אהל דוד שבועות יבמות כב

ודע דאף בממון כתבו תוס' ריש ב"ק דף ג' בשם ל"ת דכך היא המידה לחומרא גמרינן ל"ש באיסורא ול"ש במנונא ע"ש והתם חומרא לנתבע רה דלא כדעת בספר כרתי ופלתי סי' ס"א ס"ק ט'

דף לה ע"א מתני' או שהי' אחד קרוב וכו' וכתב הרמב"ן דקמ"ל דאפי' חם האמינו הנתבע על עצמו שיבואו ויעידו אפ"ה פטורים וכענין שאמרו בירושלמי ועיי' ריטב"א ומכאן קשה לי על שבות יעקב סי' קמ"ו שהעלה שכל שמכשירו מקרי ראוי להעיד ובר הגדה ומה שהוכיח שם מדנקט אביי תלך ולא נקט קרוב ושהכשירהו להעיד יש לדחות דנקט מלך לרבותא דה"א דיוכל למחול, ובדברי ש"י הנ"ל יש לתרץ הרמב"ם פ"י ה' שגגות שכתב דמלך וכהן משיח מביאן קרבן על שביעת עדות ומקשים חיך משכחת גבי מלך שבועת עדות ויש לתרץ דהא דמלך אינו מעיד משום דצריך לעמוד בפני ב"ד והמרדכי סי' אל"קל כתב בשם הראב"ש דהא דעדים צריכן לעמוד דוקא בפני ב"ד מומחין דכתיב ועמדו שני אנשים לפני ה' אבל בדליכא מותחין א"ל לעמוד וא"כ משכחת מלך גבי שבועת עדות כגון שיקבלו לדון לפני ב"ד הדיוטת ואז אם השביע למלך חייב כיון דא"צ לעמוד

ע"ב גמרא מארי חלמא וכו' כתב מהרש"א בח"א דהוא קודש ואינו נמחק וקשה לי הלח הר"ן כתב דמאי דאמרו שלומה האמור בשיר השירים ומלך מלכים בדניאל הוא קודש לא לענין מחק אלא אם השביע עדים במלך מלכים האמור בדניאל וכפרו חייבים א"כ איך פסיקא למהרש"א דמיירי למנין מחק דילמא היש אומרים מיירי אם השביע העדים במארי הכתוב בדניאל והר"אש כתב ג"כ דלאו לענין מחק רק לידע פירושו ואפי' לפמ"ש תוס' לקמון דף ל"ו ע"ב ד"ה ה"ג דטעמי' דרבנן דפטרי משום דבעי שם המיוחד מ"מ דילמא הני תנאי סברי כר"מ ואיהו מחייב במשביע בחצון וכו' ולענין מחק מודה ר"מ דאינו מחייב והרמב"ם פ"ו ה' יסודי התורה כתב דכל שמות האמורים באברהם הם קודש אף זה שנאמר ה' אם מצאת חן בעינך והיא כמ"ד גדול הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה ויש לדקדק קצת דאמר ר"י גדולה הכנסת אורחים מהשכמת בה"מ ור' דימי מנהרדע אמר יותר מהשכמת בה"מ משמע דאינהו סברי דהאי שם חיל היא דאל"כ הוה להו למימרא דהוא יותר אפי' מהקבלת פני שכינה והיה לפסוק כר"ד מנהרדאי דה אש פ"ב מס' ב"ב סי' י' כתב דהלכה כר"ד מנהרדעי דהוא בתרא גם קשה לי על ב"י א"ח סי' תקל"ח בפלוגתא דשמואל ור"ד מנהרדעי גבי זיפתא חביתא דהרא"ש לא הכריע כדברי מי וקשה לי הלא ר"ד הוא בתרא ועיי' ספר כריתות ימות עולם שער ב' סי' א' והב"י תמה על הפוסקים דפסקו ושמואל הוא מארי' דתלמודא טפי אמנם הרי"ף כתב דגם ר"ד סובר דהכנסת אורחים גדיל מהקבלת פני שכינה ועיין עולת תמיד סי' ל"ב ס"ק נ"ב כתב דהמרדכי בשם רבינו אלחנן פסק כר"ד לענין שיהי' חרינן מגיען עד התכר

דף לו גמרא ע"ב אלא לעולם לא תיפך וראית להראב"ן שכתב בשם חביבי הלוי דלא תיפך ור"מ מחייב משום דאיסורא דלית בה ממון ורבנן פטרי דסברי דאפי' באיסור לית להו מכלל לאו אתה שומע הן ומתני' דשתויי יין רבי היא והקשה הראב"ן א"כ רבנן נמי לית להו מכלל לאו ליפרך בנדרים מתני מני לא ר"מ ולא רבנן ומדפריך לר"מ לחוד מכלל דרבנן סברי מכלל לאו שומע הן ותו הא אמרינן בהדי' אלא ר"י וכו' הרי דר"י דהוא בר פלוגתא דר"מ סובר מכלל לאו וכו' ולי נראה דבלא"ה מקשים דלמה לא הקשה ש"ס רבנן אדרבנן וכתב הריטב"א בשם תוס' דחכמים דפליגי על ר"מ ולא בעי תנאי כפול הוא רחב"ג לחוד ורבנן דהכא הוא ר' יוסי או ר"ש בני מחלוקתו וכ"כ הר"ן רק דר' יודא שמענין לי' במס' גיטן דף נ"ה גבי' המוציא אשתו משום איילונית דלא בעי כפול וא"כ כוונת הש"ס בנדרים על ר' יודא וכ"כ הר"ן במס' נדרים וכן מוכרח לומר לשיטת תוס' דגרסי לא תיפך וטעמי' דחכמים דבעינן שם המיוחד א"כ מנ"ל לש"ס שם דחכמים סברי מכלל לאו וכו' וע"כ דכוונת הש"ס על ר' יודא במס' גיטן:

עוד הקשה הראב"ן וזה לשונו ותו הא דאלו במיתה שתוי יין לאו משנה דנימא סתם מתני' ר"מ אלא ברייתא ודברי הכל מדפליגי בסיפא בסנהדרין דף פ"ג רבי וחכמים הזיד במעילה מכלל דרישא דברי הכל וביותר קשה אי נימא דשתוי' יין לאו ד"ה היא למה הדרה מתרץ משנוי' דלעיל הלא נוכל לומר דר"מ אפי' באיסור לית לי' מכלל לאו ואי משום קושי' דרבינא שתוי' יין דילמא לית לי' לר"מ משתויי נין במיתה וזה שכתב הראב"ן דלאו סתם מתני' היא ר"מ ונראה דלא ניחא לרבינא כומר דר"מ לית לי' שתויי' יין במיתה דרבינא גופי' ביבמות דף נ"ג אמר דרבי בעי תנאי כפול ולית לי' מכלל לאו וכו' ושמענין לרבי בסנהדרין דף פ"ג דפליגי בסיפא בהזיד במעילה מכלל דרישא שתויי יין מודה וא"כ שפיר הקשה רבינא דאיך נימא אפי' באיסור לית לי' מכלל לאו וכו' הלא חזינן דרבי בעי ג"כ תנאי כפול ואפ"ה באיסורא סובר דאמרינן מכלל לאו וכו' ולא ניחא לרבינא להרבות במחלוקת ויהי' ג' מחלוקת דר"מ סובר דאפי' באיסור לא אמרינן מכלל לאו ורבי יהי' סובר ויחלק בין מונין לאיסור ורחב"ג סובר דאפי' בממון אמרינן מכלל לאו וכו' והמתרץ דמשני לא תיפך ומסיק דאיכא ג' מחלוקת' דלא ניחא למתרץ לשנוי' דאיפך ור"מ לא סובר דשתויי יין במיתה מטעם שאבאר בס"ד דאיתא במ"ס זבחים אבל היוצק וכו' אינו חייב משים זרות ולא משום רוחץ ידים וכו' והיינו משום דעבודה שאינה תמה משמע דתם מקטר חייב מיתה דכה"ג דייק הש"ס בסנהדרין דף פ"ג ע"ש הרי סובר סתם מתני' דשלא ריחץ בעבודה תמה חייב מיתה והרי גבי ריחץ ידים לא כתיב בהדי' מיתה רק מכלל לאו דכתיב ורחצו אהרן ובניו וכו' ולא ימותו א"כ לא ניחא להמתרץ לומר דר"מ סובר דאפי' באיסורא לא אמרינן מכלל נחר וכו' וח"כ ממילא סובר דריחץ ידים אינו במיתה וצריכן אנו לומר דסתם מתני' דלא כר"מ והלא סתם מתני' ר"מ ודרך הש"ס להקשות מסתם מתני' על ר"מ כדאי' פסחים דף ס"ג לכן משני דלא תיפך ור"מ מחייב וסובר באיסורא אמרינן מכלל לאו וכו' ומתוקים סתם מתני' דזבחים כר"מ והאי דריחץ ידים א"א לומר במקטר או זורק הוא באזהרה כדאי' בסנהדרין ז"א דריחץ ידים הוא רק בעשה ודע דבירושלמי הגירסא ר"מ מחייב ור"י פיטר ולשיטת חביבי הלוי דמאן דפוטר לית לי' האי דשתויי יין במיתה וממילא לית לי' לר"י שתויי יין במיתה קשה בזבחים דף כ"ד ולמ"ד מלמדין הוה ג' כתובין וקשה מאן שמעת לי' מלמדין הוא ר' יודה והלא איהו לא ס"ל שתויי יין במיתה אמנם מצינו דשמאי הזקן רפ"ב דקידושין ג"כ סובר ב' כתובין מלמדין וביותר נראה כיון דתלמוד שכנו לא נזכר ר' יודה קים לתלמודא דאינו ר' יודה ותדע דא"כ המקשה דהכא למה לא הקשה ר"י דהכא אדר"י במס' גיטן דף מ"ה דלא בעי כפיל

וראיתי בריטב"א במס' קידושין שכתב בשם רבינו פנחס הלוי דהא דמסיק הש"ס באיסור אית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן הוא דוקא באיסורא שיש בו לאו כדכתיב ויין ושכר לא ישתו ע"ש קשה לי דמה יענה לריחץ ידים דהוא רק עשה וכי לית לי' לר"מ ריחץ ידים ורגלים דהיא במיתה ונראה דאיהו סובר כתוס' בפ' הנשרפין דמיתה בריחץ ידים אינו חייב בביאה ריקנית וא"כ נוכל למילף מיתה בריחץ ידים מג"ש דחוקה חוקה ממחוסר בגדים אבל שתויי יין חייב אפי' בביאה ריקנית דגבי שתויי יין לא כתיב לשרת אמנם הכ"מ בפ"א ה' ביאת המקדש הלכה ט"ז כתב דשתויי יין אינו חייב רק בשעת עבודה ויש ראי' מברייתא הביאו ילקוט דכתיב אתה ובניך ומפרש זית רענן דהיינו בשעת עבודה שכולם מתעסקים כאחד משום ברוב עם הדרת תלך וקשה לי מסוגי' דלעיל דף י"ט דמקשה ש"ס אי דשההא בר כרת ומשני שהפך בצנורא ולא ניחא לתרץ דשגג בכניסה והזיד בהקטרה א"כ אכתי קשה לרבי דסובר בעל מום ששימש במיתה ות"כ מפיק מקרא דב"מ ושתויי יין אינו במיתה וקשה דאכתי לחייב משום ב"מ ונ"ל דקרא ממעט ב"מ ושתויי יין שאינה חייב מיתה משום ביאה ריקנית מכלל דשתויי יין חייב בביאה ריקנית ויש לדחות:

ונראה בדעת רבינו פנחס הלוי דאיהו סובר כתוס' רפ"ב דזבחים דפרועי ראש הוא במיתה אף בעבודה שאינה תמה ובס' פנים מאירות כתב דה"ה גם שתויי יין חייב אפי' בעבודה שאינה תמה דהא איתקש להדדי וגם מדלא חשיב במשנה שילהי זבחים (והר"ן כתב דתנא ושייר) ובזה ניחא דהא דלא הקשה רבינא מריחץ ידים דכתב קודם בתורה וגם הוא במשנה והאי דשתויי יין הוא ברייתא ונראה דמריחץ ידים ה"א דהיינו טעמי' דהיא במית' משום דגמרינן ג"ש חוק' חוקה ממחוסר בגדי' ושניהם איני חייב רק בעבודה תמה אבל משתויי יין ופ"ר דהוא במיתה אף שאינו עבודה תמה כדמוכח מסתם מתני' שילהי זבחים וסתם מתני' ר"מ כמ"ש הראב"ן שפיר הקשה דאי מג"ש לא יהי' חייב רק בעבודה תמה ועל זה משני הש"ס דהואיל והיא באזהרה אמרינן מכלל לאו וכו' ובזה יש לקיים הגירסא לא תיפך והקשה רש"י א"כ מנ"ל לרבנן דשתויי יין הוא במיתה ולהנ"ל ניחא דהר"ן הביא תוספתא דגם שתויי יין אינו חייב רק בעבודה תמה ופליג על מתני' דשילהי זבחים מדלא חשיב שתויי יין ופ"ר וא"כ רבינא שפיר הקשה דלא ניחא לומר דר"מ סובר דשתויי יין אינו חייב בעבודה שאינה תמה דהלא סתם מתני' ר"מ וסתם מתני' שילהי זבחים סובר דשתויי יין ופ"ר חייבים אף בעבודה שאינה תמה אבל למה דמסיק דהיכא דאיכא אזהרה אמרינן מכלל לאו וכו' ממילא גם ריחץ ידים במיתה מג"ש דחוקה סברי חכמים כתוספתא דגם שתויי יין אינו חייב רק בעבודה תמה ממילא איכא למילף מג"ש דחוקה והנה הרמב"ם לא הביא דשתויי יין אינו חייב רק בעבודה תמה וע"כ דדחה התוספתא מהלכה וסמך עצמו על מתני' דזבחים ולא ניחא לומר תנא ושייר אמנם קשה לי מסוגי' דזבחים דף כ"ג דמשני דמחוסר בגדים ושתויי יין הוה ב' כתובין ואיך הם ב' כתובין הא א"א למילף חדא מחברי' הואיל וזה אינו חייב רק בעבודה תמה ושתויי יין חייב אף בעבודה שאינה תמה ונראה בדעת רבינו פנחס הלוי דודאי הא דהקשה רבינא אלא מעתה שתויי יין לר"מ לית לי' אף דאיכא למילף מג"ש דחוקה מ"מ קשה א"כ יושב נמי להוי במיתה כיון דליכא ב' כתובין ועיין זבחים דף כ"ג ע"ב תוס' ד"ה אימא אבל לבתר דמסיק הש"ס דהיכא דאיכא אזהרה אמרינן מכלל לאו וכו' א"כ ממילא ריחץ ידים ג"כ במיתה מג"ש דחוקה וחי דא"כ להוי יושב במיתה ז"א דהא לר"מ קיימין ולדידי' אכתי הוה ב' כתובי' שתויי יין ומחוסר בגדים ור"י דסובר מלמדין הרי איהו סובר דלא בעי תנאי כפול אפי' בממון אמרינן מכלל לאו וכו' וכשיטת רש"י שם בזבחים דקושי' הש"ס שם הוא דנילף במה מצינו וכשיטת רמב"ם והסמ"ג שכתבו