אהל דוד שבועות יבמות לד

המקשה צריך להביא דברי רב ור"א והלא יוכל להקשות בפשיטות ולמעוטי מאי דממילא נתמעט מדלא קתני לפמ"ש ניחא דאכתי הי' צריך להביא דברי לוי דתני דאי א"כ הקשה בפשיטות לרב ולר"א ליתנינהו ומש"כ בשם אמ"ת בלא"ה י"ל דמנינא דרישא צריך למעט דרב או דר"א וא"ל דכבר נתמעט מדלא חשיב במתני' די"ל תנא ושייר אבל מדתני מנינא לא שייך תנא ושייר רק עיקר קו' תוס' על מנינא דסיפא ל"ל דזה ג"כ כבר נתמעט ממנינא דרישא וע"ז י"ל דאתא למעוטי מ"ג

שם לפי שאינו בצרת צרה מקשים לפי מה דאיתא בפ"ק דסוטה דאשת כהן שנאנסה ויש לו אח חלל דמותרת להתיבם א"כ משכחת צרת צרה דהיינו א"כ שנאנסה ויש לו אח חלל ואח כשר וכשמת הבעל של א"כ שנאנסה ונפלה לפני האחים ויבם החלל צרת אש כהן שנאנסה ויש לחלל עוד אשה דהיינו שקידשה באופן שלא נתחללה בביאה ושוב מת החלל אז אותה האשה שקידש החלל אסור לאח הכשר משום צ"ל ונראה דהנה המשנה למלך הקשה על סוגי' דפ"ק דסוטה דהלא הש"ס מסיק לקמן דנ"ז דאשת כהן שנאנסה בעלה לוקה משום טומאה וא"כ למה מותרת להתיבם וגם הקשה על הנ"י שנסתפק באשת כהן שנאנסה אי צריכה חליצה וקשה הלא גבי אנוסה ג"כ כתיב טומאה ונראה דהרשב"א הקשה דלמה סוטה פטורה מחליצה הלא סוטה צריכה גט מבעלה ולא נפקעין הקידושין עבור שזינתה והלא מחזיר גרושתו אף דכתיב טומאה צריכה חליצה ותירץ דכתיב וכתב לה ספר כריתות וכו' והיתה לאיש אחר ודרשינן ולא ליבם ומפטרי לגמרי מכל מילי מיבם ולא דמי למחזיר גרושתו אף דכתיב טומאה ואפ"ה בעי חליצה דשאני סוטה דכתיב לאחר ממעט טפי ומקרא דאחר לחוד ה"א דיבם נמי כאחר דמי רק דכל חד קרא גלי על חברי' ומפטרי לגמרי ע"ש הרי דמשום טומאה לחוד לא הוי מפטרא מחליצה רק משום דכתב גם לאחר וא"כ נהי דקרא לאיש אחר בא להורות דטומאה דכתיב גבי סוטה מפטרא אפי' מחליצה מ"מ נסתפק הנ"י דלמא קרא דלאיש אחר לא קאי רק אם זינתה ברצין ועל זה קא לאחר ולא ליבם אבל אשת כהן שנאנסה דלא כתיב בהאי קרא ולא אסירא רק משום טומאה אולי לא מפטרא מחליצה נמי גבי מחזיר גרושה דכתיב טומאה ובעי חליצה וכן מוכח דקרא לאחר לא קאי על א"כ שנאנסה דבפ"ק דסוטה מקשה הש"ס על הא דמשני רבא ק"ו אם במותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש והקשה הש"ס אלא מעתה א"כ שנאנסה ויש לו אח חלל לא תתיבם וקשה למה לא מקשה הש"ס לעיל על הא דמשני מעיקרא לאחר ולא ליבם א"כ אשת כהן שנאנסה ויש לו אח חלל לא תתיבם ושם לא שייך תירץ הש"ס דקרא דלאיש אחר לא אתא למעוטי בנאנסה דבהך קרא כתיב כי מצא בה ערות דבר ובנאנסה לא שייך זה דפשטה דקרא מיירי שזינתה ברצין וכן מבורר בירושלמי פ"א הלכה ז' שהוא הוציאה אשתו והלכה אם זכאי לשמים מגרשה ואם לאו קוברתו שנאמר או כי ימות האיש האחרון ראוי' זה למיתה עיי"ש וזה לא שייך בנאנסה וא"כ כיון דהאי קרא דלאיש אחר לא קאי בנאנסה שפיר נסתפק הנ"י אי צריכא חליצה דמשום טומאה לחוד לא מפטרא מחליצה כמו מחזיר גרושתו אף דכתיב טומאה ומה שהקשה הרשב"א דמאי הקשה הש"ס דנכנסה עמו לסתר דשם לא כתיב לאחר לא הבנתי דע"כ גם ספק סוטה נכלל בהאי קרא כי מצא בה ערות דבר וכו' וגם על זה קאי סיפא דקרא לאחר ולא ליבם דהא בפרק קמא דסוטה מפיק הש"ס דספק סוטה אינו מתיבמות מקרא לאיש אחר ולא ליבם ש"מ דקרא דלאיש אחר קאי גם אספק סוטה דכיון שנסתרה ושמא נטמאת הרי היא בכלל ערות דבר חבל נאנסה שפיר נסתפק הנ"י דנאנסה לא נכלל בכלל ערות דבר ולא קאי על זה לאחר ולא ליבם דמשום טומאה לא ניפטרא מחליצה כמו מחזיר גרושה או נימא כמ"ש הרשב"א דקרא דלאחר בא להורות דכל היכא דכתיב טומאה תהי' לאחר ולא ליבם ובזה ניחא מה שהקשה משנה למלך על סוגי' פ"ק דסוטה דאיתא שם אשת כהן שנאנסה ויש לו אח חלל דמיבם וקשה הלא כתיב שם טומאה ונראה דשם בפ"ק דסוטה קאי לרבא דמשני אם במותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש וקשה למה לא משני משום דטומאה כתיב ואף דמיירי בספק סוטה הלא לחומרא עשה הכתוב כוודאי ובוודאי כתיב טומאה וע"כ דרבא בעי לאוקמי' כר' יוסי בן כיפר הך מתני' דסוטה ולר"י ב"כ לא כתיב גבי סוטה טומאה בלשון לאו כדאי' לקמן די"א ע"ב דאפי' בוודאי סוטה לא כתיב טומאה דמוקי היא טמאה על מחזיר גרושה והרי תוס' כתבו שם בד"ה לפי דאמר ר"י וכו' דוקא טומאה דכתיב גבי בעל הוא כעריות הואיל דכתיב בלשון לאו לא יוכל בעלה הראשון אבל גבי בועל לא כתיב בלשון לאו וא"כ ממילא לר"י ב"כ דמוקי אשר הוטמאה על מחזיר גרושה משניסת דלא כתיב כלל לשון טומאה אפי' לגבי בעל וא"כ שפיר מתיבמות ובזה ניחא מה דמקשה על הש"ס דמשני לפי שאינו בצרות צרה הלא משכחת בא"כ שנאנסה ויש לו עוד אשה ויבמה אח החלל את הצרה של אשה שנאנסה ויש לחלל שקידשה עוד אשה ומת ונפלה לפני אח הכשר ליבם ולהנ"ל ניחא דממ"נ לר"י ב"כ לא מיפטרא מחליצה הואיל דלא כתיב טומאה בלשון לאו ולחכמים גם לאח החלל אסורה להתיבם משום טומאה דכתיב בה כקושי' מ"ל והנ"י לא נסתפק רק אי בעי חליצה כמו מחזיר גרושה:

ובזה ניחא מה דמקשה המרדכי על הפוסקים כרב דצרת סוטה פטורה מחליצה והלא הש"ס מסיק מנינא למעוטי דרב וש"מ דאיכא חולק על רב ולהנ"ל ניחא קצת דאיכא לאוקמי מתני' כר"י ב"כ ואיך אחר הכרעות אמורא

ובספר מחנה ראובן תירץ על הא דמקשי' דמשכחת צרת צרה באשת כהן שנאנסה ויש לו אח חלל דאית' לקמן דף י' דבאחוותא דאיסורא לא קמיירי ובכה"ג הוי אחין דאיסורא דע"כ אביו בא על אסורא כהונה דאין חלל רק מאיסור כהונה ע"ש: אמנם אכתי קשה לפי מאי דמסיק הש"ס לקמן דף ס' דגם בפלוגתא קמיירי רק באחוותא דאיסורה לא מיירי וא"כ לר"י דס"ל בקדושין דף ע"ז בת גר זכר כשר' לכהונה ואפי' גם אמו גיורת כשרה לכהונה (ולראב"י אם אמו ישראלית) א"כ משכחת סוטה בכהן שנשא בת גר ונאנסה ויש לה אב שנעשה פצוע דכא בידי אדם והלא ר"ע סובר לקמן דף ע"ט דסריס אדם מיבם ויש להפצוע דכא עוד אשה אחת שנשא קידם שנעשה פצוע דכא או שאחיו פצוע דכא נשא ג"כ גיורת דקהל גרים לא מיקרי קהל ויבם הפצוע דכא צרת הסוטה שנאנסה דהרי להפצוע דכא היתה מותרת גם אותה שנאנסה דפצוע דכא כהן לאו בקדושת הקהל כדאיתא לקמן דף ע"ז ומותר נישא אפי גרושה לדעת החלקת מחוקק (והב"ש חולק) א"כ כששוב מת הפצועה דכא ולו עוד אשה אחת שקידשה באופן שלא חיללה בביאתו או שלא בא עניה לאחר שנעשה פצועה דכא ונפלה לפני אחיו הכהן ואסורא מטעם צרת צרה ואולי טעם זה דחה הראב"ד הא דצרת סוטה אסורא צ"ל דהך סוגי' ס"ל דפצוע דכא כהן דבקדושתו קאי ואסור ליקח זונה אף שנאנסה רק דקשה הא ברייתא מדוכה בפרק הערל שם דפצוע דכא מותר בנתינה וע"כ דלאו בקדושתו קאי דסוגי' דהכא ס"ל דלא תתחתן קאי רק בגויתן ובגרותן הוא מדרבנן ופצוע דלאו בר אלודי לא גזרי וכס"ד דרבא שם ומזה יש סיוע להרמב"ם דפסק כס"ד דרבא דלא תתחתן לא נאמר רק בגויתן

שם נאמר כאן עליה וכו' וקשה דר"ע דאמר גם חייבי לאוין לאו בני יבום נינהו א"כ למה כתב רחמנא עליה גבי אחות אשה דהוא מחייבי כריתות ולמה לח כתבה גבי חייבי לאווין וכמדומה ששמעתי זה בשם גדול אחד. וגם צרת צרה משכחת גבי חייבי לאוין כגון ממזר שנשא ממזרת ולו עוד אשה אחת גיורת דקהל גרים לא מיקרי קהל ומת ונפלה לפני אחיו שג"כ ממזר ויבם הממזר את הגיורת ולו עוד אשה אחת גיורת ושוב מת גם היבם ונפלה לפני אחיו הכשר דאסר ליבם אף אשת השני הואיל והיא צרה לצרת הממזרת הראשונה וגם באיסורי כהונה משכחת כגון בשני חללים והמשכיל יבין וי"ל ר"ע באמת לא ס"ל דרשה דעליה רק ס"ל כרבי דף ט' דיליף מולקחה ואז גם חייבי לאוין נכללו הואיל ונא תפסו קידושין

תוס' ד"ה למעוטי רש"י בריש מסכת כריתות כתב דכל דקתני חושבנא דוקא קתני ולא תימא תני משייר לכך כתבו התוספת לקמן דף מ' ע"ב ד"ה ש"מ ועיי' בבא קמא דף צ"ה ע"א תוס' ד"ה הגובין ועיין ספר כריתות לשון למודים שער ב' סי' צ"ו דכתב דאיכא מ"ד דכל דתני מניינא לא נחית לשיורא וראי' מהא דאיתה במסכת תרומות פרק י"א גבי ושאר כל מיני פירות של תרומה ר"א מטמא משום משקה אמר ר' יהודא לא מני חכמים וכו' אלא אמר ז' מיני משקין טמאים והשאר טהור ועיי' תוס' כתובות דף כ"ט ד"ה ועני' שמלפנו היכא דתני אלו אי אמרינן תני ושייר ועיי' תוס' מנחות דף ח"י עב תוס' ד"ה מודה

דף ד ע"א תוס' ד"ה דכתיב וכו' ח"ל דא"כ לשתוק קרא, משקים הלא במסכת מנחות דף ל"ט דייק הש"ס דקשר העליון דאורייתא ע"ש א"כ אי לא כתיב לא הוה ידעינן קשר תורה ונראה דתוס' סברי הכא כמה שכתבו התוס' לקמן ע"ב ד"ה וחמר והר"י קלנון דע"כ אמר קרא לעביד תכלת בענין דהוי כלאים דאי בלא כלאים לשתוק קרא מיחדיו וא"כ ניחא ג"כ דל"ל במקום כלאים לא תלבש שעטנז להורות דקשר עליון דאורייתא א"כ ל"ל יחדיו דאיך נימא תכיפה אחת חיבר א"כ נ"ל סמוכים לאסור כלאים בציצית הלא סברא חינינה דאסור ואי דה"א דלא בעי קשירה הא אי תכיפה אחת חיבר אכתי לא מוכח דבעי קשירה דגם בתכיפה אחת שייך כלאים אע"כ מדאיצטרך יחדיו ש"מ דסמוכים להתירא קאתי'

בא"ד וקשה הא דדייק וכו' ונראה דליכא למימר דציצית מעשז"ג וגם סובר דילפינן ממצה והקהל ב' כתובין דשניהם יחדיו ליכא לקיים דהא תוס' כתבו דאיפכא ל"ל דא"כ לישתוק וקשה דלמ"ד דנשים פטורות ממעשז"ג משום דמצה והקהל ב' כתובין ולדידי' כתבו תוס' דנשים חייבות בציצית וכתב מהרש"א משום דהאי דב"כ הוא רק בנין אב וסמוכים עדיף מב"א א"כ קשה מנ"ל דסדין בציצית פטור מסמוכים דילמא איפכא ואי דא"כ לישתוק ז"א דאי לאו סמוכים הוה מיפטרי נשים מציצית כמו כל מעשז"ג דילפינן דמצה והקהל ב' כתובין לכך סמכו קרא ציצית לגבי כלאים דיהי' נשים חייבות בציצית דסמוכים עדיף מב"א ובוודאי איהו לא נחלק על ב"ה דהלא בכל דוכתי' הקשה וכי פלוני כב"ש וכן הקשה תוס' ריש ביצה וכי ר"י כב"ש ועי' פ"ה מס' מקוואות שהקשה ג"כ ברטנורה דאפי' תנא א"י לחלוק על ב"ה ונראה דהך מ"ד משום דמצה והקהל ב' כתובין סובר כמ"ד דלילה זמן ציצית ולא איצטרך סמוכים לחייבי נשים בציצית דפשיטא דחייבים וכי אתא סמוכים למשרי כלאים