אהל דוד שבועות יבמות ל

לכתחילה ומגו גרוע כזה לא מהני אפי' לאוקמי' ממונא וא"כ א"א לאוקמי' בשכרו שלא בעדים ואמאי פקע וא"ל דלצדדין קתני קשה קושי' בעל או"ת דא"ל כתירוצי דלפעמים אם אומן ישנו בידו הטלית קשה הא לפום ס"ד קנינה לא דכיר אף אם יש תחת ידו הטלית אינו נאמן במגו דהיא מגו דהעזה אף דעלמא אמרינן מגו דהעזה לאוקמי' ממונא מ"מ יש לומר גם כאן כמו שתירצו תוס' מס' ב"ב דקושי' הש"ס א"ה אפי' קצץ קאי לרבא דסובר אפי' בשכרו שלא בעדים דין הוא שישבע השכיר עכ"פ שבועת המשנה ובזה נסתר קצת מה שכתבתי לעיל

תוס' ד"ה בטוענו וכו' בירושלמי איתא דר' יוחנן סובר בהודאת עדים לא מחייב שבועה ומזה קשה לי על פנ"י במס' כתובת דף י"ב שתירץ קושי' תוס' שהקשו דלר"י לא שייך תירץ הש"ס ותירץ דלר"י בלא"ה לא קשה מר"ג דאיהו סובר כנסה בחזקת בתולה ונמצאה בעולה יש לה מנה א"כ לא קשה מר"ג דהוה כאומר נ' ידענא ונ' לא ידענא שהיא תובעת ר' והוא אומר שמא אין לך אלא ק' דהוא מתוך שארי לישבע משלם אע"ג דמנה שהודה לא מפיו חיין הא קיימ"ל כר"ח קמייתא אע"ג דר"ג חולק על ר"ח מ"מ ר' יוחנן סובר כר"ג בחדא ע"ש וקשה לי הא ר' יוחנן סובר בירושלמי דהודאת עדים לא מחייב שבועה דאיהו פריך תורת הזמה וכ"כ קשה לי על לח"מ פ"ד ה' טוען הלכה יו"ד שהקשה על למה תלה דין דר"ח בהוראת גאונים כיון דקיימ"ל טענו חיטן והודה בשעורים פטיר וכו' ע"ש ולדברי תוס' דהכא ניחא דנהי דכי הוא זה איצטרך למיפטר בטענו חיטן והודה בשעורים מ"מ הא גם ר' יוחנן סובר טענו חיטן והודה בשעורים פטור ואפ"ה סובר בירושלמי דהודאת עדים פטור והיינו משום דפריך תורת הזמה וא"א ללמוד ממודה במקצת ועד א' שוב מצאתי זה בס' זכרון יוסף

ע"ב תוס' ד"ה וספרא וכו' ותימא דנהימנה במגו דאי בעי אמר שאולין הן בידי ומכאן קשה לי על האורים ותומים בכללי מגו שכתב לפרש דברי תוס' במס' ב"ק דף ק"ו שכתבו דלא דמי מידי דכפירי דכוונתם שאינו רוצה לכפור ולהפסיד חבירו לגמרי בתה שיודע בעצמו שחייב לו ע"ש וא"כ מאי הקשו תוס' דלהימנה במגו דאי בעי אמר השאלתי הי' מפסיד חבירו לגמרי והי' צריך חבירו להחזיר לו בחינם אבל ביצא לו שם גניבה צריך מיהת ליתן דמי הספרים ועיי' ש"ך כללי מגו אות ו' שכתב דכוונת תוס' דלא דמי מידי דכפירי דהואיל והימנה מתחילה לא רצה להעיז כנגדו ויש לדקדק מסוגי' דקידושין דף מ"ג מנו דיכלי לומר אהדרינה ללוה וכו' וקשה דילמא לא בעי למימר אהדרינה ללוה כיון דהימנה מתחילה

דף מז ע"א בסוגי' דנסכא דר"א נסתפקתי בעובדא דר"א אם יש עד א' שחטף והוא אומר דידי חטפת וגם יש עד שאמר ששלו הוא חטף אם גם דנין מתוך שא"י לישבע משלם ונראה דאף דכתיב הרשב"א הביאו ב"י סי' ע"ב מחודש כ"ד דשואל כלי מחבירו ונאבד והלה אומר סלע הי' שוה והנפקד אומר א"י כמה שוה ועד א' מעיד ששקל הי' שוה ופסק דעד א' לא מהני דגבי מתוך שאיל"מ לא מהני עד המסייע ע"ש מ"מ נראה דלא דמי דשם החייב לא בא מחמת העד רק שהודה מעצמו ששוה רק לא ידע כמה אבל הכא דחיוב לא בא רק מחמת עד הראשון שהעיד שחטף אם כן אם יש שוב עד שהעיד ששלו הוא חטף אמרינן אם העד יוכל לחייבו כ"ש שפוטר וכמ"ש הרא"ש ריש ב"מ ובזה י"ל מה שהקשה פנ"י במס' כתובת דף י"ט ד"ה גמרא ע"ש ובס' קה"ח הביא בשם השיטה מקובצת במס' ב"מ דאי ע"א אמר דידי חטף פוטר ובלא"ה י"ל דהפנ"י כתב שם דלכך אי בעי שתקי אמרינן אף בשניים שאם ישתוק אחד מהם אף אם חבירו יקיים השטר לא מהני אבל הש"ך בכללי מגו אות י"ט כתב בשם ספר הכריתות מגו דאי בעי שתקי מהני אפי' גבי ב' עדים אף דקשה לומר דב' בני אדם יסכימו לדבר אחד אפ"ה גבי שתקה אפשר דיסכימו להדדי וכתב הש"ך דלשונו מגומגם ע"ש ולהנ"ל ניחא דכוונת ס' הכריתות לתרץ קושי פנ"י דאם מודה הלוה שכתבו א"כ צריך כל אחד להסכמת חבירו ואפי' אם אחד יאמר שכת"י הוא א"כ יחייב הלוה דמתוך שאיל"מ ועיי' ש"ך סי' ע"ב ס"ק ס"א לכך כתב ס' כריתות דבשתקה מכווני אהדדי שוב מצאתי זה בס' אורים ותומים

ע"ב תו' ד"ה א"א וכו' תימה למ"ד מנה לי בידך והלה אמר א"י וכו' וקשה לשיטת תה"ד סי' של"ג הביאו סמ"ע סי' רצ"א ס"ק י"ב ובסי' ש"ג ש"ך ס"ק יו"ד דאם טוען השומר שנאבד ממנו ואינו יודע אם בפשיעה או באונס חייב דמתוך שאי"ל משלם א"כ דילמא הך מ"ד מוקי הך קרא שבועת ה' וכו' ולא מן היורשים בשומר שטוען שא"י אם נאבד באונס או בפשיעה דאבוהו חייב ויורשים פטורים וכאן לא שייך ברי עדיף דהא המפקיד לא טען ברי ושוב מצאתי שהקשה פנ"י ונראה דבלא"ה קשה דמ"ד שעבודא לאו דאורייתא למה לי קרא למיפטר יורשים והלא אם אפי' אביהם ודאי חייב היורשים פטור דמד"ת מלוה אינו גובה מיורשים אמנם הר"ן בחדושיו כתב דיש לאוקמי' במנה פקדון דכל היכא דאיתא ברשותי' דמפקיד קאי ולכ"ע פקדון גובה מיורשים וא"כ הקשה תוס' שפיר דליכא לאוקמי' בשומר שלא ידע אי נאבד בפשיעה או באונס דהא בכה"ג כשהפקדון אינו בעין אף אי בפשיעה נאבד אין היורשים חייבים לשלם למ"ד שעבודא לאו דאורייתא וכ"כ הרשב"א במס' גיטן דף י"ג ד"ה גירסת ע"ש וא"כ אמאי איצטרך קרא למיפטר יורשים דהלא אף אם אביהן ודאי פשע פטורים היורשים וא"ל דמ"ד ברי עדיף סובר כמ"ד שעבודא דאורייתא ת"ח דהא ר"ה סובר במס' כתובת דף י"ב ברי ושמא ברי עדיף ור"ה תלמידי' דרב וכמה פעמים מקשה ש"ס רב אדר"ה ועיי' ביצה דף מ' ועיי' תוס' דף מ"ב שדרך הש"ס להקשות מרבם על תלמידיהם ועיי' תוס' שילהי מס' מעילה והלא רב סובר שעבודא לאו דאורייתא ובאמת קשה לי על הש"ך ח"מ סי' ל"ט ס"ק מ"ט שכתב שדוחק לומר דר"ה סובר שעבודא לאו דאורייתא וקשה לי הלא מסתמא ר"ה כרב רבי' סובר ועיי' תשובת רשב"א סי' שכ"ג שכתב וזה לשונו אף ר"ה תלמידי' דרב לא קאי כרבי' ואפשר דשמע מרב רבי' דהדר ועיי' ב"ק דמקשה ש"ס מכדי ר"ה תלמידי' דרב וא"כ בשבועת שומרים לא איצטרך קרא למיפטר יורשים ובמודה במקצת קשה הא ברי עדיף גם במס' כתובת דף י"ג בעי הש"ס לומר דשמואל סובר ברי ושמא ברי עדיף והרי שמואל סובר שלהי בבא בתרא דשעבודא לאו דאורייתא וגם אביי סובר בפ' יש נוחלין דברי ושמא ברי עדיף ובפ' הנזקין כתבו תוס' דאביי' סובר שעבודא לאו דאורייתא אלא שתוס' נקטו בפ' השואל וכבר כתבתי דמסתמא ר"ה כרב רבי' והנה ראיתי בפ"י שתמה על תוס' שכתבו בפ' הניזקין דאביי סובר שעבודא לאו דאורייתא הלא אביי סובר ב"ח למפרע גובה וע"כ דשעבודא דאורייתא דאל"כ לא הקשה ש"ס סוף ב"ב רבה אדרבה ע"ש ולי לא קשה דבלא"ה י"ל מאי הקשה ש"ס שילהי ב"ב על רבה דאמר גבה קרקע דילמא מיירי שגבה קרקע מלוה עצמו דמני' דדי' לכ"ע שעבודא דאוריתא וכמ"ש תוס' שם אמנם אפ"ה מקשה ש"ס שפיר דאף מני' דידי' הוא מד"ת מ"מ אי שעבודא לאו דאורייתא לא הוה כמאן דאחזק בחיי אבוהן דהא שמענין לרבה במס' ב"ב דף קכ"ה דאמר מסתבר טעמי' דבני מערבא דאי קדם סבתא וזבין זבונא זבינא וא"כ אי שעבודא לאו דאורייתא ומד"ת אינה גובה מלקוחת ממילא מקרי ראוי דהא אם מזבין לא טריף מלקוחת וכך כ' הרמב"ן בחדושיו דסוגי' דשילהי ב"ב וסוגי' דהאי סבתא פריכינן אהדדי ע"ש ובזה מתירץ קושי' פנ"י דאביי אולי סובר כמ"ד בשמעתין דהאי סבתא דמיקרי מוחזק וכר"ה דאמר שם אפי' לירתי ירתי חשיב מוחזק וכ"כ הרשב"ם דהיה לי' זו הבת מוחזקת וכי כי ירית בעל שפיר ירית במוחזק ולא ס"ל הך סברא הואיל ואי קדים סבתא ושפיר למפרע הוא גובה אף דשעבודא לאו דאורייתא מ"מ מקרי מוחזק דמיני' דידי' ודאי שעבודא דאורייתא וסוגי' דפסחים מיירי שהלוה חי' ולא ס"ל אביי הך סברה דאי קדים וזבין וכו' אבל לרבה שפיר מקשה ש"ס דלדידי' אי שעבודא דרבנן לא מקרי מוחזק דהא איהו סובר הך סברה הואיל ואי קדים וזבין לא מקרי מוחזק

תוס' ד"ה בהדי סהדי וכו' תימה דרבא אמר במרובה דעדים זוממין חידוש ונראה לתרץ דגם הך לישנא דמפרש משום חידוש סובר ג"כ טעם משום פסידא דלקוחת רק דלא ניחא משום האי טעמא דפסידא לחוד דכיון דמד"ת למפרע הם פסולים לא ניחא להאי לישנא דנימא דיכשירו חכמים מה שהוא מד"ת פסול ולכך מפרש משום דעדים זוממין חידוש ומד"ת לא פסילי והנה הריטב"א כתב דהא דאמר ר"ח בהדי שיקרא למה לי הוא רק מדרבנן דמד"ת שניהם כשרים דאוקי אחזקתייהו ע"ש וא"כ שפיר אמר הש"ס דעדים זומממין חידוש אף דר"ח פוסל שניהם הלא זה רק מדרבנן דבהזמה הוא דגלי רחמנא שהניזומים פסולים וזה חידש ואין בו רק חידושו אף דמדרבנן המה פסולים מסברת ר"ח דבהדי סהדי שיקרא וכו' מ"מ כיון דלא פסולים רק מדרבנן מהני הך סברה משום פסידא דלקוחת יש להכשיר למפרע ולישנא בתרא שם סובר דמשום פסידא לקוחת לחוד ג"כ יש להכשיר אפי' במקום דלא שייך חידוש כגון דאסהידו תרי לחד אבל ל"ק סובר דמשום פסידא דלקוחת אין להכשיר רק היכא דלא פסול רק מדרבנן

בא"ד ובסמוך דמשני רבא אליבה דר"ח וכו' ולי נראה דרבא הוצרך לתרץ מטעם אחר דבירושלמי מס' יבמות פ' ט"ו הלכה ה' כ' דאם כת אחד מכחישם זה את זה כגון א' אמר במקל הרג וא' אמר בסייף כ"ע מודים דעדותן בטלה אבל אם יש ב' כיתות עדים וכת אחת אומרים במקל וכת אחת אומרים בסייף פליגי רב ור"י רב סובר דלא בטלה ור' יוחנן סובר דבטלה עדות וקשה לי לר' יוחנן הא דתנן א' אומר ב' מרדעת וא' אומר ה' עדותן בטלה קשה למה נקט מתניתן בכת א' הוה לי למינקט רבותא יותר דאפי' בשני כיתות וכת א' אומרת ב' מרדעת וכת א' אומרה ה' מרדעת דבטלה עדותן דהוא רבותא יותר דאף לפי דברי ב' כיתות נראת הלבנה אפ"ה בטלה עדות וכ"ש בכת א' שלא נשאר רק עד א' ובעבור זה משני רבא דהוא ואחר מצטרפין לעדות אחרת של ר"ח דהוה תרי וחד וא"כ לא יוכל למינקט בב' כיתות דא"כ לא שייך סיפא דמצטרפין דהרי אף אם יבואו עוד שניים אחרים ויעידו כדברי כת א' לא מהני דהואיל ויש כת א' המכחישות ותרי כמאה ובזה מיושב מה שהקשה הלח"מ פ"ב ה' קידוש החודש: הב"י בח"מ סי' ל"א הביא בשם משרים דאם אינם מכחישם זו את זו אלא במקצת נתקיים אותו מקצת שלא נתכחש וכנה"ג הקשה דהוא ש"ס ערוכה במס' ב"ב דף ל"א נהי דאיתכחש באכילה באהבתי' מי איתכחש ולדידי