אהל דוד שבועות יבמות כה

התור' נגד עד א' מודה רשב"א דמהני עד המסייע וכמ"ש נ"י ריש ב"מ דכיון עד ח' מכחישו משוי סהדות דע"א כמאן דליתא וא"כ מאי נ"מ בין שבועת התור' דהיינו נגד העד לשבועה דרבנן דאידי ואידי מהני עד המסייע ובזה ניחא פוסקי' דסברי דהיסת ניתקן אפי' לא כפר אלא בפרוטה ואם כן יש נ"מ לשבועת התורה דבעי ב' כסף ולהנ"ל ניחא דאכתי לא נ"מ לשבועת עד א' להיסת דנגד עד א' ג"כ לא בענין ב' כסף והנה נ"י ריש ב"מ כתב בשם הרבנר דעד א' שהעיד שחייב שבועה אפי' כבר חייבהו ב"ד מהני שוב עד א' לפוטרו ועיי' ב"ש א"ה סי' ד' ס"ק ס' ע"ש

תוס' ד"ה מאי איכא בפ' הכותב גבי האי דאמר ר"נ אי פקח הוא וכו' ובגירסא שלפנינו הוא ר"פ ובכתובת כתב רש"י דנ"מ לענין נקוטי חפצא והקשו עליו דלמה לא מפרש"י לענין היפך וכ' פ"י משום דר"פ אמר אי פקח ור"פ אמר האי מאן דאפיק שטרי' על חברי' יוכל לומר זיל אשתבע דלא פרעתיך כ"ש דיוכל להפך כמ"ש תוספת לקמון ע"ש ונראה אף אי גרסינן שם ר"נ ג"כ יוכל לקיים דבריו דהמרדכי פ' הכותב כתב רבינו שבט דלכך המוכר שט"ח לחבירו דיוכל למחוק משום דאכתי לא מסולק מזה השטר כח המוכר דהלוה יוכל לומר אישתב' דלא פרעתיך ובמס' כתובת דף פ"ה יהב ר"נ עצה דתמחול הרי דגם ר"נ ג"כ סובר כר"פ דיוכל לומר אשתבע והנה אם נימא כגירסת תוס' דגרסנין בהאי דפ' הכותב אר"נ אי פקח הוא יש לתרץ קושי' תוס' שם במס' כתובת דף פ"ח ד"ה היכי ותימה הא פלוגתא הלואה אחר הלואה אי מצטרפי ועיי' מהר"ם שיף שכתב דקושי' תוס' על רש"י ואי גרסינין שם ר"נ ניחא דהראב"ד כתב דאיכא דקשי' להו על הא דאמר ר"נ במס' מכות דף וי"ו עדות מיוחדת כשר בדיני ממונת דכתיב לא יומת ע"פ עד א' השתא הלואה דלא מסהדי אחד מנה מצטרפי עדות מיוחדת דבחד מנה קמסהדי כ"ש דמצטרפי' וניחא לרש"י דבאמת ר"נ סובר הלואה אחר הלואה אין מצטרפין וכ"כ הריטב"א בחדושיו למס' מכות וזה לשונו הנכון מה שאמרו בתוס' לא נצרכה הא דר' נחמן אלא לרבנן דפליגי על ריב"ק דס"ל הלואה אחר הלואה אין מצטרפין אפ"ה כל שבהלואה אחת מצטרפין ואם כן שפיר הקשה ש"ס היכי סמך וכו' דהרי ר"נ ע"כ סובר הלוואה אחר הלואה אין מצטרפין

שם בגמרא וכו' מה בין זה לפוגם שטרו הקשה ט"ז לרב האי הביאו הטור סי' פ"ד דפוגם שטרו אפי' בתוך זמנו צריך לישבע א"כ מאי הקשה ש"ס דבפוגם שטרו צריך אפי' בת"ז אבל באיני פוגם א"י לומר אשתבע בת"ז ורבים מקשים דהא לר"פ הקשה ש"ס ור"פ סובר בריש ב"ב דאדם פורע תוך זמנו ובס' אורים ותומים כתב דכוונת הט"ז כמ"ש תוספת ריש ב"ב ד"ה היכא דלא לטרדן שכתבו דהיכא דאיכא למימר שלא יבוא לידי פרעון לכ"ע אין פורע תוך זמנו והחי דפוגם מיירי בכתובה וג"כ איכא למימר שלא יבוא לידי פרעון דשמא היא תמות ברישא ואף ר"פ מודה דאינו פורע בת"ז ובס' קדושת ישראל השיג דהא איתא ברייתא במס' כתובת דף פ"ז אלי נשבעין וניטלין פוגם שטרו שלא בעדים הרי דגם בבעל חוב איתמר פוגם ולדידי לא קשה דתוס' הקשו שם בכתובת ד"ה אלו אמאי לא תני כל הני ותירצו דהאי תנא וכו' כיון דהוא עצמו מודה שפרע מקצת קמ"ל דנשבע ונוטל ע"ש הרי דהך ברייתא סובר דפוגם שטרו מן הדין דאפי' בשבועה לא יטול וא"כ ע"כ אין כוונת המקשה וכי מה בין זה לפוגם שטרו מברייתא דמאי ארי' פוגם דאפי' בלא פוגם צריך שבועה זה אינו דה"א דפוגם אפי' בשבועה לא יטול כיון דהמלוה עצמו מידה דנפרע קצת כמ"ש תוס' אבל ודאי אפי' לא פוגם צריך שבועה וע"כ כוונת הש"ס להקשות ממתני' דקתני הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה דמשמע דמן הדין נוטלת בלי שבועה רק דהטילו שבועה עליה ועל זה מקשה ש"ס שפיר דהא בלא"ה צריכה שבועה ולי נראה דקושי' הש"ס הוא דהא שמעינין לר"פ גופי' לקמון דף מ"ח ע"ב דאמר ר"פ הפוגם שטרו ומת יורשיו נשבעין ונוטלין הרי דגם בעל חיב נקט ר"פ פוגם ונקט נשבעין ונוטלין דה"א דאין ניטלין אפי' בשבועה דא"א מ"שלם וע"ז מקשה ש"ס מאי ארי' פוגם ואי משום תוך זמנו הלא ר"פ סובר בב"ח פורע תוך זמנו דלא לטרדן ומתורץ קושי' ט"ז

דבש"ע ח"מ סי' פ"ד פסק דפוגם שטרו לא יפרע רק בשביעה היינו אחר זמנו אבל ת"ז לא ישבע אא"כ טען לוה אשתבע לי ותמה סמ"ע מנ"ל זה ונראה דבמס' כתובת דף פ"ו ע"ב הקשה ש"ס שבועה זו מאי עבידתי' והקשה פנ"י דילמא כתב לה נדר ושבועה וכו' שלא יוכל לומר הבעל אשתבע לי דלא פרעתי כתובתך ונראה דשם איתא כתב לה נדר ושבועה א"י להשביעה ולמאי הוצרך לפטור איתה דהלא בשעה שמגרשה א"י לומר אשתבע לי דאין פורע תוך זמני וכ"כ הב"ש סי' צ"ו ס"ק ח' (רק לתוס' שכתבו דשמא התפיס לה צררי קודם הזמן) רק איך משני ש"ס בפוגמת הלא הוא גם ג"כ בתוך זמנו וע"כ בפוגם אפי' בת"ז אי אמר אשתבע צריך לישבע שוב מצאתי זה בס' אורים ותומים

ראיתי בס' בית לוי בחדושיו מס' ב"ב דף קנ"ח שהוכיח מסוגי' דכתובת דף פ"ו דאמר ר"ה ברי' דר"י אי פקח מקרקש בזוז' והקשה הש"ך דהוה לי' להקנות במעמד ג' דאינו יוכל למחול ותירץ שהוא בתוך זמן והרשד"ם כתב דבת"ז אינה נקנה במעמד ג' רק אי מיירי בתוך הזמן הלא בלא"ה א"י למחול לפמ"ש המרדכי דלכך המוכר שט"ח לחבירו יוכל למחול דאכתי לא מסולק כח המוכר דהלוה יוכל לומר אשתבע דלא פרעתיך והרי בת"ז א"י לומר אשתבע א"ו אפי' בת"ז יוכל לומר אשתבע ע"כ ולדידי אין זה קושי' דהא ר"ה ברי דר"י אמר זה אי פקח וכו' ואיהו סובר ריש ב"ב דאדם פורע תוך זמנו וש"ך סי' קכ"ו מפלפל במלוה שלא הגיע זמנו אי יוכל להקנות במעמד ג' ועיי' תשובת מהרי"ל סי' שא דף כ"א מ"ש בשם א"ז

ע"ב גמרא ואם אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני נאמן כן גירסת הרמב"ם והקשה הריטב"א וש"ך הלא במתני' קתני ואם אמר אל תתנהו אלא בעדים חייב ומה דמשני הש"ס תנאי היא דחה ר' אחאי ממאי דבשעת הלואה וכו' ונראה דרבא הוכיח, דע"כ בשעת הלואה קאי דאי אשעת תביעה קאי אם כן לריב"ב לא אמר רק שא"צ לברר שפרע בעדים אבל בעי מיהת שיאמר הלוה שהלכו העדים למדינת הים וכ"כ מהרש"א דהלא בהדי' אמר ריב"ב שיוכל לומר פרעתיך בפני פ' ופ' וכו' וא"כ קשה קושי' הש"ס רפ"ב דכתובת וליתני מודה ר"י באומר מנה לויתי ופרעתי ומה דמשני הש"ס משום דקבעי למיתני סיפא אם יש עדים וכו' והא קיימ"ל המלוה בעדים א"צ לפורעו בעדים אכתי קשה לרב אחי דבעי לומר דבשעת תביעה קאי א"כ קשה ליתני אם יש עדים שלוה המינו והוא אומר פרעתי ביני לבין עצמך ולא טען שפרע בפני עדים דאינו נאמן דבשלמא ברישא דליכא עדים כלל נחמן במגו דשתק אבל כשיש עדים שלוה ליכא מגו דשתק וגם ליכא מגו דאי בעי אמר פרעתיך בפני עדים והלכו למרחוק הא לר"פ אין זה מגו כמ"ש הפוסקים דמירתת אולי יבואו עדים או דהרוצה לשקר ירחיק עדותו ונראה דבלא"ה יש לדקדק בהאי דרפ"ב דכתובת דקתני מודה ר"י באומר שדה זו וכו' וב סיפא קתני אם יש עדים משמע ב' עדים דומי' דרישא עידי הינומא וקשה למה לי ב' עדים הלא אפי' רק עד א' ליכא מגו דאי מכחיש לעד צריך לישבע ומגו להכחיש עד לא אמרינן כמו בנסכא דר"א רק זה טעות דהא מתני מיירי בשדה ואין נשבעין על קרקעות רק דלפ"ז מאי הקשה ש"ס וליתני מודה ר"י באומר מנה לייתי ממך וכו' הלא בכה"ג סגי' בעד א' ולא יהי' סיפא דומי' דרישא דגבי עידי הינומא צריך ב' עדים ושוב מנחתי שגם בס' אורים ותומים הקשה זה ונראה דתוס' הקשו למ"ד שעבודא דאורייתא מודה במקצת אמאי ישבע הא אין נשבעין על שעבוד קרקעות ותירצו דמיירי דלית לי' קרקע ופסק הטור סי' פ"ח דשבועת התורה ליכא רק היכא דאין לו קרקע וא"כ שפיר הקשה ש"ס ליתני מודה ר"י באומר מנה לויתי וכו' ובאופן שיש לו קרקע ולא מחל השעבוד דאז לא סגי' בעד א' דכיון דיש לו קרקע ליכא שבועת התורה ובשבועה דרבנן איתא בסי' ע"ה דלא אמרינן מתוך שאיל"מ וקושי' הש"ס הוא למ"ד שעבודא דאוריתא והשתא פריך שפיר רב אחאי דילמא בשעת תביעה קאי דהא ר' אחא מקשה על שמואל דאמר אם אמר פרעתיך בפני פ' ופ' וכו' והלא שמואל סובר במס' קידושין דף י"ג דשעבודא לאו דאורייתא ולשמואל קושי' הש"ס רפ"ב דכתובת דליתני מודה ר"י מנה לויתי ממך בלא"ה מתורץ דלא מצי למיתני מנה לייתי וכו' דא"כ סגי' בעד א' ולא היה דומי' דרישא דבעידי הינומא בעי ב' עדי' וסיפא סגי' בעד א' ואף אם יש לו קרקע הא איהו סובר שעבודא לאו דאורייתא וצריך למינקט שדה אף דשמואל לא ס"ל מתוך שאיל"מ מ"מ הלא פליגי תנאי בזה כדאי' לקמון ואולי ר' יושיע סובר כהך תנא דסובר מתוך שאיל"מ אבל ר"פ משמי' דרבא שפיר אמר אם אמר פרעתיך בפני פ' ופ' נאמן ואי דמתני' קתני' אם אמר אל תתנהו אלא בערים חייב יש לתרץ דלדידי' ודאי תנאי דע"כ בשעה הלואה קאי דאי בשעת תביעה קשה קושי' הש"ס רפ"ב דכתובת ליתני מידה ר"י באומר מנה לויתי וכו' דהרי רבא סובר שעבודא דאורייתא כדאי' בריטב"א הביאו ש"ך סי' ל"ט ד"ה ועוד וגם ר"פ גופי' איכא כמה רבבותא דכתבו דר"פ סובר שעבודא דאורייתא ועיי' מנחות דף נ"ח ע"ב תוס' דיה ואיכא:

ובזה מיושב מה דקשה לי בסוגי' דכתובת דף י"ח דמשני הש"ס והא קיימ"ל המלוה חבירו בעדים וכו' וקשה דאכתי ליתני מנה לייתי ממך וקבעתי זמן ופרעתי תוך זמנו דנאמן במגו דפרעתי אחר זמן ואם יש עדים שקבע זמן אינו נאמן ואי דמגו במקום חזקה לא אמרינן הלא ש"ס מספקא ריש ב"ב וכבר הרגיש בזה הרא"ה ולהנ"ל ניחא דהסמ"ע סי' ע"ה ס"ק ל"א כתב דאם הנתבע מודה שהיא תוך זמנו ואמר פרעתי דאם יש עד ה' חייב לשלם וא"כ לא רצה למתני בקבע זמן דא"כ סגי' בעד ח' ולא הוה דומי' דרישא דבעי ב' עדים גבי עידי הניומא

בח"מ סי' ע' ש"ך ס"ק י"ד הקשה על הראש דכתב דאולי רב אסי מודה דאם אמר פרעתיך בפני פ' ופ' נאמן והקשה הש"ך א"כ למה לי' ר"פ לומר הילכתא דאם אמר פרעתיך בפני פ' פ' נאמן כיון דר"א ושמואל מודים ולי נראה דמ"מ צריך למיפסק הילכתא לאפוקי מסתם מתני' וגם לאפוקי מת"ק דברייתא דאמר או יתן וכו' ומה שהקשו תוס' דילמא איירי שאמר שנתן סתם נראה דע"כ שמואל סובר דאף אם אמר פרעתיך סתם נאמן במגו וחולק על ר"פ כמ"ש הת"ח דמדקאמר כי אמריתה קמי' דשמואל ואמר לי יוכל לומר פרעתיך וכו' ואי לאו דאית לי' לשמואל דכי נמי אמר פרעתיך בפני עצמו נאמן במגו א"כ מנ"ל אפלוגי על דילמא ר"א נמי סובר דיוכל לומר פרעתיך בפני פ' ופ' וע"כ כיון דיוכל לומר פרעתיך בפני פ' ופ' יוכל לומר פרעתיך בפני עצמו במגו: