אהל דוד שבועות יבמות לג

דהא ב"ש מחיר לקמן ד' י"ג צרת ערוה להתייבם לכן מתרץ הר"א מבורגיילה דאיירי בנמצא איילונית בחיי האח והקפיד אבל כשנמצאת איילונית לאחר מיתה אמרינן דלמא אם הי' קיים לא הי' מקפיד וסברתו משום דאין אדם עושה בעילתו ב"ז והאי דקטנה לא מיבמין מיירי שכבר נבעלה והתוספתא אתי' כר"י דלא ס"ל אין אדם עושה ב"ז

גם י"ל דתוספתא אתי' כב"ש וכר"ט דאמרו בואו ונתקן שיהיו צרות חולצת ואיתא לקמן ד' כ"ד דחזרו ותקנו וכיון דמדרבנן הוא שפיר הצרת מתיבמות דהוא ספק דרבנן לקולא דדלמא הי' מקפיד אבל מתני' דהכא לא רנה לאוקמי סתם מתני' כב"ש וכר"ט

או ס"ל דר"א סובר כהך תירץ הש"ס לקמן ד' ט"ו דת"ק ואחרים פליגי בהכיר ולא הכיר ע"ש ור"א סובר כת"ק והא דלא אמר הלכה כת"ק משום דלא פסיקא לי' דהא נוכל לומר דפליגי בד"א כדאי' התם בכנוס ולבסוף גירש או כאידך תירוצים אבל לקושטא דמילתא סובר ר"א דפליגי בהכיר ולא הכיר וכמ"ש המהרש"א במס' שבת ד"ח בשם הליכות עולם על הא דאמר הש"ס לא דכ"ע ל"ל דר"ח וא"כ ר"ח דלא כמאן רק הכוונה דבאמת פליגי בהא והא דלא אמר הלכה דנוכל לומר דפליגי במלתא אחריתא אבל לקושטא דמילתא פליגי בזה ועיי' עירובין ד' ק"ד ע"ב תוס' ד"ה לא וא"כ יש לאוקמי האי תוספתא באחרים דסברי לקמן ד' ט"ו דאף בהכיר צרתה מותרת דהוי צרת ערוה שלא במקום מצוה ומכ"ש דסתם תוספתא הוא ר' נחמי' ולא ר' נחמי' שמו אלא ר' מאיר כדאי' ערובין ד' י"ג ע"ב (ועיי' ברכות דף מ' ע"א ר"מ אומר גפן הי' וכו' ועיין בנ"ב מה"ת ח"א סי' קנ"א) וסתם אחרים הוא ר"מ ומתני' דהכא לח רצה לאוקמי כאחרים משום דפלוגתא לא קמיירי

גמרא מכדי כולהו מא"א ילפינן ליתנא א"א ברישא מקשים דלמא מתני' אתי' כרבי דיליף מולקחה ונראה דאיתי בירושלמי והביאו תוס' לקמן דף י' דליתני המגרש את אשתו ע"מ שלא תינשא לפלוני ונישאת לאחיו ומשני ר' פנחס תמן התורה אסרה עליו ועיי"ש בתוס' דתמן דמשעה שנשאה המת אין לה היתר להתיבם כשימות מפני שאין איסור שבה תלוי בשום אדם אלא בתורה שאסרה עליו אבל א"א האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנו קודם שימות אחיו שנשאה ע"ש והנה זה שייך למאן דאוסר צרת ערוה מקרא דעלי' שכיר צריך להיות דומי' דא"א שאין איסור תלוי' באדם אבל לרבי דיליף מולקחה א"כ אחות אשה וא"א מחד קרא נפקא אם כן לא שייך לחלק א"כ מוכח דמתני' לא אתי' כרבי

שם רש"י ד"ה חמותו עיי' במפרשים ובריב"ש סי' שע"ד הוסיף דאפי' לר' ישמעאל דסובר חמותו לאחר מיתת אשתו בשרפה מ"מ אין זה עיקר חמותה דקרא משמע דוקא בחיי אשתו אלא דנפקא לר"י מדכתיב אתהן דמשמע אחת שכן בלשון יווני קורין לאחת הן כלומר אפי' אינה בחיים ומש"ה מפרש רש"י כמו שמפרש ע"ש ובזה מיושב מה דקשה מה הקשה הש"ס ליתני חמותו ברישא דעיקר שריפה בחמותו כתיב דלמא מתני' מיירי אחר מיתת אשתו דאינה בשריפה כר' עקיבא ואפ"ה פוטרת צרתה דלא נתמעט רק משריפה ולא מכרת כמ"ש מהרש"א בשם תוס' וכמדומה ששמעתי קושי' זו ולריב"ש ניחא ובלא"ה אין זה קושי' דקושי' הש"ס ליתני חמותו ברישא הוא לאביי דאמר לקמן דף צ"ד משמעות דורשין א"ב וכתבו תוספת לקמן דף צ"ח ע"ב ד"ה קלש דלאביי גם לר"ע חמותו אחר מיתת אשתו בשריפה

תוס' ד"ה ואי אתה וכו' עיי' במהרש"א שהקשה דהא בפלוגתא לא קמיירי והלא ר"ע סובר חמותו לאחר מיתת אשתו אינה בשרפה ול"נ דקושית תוס' הוא לאביי דמשני לקמן ד' צ"ד משמעות דורשין איכא בנייהו ולאביי גם לר"ע חמותו לאחר מיתת אשתו בשריפה כמ"ש תוס' לקמן ד' צ"ח ע"ב ד"ה קלש וא"כ לאביי קשי' מתני': גם נראה כוונת תוס' מ"ש לקמן ד' י"ב ע"ב ד"ה אפי' בסוף הדיבור שכתבו אי לאו דבנים עדיפא מסימנים משכחת חמותו ממאנת כגון שעיברה באמבטי וא"כ משכחת גם לר"ע כגון שמעון קידש קטנה והגדילה אצלו ולא בעל אותה משעה שנתגדלה ואח"כ נתעברה באמבטי ולא מבעלה וילדה בת ונשאת לראובן אחיו ושוב מת שמעון ונפלה חמותו לפני ראובן ושפיר אסור בחמותו דהא היא בחיי בת וגם יש יבום דהא שמעון לא הניח זרע דאותה הבת אינה ממנו רק באמבטי נתעברה: גם י"ל דמשכחת גם לר"ע כגון שמעון קידש קטנה והגדילה אצלו ואנסה איש אחר וילדה בת ונישאת לראובן אחיו ואף שהיא ממזרת י"ל דראובן הי' ג"כ ממזר וממזר זוקק א"א לחליצה או שאנסה עכ"ום או עבד דהולד כשר אפי' באשת איש כדאי' לקמן ד' מ"ה או שאחיו הי' פצוע דכא דהיינו סריס אדם דמותר לממזרת כדאי' לקמן ד' ע"ו ור"ע לטעמי' דסובר לקמן ד' ע"ט דסריס אדם דזקיק א"א לחליצה אף דלר"ע ח"ל לאו בני יבום נינהו מ"מ משכחת להך תנא דדוקא ח"ל דשאר הוא דלא תפסי קידושין וא"כ כשמת שמעון ונפלה לפני אחיו קאי באיסור הואיל והיא בחיי בת וגם יש דין יבום דהרי שמעון לא הניח זרע ואותו אינו ממנו רק ממי שאנס אותה: ומה שתירץ המהרש"א דדברי תוס' נמשכין למה דמסקינן שמא תמות ואיכא קטנה דמעברה ולא מיתה ע"ש קשה לי דלקמן די"ב לבתר דמשני שמא תמות פריך הגמרא ואלא קשי' הך ומשני דבנים הרי הם כסימנים וכתבו תוס' שם דבשנת י"ב לפעמים חיי' ואז היא גדולה משעת הריון ועיבור בניה תוך הזמן הם כסימנים לאחר הזמן ע"ש א"כ אכתי קשה דלא משכחת חמותו ממאנת דאם נתעברה וילדה קודם שנשאה לשמעון אגלוי מלתא שהיתה גדולה בשעת הריון דבנים כסימנים וא"כ גדולה היתה כשנשאת לאחיו ושוב א"י למאן וש"ס לא קאמר שמא תמות אלא דלפעמים היא חיה ואז באמת היא גדולה כמ"ש תוס' שם להדי': וידעתי שדעת הרמב"ם לא משמע כשיטות תוס' מ"מ גם דברי תוס' דהכא לא משמע כשיטת מהרש"א דהרי כתבו דליכא למימר משום דר"י דהא ר"י מודה בנבעלה וכו' וקשה דע"כ לא מודה ר"י רק אחר שהביאה ב' שערות כדאי' במס' נדה דלמה בתו של ר"י נתעברה קודם שהביאה ב"ש דהא אפשר קטנה דמעיברה ותלד ולא תמות א"ו דכה"ג חשבינן כגדולה דבנים הרי הם כסמנים ודו"ק

דף ג ע"א תוס' ד"ה דאמר רבא וצ"ל דתרי ר"י בר אבדימי הוי עיין במנחות ד' צ"ג תוס' ד"ה ור"ח ובס' נחלת שמעוני הביא דברי תוס' כתובת ד' נ"ו ובמס' ב"ב ד' פ"ו ובחגיגה ד' י"א

ושם גמרא אבא שאול היא דאמר מצות חליצה קודמות וכו' הקשה מהר"ם ברבי לריב"ש דפסק שאם יש אשה ליבם אף רבנן מודים דמ"ח קודמות א"כ לוקי כרבנן וכגון שיש לו אשה ונראה דהנה זה לשון הריב"ש סי' ש"ב אפי' להאומרים יבום קודמות מ"מ היכא שהיבם הוא נשוי לכ"ע חליצה קודמת דהא קיי"ל שנותנין עצה ההוגנת שאם הוא ילד והיא זקינה אומרים לו מה לך אצל זקינה כלך אצל כמותך ואל תכנס קטטה לתוך ביתך ובוודאי כגון זה מצות חליצה קודמת שאם מנות יבום קודם איך ישיאו לו ב"ד עצה לבטל מנות יבום הקודמת א"ו כל שמכנס קטטה לתוך ביתו אז חליצה קודם ומינה לנ"ד שהחליצה קודמות שאין לך מכניס קטטה כמו נושא אשה על אשתו וא"ת יגרש ראשונה הרי קשים גירושין ע"כ והוא ברייתא לקמן דף ק"א ע"ב אבל גם במתני' כ"פ מ"ח איתא שם ג"כ והן משיאין נו ענה ההוגנת ופי' רש"י כלך אצל כמותך וא"כ לא רצה הש"ס לאוקמי' כגון שיש לו אשה דזה נשמע מהך מתני' דמשיאין לו עצה ההוגנת ואף דהא דמ"ח קודמת ג"כ נשמע ממתני' דבכורות דף י"ג מ"מ כבר כתב התוי"ט במס' שבועות פ"ד משנה י"א דדרך התנא לאשמעינן דבר א' בשתי מסכתות אבל במס' א' אין דרך התנא לשנות דבר א' ב' פעמים

ע"ב גמרא ולרב וכו' למעוטי מאי וקשה לי לנ"י דנסתפק באשת כהן שנאנסה אם צריכה חליצה ואם היא כערוה אם כן מאי הקשה הש"ס למעוטי מאי דלמא אתא למעוטי צרת סוטה כהן שנאנסה ונראה לתרץ דהב"ש סי' קע"ג ס"ק י"ג הקשה על הנ"י דהלא לקמן דף נ"ה איתא להדי' דאשת כהן שנאנסה בעלה לוקה משום טומאה ונראה בשילהי נדרים כתבו תוס' בשם ר"א דא"כ שנאנסה היא אינה מוזהרת רק היא מיזהר ותוס' הקשו הלא כל היכא דהוא מוזהר היא גם כך מוזהרת ותירץ מ"ו בנ"ב סי' ע' דס"ל דוקא מאי דכתיב בהך פרשה דלא יקחו איתרבו נשים אבל מה דלא כתיב בהך ענינא והוא ג"כ לאו שאינה שוה בכל לא הוחזרו נשים ועיי' לקמן דף פ"ד וכ"ד ללישנא בתרא דרבה דף נ"ז דלוקה משים טומאה ולא משום זונה ע"ש ואם כן מתורץ קושית ב"ש חף דגם בנאנסה כתיב טומאה מ"מ כיון דהיא אינה מאהרת אולי לא אלים כערוה כמ"ש תוס' לקמן דף י' דבעינן דומי' דא"ח דאסירא אף בזנות ע"ש הרי דבעינן דומי' דא"א והרי בא"א היא מוזהרת ג"כ דכתיב ונכרתו הנפשות ואם כן שפיר נסתפק הנ"י באשת כהן שנאנסה כיון שהיא אינה מוזהרת ליכא למיליף מא"א ובזה תתורץ קושי' הנ"ל דהא דמקשה הש"ס ולרב וכו' קאי לל"ק דרבה דאמר לקמן דף נ"ז אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה משום זונה והרי זונה בודאי איתרבאי בפרשה דלא יקחו כדאי' לקמן דפ"ד וכיון שהיא מוזהרת דמי' לאחות אשה וכל מילי דמר עביד כרב והנ"י לא נסתפק רק לל"ב דרבה דבעלה אינה לוקה משום זינה ודו"ק

שם לרב ולר"א ליתנינהו הקשה מהרש"א דהמקשה דלא אסיק לפי שאינה בצרות צרה הוה לי' להקשות מנינא למעוטי מאי כיון דתנן ט"ו נשים ממילא ממעט הכל כקושית תוס' ד"ה למעוטי ונראה לתרץ דלקמן דף יו"ד הביא בתוספ' הרא"ש בשם רבינו מאיר שהקשה היכא אמרינן מנינא למעוטי מחזיר גרושה דילמא לא פטרה והא דלא קתני משום דאי לא קתני ותירץ דמכוח יתורא דע"כ צריך למעט ומסתברא טפי למעט מחזיר גרושה מלמעוטי דבר אחר ואם כן מתורץ קושית מהרש"א דלא יוכל להקשות למעוטי מאי הייתי אומ' למעוטי מחזי' גרושה ואי דזה נשמע ממילא מדלא קתני במתני' י"ל דאי לא קתני והי' צריך להביא ולהקשות ללוי דתני דאי א"כ הקשה בפשיטו' לרב ולר"א ליתנינהו ותוס' שתירצו משום דאינו בצ"צ ולא תירצו כמ"ש בתוס' הרא"ש דרצה לתרץ אפי' ללוי דתני דאי: והקשה א' מתלמדים דהלא צריך למעט ב' דברים מינינא דרישא ומנינא דסיפא י"ל דבא למעט המגרש אשתו ע"מ שלא תנשא לפלוני ונישאת לאחיו ומת דצריכה חליצה כמ"ש תוס' ד"י בשם הירושלמי דלא דמי לאחות אשה דזה לא נשמע מדלא קתני במתני' משום דאי לא קתני כמ"ש תוס' שם דאפי' לר"א אסורה עד שימות המגרש וטובא קמ"ל מתני' דלרבי דיליף מולקחה גם בכה"ג פטורה מחליצה ומה שתירץ המהרש"א דהמקשה הקשה בפשיטות י"ל דהא