אהל דוד שבועות יבמות לב

מסכת יבמות

חמש עשרה פרק ראשון

דף כ ע"א תוס' ד"ה אשת אחיו וכו' וז"ל ותיר הר"ר משה דלא אתא למעוטי אלא מערירי והקשה בחדושי גלאנטי א"כ לתני א"א שלהביע קודם א"א מאם דהא א"א שלהב"ע המיר דהיא בערירי ותירץ כיון שנישאת א"א מאם לאחיו של זה מאב הרי הוא עליו בערירי והקשה בס' בית יהודא א"כ מאי הקשה מהאי דת"כ דשאני מתני' דהכא דכיון שנישאת אשת אח מאם לא"א מאב ומת א"כ אשה זר בכרת וערירי דנעשה עכשיו א"א שלא במקום מצוה הואיל והיתה תחילה א"א מאם ולי לא קשה דבקושתם דסברי דליכא כרת בא א מאם א"כ היא כשאר חייבי לאוין דבני יבום הוא מד"ת אי לאו דגזרו ביאה א' אטו ביאה ב' ח"כ למה תהי' פטורה מחליצה הלא מד"ת ראוי' להתיבם דניתי עשה דיבום וידחה ל"ת דא"א מאם כיון דליכא כרת אבל בתר דתירצו דא"א מאם הוא בכרת רק דליכא ערירי ואין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת או משאר טעמים א"כ ממילא היא בערירי משום א"א מאב

בא"ד ולא יתכן וכו' עיין מס' שבת דף כ"ה תוספת ד"ה כרת הקשו על רש"י ולי נראה לפי מה דאיתא לקמן דף נ"ה אבל מחטאים ואילך לא וא"כ אף דפרש"י דכרת זרעו נכרת הייני הזרע הנולד קודם החטא דכל חייבי כרת ילפינן מהקישא דר' יונה מדודתו ומדודתו ילפינן רק מחטאים ואילך ומיעט קרא א"א מאם דליכא ערירי היינו אותן שנולדו קודם החטא דגבי א"א מאב כתיב נידה היא למעט א"א מאם ושם כתיב ערירים יהיו

ע"ב מתני' או שמיאנה בתשו' מנחם עזרי' סי' ס' והקשה על הרמב"ם בפירוש משניות מס' נדרים דפ"ט דמפרש קטנה שנישאת ונתארמל' חוזרת לרשות אבי' קשה דחשיב ט"ו נשים ולא חשיב אמו דר"י הוא דאוסר אנוסת אביו הרי מתני' כר"י ואיך קתני בסיפא וכולן שמיאנה ומפרש בירושלמי דאיירי בקטנה שהשיאה הרי דסובר ר"י דהיא יתומה בחי' אב ותירץ דרבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי ואכתי קשה למאן דאמר לקמן דף ט' דבפלוגתא לא קמיירי ואיך קתני או שמיאנה (וחכם אחד השיב מדברי תוס' ד"ה יחי' שכתבו דהא דבפלוגתא נא קמיירי היינו דוקא אמנינא דט"ו נשים) ונראה דהך מ"ד סובר כשמואל במס' קידושין דמ"ד דקטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' צריכה מיאון אפי' בלא שידכו ואיהו מוקי האי או שמיאנה דנתקדשה שלא לדעת אבי' ועיי' שם בתוס' ד"ה אלא ומאן דמוקי ביתומה בחי' אב סובר דגם בפלוגתא קמיירי: ויש לסייע להרמב"ם דהריטב"א הקשה על הפוסקים דסברי דקטנה ארוסה גם היא יכולה לקבל גיטה הלא איתא בתוספתא גרשתי את בתי הקטנות בכלל ואין הגדולות בכלל נתגרשה בת הגדולות בכלל ולא הקטנות דנתגרשה משמע ע"י עצמה וקטנה בחיי אבי' אין לה יד הרי בלא דעת רבי' אין הקטנה מגרשת ע"י עצמה עכ"ל ולהרמב"ם ניחא דיש לאוקמי האי דתוספתא בנשואה ואפ"ה אינה יכולה לקבל ע"י עצמה דאתי' כר"י דאמר אין ב' ידים זוכות כאחת ור"י לטעמי' דאמר קטנה נשיאה אבי' יוכל לקבל גיטה לפירש הרמב"ם וכיון שאבי' יוכל לקבל גיטה ממילא אין היא יכולה לקבל גיטה דאין שתי ידים זוכות כאחת והגדולות בכלל דגדולה שנישאת בוודאי אין אבי' יוכל לקבל גיטה

שם או שנמצאו איילונית וכו' והקשה הרשב"א על הרמב"ם דפסק איילונית צריכא גט אפי' לא הכיר בה א"כ אמאי צרתה מותרת וניהו דיש לומר דלכך צרתה מותרת דהוי כערוה שלא במקום מנוה מ"מ כיון דר' אסי מוקי מתני' לקמן דף י"ב בשלא הכיר בה ומשום קדושי טעות הלא לא מצינו מי שחולק בזה על ר' אסי ונראה לתרץ דהתוס' הקשו מהא דתנן פרק אלמנה ניזונת הממאנת והשניות והאיילנות אין להם כתובה משמע הא גיטא בעי ותירצו דנקט אין להם כתובה משום שניות והקשה בספר קרבן נתנאל דאיך נקט תרתי ממאנת ואיילנות משום חדא דהיינו שניות ובריש קדושין איתא דלא נקט תרתי אטו חדא ונראה דר' אסי דסובר דאיילנות אין צריכה גט סובר כרב במסכת כתובות דף ק' דלא תני כלל ממאנת רק קתני קטנה היוצאת בגט אין לה כתובה ועיי' שם בתוספת שכתב דרב תני הכי במתני' וכן בירושלמי פרק י"א הלכה ז' גרס מתני' היתומה והשניה ואיילנות אין לה כתובה (רק דירושלמי מוקי ביתומה שמיאנה אבל רב לא מפרש כן) וא"כ שפיר נקט דאין להם כתובה אבל גיטא בעי ונקט אין להם כתובה משו' שני' והיוצאה בגט דהיינו כשהוא מגרשה והיא לא ממאנת דאז צריכה גט וא"כ שמואל דתני ממאנת אבל קטנה היצאה בגט יש לה כתובה ע"כ שמואל חולק על ר' אסי וסובר דאיילנות צריכה גט מדקתני אין לה כתובה אבל גיטא בעי דא"ל משום שני' דאם כן נקט תרתי אטו חדא

בתוספת ד"ה או וכו' הוכיחו מכאן דאיילנות אין צריכה גט אפי' מדרבנן דאם לא כן לא הי' צרות מותרת כמו האי דכל יכולה למאן וכו' והנה נ"י כתב בשם ר"ת דאיילנות בעי גט מדרבנן ונראה בדעת ר"ת דלולי דברי התו' דשאני דהאי דכל היכולה למאן דצרה אסור להתיבם כמ"ש התוס' לקמן דף י"ב ע"א ד"ה תני דהתם מיחסרא מיאון ואיילנות לא מחסרא מידי וא"כ אף דאיילנות בעי גט מבעלה מדרבנן מ"מ כשמת הבעל לא אגידה כלל דרחמנא אמר אשר תנד פרט לאיילנית דפטורה מחליצה ויבום וממילא גם צרתה מותרת דהוי כערוה שלא במקום מצוה וכשיטת רבא אבל ממאנת דצריכה מיאון לאחר אחר מיתת בעלה נראה כצרת בתו הואיל ואגידה בי' קצת דצריכה למאן משא"כ איילונית דיוצאת בלא כלום אחר מיתת בעלה דרחמנא אמר אשר תלד לא אגידה ביבם כלל אף דמבעלה בעי גט מ"מ כשמת הבעל לא אגידה ביבם דאשר תלד כתיב וממילא לא נראת כצרת בתו

בא"ד ואומר ר"ת דמיירי בקיבל וכו' וכה"ג משני בסנהדרין דף ס"ט וקשה לי לר"י שם בסנהדרין דבעי למידק דהולכין בדיני נפשות אחר הרוב ולא אסיק בדקיבלו טפי ה"ל להקשות אמאי אוסר ר' מאיר קטנה להתיבם תתיבם ממה נפשך דאם היא איילנות קדושי אחיו לאו קדושין ונראה דבספר המכריע סי' ל"ד כתב דאיילנות אף דקדשה סתם ולא התנה כמפרש דמי' ואם לא נמצאת איילנות רק אחר שכנסה היא פלוגתא דרב ושמואל בפרק המדיר בקדשה על תנאי וכנסה סתם דלא עדיף סתמא דאיילנות מקדשה על תנאי וכי היכא דפליגי רב ושמואל בקדשה על תנאי וכנסה סתם הכי נמי פליגי במי שקידש איילנות סתם דרב סבר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר ובעל לשם קידושין אף שתמצא איילנות והר"ן כתב דרב דמצריך גט בקידשה על תנאי וכנסה סתם הוא מחמת ספק ולא וודאי וא"כ ניחא דר' ירמיה דהוכיח דהולכין בדיני נפשות אחר הרוב אף דלא אסיק בדקיבלה עליה ומ"מ לא קשה למה אוסר ר' מאיר קטנה להתיבם דתתיבם ממה נפשך י"ל דסובר כרב בקידשה על תנאי וכנסה סתם דצריכה גט מספק או מדרבנן כמ"ש הנ"י ולכך אסורה להתיבם כהאי דכל היכולין למאן ואפ"ה שפיר הוכיח דהולכין בדיני נפשות אחר הרוב דהאיך מחייבינן מיתה כיון דאין צריך גט רק מספק ואיך נקטל מספק ואף שלא התנה הלא כתב בספר המכריע דאיילנות אף שלא התנה הוי כמו שהתנה

עוד נראה דהנה עיקר קושית תוס' הוא לר' אסי דמוקי האי דנמצא איילונית דצרותיהן מותרות בלא היכר ומשום קדושי טעות ולא בעי גט אפי' מדרבנן דאי בעי גט מדרבנן לא היתה צרתה מותרות כהאי דכל שיכולה למאן וכו' וע"ז הקשו מהא דאוסר ר"מ להתיבם קטנה אבל לרבא דסובר נרות איילונית מותרת אפי' הכיר בה משום דהוי צרת ערוה שלא במקום מצוה לדידי' נוכל לומר דאיילונית אף שלא הכיר בה צריכה גט מדרבנן וכן כתב נ"י בשם ר"ת דלרבא איילונית צריכה גט מדרבנן וכן פסק הרמב"ם דאיילונית צריכה גט אפילו בלא הכיר בה דאין אדם עושה בעילת זנות ודעת הראב"ד בפ"א מה"א דבעילת זנות לא אסירא רק מדרבנן אלא שתוס' הקשו על רב אסי דמוקי דצרת איילונית מותר משום קדושי טעות מכלל דלא בעי גט אפי' מדרבנן דאי בעי גט לא היתה צרתה מותרת כהאי דכל יכולה למאן וכו' ועל זה שפיר משני ר"ת דר' אסי מוקי הא דאוסר ר' מאיר להתיבם קטנה בדקיבל ור' ירמיה מדפתי בסוגי' דסנהדרין דלא אסיק בדקיבל סובר דאיילנות צריכה גט אפי' בלא הכיר מדרבנן דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דהוא רק מדרבנן וכדעת הראב"ד ושפיר הוכיח מהאי דקטנה חייבי' משום אשת איש דהולכין בד"נ אחר הרוב דאל"כ אמאי חייב מיתה ניחוש דילמא איילנות כיון דלא בעי גט רק מדרבנן ואינה רק א"א מדרבנן ור"מ דאוסר קטנה להתיבם משום דמדרבנן בעי גט והאי דנמצאו איילונית דצרותיהן מותרות דהוי כצרות ערוה שלא במקום מצוה ור"ת לא כתב זה רק לתרץ לרב אסי דסובר איילונית לא בעי גט אפי' מדרבנן ולדידי' מוקי ר"ת הא דאוסר ר"מ קטנה להתיבם בדקיבל

באו"ד ולא נהירא דבהדי' קתני בתוספתא נמצאו איילנית בין מחיים בין לאחר מיתה צרותיהן מותרת ולי נראה דיש לקיים שיטת ר"א מבורגיילא דבס' מגינה שלמה מקיים שיטת רש"י בפרק השולח דפסק דאיילנות צריכה גט משום דאין אדם עושה בעילת זנות וגמר לשם קדושין והך דמשמע דלא בעי גט אתי' כר' ישמעאל דלית לי' אין אדם עושה בעילת זנות כדאי' בפרק המדיר והכי איתא התם בתוס' כמה תרוצים דאתי' כר"י ואע"ג דהתם מוכח דמתני' זו לא אתיא כר"י היינו מכח מימרא דר"נ בפרק בא סימן דר"י איירי בקדושי קטנות והאי מימרא הדא וליכא למפרך לר' אסי ומעתה י"ל כל זה ידע ר"א מבורגיילה רק דלא רצה לאוקמי מתני' דהכא כר"י דלא ס"ל אין אדם עושה בעילת זנות דמתני' דהכא ע"כ לא אתי' כר"י כמ"ש תוס' ד"ה ואי. וגם לא רצה לאוקמי מתני' דהכא שנמצאו איילנות מיירי בארוסה דדומיא שמיאנה קתני ומיאן נוהג אף בנשואה דב"ש הוא דאמר לקמן דף ק"ז אין ממאנין נשואות וא"ל דמתני' אתי' כב"ש ואין ה דוחק לאוקמי סתם מתני' כב"ש כיון דסתם ואח"כ מחלוקת הוא וכל כי האי גוונא יש לאוקמי כב"ש כדאי' במס' נידה דף י"א ע"ב (וקשה לי מסוגי' דחגיגא דף ז' כמאן כב"ש ומאי קושי' הא סתם ואח"כ מחלוקת היא שם בחגיגא דף י"ז וצ"ל דסוגי' קאי לתירץ ב' במס' נדה ובזה י"ל קושית התוס' שם) ז"א דמתני' דהכא ע"כ לא אתי' כב"ש