אהל דוד שבועות יבמות כז

דממונא וא"כ לא ניחא לי' לומר פרעתי דיצטרך כשבע חבל אביי סובר אפי' היכא דליכא דררא דממונא ג"כ צריך לישבע היסת ואם כן יש לאוקמי' שלא אמרו שפרע וקמ"ל דל"א מגו במקום עדים

דף מב ע"א והילכתא איתרע שטרא והמ"ל פי"ד ה' מלוה ולוה נסתפק אם השטר הוא בתוך זמנו אם המלוה נאמן לומר סיטראי ע"ש והנה מדברי תוס' מס' ב"ב דף ה' ד"ה הקובע שכתבו שיש עדים שחייב לו וקבע זמן ושוב כתבו דאין להוכיח מכאן דקסבר המלוה חבירו א"צ לפורעו בעדים וכדברי מ"ל בלא"ה אין להוכיח דאף אי בעלמא צריך לפורעו בעדים מ"מ נ"מ בהאי דאין פורע תוך זמנו כגון שיש עדים שפרע והמלוה טוען סטראי וא"כ אי לאו דקיימ"ל דאין פורע ת"ז לא הי' נאמן לומר סטראי אבל עכשיו דקמ"ל אין אדם פורע תוך זמנו א"כ אף אם יש עדים שפרע והמלוה טוען שהפרעון הוא על מלוה אחרת והלוה טוען שהוא פרע על אותו מלוה שהוא ת"ז המלוה נאמן לומר סטראי

שם גמרא והא אמרת אין נשבעין לקטן הקשה הרא"ש להר"י הלוי דפסק דשבועת שומרים נשבעין אף לקטן א"כ דילמא הא דנשבעין לקטן מיירי בשומרים ונראה דבריש ב"מ הקשה ש"ם נימא מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועה ותירץ דל"א מגו וכו ואביי משני שמא ס' מלוה ישנה ובס' הפלאה כתב דלגבי יורשין לא שייך ספק מלוה ישנה דנהי דחייב אביהן מ"מ מטלטלי דיתמי לא משתעבדי ואי דשמא יש לו מלוה ישנה על היורש הא קטן שלוה פטור אם לא שתפס בחי' אביהם ע"ש וא"כ שפיר מקשה ש"ס לאביי דסובר דאמרינן מגו דחשיד אממונא וכו' רק משום מלוה ישנה ולמה יצטרך השומר לישבע נגד הקטן נימא מגו דחשיד וכו' ואי משום מלוה ישנה דגבי קטן לא שייך מלוה ישנה אפי' למ"ד שעבודא דאורייתא אם הפקדון הוא בעין לא נשתעבדו הנכסים וגם אשתמוטי לא שייך גבי שומרין לדעת הרבה פוסקים דעיקר שבועת שומרין הוא אינה ברשותי ואיניך הוא משום גלגול ובאינה ברשותי לא שייך אשתמוטי אבל הר"י הלוי אולי פוסק כר' יוחנן דל"א מגו דחשיד אממונא

ע"ב אמר רבה מ"מ אמרה תורה מודה במקצת וכו' מקשים על הרמב"ם דפסק דלא מגו לאפטורי משבועה ועיי' לעיל דף מ' ע"ב ד"ה מאי קמ"ל מש"כ שם לתרץ

שם אר"ה ש"מ שהקדיש נכסיו וכו' הקשה הרמב"ן תיפק דנאמן דאי בעי מיתשל ותירץ הש"ך בח"מ סי' רנ"ה דמיירי במנה פקדון ואי לאו דחזקה דאין אדם עושה קנוניא על הקדש לא הי' נאמן במגו דחזקה כל מה שהוא ביד אדם הוא שלו ובזה מיושב מה שהקשו תוס' מס' עירוכין דף כ"ג דהלא אכתי ר"ה כתנאי ולש"ך ניחא דהא דדייקנין מר"ה דדוחא ש"מ ולא ברי היינו בפקדון דאף דאין עושה קנינים על הקדש מ"מ יש חזקה דכל מה שביד אדם היא שלו אבל מקדיש נכסיו ויש עליו כתובת אשה א"צ להדיר הנאה דחזקה אין אדם עושה קניניא נכסיו וכו' דדייקנין דבברי איני נאמן אף דחזקה אין עושה קנוניא על הקדש מ"מ כיון דמיירי במנה פקדון יש חזקה אחרת כנגדו דחזקה כל מה שביד האדם הוא שלו ומעיקרא דמקשה הש"ס לימא כתנאי הוא מכח כ"ש דר"א דחייש לקנוניא אצל חוב מכ"ש דיש לחוש לקנוניא בפקדון

תוס' ד"ה ש"ח וכו' כדמוכח ס"פ החובל ומ"ל בפ"ב ה' שכירות כתב כיון דמסברה הוה לן למימר לחלק לעניים פטור מתשלומין דמאן קתבע לי' דעניים לא נתנו לו כלום והמפקיד נמי לא יוכל לתבוע דלאו דידי' נינהו אלא דאי לא כתב קרא לשמור וכו' ה"א דסתם קרא אפי' לחלק חייב אבל השתא דכתב קרא לשמור ולא לחלק ממעטינן מסברה כל תשלומין דמאן קתבע משא"כ הכא ע"ש ולי נראה בדעת תוס' דהמרדכי בפ' המפקיד מביאו דיעות אי צדקה הוה כמו הקדש והוכיח מהר"ם דהוא בכלל רעהו דאל"כ למה צריך הברייתא לומר לשמור ולא לחלק תיפק דרעהו כתיב ונראה דתוס' שברי דצדקה הוא בכלל הקדש והנה קרא לשמור איצטרך ג"כ לשאר דרשות לשמור ולא לאבד כדאי' בפ' החובל רק דקשה על הברייתא למאי צריך למעט לשמור ולא לחלק תיפק דרעהו כתיב וניחא לתוס' דהברייתא אתי' כר"ש דסובר דבר הגורם לממון כממון וקדשים שחייב באחריותן הוא בכלל רעהו ואיצטרך הך דרשא לשמור ולא לחלק בכה"ג כגון אחד שאמר הרי עלי מנה ליתן לעניים והפריש מנה והפקיד ביד שומר ואיצטרך לדרשא לשמור ולא לחלק דמשום רעהו ליכא למיפטר כיון דחייב באחריות ליתן מנה אחר לעניים דדבר הגורם לממון כממון דמי' וא"כ מתורץ מ"ש המ"ל שכתב דהמפקיד נמי לא מצי לתבעו דתו לאו דלי' וזה לא שייך לר"ש דהא ר"ש סובר קדשים שחייב באחריותן נשבעין ש"מ דזה מקרי בע"ד דידי' ואפי' לחכמים דפליגי על ר"ש נראה דהמפקיד מקרי בע"ד והוא לפמ"ש המרדכי בפ' הגוזל בשם אבי העזרי א' ששלח זקוק לאשתו למזונות ונאבד ופסק דהבעל משביע להשליח דהא הבעל צריך ליתן מזונות אחרים והביא ראי' מהאי דבני העיר ששלחו שקליהן עד שלא נתרמה תרומה נשבעין לבני העיר דצריך ליתן שקלים אחרים ועיי' תה"ד סי' ש"ח הרי דמקרי בע"ד ונהי דפטרי חכמים קדשים שחייב באחריות הוא דלא מקרי רעהו אבל מסברת יש לחייבו

בט"ז סי' צ"ה הקשו על הפוסקים דסברי דקרא לא ממעט רק משבועה שלא פשעתי אבל שבועה דאינה ברשותי צריך לישבע א"כ מאי הקשה ש"ס במס' ב"מ דף נ"ח מהאי דבני עיר ששלחו שקליהן דנשבעין וכו' דילמא שם איירי משבועה דאינה ברשותי ושם בהג"ה כתב מדקרני ונגנבו או שאבדו משמע דאיכא עדים שנגנבו וממילא א"נ לישבע אינה רשותו כיון שיש עדים על זה: ולדידי אין זה הכרע דהלא ר"פ המפקיד איתא נמי ונגנבו או שאבדו כתבו תוס' שכך טוען הנפקד ולא שיש עדים שנגנבו וגם שם דף ל"ד איתא ונאבד המשכון ורבא לחוד מוקי שיש עדים שנאבד ואינך מתרצים שנוי' אחרינא אף דלא קתני והלא אימר שנאבד ולי נראה לתרץ קושי' הנ"ל על הפוסקים דהנ"י הקשה על הא דמשני אביי ריש ב"מ שמא מלוה ישנה וזה לשונו איכא למידק אי משום מלוה ישנה ליטעון הכי והכי אית לי' עליו ונאמן במגו דלקוח ותירץ דילמא עיניו נתן בטלית ורוצה לתפוס הטלית משום מלוה ישנה ולא חשיד אממון בהכי דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע עש וזה שייך בטלית או בשאר כלים אבל בני העיר ששלחו שקליהן דהוא מעות ליכא למימר דנשבעין שבועה שאינה ברשותי דא"כ קשה לאביי דמשני שמא ס' מלוה ישנה א"כ בהאי דבני העיר נימא מגו דחשיד אממון חשיד אשבועה ואי משום מלוה ישנה הוה להשלוחים למיטען שתפסו השקלים עבור המלוה והכא לא שייך תירץ הנ"י דמה לי הנך שקלים או מעות אחרים וע"כ דנשבעין שבועה שלא פשעו דבזה לא שייך מגו דחשיד אממון משום אשתמוטי קמשתמיט כדאי' ריש ב"מ: ובזה מיושב נמי מה שהקשה פנ"י רפ"ב דקידושין על הא דאית' שם מגו דיוכלו לומר אהדרינה כלוה וכו' והקשה פנ"י דילמא יש להם ס' מלוה ישנה על המלוה ולא על הלוה ולהנ"ל ניחא כיון דשם מיירי ששלח מעות ליכא למיחש משום מלוה ישנה דהוה להו למיטען וכקושי' הנ"י

דף מ"ג בירושלמי סלע הלותני וכו' והלה אמר א"י רב"א אמר אנת לית ידע אהן ידע ר"י וכו' תמן אמר לית את ידע וכו' תמן ש חילול שבועה הכא לית חילול שבועה ודברי ירושלמי סתומים ומצאתי בריב"ש סי' שפ"א מפרש דהוה ס"ד דמיירי באומר סתם א"י כונה היה שוה ולכך מדמה למנה לי בידך והוא אומר א"י דפטור שהרי זה ג"כ א"י אם המשכון הי' שוה יותר מחוב ויתחייב לו בממון אם לאו ומשני תמן יש חליל שבועה וכו' דהכא לאו אומר סתם א"י אלא באומר א"י כמה הי' שוה יותר מהלואה אבל ידע ששוה ממון יותר מהלואה וכ"כ הרמב"ן

ע"ב גמרא אלימא אסיפא הקשה מהר"ם בר ברוך סי' רס"ד בשם רבינו בריך מגעניצא דילמא לכך איצטרך שמא יצא הלה וכו' אפי' אם ירצה המלוה להפך השבועה על הלוה ותירץ דלא מהפכנין בדאורייתא וקשה לי הלא ד' יוחנן ג"כ אמר אסיפא ואיהו סובל שעבודא דאורייתא והקשו תוס' א"כ מודה במקצת אמאי ישבע דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות ותירצו דמיירי שמחל השעבוד וכתב הטור סי' פ"ח דאם לא מחל השעבוד ויש לו קרקע אין כאן רק שבועה דרבנן וא"כ היה לר' יוחנן לאוקמי' דקאי ארישא ויש לו קרקע ולא מחל השעבוד וליכא רק שבועה דרבנן ובדרבנן לכ"ע מהפכינין קמ"ל מתני' דא"י להפך שמא יוצא הלה הפקדון וחכם א' השיב דבימי המשנה לא נתקין שבועה זו

אמר שמואל וכו' הנה ר"ח והרי"ף פסקו דלא כשמואל מדלא אמר הש"ס דכ"ע אית להו דשמואל א"כ ע"כ לא סברי סברת תוס' דמה שכנגד המשכון חשיב כפירש א"כ קשה קושי' תוס' דלוקמי' מתני' דפרק האומנין אפי' כר"א כן מקשים ונראה דבח"מ סי' ע"ב סעיף ג' איתא המלוה על המשכון וחזר והפקיד ללוה ונגנב חייב המלוה וכתב הש"ך אף דר"ב חילק הוא משום דלא סבר פרוטה דר' יוסף וגם לא שייך סברת שמואל דהוה כדפירש דזה לא שייך רק כשהוא רשות מלוה אבל משום פרוטה דר"י שייך אף כשהוא ברשות הלוה ע"ש ולכאורה קשה על תוס' שתירצו דמה שהוא כנגד המשכון חשיב כפירש הלא יש לאוקמי' הברייתא כשחזר והפקידו ללוה דלא שייך סברת שמואל אמנם ז"א דהא תוס' כתבו ריש ב"מ דהא דמשביען שבועה שלא שלחתי יד הוא רק ע"י גילגל ועיקר שבועת שומרין שלא פשע א"כ ע"כ לא מיירי הברייתא שחזר והפקידו אצל הלוה דא"כ איך אמר ר"א ישבע ויטול מעותיו איך שייך שישבע המלוה הלא לא נאבד אצל המלוה אף לשיטת רש"י דשבועה שלא שלחתי יד הוא העיקר השבועה וא"כ איך כתבו תוס' ולפי הקו' ניחא הלא גם לרש"י יוכל הש"ס לומר דכ"ע אית להו לדשמואל ומיירי שחזר והפקידו ללוה וישבע המלוה שלא שלח יד קודם שהפקיד ללוה ויטול מעותיו גם זה ניחא דליכא לאוקמי' בכה"ג דא"כ קשה סיפא הלוהו בשטר וכו' ופרש"י דודאי לגוביינא שקיל כדשמואל ואי כשחזר והפקידו לא שייך סברת שמואל כמ"ש הש"ך ורישא ודאי דומי' דסיפא ובזה ניחא הא דלא מוקי מתני' דב"מ כר"א דהא תוס' כתבו במס' ב"מ בד"ה במלוה צריך למשכון דסוגי' קאי לרבה ואיהו מוקי דפליגי ר"א ור"ע בדשמואל וא"כ ליכא למימר בדפירש מודה ר"א דא"כ ראוי שיפסיד כנגד המשכון דזה חשיב בפירש וא"ל שחזר והפקיד ללוה א"כ מ"ט