אהל דוד שבועות יבמות כג

דמחוסר בגדים אינו רק בעשה ולשיטת תוס' שכתבו דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והם כזרים לגמרי משמע ראוי שהוא בלאו ומשני דמחוסר בגדים וריחץ ידים הם ב' כתובים ושוב א"א למילף יושב אבל למאי דמסיק דהוא באזהרה ואמרינן מכלל לאו וכו' א"א למילף יושב וריחץ ידים איכא למילף מג"ש דחוקה וכהאומרים דבג"ש יש למילף אף מב' כתובים וצ"ע

שם הקשה הר"ן במתני' דלמה יחייב אם אמר יברכך הא איכא לפרש אם תעידני יברכך ואם לא לא ברכה ולא קללה ותירץ דר"מ לא ס"ל האי סברה לא קללה ולא ברכה ע"ש ומקשים דאכתי קשה לשיטות רש"י דגרס איפך וקשה למה מחייבי חכמים דילמא לא ברכה ולא קלל' דחכמים ע"כ סברי האי סברה כדאי' בפ"ג דקידושין ונראה דרש"י ג"כ ידע דיש לומר דחכמים דפטרי דבעי שם המיוחד וכשיטת תוס' רק דלא ניחא לרשי' לפרש כשיטת תוס' משום דאכתי קשה לר' ינאי דאמר ה"מ במקלל עצמו וכו' ולר' ינאי לא יתכן הך גירסא וכמ"ש מהרש"א דהך סוגי' פליג על ר' ינאי ע"ש וא"כ הי' קשה לרש"י דאיך יתרץ ר' ינאי משנתינו ולכך גריס רש"י איפך וניחא לר' ינאי דאיהו סובר איפך ושפיר מחייבי חכמים דאף דנוכל לומר לא ברכה ולא קללה יש לומר דר' ינאי סובר דגם חכמים לא סברי הך סברה לא ברכה ולא קללה ואי משום קושי' הש"ס בפ"ג דקידושין יש לומר דר' ינאי סובר כלישנא קמא מס' גיטן דף ע"ו דרשב"ג לר"מ קאמר לי' וכתבו תוס' שם ד"ה והוי' דלהאי לישנא לא קשה הני קושי' במ"ס קידושין כי היכא דלהוי ב' כתובין וא"כ גם חכמים סברי דמכלל ברכה קללה וללישנא בתרא דמס' גיטן מודה רש"י לסברת תוס' דלא תיפך ורבנן דפטרי משום דבעי שם המיוחד ופליג על ר' ינאי וכשיטת תוס' וכמ"ש מהרש"א

סליק שבועות העדות פרק רביעי

שבועות הפקדון פרק חמישי

שם עיין מהרש"א מה שהשיג על מהרש"ל ובס' בית לוי הקשה איד אפשר לאוקמי' בעד א' באיסור גרידא הא ר"מ הוא דחייב במתני' ואיהו סובר בכתובת דף ל"ה דבר הגורם לממון כממון דמי אמנם הריטב"א כתב לעיל וזה לשונו דת"ק סובר דבר הגורם לממון וכו' פירש בהאי דשבועת עדות גורם לממון כממון אע"ג דבעלמא אפשר דאמר כל מנייהו איפכא ולהכי לא מייתי מתניתא דאיפליגי בדבר הגורם לממון דנימא הני תנאי כהני תנאי ע"ש ועיי' רשב"א בתשובה סי' אלף כ'

דף לז ע"א גמרא ת"ש שחייבין על זדונו מכות וקשה לי דהא מזיד בשבועת הפקדון ילפנין בג"ש תחטא משבועת עדות אם כן לר"מ דסובר דון מינה ומינה א"כ מזיד בפקדון שחייב קרבן צריך להיות דוקא בפני ב"ד אפי' מושבע מפי עצמו א"כ מאי הקשה ש"ס מהאי חמורה וכו' דילמא הך ברייתא אתי' כר"מ ומיירי שנשבע חוץ לב"ד ולכך פטור מקרבן כיון דבמזיד דחייב קרבן בשבועת פקדון ילפנין מעדות ודון מיניה ומיניה צריך להיות דוקא בפני ב"ד ומלקות חייב משום שבועת שוא דנשבע מפי עצמו חייב מלקות משום שבועת שוא ושפיר איתא בברייתא חמורה שבועת פקדון שחייבין על זדונו מכות אבל גבי עדות לא משכחת מלקות דא"א להתרות כמ"ש רש"י ותוס' ומזה יש סיוע להרמב"ם שכתב בפי' המשנה דמזיד בפקדון דחייב קרבן משום דלא כתיב ונעלם וכיון דלא ילפי משבועת עדות ממילא גם חוץ ב"ד חייב קרבן אפי' לר"מ במושבע מפי עצמו וא"ל דילמא מיירי בנשבע מפי אחרים וחוץ לב"ד דא"כ גם מלקות אינו חייב

רש"י ד"ה הזיד וכו' דהוא התראת ספק ותוס' הקשו דזה לא הוה התראת ספק דהא בעדים זוממין וכו' וכוונתם למ"ש תוס' במס' כתובת דף ל"ג ד"ה אתרי שהקשו תיפק דהוא התראת ספק ולי נראה דשם בכתובת מארי' דשמעתין הוא רבא ורבא אמר במס' קידושין דף ע"ח קידש לוקה בעל וכו' לא יקח משום לא יחלל וכתב הריטב"א שם דקידש לחוד אינו לוקה דלא אהני מעשיו אבל קידש ובעל לוקה ב' אע"ג דבשעת הקידושין התראת ספק הוא שמא לא יבעל אותה קסבר שמי' התראה הרי סובר רבא התראת ספק שמי' התראה אמנם קשה על ר' כהנא דבעי הזיד בשבועת הפקדון ולא בעי בשבועת עדות משום דהתראה ספק ל"ש התראה ובמסכת חולין דף י"א יליף ר"כ דאזלינן בתר רובה מהורג נפש וכ"ת דבדקנין וכו' והקשו תוס' הלא הוא התראת ספק ותירצו דקסבר שמי התראה אמנם תוס' במסכת קידושין דף ח' כתבו דתרי ר"כ הוו ובס' נחלת שמעוני הביא דברי תוס' חולין דף קל"ב ומנחות דף ל"א ושם דף צ"ג: גם י"ל דנהי דר"כ סובר התראת ספק שמי' התראה מ"מ לא רצה למבעי בשבועת עדות לרבה דאולי רבה סובר התראת ספק ל"ש התראת דהרי פליגי בזה תנאי במס' חולין דף צ"א ובזה ניחא דברי מהרש"א שהקשה הא גבי שבועת עדות נמי תני' זדון עדות והלא יכולים לומר אשתלי וקשה למה לא הקשה גם על רש"י ולהנ"ל ניחא דהברייתא איכא לאוקמי' כמ"ד התראת ספק שמי' התראה

שם בגמרא מכלל דכי לא אתרו וכו' כפירת דברים הקשה הר"ן דילמא מיירי שהעדי' קרובים למפקיד ובתרי גופיה פלגנין דבוריה ושפיר מחייבים להנפקד מלקות וכפירת דברים לא הוה דלא מהמני להמפקיד הואיל וקרובים ותירץ דקושטא הוה ליה לתרץ אלא דאמת דאפילו בעדים כשרים נמי חייביה כמסקנת הגמרא והקשה בס' אורים ותומים דהא דלא קיימ"ל משום דסלקא בקושי' מהא דקתני לא א"א בפקדון דאינו לוקה ומזה דייק הש"ס מלקי הוא דלא לקי אבל קרבן מייתי ומאי קושי' הא יש לאוקמי' בעדים קרובים למפקיד ולי נראה דש"ס דייק שפיר דאי נימא דפטור מקרבן היכא דעדים כשרים להמפקיד קשה הוה להברייתא לומר דאיצטרך קרא גבי נזיר היכא שעדים כשרים והתרו דבכה"ג פטור גבי שבועת פקדון ועיי' בהר"ן שכתב דחדא נקט הברייתא דה"ה שבועת עדות ואף דאכתי נוכל למילף מעדות ושוב ליכא למיפרך מה לעדות שאינה לוקה דבעדות לא שייך התראה כמ"ש רש"י ותוס' ז,א דתוס' מ"ס ב"ק דף פ"ח כתבו דאפי' פירכא דלא שייכא פרכנין ושפיר הוכיח הש"ס דכפירת דברים חייב דאי פטור הוה להברייתא לומר דמה לשבועת הפקדון שאם יש עדים כשרים פטור מקרבן ושוב איצטרך בנזיר דאפי' בכה"ג חייב ויש לפקפק דזה לאו מצד קולא וחומרא רק דבכה"ג ליתא שבועת הפקדון

תוס' ד"ה מאי אינו לוקה דאיכא למיפרך וכו' והנה במ"ס פסחים דף ל"ב תוס' ד"ה מעילה הקשה הר"י אמאי איצטרך קרא בנזיר וכו' ופליאה גדולה על קושי' זו הלא לספרי שהביאו תוס' הכא לא קשה ומצאתי שכבר הרגיש בזה מגינה שלומה ונראה דמהרש"א כתב בפסחים דקושי' הר"י שם הוא רק לחכמים דלית להו מעילה במיתה והשתא הני דמביאם קרבן במזיד משום חומרא הוא ולא משום דיש לזדונו כפרה והנה למאי דס"ד דהכא בשמעתין דמה לפקדון שאינה לוקה הקשה הר"ן נילף ק"ו משבועת הפקדון דאינו מביא קרבן על שגגתו ואינה לוקה אפ"ה במזיד חייב קרבן כ"ש נזיר דלוקה כ"ש שיחייב קרבן במזיד ולי נראה דהיא נותנת דפקדון דקיל דאינה לוקה יש לזדונו כפרה אבל נזיר אין לזדונו כפרה והנה לבתר דמסיק הש"ס דכוונת הברייתא דמה לפקדון דלא נפטר במלקות ע"כ לא מספקא לש"ס רק אם כוונת הספרי דמה לפקדון דלא לקי כלל רק קרבן לחוד או דלא נפטר במלקות לחוד ותרווייהו עבדינן א"כ שפיר הקשה הר"י בפסחים וכוונתו דתיפשט דבהתרו חייב קרבן ומלקות דאי לא לקי קשה לחכמים דל"ל מעילה במיתה למה לי קרא בנזיר דחייב קרבן במזיד נילף משבועת הפקדון וא"ל דמה לשבועת הפקדון דאינה לוקה קשה נילף מק"ו מפקדון דלא לקי ואפ"ה חייב קרבן במזיד נזיר לא כ"ש הואיל דקיל יש לזדונו כפרה ז"א דהא חכמים לא סברי הזיד במעילה במיתה לא שייך סברה זו כמ"ש מהרש"א דלדידהו קרבן דמביא לאו משום קולא דלהוי כפרה דהא מעילה ליכא מיתה ולא חייב על זדונו קרבן כמ"ש מהרש"א בפסחים וע"כ דכוונת הספרי שאינה לוקה דאינו נפטר במלקות דלא נתכפר במלקות לחוד ונזיר מתכפר במלקות וקרבן הוא כי היכא דליחל נזירת בטהרה והרי שמעינן לחכמים דהזיד בפקדון דחייב מלקות ורבי לא שמענין דפליג בזה ועל קושי' הרי יש לומר דאיצטרך קרא גבי נזיר להורת דמביא קרבן הוא רק כדי ליחול נזירת בטהרה דאי הוי ילפי מפקדון ה"א דהוא משום כפרה דאשה שנדרה בנזיר ונטמא ואח"כ הפר לה בעל והבעל לא עקר רק מגז גייז וא"כ משום כפרה היתה צריכה להיבא קרבן אבל משום דליחל נזירת בטהרה א"צ להביאה קרבן שהרי עתה אינו נזירה וגם שפחה חרופה איצטרך להא דאי' במס' כריתות דף י"ג

ע"ב גמרא בשטר פטור אר"פ שטר הא מנח וקשה לי על הרמב"ם בפ"ג מה' עדות שכתב הא דחותכין דיני ממונית בשטר הוא מדרבנן דמפיהם ולא מפי כתבם א"כ גם שטר אם מתו עדים לא מהני השטר רק מדרבנן והלא ר"פ אמר לעיל ק ל"ב דמשחק בקובי' כיון דמד"ת חזי' חייב הרי דשטר ג"כ מד"ת לא הוה כפירת דברים דמפיהם וכו' וצ"ל דר"פ לא מפרש רק טעמי' דר"י ואיהו לא סבר

תוס' ד"ה מיעט שטרות וכו' אבל ניטלן ושרפן חייב עיי' ש"ך שכוונתם דחייב אי לאו קרא להכי אבל קרא אתא למועטי אפי' נטלן ושרפן כך כתב הש"ך ח"מ סי' שפ"ו ס"ק ח' ד"ה והכי, והשיג על פסקי תוס' והנה יש לתרץ קצת כיון דאיכא מחלוקת אי הלכה כר"מ: