אהל דוד שבועות יבמות כד

תוס' ד"ה מתני' וכו' ומזה קשה על הרן בפ"ב דמגילה ובפ' דראשית הגז שכתב דזה לא מקרי סתם דלא רנה להכניס עצמו בפלוגתא וגם הרשב"א בסוגי' דאין מעכבין התנוקות מלתקוע הוכיח מסוגי' פ' המוציא תפלין דזה מקרי ג"כ כתם תשנה וכן דעת הרשב"ם פסחים דף ק' ד"ה נפסיק ועיי' מרדכי מס' מגילה סי' אלשנ"ד דכתב דהלכה כר"מ דסתם מתני' כוותי' דקתני ישן שבייש פטור הא סומא חייב וא"ל על הר"ן מסוגי' דמנחות דף נ"ב ע"ב והארי הלכה כסתם משנה ותנן ה' קומצין ומאי קושי' הלא בפלוגתא לא קמיירי ונראה דשפיר תקשה ש"ס שם דהך מתני' מיירי בפלוגתא כמ"ש תוס' מנחות דף ק"ו ע"ב ד"ה המעלה

דף לח עי' תשובת חכם לבי דחולק על ט"ז י"ד סי' רכ"ח ס"ק מ"ט בנידן ראובן שהשביע את בנו שלא יוכל להלוות כי אם ברשות שמעון ולוי דפסק דיוכל להלוות ברשות אחד מהם דקימ"ל כר' יאשי' דמשמע כל אחד בפני עצמו ובתשובת מהר"י טראני סוף סי' קכ"ז כתב דהממנה ג' או ד' אפטרופסים בעינן דעת כולם ואין ענין זה לפלוגתא דר"י ור' יונתן דבכל דבר שבממון כל כמה דנפישי דעתי טפי כדאמרינן פרק הדיינין כיון דנחית לדיעת נחית

סליק שבועות הפקדון פרק חמישי

שבועות הדיינין פרק שישי

ע"ב מתניתן למחר אמר אין לך בידי חייב במס' גיטין דף י"ד תוס' ד"ה ולא וכו' והקשו דלמה לא מהימן דטעיתי במגו דהחזרתי ע"ש ואכתי קשה להרמב"ן הביאו הטור סי' פ"ב דאם טוען נגד השטר מחלת לי צריך לישבע חלה הוא טענה מעלי' א"כ יהי' נאמן במגו דמחל ועיין במרדכי בשמעתין דכותל חצר אמנם השיך כתב סי' ע"ה כ"ב דהרמב"ן לא כתב רק לענין דהמלוה צריך שבועה לבד וא' התלמידים אמר דכוונת תוס' שם משום דטעיתי הוא טענה גרועה ואינו נאמן בשום מגו וכ"כ הרא"ש ועיי' בד"מ ח"מ סי' ע"ט מ"ג

דף לט תוס' ד"ה ואין דקרא איירי וכו' ובזה ישבתי בדרך מוסר פירש הפסוק לא תשא שם אלקיך לשוא ולמה לא כתיב לא תשבע ותולדת יצחק כתב שבא הכתוב לאסור להזכיר שם שמים לבטלה ולא תשא מלשון בל אשא שמותם על שפתי וכ"כ מהר"י שאסור להזכיר שם שמים בחינם אפי' בלשון לעז ולדברי תוס' דבעין שבועת שיא בנים מתים יש לפרש הפסוק דאי' במדרש איכה כמה חביבן תינוקץ של בית רבן גלתה סנהדרין לא פרשה שכינה עד שגלו תנוקות של בית רבן דכתיב עוללי' הלכו שבי מיד ויצא מבת ציון כל הדרה וא"כ כוונת הפסוק לא תשא שם אלקיך לשוא שלא תגרום שתשא הלשון הגבה דע"י עון השבוע בנים מתים וע"י כך הוה יתברך סליק לעילא

שם בגמרא אם אמר אינו נשבע פוטרין הקשה ב"ח להסמ"ע סימן כ"ב שפסק דאפי' אם אמר אינו נשבע יוכל להפך א"כ למה פוטרין דילמא כוונתו לא אשבע רק אהפך והקשה הש"ך שם ס"ק י"ז דהלא מיירי בשבועת התורה ולא מהפכנין וקשה לי דאכתי קשה למר בר ר' אשי לקמון דף מ"א דאפי' בדאורייתא מהפכנין והרי היא ברייתא כדאי' ב"י סי' פ"ז ונראה דיש לאוקמי' ברייתא בשבועת שומרין דלא שייך היפך דבעלים לא ידעו אם פשע (אם לא שנימא כיון דרישא דברייתא מיירי שבועת הדיינין דמיירי במודה במקצת) אמנם אי מיירי בשבועת שומרין קשה איך איתא בברייתא תא זה הגונב דעת הבריות שאין לו וטוענו זה לא שייך בשבועת שומרין דהא בעלים לא ידעו אם פשע השומר ואם הבעלים טענו שידעו בודאי שפשע השומר העלה הש"ך סי' ע"ב ס"ק י"ד פטור השומר משביעה אמנם טעמו של הש"ך דאם הבעלים טוענין ברי א"צ השומר לישבע דנאמן במגו להד"ם ואי דאינו מעיז הלא אכתי מעיז אמנם א"א מגו לאפטורי משבועה לא אמרינן יש לומר דאפי' כשהבעלים טוענים ברי שפשע השומר צריך השומר לישבע ולקמן דמ"ב אי"ה אכתב דלשיטת הסמ"ע סי' רצ"א שכתב לכך לא אמרינן מגו לאפטורי משביעה דרק להחזיק ממון לבעליו הוא דאמרינן מגו כי קשה להוציא ע"ש וא"כ לרבה דסובר מס' ב"ב דף ל"ב דאמרינן מגו להוציא כ"ש דאמרינן מגו לאפטורי משבועה וקם דינו של הש"ך בסי' ע"ב א"כ אולי מר בר רב אשי סובר דלא אמרינן מגו להוציא וממילא לא אמרינן מגו לאפטורי משבועה ולפ"ז אפי' אם הבעלים טענו ברי שפשע השומר אפ"ה צריך השומר לישבע ושפיר יש לאוקמי' ברייתא בשבועת שומרים ושייך גונב דעת הבריות רק הש"ך לא ס"ל זה דבסי' רצ"א חילק על הסמ"ע

ע"ב גמרא מלמד ששבועה חלה על שניהם כתב הריטב"א דמשכחת על שניהם ממש כשחבירו מהפך עלין השבועה ויודע שנשבע שלא כדין וקשה לי דהא על קרא קיימנין ובדאורייתא לא מהפכנין אמנם ראיתי בתשובת מהר"ם בר ברוך סימן רס"ד שכתב דהא דכתיב ולקח בעליו ולא ישלם הטעם הוא דתובע יאמר אשבע ותן לי ולא שבקת חי' מפני הרמאים שיתקרבו אצל העשיר ומלוים להם פרוטה ויתבעו ק' מנים ופרוטה והוא יודה בפרוטה יכפרו בשאר והרמאי ישבע ויטול תיקן הכתוב שלא יפקעו הרמאים נכסי בעלי בתים אבל מי שרוצה להחמיר על עצמו ולומר השבע וטול הרשות בידו וכן דעת הטור סי' פ"ז וא"כ ניחא דברי הריטב"א ומדברי מהר"ם הנ"ל קשה על מה שראיתי בשם תומת ישרים סי' קפ"ג שהביא דברי ריב"ש סי' י' שכתב דשבועת היסת לא אמרינן כנגדו נשבע ונוטל דאל"כ לא שבקת חי' לחשוד שיביאו הרמאים ויטענו עליו והלה ישבע ויטול ותומת ישרים הקשה דלא מצינו חששא כזה שיטען הלה כשקר וגם ישבע בשקר ומדברי מהר"ם הנ"ל מבואר כריב"ש ובס' דברי אמת קו' ה' הקשה מדברי הג"ה מרדכי פ"ק דב"מ ע"ש

ובהאי דשבועה חלה על שניהם ישבתי מה שהקשה בעל עקידה על הא דכתיב לא תשא את שם אלקיך לשוא ולמה לא כתיב לא תשבע ונראה דלא תשא הוא מלשין קבלה כדכתיב כי תשא את ראש בני ישראל וכוונת הפסוק לא תשא וכו' שלא תקבל שבועת שוא והלא השבועה היא תמורת התשלומין כדכתי' ולקח בעליו ולא ישלם אם אתה יודע שחבירך ישבע לשוא לא תקבל ממנו השבועה ובזה יש לפרש הפסוק בפ' נשר גבי גזל גר דכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת א"יכ וכו' והתודו את חטאם פתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד והשיב את האשם ולמה לא כתיב והשיבו את אשמם ולהנ"ל ניחא דהא האי קרא מיירי בגוזל את הגר ונשבע עליו לשקר וא"כ כוונת הפסוק ואשמה הנפש שיאשם הנפש שישבע לשקר והתודו את חטאתם לשק רבים שגם המשביע דהיינו הגר שקיבל השבועה צריך להתוודות כי שבועה חלה על שניהם וגם היא גרם על דרך כל שחבריו נענש על על ידי וכו' ובסיפא והשיב את אשתו דמיירי לתשלומין כתיב בלשון יחיד שהגזלן יחזיר הגזילה וזה לא שייך על הנגזל גם י"ל הא דכתיב והשיב את אשמו בראשו בדרך דריש ע"ז במס' ע"א העושה מצוה מקדמתו לפניו ועבירה מלפפת אחריו ועיי' מהרש"א ח"א כי מי שהולך לבית המשתה הכשרת מהלך לפניו כי בטוח שלא יברח אבל העושה עבירה מלפפת אחריו כי מי שנידן השוטר מהלך אחריו כן המשחית שנברא ממנו מהלך אחריו לכן כאשר יעשה תשובה מהמקטרג נעשו מליץ טוב וישיב אשמו דהוא מקטרג יגרום שיהי' מליץ ויהלך לפניו בראשו והתולדת יצחק כתב דכוונת הפסוק לא תשא וכו' שלא תזכיר שם שמים לבטלה מלשון בל אשא את שמותם על שפתי:

דף מ' ע"א תוספת ד"ה והודה ותימה מנ"ל הא ונראה דרבה ב"נ סובר כר"י בכתובת דף פ"ט דמוקי מתני' כשאין עידי גירושין ונאמן במגו די"ל לא גרשתיך והקשו תוס' דאי אמר לא גרשתיך יחייב בשאר כסות ותירצו דפטור משאר כסות דהוא כטענו חיטה וכו' דפטור אף מדמי שעורי'. ע"כ נקרא מאי קמ"ל זוקקין וכו' הקשה בס' בית לוי לפי מה שהקשו ת"י דלמה הודה במקצת חייב יהי' נאמן במגו דאי בעי כפר בכלים והודה במקצת קרקעות ותירצו דשמא חפץ בקרקע יותר מבכלים וא"כ קמ"ל בהך בבא דלא נימא כקושי' ת"י ונראה ונקדים לתרץ מה שהקשו על הרמב"ם דפסק דל"א מגו לאפטורי משבועה מהא דאמר רבה מ"מ אמרה תורת מודה במקצת טענה ישבע ונראה דסמ"ע סי' רנ"ו סי' ל"א כ' הטעם דל"א מגו לאפטורי משבועה משום דל"א מגו רק להשאיר ובהוצאת מינין אמרינן מגו כי קשה להוציא ממון מיד בעליו אבל היכא שנפטר בשבועה מהוצאת ממון ל"א מגו ע"ש והנה אי אמרינן מגו להוציא כ"ש דאמרינן מגו לאפטורי משבועה א"כ שפיר אמר רבה מ"מ אמרה תורה מודה מקצת טענה ישבע דיהי' נאמן במגו דרבה לשיטתו אזיל דסובר במס' ב"ב דף ל"ב גבי האי דלחוש דשטרי' זייפא דאמרינן מגו להוציא כ"ש דאמרינן מגו לאפטורי משבועה אבל לדידן דפסקינין כר' יוסף שם במס' דמסיק הש"ס הילכתא כר' יוסף בזוזי וכתבו תוס' שם משום דל"א מגו להוציא ממילא נמי לא אמרינן מגו לאפטורי משבועה וא"כ הא דהקשו ת"י דיהי' נאמן במגו דהודה במקצת קרקע אף דהיא מגו לאפטורי משבועה רצונם לתרץ אף לרבה דסובר דאמרינן מגו להוציא ממילא אמרינן ג"כ מגו לאפטורי משבועה וש"ס רצה לתרץ אף לר"י דלדידי' לא מגו להוציא ממיא ל"א מגו לאפטורי משבועה וא"ל דהיא גופי' קמ"ל שלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה אין ענין זה בכאן

דף עא ע"א גמרא מאי איכא בין שבועה דאורייתא לרבנן הקשה בס' שערי בינה להפוסקים דסברי דבשבועת התורה לא מהני עד המסייע רק בשבועה דרבנן א"כ איכא נ"מ בעד המסייע ע"ש ועיי' תשובת רשב"א סימן תתק"ז וסי' אלף קס"א ונראה דרשב"א לא אמר רק בשבועת מודה במקצת הוא דלא מהני ער המסייע אבל שבועת