אהל דוד שבועות יבמות לה

בציצית ומ"ד דלילה לאו זמן ציצית סובר הא דנשים פטורת ממ"ע שז"ג הוא מהקישא דתפילין והקישא עדיף מסמוכים ובזה מתורץ קושית תוס' דליכא למימר דר"י סובר לילה לאו זמן ציצית ונשים חייבות בציצית משום סמוכים א"כ קשה מדב"ה דפוטר סדין בציצית מסמוכים דלמא איפכא ואי דא"כ לישתוק קרא ז"א דאי לאו סמוכים הוה מפטרי נשים מציצית כיון דהוא זמן גרמא כמו כל מעשז"ג דפטורים משים דמצה והקהל ב' כתובין ואיצטרך סמוכים לחייב נשים בציצית ואכתי מנ"ל להתיר סדין בציצית וע"כ אחת משתים או דגם לילה זמן ציצית או דסובר דהא דפטורי נשים ממ"ע שז"ג הוא מהקישא דתפילין והיקש עדיף מסמוכים

תוספת ד"ה וכי מפני וא"ת דלמא הכא לא דריש סמוכים משום גז"ש וכו' והקשה הגאון בעל אשל אברהם דדילמא הוכחת הש"ס הוא כך דהשתא דיליף ר"י מכשף בסקילה מאוב וידעוני קשה ל"ל קרא באשה הנרבעת דמיהם בם דבסקילה תיפק מדסמך בפרשת משפטים דשוכב עם בהמה למכשפה לא תחיה והלא מכשיף בסקילה מאוב וידעוני ממילא גם שוכב עם בהמה בסקילה ונראה דאין זה הוכחה דאל"כ קשה גם לחכמים ל"ל דמיהם בם גבי אשה הנרבעת דבסקילה דנהי דממכשף לא מלי למילף דמכשף גופי' ילפינן משוכב עם בהמה מ"מ תיפק דשוכב עם בהמה בסקילה מדסמיך בתרי' זובח לאלהים יחרם מה זה בסקילה וכלת אף שוכב עם בהמה בסקילה וכן איתא בירושלמי סנהדרין פרק ז' הלכה ז' עונש לנשכב כתיב זובח לאלהים יחרם מה זה בסקילה וכו' וע"כ ל"ל מלתא דאתי' בסמוכים טרח וכתב קרא ואל תתמה על זה שהרי ג"ש עדיף מסמוכים דהא תוס' הקשו דלמא ג"ש מפקע מסמוכים ש"מ דג"ש עדיפא ואפ"ה כ' הר"ן מס' נדרים דף ג' דמלתא דאתי' בג"ש טרח וכתב קרא וכיון דלרבנן ע"כ צ"ל דסקילה דכתיב גבי רובע משום מלתא דאתי בסמוכים טרח וכתב קרא שפיר הקשו תוס' דלמא גם ר"י דריש סמוכים ודמיהם דכתיב ברובע משום מלתא דאתי' בסמוכים טרח וכתב קרח דהא גם כחכמים צ"ל כן ורשב"א במס' שבת דף ס"ד כתב דמילתא דאתי' בהקישא טרח וכתב קרא

בא"ד משום ג"ש וכו' ולא הבנתי דהלא אין אדם דן ג"ש מעצמו וא"כ ממ"נ אם קיבל ר"י הך ג"ש א"כ השתא דיליף מכשף מאוב וידעוני א"כ ג"ש למאי אתא ואם לא קבלה לא הוצרך להוצאה דאין אדם דן ג"ש מעצמו וכה"ג ראיתי להר"ן בחדושיו מס' סנהדרין דף נ"א דאיתא שם איצטרך סד"א קרא לאפוקי מדרבא והקשה הר"ן האיך אתא קרא לאפוקי מג"ש הלא אין אדם דן ג"ש מעצמו ואם קיבלה האיך הכתוב מוציאה ואם לא קיבלה למה הוצרך להוציא ותירץ דמאי דאמרינן דאיצטרך לאפוקי מדרבא לא נבטל ג"ש מעיקרא אמרו אלא שלא ללמוד ממנה לבת שתהא בשרפה אל עיקר גז"ש לבתה ובת בתה ובת בנה הכתובים בתודה נצרכה לדון אותה בשריפה מזימה זימה והנה לעשות בתו כבת בתו וכבת בנו לאזהרה ולא לשריפה וקרא דבת כהן אתא למעוטי בתו בשריפה קמ"ל את אביה היא מחללת מי שמחללת אביה ולא שאביה מחללתה ע"ש ודבר זה צריך שקידה בכמה מקומות לקמן ד"ס איתא שם סד"א נילף בתולה בתולה וקשה הלא אין אדם דן גז"ש מעצמו ויש לדחות לפי מה דכתבו תוס' כתובות ד' ל"ב ד"ה ור"י כיון דניתן לדרוש גז"ש תחת תחת בחדא דוכתי' ניתן לדרוש הנך תיבות בגז"ש בכל מקים וכ"כ תוס' בפ"ק דסוכה ד' י"א ד"ה לקיחה (והפ"י כתב דהרמב"ן בספר המנות לית לי' האי כללא) וא"כ י"ל כיון דתיבת בתולה ניתן לדרוש בגז"ש כדאי' בכתובת ד' כ"ט ולקמן ד' נ"ח איתא מ"ד נילף אלמנה אלמנה מתמר כבר כתב בס' באר יעקב דהאי דילפי מתמר היא ב"א ולא ב"ש ובמס' ברכות ד' ט"ו ע"ב מ"ד נילף כתבה וכו' גם זה יש לדחות דהנך תיבת ניתנו לדרוש כדאי' מנחות ד' ל"ד ע"ב ע"ש והא דאי' במס' נדה דף נ"ו ס"ד נילף רוק רוק מיבמה גם זה יש לתרץ לפי מ"ש מהרש"ל ביש"ש כיון דגלי קרא גבי זב דדם לא חשיב רוק ילפינן בגז"ש רקיקה מזב ע"ש אמנם אכתי קשה במס' קידושין ד' כ"ט ע"ב מ"ד נילף בכור בכור ע"ש וקשה הלא אין אדם דן גז"ש מעצמו

רש"י ד"ה מה שוכב עם בהמה בסקילה דכתיב באשה הנרבעת דמיהם בם ולא ידעתי למה שבק רש"י דברי ש"ס בסנהדרין דף נ"ד דיליף הש"ס מגז"ש נאמר כאן תהרגו ונאמר להלן כי הרג תהרגנו מה להלן בסקילה ועיין שם במהרש"א מש"כ בשם הר"ם והרא"ש

ע"ב רש"י ד"ה אפי' מוכרי כסות שאין מכוונין הקשה הרמב"ן הא לר"י קיימינן ואיהו סובר דבר שאין מתכוין אסור ע"ש ואף שרש"י במס' שבת דף קכ"א כתב דבר שאינו מתכוין לר"י דאסור הוא רק מדרבנן והכא אקרא קאי מ"מ במס' יומא דף לד כתבו תוס' דוקא גבי שבת הוא דבר שאינו מתכוין רק מדרבנן אסור וכן מוכח מהא דאי' במס' שבת דף קל"ב גבי בשר אע"פ שיש בהרת יקוץ והקשה הש"ס הא דבר שאינו מתכוין ומשני לר"י דאמר דבר שאינו מתכוין אסור הרי דבשאר אסורים מד"ת מ"מ נראה לתרץ דברי רש"י דלקמן אמר הש"ס משום דמוכח דא"כ ליכתב רחמנא גבי פרשת ציצית וקשה להאי תירוצא קושית תוס' במס' שבת ד' כ"ז ד"ה אלא שהקשו לתנא דבי ר"י צמר ופשתים גבי לבישה ל"ל נילף שעטנז מהעלאה וכו' ותירצו דאיצטרך שעטנז לאפנוי למידרש סמוכים וקשה הלא מוכח דדרשינן סמוכים מדלא כתבה גבי פ' ציצית וכ"כ קשה לי על הפוסקים הביאו הגה"מ פ"ג מ"ה ציצית דפסקו כתנא דבר"י דבגדים הנאמר סתם הוא צמר ופשתים א"כ קשה ל"ל צמר גבי לבישה נילף בגז"ש שעטנז מהעלאה ואי שיהי' מופנה למידרש סמוכים הלא אנן קיי"ל כחכמים דדרשו סמוכים אף דאינו מופנה ועיי' תוס' ד"ה רבנן וכ"כ הרמב"ן והרשב"א דדרשינן סמוכים אף דאינו מופנה והוכיחו מיבמה שנפלה לפני מוכת שחין שאין חוסמין מדכתיב לא תחסום וסמיך כי ישבו אחים ושם לא מופנה ולא מוכח וא"ת דמוכח דא"כ לכתב גבי אשת אח הא לא אשכחן בכל התורה דכתיב הדוחה אצל הנדחה והלא פסח ומילה לא כתיב אצל שבת ע"ש אמנם הרמב"ן כתב אפי' לרבנן בעינן גבי ציצית מופנה או מוכח ללמד על כל התורה למידרש סמוכים דקרא דר"א סמוכין לעד עולם אסמכתא היא ועוד דליכא למ"ד אתא עשה ודחה ל"ת עד שירבה הכתוב בפירש ע"ש א"כ איצטרך צמר ופשתים גבי לבישה לאפנוי' למידרש סמוכים בכל התורה דאי לא הוי כתיב קרא בחד דוכתי לה הוה דרשינן סמוכים בשום מקים וא"כ מיושב דברי רש"י דאף דר"י סובר דש"מ אסור מ"מ קושית הש"ס קאי למ"ד דבר שאינו מתכוין מותר מנ"ל דהא מצריך צריכא וא"ל דאיהו באמת דרש סמוכין אף דאינו מופנה ז"א דאי לאו דמופנה גבי ציצית ללמד על כל התורה לא הוי דרשינן סמוכים היכא דלא מופנה בשום מקום דסמוכים לעד היא אסמכתא ובזה יש לתרץ קושית תוס' ד"ה רבנן כמו שכתב הרמב"ן

דף ה ע"א תוס' ד"ה מה ללאו וכו' ח"ל וקשה דהאיך יליף מראשו הלא איכא למיפרך מה וכו' וע"כ פירכא גמורה היא דאל"כ ניליף מזקינו דלדחי עשה ול"ת עכ"ל ונראה לתרץ דאדרבה הואיל ולאו פירכא אי אפשר למילף מזקנו דלדחי עשה ול"ת דלקמן כתבו תוספת ד"ה שכן דהוה ב' כתובים דממילה יחד מהנך איכא למילף ע"ש ומעתה יש לומר דסוגי' דנזיר לא חשיבא ליה האי פירכא דלאו שאינה שוה בכל וכיון דאין זה פירכא א"א למיליף מזקנו דלידחי עשה ול"ת דמילה וזקנו הוה ב' כתובין דנהי דמצורע א"א למילף ממילה דמה למילה שנכרתה יב בריתות ת"מ למה לי בשר גבי מילה שידחה צרעת נילף מזקנו ואי דמה לזקנו דהוא לאו שאיני שוה בכל הא השתא קיימינן דלאו שאינו שוה בכל לא חשיב פירכא אף שמהרש"א כתב לקמן דעשה דמילה אינו שוה בכל וא"כ א"א למילף מילה מזקנו דמה למצורע דשוה בכל מ"מ הא השתא קיימינן דלאו שאינו שוה בכל לא חשיב פירכא (ויש לפקפק קצת וגם הקשו אותי מסוגי' דנזיר דמסיק הש"ס דילפינן מזקנו דעשה דוחה לא תעשה ועשה שאינה שוה בכל) ועוד נראה לתרץ דיש להקשות מאי הקשה הש"ס לקמן נילף מנזיר דלידחי עשה ול"ת הכא לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ונילף לחומרא מהא דכתיב לכם ולח לגבוה דנדרים ונדבות אין קריבין בי"ט ולא אמרינן דליתי עשה ובאתם שמה והבאתם דאמר רבא ריש ר"ה כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה ולידחי עשה ול"ת אלא ש"מ דלא דחי עשה ל"ת ועשה (ובאמת י"ל דאיכא לאוקמי' קרא כגון שנדר באמצע רגל וקמ"ל קרא דבאותו הרגל אין רשאי להקריבן ונראה דקושי' הש"ס קאי לאביי' דס"ל אשה בעל' משמחה ולדידי' אשה אינה עוברת על בל תאחר ותוס' כתבו שם בשם ר"ת דנא קרינן בה ובאת שמה וכו' וא"כ ממילא אינה עוברת על בל תאחר וגם על העשה וא"כ א"א למילף מלכם ולא לגבוה דאיכא למיפרך דתה לנדרים שאין דוחים י"ט דהוא עשה שאין שוה בכל דלא נהיגי בנשים וסוגי' דהבא חשיב זאת לפירכא אבל סוגי' דנזיר דלא חשובא לאי דאינה שוה בכל לפירכא א"כ א"א למילף מזקנו דלידחי עשה ולא תעשה דאדניגמר לקולא נילף לחומרא מנדבות דלא קריבין בי"ט וגם אוני סוגי' דנזיר לא ס"ל אשה בעלה משמחה:

עוד נראה לתרץ דבלא"ה קשה על הא דמקשה הש"ס נילף מנזיר דעשה ידחה ל"ת ועשה הלא במסכת חולין דף ק"מ איתא שלח תשלח אפי' לדבר מצוה ומוקי הש"ס שנטלה ע"מ לשלח דסד"א גדול השלום וא"כ מאי זית למילף מנזיר לקולא נילף לחומרא מהא דגלי רחמנא דלא אתי עשה דמצורע וידחה עשה דשליח הקן ונראה דבת"כ דריש והתגלח דגילח נתק דוחה אף בנזיר והמ"ל הט"צ כתב דאין זה משום עשה דוחה ל"ת דלא מצינו גילח נתק למ"ע ולא מגלח רק להכיר אם יפשה הנגע וקרא גלי' דאף נזיר מותר לגלח נתקו ולקמן הקשו תוס' האיך ילפי הגדילים דעשה דוחה ל"ת דלמא שאני כלאים דהותר מכללו אצל בגדי כהונה ותירצו דאין זה הותר מכללו דשם הוא ג"כ משום דעשה דבגדי כהונה דוחה ל"ש דכלאים ומעתה י"ל הא דמקשה הש"ס נילף מנזיר דעשה דוחה כת ועשה קאי לר' אשי דמשני הא דאין שורפין קדשים בי"ט הוא משום די"ט עשה ול"ת הלא י"ט הותר מכללו אצל קרבנות ציבור דזה נחשב הותר מכללו כדאי' יומא דף פ"א וגם גבי אוכל נפש וא"כ נימא דעשה דשריפת קדשים ידחה עשה ול"ת די"ט כמו נזיר דהותר מכללו אצל נתקין ה"נ י"ט דקיל דהותר מכללו אצל קרבנות ציבור ראוי' שידחה אצל ש"ק ושוב א"ל דנילף לחומרא משלוח הקן דשאני שלוח הקן דלא הותר מכללו לכך לא נדחה אבל י"ט דהותר מכללו אצל גבוה נילף מנזיר שנדחה מפני מצורע ומשני הש"ס דישנו