אהל דוד שבועות יבמות לא

קשה על הר"ן במס' כתובת דף כ"ב תרווייהו באשת איש קמסהדי וכו' והקשה הר"ן הא כיון שמכחישן זה את זה ע"כ חד פסול היא ואיך מתוקמי' אשת איש אפומייהו וקשה לי דילמא איירי כמי שהעתיק הרמב"ם פי"ב ה' גירושין הלכה ט' חשה שלא הוחזקה א"א ובא עד א' ואומר נתקדשה ונתגרשה וא' אומר לא נתגרשה וא"כ דאיתכחשו בגירושין בא"א לא איתכחשו וס"ל לר"פ כר"נ אם לא דמסתמא ר"פ כרבא רבי' סובר במס' ב"ב דף ל"א דפליג על ר"נ

) דף מח כבר נתחייב לוה וכו' ואין אדם מוריש שבועה לבניו ובירושלמי איתא שמע ר' יוחנן אמר יאכל הלה וחדי משמע דר' יוחנן סובר דאדם מוריש שבועה לבניו וירושלמי זה הביאו הג"ה מיימני פי"ז ה' מלוה ולוה הלכה ד' א"כ קשה לי על תוס' מס' יבמות דף ל"ח ד"ה וב"ה שהקשו אבל ר' יוחנן דאמר בחזקת יורשי הבעל תיפק דאין מוריש שבועה לבניו ע"ש וקשה הלא ר' יוחנן סובר דאדם מוריש שבועה לבניו ועיי' שם במס' יבמות שכתבתי ישוב: וחכם אחד הקשה הלא מהא דנמנעו להשביעו מוכח דסתם משנה סובר כתובה דרבנן כסברת פנ"י ואין זה תברא דאכתי נמנעו דכתובת אלמנה הוא לכ"ע דרבנן

שם ת"ש וכו' אבל יורשין משביעין אותה וכו' והקשה בס' נתיבת המשפט הלא רב מוקי במס' כתובת דף פ"ו בשבועה אפטרופי' ולא שייך בזה אין אדם מוריש שבועה לבניו ונראה דבמס' כתובת דף פ"ו בעי רמב"ח לומר דפוגמת כתובה לא תפרע אלא בשבועה דהוא שבועה דאורייתא והקשה רבא הא אין נשבעין על שעבוד קרקעות וקשה דילמא מיירי שמחל שעבוד אמנם אי מיירי דמחלה שעבודה מקרקע א"י לגבות דמטלטלי לכתובה לא משעבדי ושוב מצאתי זה בפ"י רק דילמ' מתני' אתי' כר"מ דסובר מטלטלי משעבדי לכתובה ונראה דאי מיירי שמחלה השעבוד קשה הא דקתני אבל יורשיו משביען אותה והאי ע"כ דלא מחלה השעבוד דהא ר"מ מודה דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לכתובה כמ"ש תוס' כתובת דף פ"ב רק דילמא הא דקתני נדר ושבועה אין לי עליך וכו' אבל יורשיו משביען קאי על שבועת אפטרופס וע"כ מוקי רבא הא דנדר ושבועה אין לי עליך קאי אשבועת פוגמת וא"כ קושי' הש"ס מהא דיורשיו משביען את יורשי' קאי לרבא דאיהו ג"כ סובר אין אדם מוריש שבועה כמ"ש הרא"ש סימן י"ג וזה לשונו רבא ורמב"ח ס"ל הבו דלא לוסיף משמע דגם רבא סובר דלגבי שבועת יתומים אין אדם מוריש ודוחק לומר דרבא לא אמר רק לשיטת רמב"ח וא"כ שפיר מקשה ש"ס מהא דיורשיו משביעין יורשי' דהרי רבא לא מוקי בשבועת אפטרוסים דא"כ לא הוה מקשה לרמב"ח וגם רבא דהקשה לרמב"ח מהא שלא פקדנו אבא יותר הוה להקשות דלדידי' ליכא למימר אין אדם מוריש שבועה דאם כן קשה מתני' אבל יורשיו משביעין אותו אמנם להראב"ד הביאו רשב"א קידושין ס"ו דלר"מ אפי' מטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה נסתר תירץ זה ונראה דהראב"ד סובר כמ"ש הר"ן דר"נ עובדא יחליקו משום דסובר כרב ושמואל וא"כ הא דמקשה הש"ס מהא דיורשיו משבעין אותו יורשי' הוא לר"נ ור"נ מוקי בהדי' במס' כתובת דף פ"ד דפוטרה משבועת פוגמת

שם אותה באלמנה ויורשי' בגרושה והקשה ת"י על רשי' בכתובת דף פ"ה דמפרש אבל יורשיו משביעין אותה אם נתאלמנה וכבר כתבתי בחבורי אהל דוד הראשון וביותר מיושב לפמ"ש הג"ה מיימנו בספר משפטים סי' ה' דבמת פתאום לא אסיק אדעתי' לתפוס צררי ובכה"ג הבו דלא לוסיף ואתמ"ל דרב ושמואל מיירי בכל ענין מדלא משני הכי על כמה פירכותיו דפריך להו אנן לא קיימ"ל כוותייהו דהא אפי' האי דשכב ושבק אחא ס"ד דלא לוסיף ונהי דמסיק מה לי שלא פקדנו מ"מ התם אין טעם לחלק אבל מת פתאום יש סברה לחלק וא"כ אליבה דהילכתא לא צריך לומר לצדדין רק יש לאוקמי' במת פתאום

שם ע"ב מה לגלגל בדרבנן הקשה בס' אורים ותומים לשיטת נרבונא הביאו הרא"ש דף פ"ח דמקשה על מתני' הלכה מקבר בעלה אין יורשין משבעין דמאי קמ"ל ותירץ דקמ"ל דאפי' ע"י גלגול א"י להשביעה א"כ מוכח דבעלמא מגלגלין בדרבנן ונראה די"ל דמתני' קמ"ל דאין משביען לשעבר כמ"ש הרא"ה דאין משביען אפי' בין מיתה לקבורה רק דלא ניחא לר"ש מנרבונא לתרץ כן דאכתי קשה לרב דסובר דבין מיתה לקבורה משביען א"כ קשה לרב מאי קמ"ל מתני' וגם רב מתנה שם במס' כתובת דף פ"ז ע"א דמביא ראי' דבין מיתה לקבורה דאין משבעין מהא דנהרדעי דלקבורה מזבנין בלא אכרזתא ולמה לא הבי' ראי' ממתני' מהא דתנן אין משבעין לשעבר ומאי קמ"ל א"ו דבא להורת דפטורה מלישבע אפי' בין מיתה לקבורה לכן משני הר"ש מנרבונא דקמ"ל דא"צ לישבע אפי' ע"י גלגול אבל סוגי' דהכא קאי לר"מ וקמ"ל מתני' דפטורה לישבע אפי' בין מיתה לקבורה וכבר כתבו תוס' בכמה דוכתי דאין דרך הש"ס לפשוט מאמוראים

שם כתב הראב"ן דגם בימי תנאים ניתקן היסת והאי דלוה ממנו ערב שביעית ולמוצאי שביעת נעשה לו שותף כתב בשם הרב חביבי הלוי דמגלגלין שבועת האריס ושותפת אגב שבועת הלואה שהיא היסת והקשה הראב"ן א"כ איך הוכיח הש"ס דמגלגלין בדרבנן הלא יש לאוקמי' בשבועת מודה במקצת אלא ע"כ בשבועת הלואה קאמר דמגלגלין אגב שבועת שותפין ולולי דברי הראב"ן יש לומר דכוונת הש"ס דא"א לאוקמי' בשבועת התורה דא"כ מאי' קמ"ל א"ו דמיירי בהיסת ולדיוקא אתא לאושמענין דמגלגלין בדרבנן וכה"ג איתא במס' עירובין ס"פ הדר

סליק כל הנשבעין פרק שביעי

ארבעה שומרין פרק שמיני

דף מט ע"א תוס' ד"ה והעדים וכו' דבגוזל קמא וכו' והנה בירושלמי משני דטבח מיירי ע"י אחר ועיי' פ"מ משמע דירושלמי חולק על סוגי' דידן במס' ב"ק דף ע"א דטובח ע"י אחר חייב המשלח והנה יש מקום לומר דכוונת ירושלמי בטובח ע"י אחר היינו שציווה לקטן לשחוט דכה"ג לא מחייב משלח דאין שליחות לקטן דנהי דרביא קרא גבי טביחה דיש שליחות היינו בר דעת דלא נימא אין שליח לדבר עבירה אבל קטן לא גלי' קרא וכה"ג כתב המשנה למלך דאם צווה לשלוחו לשחוט בשבת פטור מד' וה' ע"ש: ומידי דברי בהאי ענין אמרתי ליכתב מה דקשה לכאורה על סוגי' דב"ק דף ע"א דמסיק דסובר כרי"ה דמעשי' שבת אסורים והיינו ע"כ במזיד דבשוגג גם רי"ה סובר דמעשי שבת מותר וכיון דאיירי במזיד קשה מ"ט דר"מ דמחייב הא מיד כשהתחיל השליח לשחוט פורתא חילל שבת ונעשה מומר ומומר אינו בכלל בני ברית כמ"ש תוס' בסנהדרין הביאו מג"א סי' קפ"ט ס"ק א' וב"ש סי' קמ"א ס"ק מ"ז וא"כ פקע השליחות דאתם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ומומר לחלל שבת כמומר לכל התורה ופקע השליחות וחיוב דד' וה' לא בא עד גמר הטביחה כדאי' ב"ק דף ע"ב וטבחו כולהו בענין ונהי דגלי רחמנא גבי טביחה דחייב ע"י השליח היינו היכא דשליח בן ברית אבל אם השליח אינו בן ברית לא מצינו דחייב רחמנא וכה"ג כתב המשנה למלך פ"ג מה' גניבה בשלומא לשיטת תוס' פ"ק דחולין דכתבו דבפעם א' לא נעשה מומר ניחא אבל להרמב"ם כפ' משניות דכתב דהא דשוחט בשבת דשחיטתו כשרה היינו דוקא בשוגג קשה וע"כ צ"ל שהזיד בסוף השחיטה דחיוב טביחה והמרה באים כאחד ור"ש דפוטר משום מעשי שבת במזיד אסורים והוה שחיטה שאינה ראוי ובזה מיושב מה שמקשים להרמב"ם בפי' משניות דמוקי האי דשוחט בשבת כשרה דוקא בשוגג א"כ מאי הקשה ש"ס ב"ק דף ע"א שחיטת שבת שחיטה ראוי' היא וכו' הא איכא לאוקמי' ששחט במזיד וכשהזיד בתחילת השחיטה או בפרהסיא לחד תירץ תוס' דנעשה מומר ולהנ"ל ניחא דאי בהזיד בתחילת השחיטה מ"ט דר"מ דמחייב דנהי דגלי' רחמנא בטביחה דיש שליח לד"ע היינו היכא דהוא בר ברית אבל הכא כיון דנעשה מומר פקע השליחות

ע"ב מאן תנא וכו' ר"ח היא ויש לדקדק לפמ"ש תוס' ריש מ"ק ד"ה מאן משום דאשכחן דר"מ פליג על מתני' מש"ה קבעי מאן תנא וקשה הלא הכא אמר ב"כ מאן תנא ומוקים כר"מ אמנם י"ל דכוונת המקשה על קושי' שני' דאיהו סובר דר"מ הוא דאמר שוכר כשומר חינם גם קשה לי על תוס' ריש מ"ק מסוגי' דכתובת דף כ"ט מאן תנא נערה אין קטנה לא ומוקי כר"מ ושוב מצאתי בשיטה מקובצת שתירץ הואיל וסיפא דמתני' שם הבא על בתו דפטור דלא כר"מ

ראיתי בב"י ח"מ סי' ש"ז שכתב דהלכה שיכר כשומר שכיר דר"מ ור"י הלכה כר"י וקשה לי הלא רבה בר אבוה' איפכא תני' ור"י הוא דאמר שוכר כש"ח ובאמת הגהת מיימני פ"א ה' שכירות כתב דלכך הלכה שוכר כשומר שכיר דהכא סתם לן מתני' הכא במס' שבועת ופלוגתא דר"מ ור"י הוא הרי דדיקדק וכ' דפלוגתא דר"מ ור"י דרבה ב"א איפכא וגם הביאו דכ"פ תוס' ריש פרק אלמנה לכה"ג ותוס' דהכא פסקו ג"כ דשוכר כשומר שכר

סליק פרק ארבעה שומרין וסליקא לה מס' שבועות