימצא אחר ולא בטלה מצותו ואי לא דגלי רחמנא שלח תשלח ה"א דשהוי מצוה לא משהינן קמ"ל קרא דלא דחי' דצריך להמתין ואולי באמת משום דלא בטלה מצותו ועיי' במהרש"א במס' שבת דקל"ב וממילא מוכח אי הוי מותר להקיף ע"י אינו ישראל למה דוחה מצורע לאו דהקפה

תוספ' ד"ה ואכתי ועוד קשה דלקמן וכו' בשלומא מן הנשואין עשה ול"ת ואמאי הא אינו שוה בכל והר בחדושיו במס' סנהדרין דף י"ח כתב דבאמת הוי מצי להקשות רק דאורחי' דהש"ס למישבק קושי' קטינתא משום קושי' רבתי ובפרוקי דפריק קושי' רבתי איפרקי קושי' קטינתא וצ"ע דאכתי איך יתורץ מה שהקשו תוס' מהא דפליגי ר"א ור"י בביאת כה"ג באלמנה דאמר הש"ס מנשואין כ"ע לא פליגי דלא פטרה צרתה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וקשה הלא הך עשה אינו שוה בכל: שוב מצאתי שהרגיש בזה השה מ ונראה דהנה עוד כתב הר"ן דיש מתרצים דעשה דיבמה ג"כ אינה שוה בכל שהרי המלך אינו מייבם אבל העיקר כמו שכתבתי ונראה דלכך דחה הר"ן זה דהא ר"י סובר דגם מלך אם רצה לייבם זכור לטוב וגם סובר דמלך נושא אלמנותו של מלך וא"כ לדידי' עשה דיבמה שוה בכל וא"כ קשה איך אמר הש"ס בשלומא מן הנשואין עשה ול"ת הא גם מן הנשואין קשה הלא אינו שוה בכל לר"י וא"כ קשה למה פליג ר"י בסנהדרין בסיפא גבי מלך ולמה לא פליג גם על רישא על הא דקתני ברישא כה"ג אינו מייבם דלדידי' ליתי עשה דיבם דשוה בכל ולדחי עשה ול"ת דאינו שוה בכל ואפי' נימא דר"י לטעמי' אזיל דסובר בסנהדרין דנ"ג דחייבי לאוין לאו בני יבום נינהו מכ"מ הוה לי' לחלוק על רישא דקתני אינו מיבם ומדלא קתני פטור מחליצה ומיבום ש"מ דחליצה בעי והלא להך תנא אליבא דר"י גם חליצה לא בעי וע"כ הך תנא דר"י סובר מחייבי לאוין דשאר לחוד הוה ממזר ועיי' סנהדרין דנ"ג תוס' שם וא"כ הוה לר"י לחלוק ברישא שגם כה"ג רשאי ליבם אי בעי (ודוקא דשארו) לכן כתב הר"ן דש"ס בעי להקשות קושי' רבתי אבל סוגי' דלקמן דאמר הש"ס מנשואין כ"ע לא פליגי קאי אליבא דהלכתה דמלך אינו מיבם וא"כ גם עשה דיבמה אינו שוה בכל עוד נראה דתוס' הקשו עוד למה לא דחה הש"ס שאני מצורע דגדול השלום ונראה דהא סוגי' דהכא קאי לר"י ואיהו סובר במס' מועד קטן דמוחלט מותר בתשמיש ניחא הא דאמר הש"ס בשלומא מן הנשואין עשה ול"ת אף דלא שוה בכל ואיכא למילף מראשו ר"מ יש לאוקמי מתני' כמ"ד מוחלט אסור בתשמיש וא"כ ליכא למילף ממצורע דשאני מצורע דגדול השלום ובזה מיושב מה שהקשה מהר"ם ברבי לר"י דסובר ב"כ מלמדין א"כ נילף ממילה ומנזיר דעשה דוחה ל"ת ועשה ולהנ"ל ניחא דמאי חזית למילף לקולא נילף לחומרא משלח תשלח: ובשיטה מקובצת כתב בשם הרב ר' עזריאל דאפי' למ"ד מוחלט מותר בתשמיש מ"מ גדול השלום שנכנס למחנה

תוס' ד"ה שכן הקשה מהדורא בתרא להך תנא דמוקי ראשו בישראל וזקנו לכהן נילף כולהו ממילה וכהן דליכא השתא חד דלא ונראה דתוס' הקשו לקמן דנילף משריפת קדשים דלא דחי י"ט מדכתיב בוקר ש"מ בעלמא לא וראיתי במהר"ם ברבי שכתב דלחזקיה דדרש בוקר שני סובר די"ט עשה ול"ת רק דקשה דנילף מכהן ונזיר ומילה בצרעת דעשה דוחה ל"ת ועשה ותירץ תוס' דהוי ב"כ לא ניחא לי' לכך איצטרך בקר שני וילפינן בכל התורה משריפת קדשים קדשים דאי' עשה דוחה ל"ת ועשה ול"ת גרידא ילפי' מכלאים ע"כ: ול"נ דאף לתירץ תוס' דהוי ב"כ ג"כ ניחא דהא דכתבו תוס' ממילה וחד מהנך היינו ממילה וכהן אבל ממילה ונזיר ליכא למילף כהן דמה לכהנים שריבה בהן מצות יתירות וכ"כ מהדורא בתרא וא"כ י"ל דאיהו סובר כסוגי' דנזיר וכהאי תנא דראשו כלאו לחוד איצטרך שידחה עשה ל"ת דמגדילים לא ילפי' דאיצטרך לכדרבא וא"כ ליכא ב' כתובין דמילה מזקנו לא ילפי' דמה לזקנו שאינו שוה בכל וכהן ממילא ליכא למילף דמה למילה שנכרתה בי"ג בריתות ובזה מיושב קושי' הנ"ל דהך תנא דמוקי ראשו לישראל סובר כתנא דבי חזקי' דאין שורפין קדשים בי"ט מדכתיב בקר שני וא"כ מאי חזית דנילף מזקנו לקולא נילף משריפת קדשים לחומרא דגלי קרא דלא דחי' י"ט דהוא עשה ול"ת: ואחד מתלמידים אמר שמחמת קושית מה"ב הנ"ל יש. לסייע לרמב"ם דפסק בהט"צ פ"י התולש סימני טומאה הוא בל"ת ותמהו עליו דלמה לא כתב דעובר גם על עשה דסמך על סוגי' דנזיר דמפיק ראשו על ישראל וא"כ קשה נילף ממילה וכהן דעשה דוחה ל"ת ועשה וע"כ דסוגי' הנ"ל סובר דבצרעת ליכא עשה

ע"ב תוס' ד"ה כולהו וא"ת ולמה לן קרא למילף מכלאים בציצית וכו' וקשה לי דבירושלמי פרק במה מדליקין איתא מהו להצית נר במדורת חמץ מאן דיליף מנותר אסור ומפרש פ"ח א"ח סי' תמ"ו מהו להצית במדורת חמץ מעי"ט ודולקת והולכת בי"ט מאן דיליף מנותר אסור דכתיב עד בקר שני ואסור לשרפו אף מעי"ט ולא דמי לשבת דכתיב לא תעשה כל מלאכה אבל אם המלאכה נעשה מאלי' בשבת מותר אבל בנותר אסור אף כשהתחיל שריפתו מעי"ט ע"ש וא"כ איצטרך קרא גבי נותר דאי לאו קרא ה"א דלא אסור רק שלא יתחיל שריפת נותר בי"ט עצמו ואיצטרך קרא אפי' אם התחיל בשריפת מעי"ט אפ"ה אסור אם דולק והולך בי"ט: וגם קשה לי על הרמב"ם בפירש משניות במס' שבת בפ"ב אין מדליקין בשמן שריפה כתב דמיירי בי"ט שחל בע"ש וקשה אף דרבה נקט י"ט שחל בע"ש אולי רבה סובר הא דאין שורפין קדשים בי"ט הוא משום י"ט עשה ול"ת ולא אסור רק משים מלאכה ואם מדליק מעי"ט שרי אבל הרמב"ם דנקט שם דרשא דבקר שני והרי הירושלמי אמר דלמאן דמפיק מבקר אף שמדליקה מבע"י והוא דולק והולך בי"ט אסור

באו"ד ואומר ר"י דהתם נמי דעשה דבגדי כהונה דוחה ל"ת דכלאים והנה אף דאין עשה דוחה ל"ת דמקדש כדאי' זבחים דצ"ו צ"ל הואיל דכלאים הוא ל"ת אף חוץ למקדש ליתא האי כללא ומזה קשה על מה דאיתא בספר טורי אבן במס' ר"ה הרי הוא עובר על בל תוסיף שכתב דאין עשה דמקדש דוחה ל"ת דעלמא

והנה מה שמקשים תוס' דאיך יליף מכלאים דשאני כלאים דהותר מכללי אצל בגדי כהונה קשה לי הלא תוס' כתבו במס' חולין דף קט"ו ע"ב ד"ה כלאי כרם דלא מקרי הותר מכללי רק היכא דכתיב כל עיי"ש וא"כ כלאים כיון דלא כתב כל אף דהותר בבגדי כהונה לא מקרי הותר מכללו כיון דלא כתיב כל ולשיטת תוס' דהכא צ"ל דבחרו תירץ אחר על קושית תוס' במס' חילין שהקשו דאיך יליף בב"ח ערלה ואינך דמה להנך דלא הותר מכללו אבל בב"ח מיתר בעוף נראה דהך ברייתא שם איסי ב"י סובר כר"י במס' פסחים דכ"ג לכם להוציא נטוע לרבים א"כ גם ערלה הותר מכללו דהיינו בנטוע לרבים ועל שיטת תוס' במס' חולין דקט"ו שכתבו דלא מקרי הותר מכללו רק היכא דכתיב כל קשה מסוגי' דכתובת דף ל"ב מה לחובל בחבירו דהותר מכללו אף דלא כתיב כל ויש לדחות דכתיב פן יוסיף: גם קשה מסוגי' דפסחים דס"ב ובמס' זבחים דט"ז אנינת שהותרה ועיי' בכורת דל"ג ובמס' מנחות ד"ה ע"א ועיי' מס' מנחות דף כ"ה עון שמואל דהותר מכללו ועיי' מס' מעילה בפ"ה משנה ב' בברטנורה שכ' דעבד עברי הותר מכללו אצל שפחה כנענית והגאון מהו' ברוך תאומים זלה"ה תירץ דע"כ לא כתבו תוס' דלא מקרי הותר מכללו רק היכא דכתיב כל הוא דוקא לגבי טמאה ולגבי חלב חי' משום דטמאה לאו מין גדי וגם חיה ליתא בכלל כל חלב שור וכשב ועז לא תאכל (ועיין בכריתות ד"ד) לכך כתבו תוס' דלא חשיבו הותר מכללו משום דמתחלה לא הי' בכלל האיסור רק היכא דכתיב כל א"כ נכלל בענינו אפי' מה שאינו מינו ואח"כ הוצא הכתוב מכללו שפיר חשיב הותר מכללו לכך כתבו דחלב חיי' נחשיב הותר מכללו אף דחיי' ג"כ אינו ממין שור ועז אפ"ה חשיב הותר מכללו משום דכתיב כל אבל טמאה דאינה במין גדי וגם לא כתיב בי' כל לא חשיב הותר מכללו וא"כ ניחא דגבי כלאים מהיכא תיתי נימא דכהנים בעבודה לא יהי' בכלל איסור כלאים ואפ"ה התירה הכתוב שפיר חשיב איסור שעטנז הותר מכללו ולא צריך לכתוב כל וממילא לא קשה מחובל בחבירו ומאינך דכוותי

תוס' ד"ה ומכולהו ואור"י דחשיבי כולהו תדיר וכו' וקשה א"כ מאי הקש' ש"ס במס' מנחות דפ"ד לאכלה ולא לשריפה ואיך מקטיר הקומץ ומאי קושי' הלח בעומר גלי' רחמנא שדוחה אפי' שבת דהוא עשה ול"ת הרי דדוחה עשה דשבת ה"ה דדוחה עשה דלאכלה ולא לשריפה ונהי דלא נילף בעלמא דעשה דוחה לית ועשה משו' דחשיבי תדיר מ"מ לומר גופי' דגלי קרא דדוחה עשה דשבת ה"ה דדוחה עשה דלאכלה ולא לשריפה ונרא' דשם אמר הש"ס מי קאמינא אנא ליבטל ליתי מדאשתקד וא"כ שפיר