אהל דוד שבועות יבמות כח

דר"ע אבל לבתר דמסיק הש"ס דפליגי בדר' יצחק ע"כ מוכח דאין הלכה כשמואל מדלא קאמר דכ"ע אית לי' דשמואל ור"א מיירי בדלא פירש והא דלא מפסיד נגד המשכון יש לאוקמי' שחזר והפקיד ללוה וישבע שלא שלח ידו טרם שהפקיד ללוה וטעמיה דר"ע משום דר' יצחק דזה שייך אף כשחזר והפקיד דהא לעולם צריך להחזיר המחרישה ביום ובזה ניחא הריף דאיהו סובר דהא דבשטר דאבד מעותיו משום דקני מדר' יצחק וא"כ הוה להש"ס לומר דכ"ע אית להו לדשמואל רק ר"א מיירי בדלא פירש ואף דמה שכנגד המשכון הוא כפירש ואמאי יטול כל החוב יש לאוקמי' שחזר והפקיד ללוה וישבע דאמר ר"א היינו שלא שלח יד קודם שהפקיד ללוה: עוד נראה בדברי הרי"ף דהפוסקים כתבו דשמואל לא אמר רק אבד אבל נאנס לא אבד מעותיו ויש להקשות א"כ מאי הקשה ש"ס ממתני' דסלע הלויתך דילמא אבד באונס ועיי' ש"ך סי' ע"ב ס"ק י' שתירץ כן קושי' הרמב"ן דברייתא אבד משכון מיירי שטבעה ספינה בים וכן מוקי ש"ס במס' ב"מ דף נ"ח אבד שטבעו ספינה בים וצ"ל דבאונס לא מפסיד אף מה שכנגד המשכון והנה הש"ך כתב דהרי"ף סובר כרשי' דמדר' יצחק חייב אף באונס ומוקי הברייתא דאבד המשכון שנאבד באונס וא"כ כיון דהמתרץ מוקי שנאבד באונס הוה להש"ס לומר דכ"ע אית להו לדשמואל רק דהברייתא מיירי שנאבד באונס וע"כ דאין הלכה כשמואל

דף מד תוס' ד"ה מאי. כתבו דבשטר מסתמא הוא שלא בשעת הלואה וקני מדר"י וקשה לי למה לא מפרשי כיון דהוא שלא בשעת הלואה הוה ש"ש בהאי הנאה דתפיס אזוזי וברישא דהוא בשעת הלואה לא שייך דתפיס אזוזי כמ"ש הש"ך דלא הי' לו להלות ולא יצטרך למשכון אבל שלא בשעת הלואה כיון דכבר הלוהו נעשה ש"ש בהאי הנאה דתפיס אזוזי ונראה דרש"י ותוס' לא ניחא להו לפרש כך דא"כ קשה להך תירוצא דמשני במלוה הצריך למשכון קשה ברישא אמאי ישבע ויטול מעותיו נהי דהוא שעת הלואה אכתי להוי ש"ש בהאי הנאה דתפיס אזוזי ואי דלא הי' לו להלות כלל ולא יצטרך למשכון הלא צריך המשכון להשתמש גם י"ל דתוס' ורש"י רצו לפרש אף להך שנוי' במס' ב"מ דף פ' כדמחליף ולא אסיק האי סברה בהאי הנאה דתפיס אזוזי ובזה ניחא גם בסוגי' דב"מ דמקשה ש"ס והא אידי ואידי הלוהו על המשכון קתני ומאי קושי' דילמא מתני' מיירי שצריך המשכון להשתמש וא"כ הוה ש"ש בהאי הנאה דתפיס אזוזי ואי דלא הי' לו להלות הא צריך המשכון להשתמש ולהנ"ל י"ל דסוגי' קאי להך תירץ במס' ב"מ דף פ' כדמחליף ועיי' ב"ש סי' כ' ס"ק מ"ה ובזה מיושב מה שהקשה תורת חיים על הא דמשני במלוה צריך למשכון א"כ מ"ט דסיפא בשטר אבד מעותיו דמאי פסקא דלקח לגוביינא דילמא לקח המשכון להשתמש ולהנ"ל י"ל דלהך שנויא סובר כאידך שנוי' דהוה ש"ש בהאי הנאה דתפיס אזוזי ואבד שטבע ספינה בים ולכך אבד מעותו דבשטר סתמא שלא בשעת הלואה ובהאי הנאה דתפיס אזוזי

ע"ב גמרא במלוה הצריך למשכון הקשה ת"ח לפרשי' למה בשטר אבד מעותיו דילמא לא לקח לגוביינא רק שקל להשתמש ונראה לכך לא מפרש רש"י כתוס' דבשטר הוא מסתמא שלא בשעה הלואה דקני מדר' יצחק דקשה לרש"י קושי' מהרש"א דלמאי דבעי הש"ס לאוקמי' מתני' שלא בשעת הלואה איך פליג ר' יצחק על ר"א ור"ע לכך מפרש רשי' כפירושו אבל להך שנוי' דמשני במלוה הצריך למשכון לבתר דמוקי הש"ס במס' ב"מ דמתני' שם מיירי בשעת הלואה דהוא שומר חינם

והנה יש פוסקים סברי הא דאמר שמואל אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי אפי' באונס ועיי' מ"מ פ"י ה' שכירות ובזה מיושב מה שהקשה מהרש"א דהוה לתוס' להקשות על רשי' דלוקי מתני' אפי' כר"א ובדלא פירש ולהנ"ל ניחא דא"כ אמאי נקט מתני הלוה על המשכון ש"ש הלא אפי' באונס חייב בשלומא שמואל דנקט אבד קתא דמגלא יש לפרש אבד שטבעו ספינתו בים ועיי' באו"ת מה שמיישב קו' ל"מ על המ"מ

סליק שבועות הדיינין פרק שישי

כל הנשבעין פרק שביעי

דף מה תוס' ד"ה קציצה ולא קאמר המע"ה ואי לא מייתי ראי' וכו' וא"ת ולוקמי' בשכרו שלא בעדים ויש לדקדק למה לא הקשו תוס' מיד ולמה הקדימו תחילה דאי לא מייתי ראי' ישבע ונראה דיש לדקדק עוד על תוס' בקושייתם ולא אסקי מתירץ הר"י א"כ למה לא הקשו מכל מודה במקצת ונראה דהר"ן הקשה על הא דהקשה רבא לרמב"ח ש"ש היכא משכחת הקשה הר"ן הא אשכחן מגו גרוע לאוקמי' ממונא כמו עיזי דאכלי חושלא ולאפטורי משבועה לא מהני כדרבה וא"כ אם שכרו שלא בעדים דין הוא שכא ישבע השכיר ויטול דמהני מגו גרוע לאוקמי' ממונא ותירץ דא"כ ראוי שישבע ב"ב שבועת המשנה וכ"כ הש"ך סי' פ"ט ס"ק ו' והנה תוס' הקשו לקמון דמה מגו הוא דהא בדדמי לא אמרינן מגו ותירצו כיון דיש לו מגו ואינו טוען שוב אין לנו להחזיקו למשקר כיון דיש לו מגו ע"ש הרי דאם יש לו מגו אין אנו מחזיקם טענת ב"ב לשמא רק לברי גמור וא"כ שכרו שלא בעדים והשכיר תובע כל שכרו וב"ב טוען שפרע מקנת הדין נותן שישבע ב"ב שבועת התורה כדין מודה במקצת וכמו שפסק ש"ע סי' פ"ט סעי' ג' ובזה ניחא דברי תוס' דאי לא שהקדימו תוס' דאי לא מייתי ראי' ישבע רק כהמקשה דאי לא מייתי ראי' פקע א"א לאוקמי' בשכרו שלא בעדים דנהי אף אי נימא דקציצה לא דכיר מ"מ כיון ששכרו שלא בעדים ויש לו מגו מחשב לטענת ב"ב טענת ברי וא"כ אמאי אי לא מייתי ראי' פקע הוה לי' לב"ב לישבע שבועת התורה א"ו דשכרו בעדים וכיון דאין לו מגו חשיב טענת ב"ב טענת שמא א"כ דין הוא שישבע שכיר ויטול ולכך צריך הש"ס לומר דקציצה דכיר לכן הקדימו תוס' דלקמון מסיק אי לא מייתי ראי' ישבע וא"כ לפי תירץ הש"ס דמשני קציצה דכיר צ"ל לצדדין קתני א"כ שפיר הקשו תוס' דנוקי שכרו שלא בעדים דכיון דיש לו מגו אף דלא דכיר הלא אפי' מגו גרוע מהני לאוקמי' ממונא שלא ישבע השכיר ויטול וב"ב באמת נשבע שבועת התורה ועל זה תירץ הר"י דמגו גרוע לכפור הכל לא אמרינן אפי' לאוקמי' ממונא לכן אי לאו דקציצה דכיר ראוי שישבע השכיר ויטול והר"י באמת הביאו הטור משמו דאם שכרו שלא בעדים והודה במקצת ישבע השכיר ונוטל ושאני עיזי דאכלי חושלי דנאמן במגו דלקוחין דשם טוען נגד כל דמי עזים עיי' ב"ח ולכך לא הקשה מכל מודה במקצת דמגו גרוע דהיינו שצריך להעיז לאפטורי משבועה לא מהני אבל הכא להני מיהת שלא ישבע השכיר ויטול כמו בעזי דאכלי חישלי ובזה מיושב ג"כ הא דלא מתרצם הכא כמו שתירצו במס' ב"ב דף מ"ו ד"ה אלא דקושי' הש"ס א"ה אפי' קצץ קאי לרבא דפליג אדרב ושמואל ולהנ"ל ניחא דתוס' סברי כהר"ן דקושי' הש"ס הוא למה פטור ב"ב משבועת המשנה אבל מגו גרוע מהני לאוקמי' ממונא ושפיר הקשה דב"ב באמת ישבע ומגו מהני דלא ישבע השכיר ויטול

ע"ב המפקיד בשטר צריך להחזיר והרא"ש ריש ב"מ הקשה בשם ר"י לדעת הפוסקים דעד המסייע פוטרו משבועה אמאי נקט עדים תסגי' בעד א' ונראה דהסמ"ע סימן ק"ח ס"ק י"ז כתב דהא דנאמן בשבועה לומר החזרתי במגו דנאנסה אף דנאנסה לא שכיח מ"מ ניחא לי' למיטען יותר נאנסה דאין בו העזה אבל החזרתי צריך להעיז ולומר דבר שקר בפני חבירו ועיי' תשובת מהרי"ו סי' קס"ב ואם כן מתורץ קושי' הרא"ש ולא מהני עד א' דכיון דיש לו עד א' שוב ליכא מגו דנאנסה דלא ניחא לי' למיטען נאנסה דלא שכיח ואי דיותר ניחא לי' לטעון נאנסו דלא יצטרך להעיז אבל החזרתי צריך להעיז כיון דיש לו עד א' דמסייע יוכל להעיז כמ"ש הרשב"א והטו' סי' י"ז גבי אשה שאמר' לבעלה גרשתני נאמנת דאין אשה מעיזה ואם יש לש עד א' דמסייע מעיזה ולכך צריך ב' עדים דע"י עדי' פטור אפי' ליכא מגו ואין להקשו' על הסמ"ע מהא דאי' בח"מ סי' ש"ג סעיף ט' דנאמן הרועה להציל בשכר עד כדי דמיהן במגו דנאנס ועיי' שם סמ"ע ס"ק ט' ושם לא שייך סברה דצריך להעיז נראה דשם הטענה שטוען עכשיו שהציל בשכר נגד טריפות חיות גם כן לא שכיח ומלא שכיח ללא שכיח אמרינן מגו ובזה מיושב מה שתמה המ"ל פ"א ה' מלוה ולוה על חכם א' ד"ה עוד דלית לי' מגו דנאנסה והקשה מ"ל הא קיימ"ל דנאמן לומר החזרתי במגו דנאנסה ולסמ"ע ניחא דשאני התם דצריך להעיז ולומר החזרתי אבל בנידן של מ"ל שטוען שחייב לו המת במגו דנאנסה אין שם העזה דהיורשים לא ידעו אם האמת טוען ולדידי קשה על הסמ"ע מדברי מהר"ם הביאו ד"מ ח"מ סי' ע"ט מחודש ז' ראובן שטוען על שמעון חגורה של כסף ושמעון השיב אשתך הפקידה בידי קודם שנשאת ליתן לבנה משל בעלה הראשון ונפסק שבועה לשמעון במעמד יורשי אשתו ואח"כ אמר שמעון כדברי ראובן ופסק דנאמן לומר טעיתי במגו דהחזרתי או במגו דנאנסה וקשה הלא נאנסה לא שכיח ושם לא שייך תירץ הסמ"ע ומזה יש ראי' למשנה למלך: וא' מתלמדים השיב מדברי תוס' גיטין דף י"ד ד"ה ולא דטענות טעיתי הוא טענה גרוע יותר ועיי' בהרא"ש שם ולא נאמן אפי' במגו ועיי' בד"מ שהרגיש בזה

שם מכלל דתרווייהו סברי בשטר צריך להחזיר בעדים ובמס' ב"ב דף ע' הקשה רשב"ם דברי רבא אהדדי דהא רבא סובר נשבע וגובה מחצה ותמהו תוס' דרבא לא אמר רק דנאמן בשבועה וכאן מיירי שיהי' פטור משבועה ונראה דבתשובת מיימני פי"ד מה' מלוה ולוה