אהל דוד שבועות יבמות כט

סי' כ' כתב דר"ח פוסק מודה בשטר שכתבו א"ל לקיימו וטעמו נראה משום דרבא מפרש במס' כתובת דף י"ט דברי רב שהאומר שטר אמנה וכו' משום דמודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו אף דרבא אמר במסכת שבת דף ע"ט דכ"ע מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו דרך אמורא לפרש ברייתא אף איהו לא סובר (ולקמון אכתב אי"ה דל"ק דברי רבא אהדדי) וכן הוא שיטת הרי"ף וכהחולקים על הרא"ש בפ"ק דשבת דאין דרך אמורא לפרש דברי אמורא אם איהו לא ס"ל אמנם אי נימא דרבא סובר מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו אף דיש לו מגו דמזויף צ"ל דסובר דסברא דשטרא בידי מאי בעי מבטל המגו א"כ קשה איך אמר רבא נשבע וגובה מחצה הלא אביהם לא היה נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסה דהלא שטרה בידי מאי בעי מבטל המגו ונראה ונקדים לתרץ מה שהקשה רשב"א על האומרים דעל כת"י נאמן לומר פרעתי הואי דאינה גובה ממשעבדי לא חשש להניח שטר ביד המלוה והלא בשטר פקדון ג"כ אינה גובה ממשעבדי ואפ"ה אינו נאמן רק במגו דנאנסה וגם הרא"ה הקשה מסוגי' דכתובת דלא ליכתב אינש אסיפא דמגילתא דילמא משכח וכו' והלא יוכל לטעון פרעתי ונראה דש"ך סימן ס"ט ס"ק חי' כתב להוכיח שיטה זו דהכי משמע מתני' שילהי ב"ב המלוה חבירו בעדים גובה מב"ח הוציא עליו כת"י גובה מב"ח משמע דחד דינא אית להו וכי היכי דמלוה בעל פה א"נ לפורעו בעדים ה"ה בכת"י נאמן לומר פרעתי וכ"כ הרמב"ן במלחמות סוף ב"ב דהואיל ושנאן בלשון אחד חד דינא אית להו ובאמת קשה דילמא מתני' אתי' כמ"ד המלוה חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים דהא פלוגתא דתנאי היא כמ"ש תוס' רפ"ב דכתובת) וא"כ למ"ד המלוה חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים ממילא גם בכת"י צריך לפורעו בעדים הואיל דמתני' שילהי ב"ב שנאן בלשון אחד חד דינא אית להו ואם כן מיושב קושי' הרשב"א דלכך נקט ר"ע דנאמן החזרתי במגו דנאנסו ולא אמר משום דלא גבי ממשעבדי דאולי ר"ע סובר כמ"ד המלוה חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים וממילא גם בכת"י צריך לפרוע בעדים דהואיל ושנאן התני כת"י ומלוה בעדים בלשון אחד אבל הפוסקים דפסקו דבכת"י נאמן לומר פרעתי דסברי המלוה חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים ממילא ה"ה בכת"י כמ"ש הרמב"ן וש"ך וא"כ ניחא דברי רבא דאף דסובר מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו מ"מ שפיר סובר שטר כיס גובה מחצה ולא משום מגו דהא סובר מודה בשטר א"צ לקיימו דמגו לא מבטל שטר מ"מ אביהם נאמן לומר החזרתי הואיל ולא גבי ממשעבדי לא חשש להניחו ביד המלוה וכיון דטעמי' דרבא דנאמן החזרתי הואיל ולא גבי ממשעבדי שפיר הקשה רשב"ם דברי רבא אהדדי דלמה המפקיד בשטר צריך להחזיר בעדים הלא ראוי נאמן אף בלי שבועה כיון דבשטר פקדון אינה גובה ממשעבדי אמנם הרשב"ם מסכת ב"ב דף מ' ד"ה הודאה כתב דאינו נאמן לומר פרעתי על כת"י רק דיש לתרץ דברי רח שהקשו ג"כ דברי רבא אהדדי והרמב"ן תמה עליו וכמו שהקשו תוס' על רשב"ם ועל ר"ח יש לתרץ כהנ"ל וגם אולי הרשב"ם לא הקשה זה רק בשם ר"ח כי דרכו להביא דברי ר"ח ובזה מיושב מה שהקשה מהר"ם ברבי בכתובת דף י"ט משמע דרבא סובר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ובמס' שבת דף ע"ט אמר רבא דכ"ע מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ולהנ"ל ניחא דסוגי' דשבת קאי להך לישנא במס' שבועת דף מ"א דאמר ר' פפי משמי' דרבא מלוה חבירו בעדים צריך לפורעו וא"כ ממילא גם בכת"י צריך לפורעו בעדים הואיל ושנאן התנא שלהי ב"ב כת"י ומלוה חבירו בעדים גבי אהדדי כמ"ש המלחמות אף דבכת"י לא גבי ממשעבדי אפ"ה אינו נאמן לומר פרעתי ואם כן הא דאמר שטר כיס גובה מחצה ולא כולה ע"כ אינו הטעם דאביהם הי' יוכל לטעון החזרתי משום דלא גבי ממשעבדי דהא מלוה חבירו בעדים וגם כת"י ג"כ אינו גובה ממשעבדי ואפ"ה אינו נאמן לומר פרעתי וע"כ הא דגובה רק מחצה ולא כולה משום דאביהם הי' יוכל לטעון החזרתי במגו דנאנסה (אף דתוס' מחלקים מ"מ הרמב"ן מתרץ באופן אחר) הרי דמגו עדיפא מהאי סברה שטרא בידי מאי בעי ומגו מבטל השטר ולכך גם מודה בשטר צריך לקיימו דמגו אי בעי אמר מזויף אף דשטרא בידי מאי בעי מ"מ מגו עדיף אבל סוגי' דכתובת קאי להך לישנא דאמר ר' פפא משמי' דרבא המלוה חבירו בעדים א"צ לפורעו א"כ ממילא גם בכת"י א"צ לפורעו בעדים הואיל ושנאן התנא בלשון אחד סוף ב"ב וטעמא משום דלא גבי ממשעבדי לא חשש להניח ביד המלוה וא"כ שפיר נוכל לומר דמודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו אף דיש לו מגו מ"מ החי סברא דשטרא בידי מאי בעי עדיף ממגו ומגו לא מבטל השטר והא דאמר שטר כיס גובה מחצה ולא כולהו דאביהם יוכל לטעון החזרתי נגד פלגא דפקדון דהואיל ולא גבי ממשעבדי לא חשש להניח ביד המפקיד אבל לא משום מגו דמגו לא מבטל השטר וקשה לי על מלחמות שכתב שכת"י נאמן לומר הואיל ושנאן המשנה שילהי ב"ב כת"י ומלוה בהדדי חד דינא אית להו וקשה דילמא מתני' אתי' כה תנא דסובר מלוה חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים דהא פלוגתא דתנאי כמ"ש תוס' כתובת דף י"ח ד"ה אין וא"כ ה"ה בכ"י ונראה דכוונת הרמב"ן דלעיל דף מ"א דאיתא שם דלמאי דלא אסיק קושיה דרב אהאי ולא פליגי רק באומר אל תפרעני אלא בעדים אבל המלוה בעדים כ"ע סברי דנאמן לומר פרעתי ואפ"ה קתני מלוה חבירו בעדים וכת"י בהדדי ש"מ דחד דינא אית להו ובזה נסתר קצת מה שכתבתי לעיל רק אפי' אי פלוגתא דתנאי היא לא דחינן פשיטת דסתם משנה

בח"מ סי' ס"ט ש"ך ס"ק י"ד הקשה על הרשב"א הא מה"ט גופיה אינו גובה ממשעבדי דשטר פקדון הואיל ונאמן לומר החזרתי לכך א"י לגבות ממשעבדי וקשה לי הלא הש"ך גופי' כתב בסימן ק"ח דטוענין ליתמי נאנסו וכמו שטוענין ליתמי ה"נ טוענין ללוקח וא"כ בשטר פקדון אף אי לא נאמן לומר החזרתי מ"מ א"י לגבות ממשעבדי דטענין ללקוחת אולי נאנסו ואפי' אם מודה הנפקד דלא נאנס חיישנין לקנוניא ועיי' סי' ע"ט ש"ך ס"ק ל' מה שכתב בשם ריב"ם עוד כתב בהגהת ש"ך דשטר שאין בו אחריות א"י לטעון פרעתי כדמוכח ב"מ דף י"ג ולא ידעתי איך מוכח דאם כוונתו מהא דאיתא שם מחלוקת בשאין חייב מודה וכו' וחכמים סברי מב"ח גבי וקשה למה לא יחזור דהלוה יוכל לטעון פרעתי ואם זה הכוונה יש לדחות דיש לומר דלכך לא יחזור דחיישינן כשיבוא המלוה לגבות יטען הלוה להד"ם או מזויף ושוב לא יהי' נאמן לומר פרעתי דהוחזק כפרן וכה"ג כ' הרא"ש רפ"ב דכתובת ועוד הלא תוס' ומהרש"ל גרסי שם דלרבנן מגבי גבי אפי' ממשעבדי

שם דאפקיד בשטר הר"ן תמה על הפוסקים דפסקו דשבועת שומרין אפי' בדלא אפקיד בשטר ועיי' מה שתירץ מ"מ קשה מנ"ל זה ונראה דמרב גופי' יהי' מוכח דש"ש אפי' בלא שטר דהרמב"ם פסק דעל כת"י נאמן לומר פרעתי וכתב המ"מ פי"ד מה' מלוה ולוה הלכה יו"ד דהואיל ובכת"י אינו גובה ממשעבדי לא חשש להניח ביד המלוה דאי בעי מזבן כל נכסי ולא טריף מידי וקשה א"כ רב דסובר שעבודא לאו דאורייתא ומד"ת אינו גובה אפי' בשטר מלקוחת א"כ שבועת שומרין היכא משכחת אף אי אפקיד בשטר מ"מ נאמן לומר החזרתי דלא חשש להניח השטר ביד המפקיד דהא אי בעי מזבין לנכסי ומד"ת אינו גובה מלקוחת א"ו כמ"ש הר"ן דהוא מגו דהעזה וחתני הרב מ' מאיר נרו השיב דאולי רב סובר כמ"ד המלוה חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים ואיהו ע"כ לא סובר כיון דלא גבי ממשעבדי לא חשש להניחו

דף מו תוס' ד"ה לא וקשה לר"י וכו' ובס' תפארת למשה כתב דהברייתא מיירי שיש עד א' שמעיד כדברי השכיר ואיכא שבועה ושוב הקשה דא"כ למה בזמנו נשבע הלא יש לו עד המסייע והנה לפמ"ש הש"ך סי' פ"ז ס"ק ל"ה ד"ה ועוד שכתבו כיון דעד מועיל לחייב שבועה שוב א"י העד להועיל לפטור משבועה וא"כ לכך בזמנו נשבע ונוטל הואיל לולי העד אין כאן שבועה רק מכח העד צריך ב"ב לישבע ושוב לא מהני לפטור אמנם מתשובת מיימני ספר משפטים סי' ס"א משמע דלא כש"ך ולי נראה לתרץ קושי' תוס' מה שהקשו בעבר זמנו לר"י אמאי לח ישבע השכיר ויטול ונראה דבמס' ב"מ דף ד' אמר אביי דאמרינן מגו דחשיד אממון חשוד אשבועה רק שמא ס' מלוה ישנה יש לו עליו ופרשי אינש' מס' שבועה וכו' דליתא בחזרה וא"כ בעבר זמנו והשכיר טוען ב' קצצתי וב"ב אומר א' קצצתי לשיטת אביי ליכא חיוב שבועה מד"ת ונאמן מד"ת בלי שבועה דאם חשיד אממון חשיד אשבועה ואי דשמא ס' מלוה ישנה יש עליו הא כבר עבר זמנו וכבר עבר על בל תלין וליתא בחזרה וכיון דמד"ת אין חיוב שבועה על ב"ב אף דר' יודה סובר דגם קציצה לא דכיר והוה להו לתקן שישבע השכיר ויטול מ"מ הלא בדרבנן לא עבדינן תקנתא אף לרבה דסובר שם דלא אמרינן מגו דחשיד אממון חסיד אשבועה כתבו תוס' שם בשם ר' יודה חסיד דהא דחשיד אממון כשר לשבועה משום דעי"כ יפרוש מגזל אבל כאן הרי חזינן שכבר עבר על בל תלון ומגו דחשיד על בל תלין חשיד אשבועה ואותו אחד שכפר מיירי שלא הרשוהו וב"ב הודה כן גם י"ל דרבה חולק על רב ושמואל וסובר דלכ"ע קציצה לא דכיר והך ברייתא דאומן אומר ב' קצצתי וכו' אתי' כחכמים והך ברייתא דרבה בר שמואל דקצץ המע"ה מיירי בשכרו שלא בעדים וכקושי' תוס' וא"ל א"כ שכיר בזמנו אמאי נשבע ונוטל י"ל כקושי' בעל אורים ותומים דאיירי ששכרו בעדים והלכו למ"י דאין כאן מגו דלא שכרתיך דירא פן יבואו עדים משא"כ בקציצה דאומר שקצץ א' נאמן במגו זו ומה שתירץ האורים ותומים כיון דשכחו העדים אין זה מנו כקושי' תוס' דאומר בדדמי רק דנאמן הואיל ושכיר בעצמו לא חס על כדי חייו זה הוא לשיטת רבא כמי דמסיק האורים ותומים אבל רבה סובר כרב ושמואל דמטעם מגו נאמן וש"ס דמסיק דהך ברייתא כר' יודה קאי לרב ושמואל דסברי קציצה דכיר א"כ ע"כ לא אתי' כרבנן אבל רבה סובר דחרמים ג"כ סברי דקציצה לא דכיר ושפיר מתוקמי' כרבנן והנה האורים ותומים הקשה למה דתירץ הש"ס לצדדים קתני למה הך דצדדים ה"ל ישבע וממילא ידענין דאם יש לאחד ראי' אין לחבירו כלום ותירץ דאם אומן תפוס בכלי יש לו מגו על המוציא שהוא ב"ב להביא ראי ע"ש והנה כמו שכתב הר"ן דלא שכרתיך הוא העזה דיודע שמשקר במזיד אבל פרעון סבור שטורד בפועליו כ"כ יש סברה להיפך דלמאי דלא אסיק דקציצה דכיר אין לאומן מגו דלקוח דאטו בשופטני עסקינן שהטלית אינו שוה ב' והאומן יטעון ב' קצצתי ויהי' הוצאה כמו השבח ויהי' ניכר שקרו ואפי' אם נסבול זה מ"מ השתא שאומר ב' קצצתי יסבור האומן שאין ב"ב מכיר בשקרו לס"ד דגם קציצה לא דכיר ואם יאמר לקוח או להד"ם מכיר בשקרו וב"ב האמינו