אהל דוד שבועות יבמות יח

דלרבותא נקט אף באומר אם לא ראיתי וכו' אעפ"כ אינו שבועת שוא רק באוסר כל הפירות אבל באוסר פירי אחד אף בתנאי אם לא ראיתי אפ"ה אינו לוקה משום שבועת שוא רק הפרי אסור עליו ע"ש וכוונתו דהיא דאפי' אוסר פירי א' בתנאי אם לא ראיתי ה"א שיחייב משום שבועת שוא כמ"ש הר"ן דודאי לא נתכוין זה לאסור הפירי דאם כוין לאסור הפירי הי' לו לאסור בלי תנאי ולמה תלה נדרו בדבר שאי אפשר א"ו לא לאסור הפירי נתכוין אלא לקיים דבר שאמר ויהי' לוקה משום שבועת שוא וכ"כ התוס' יום טוב ולהר"ן אפי' בפירי אחד בתנאי באם וכו' ולוקה משום שבועת שוא דכוונתו לקים אותו הדבר

סליק שבועות שתים פרק שלישי

שבועת העדות פרק רביעי

דף למ"ד תוס' ד"ה שבועת עדות מנה"מ תימה דאמאי צריך קרא דעבד פסול לעדות בפ' החובל לא יומתו אבות על בנים תיפק דגמרינן לה לה עכ"ל ויש לדקדק למה לא הקשו על תירץ קמא שם בחובל דף פ"ח דילף דעבד פסול לעדות מק"ו דאשה דראוי' לבוא בקהל פסול לעדות ק"ו עבד ולמה לא הקשו למה לי ק"ו תיפק מג"ש לה לה (ושם בב"ק הקשו תוס' באמת גם על תירץ א') ונראה בשיטת תוס' דהכא דעל שנויא קמא ליכא להקשות די"ל דבעי למילף מק"ו שיהי' עבד אפי' שחציו בן חורין ג"כ יהי' פסול לעדות וכ"כ הרמב"ם ה' עדות דחציו עבד וחציו ב"ח פסול לעדות וא"כ איצטרך למילף על חציו עבד וחציו ב"ח מק"ו דחציו עבד וחצי' ב"ח ליתא בג"ש דלה לה כדאי' מס' חגיגה דף ד' אמר רבינא לא נצרכה אלא לחצי עבד וחציו ב"ח ש"מ דחציו עבד ליתא בג"ש דלה לה אבל מק"ו שפיר פסלינן חצי עבד דמה אשה שראוי לבוא בקהל פסול לעדות חציו עבד דפסול בקהל כ"ש שפסול לעדות לכך הקשו תוס' על הך שנויא דמשני דעבד פסול לעדות מלא יומתו אבות על בנים שאין להם חיים שפיר הקשו תיפק מג"ש דלה לה ואי דבעי למיפסל אף מי שחציו עבד וחצי ב"ח א"כ ע"כ צ"ל דגם חציו עבד אין לו חייס א"כ תיפשט הא דבעי הש"ס במס' גטין דף מ"ג עבד שחציו בן חורין שקידש בת חורין אי תפסי קדושין וכתבו תוס' שם דהוא אם לא תפסי קידושין אין בנו מתיחס אחריו א"כ תיפשט דלא תפסי קידושין דאי תפסי קדושין ממילא בנו מתיחס אחריו כדמשמע שם בגיטן בתוס' וא"כ למה לי לא יומתו בעדות בנים שאין חייס תיפק מג"ש דלה לה ואי על חציו עבד א"כ מוכח דחציו עבד אין בנו מתיחס אחריו מידמעטינן מקרא דלא יומתו אבות בעדות שאין להם חייס וממילא דלא תפסי קידושין וא"כ תיפשט הא דבעי הש"ס במס' גיטן מי שחציו עבד שקידש אשה אי תפסי קידושין ושפיר הקשה תוס':

אבל מ"מ נראה לתרץ דבאמת מר זוטרא דיליף דעבד פסול לעדות מלא יומתו סובר כר' ששת דחמר שם במס' גיטן דאפי' חציו שפחה וחציו בת חורין שנתקדשה דלא תפסי קידושין וכ"ש עבד דחציו עבד דלא תפסי קדושין ועיי' בהר"ן בפ"ק דקידושין שכתב דיותר יש לומר דחציו עבד שתופס קידושין מחציו שפחה ושפיר מוקמינן האי דלא יומתו על חציו עבד והא דמספקא לש"ס בחציו עבד אי תפסי קידושין קאי לשנויא קמא שם בב"ק, ואין להקשות להאי דיליף מלא יומתו דעבד פסול לעדות למה צריך הברייתא למילף שני שני דבעדים משתעי קרא תיפק כיון דעבד פסול לעדות נילף אשה מעבד מג"ש לה לה ונראה דהברייתא לא בא לומר רק דהאי קרא ועמדו ב' אנשים בעדים מיירי ונהי דלמיפסל לעדות לא צריך מ"מ איצטרך ג"ש להורות דמיירי בעדים ונ"מ דעדים צריכן לעמוד כדאי' לקמון בעדים ד"ה בעמידה דכתיב ועמדו ב' אנשים וגם מ"ד אין העד נעשה דיין כתב הרשב"ם מס' ב"ב דף קי"ד דילפנין מן ועמדו וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' אלף קנ"ו וכל זה השתא דכתיב ב"ש דמיירי בעדים וסוגי' דהכא דמייתי הך ברייתא דנשים פסולים לעדות קאי להאי שנוי' במס' ב"ק דיליף דעבד פסול לעדות מק"ו דאשה א"כ אשה גופי' צריך קרא ובזה ניחא ירושלמי פ"ג ברכות דעבד פטור מק"ש דכתיב שמע ישראל והקשה בס' סמיכות חכמים תיפק מב"ש לה לה דמעשז"ג נשים פטורות ולהנ"ל ניחא דאיצטרך קרא על עבד שחציו ב"ח שפטור מק"ש דחציו עבד ליתא בג"ש לה לה

תוס' ד"ה כל וא"ת וכו' וא"ל דא"כ ג"ש שני שני מאי אהני ז"א דאיצטרך ג"ש דקרא מיירי בעדים ולהורות שהעדים צריכן לעמוד או שאין נעשה דיין

בא"ד: דע"כ צריכן לבוא, מקשים לשיטת ר"ת דסובר דעדים יכולים לשלוח עדותן בכתב לב"ד ונראה דאורים ותומים הקשה על ר"ת הלא אין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ותירץ דר"ת מיירי בדיני ממנות או שבע"ד הוא אלם דמקבלין שלא בפני בע"ד ובדיני נפש מודה ר"ת דדוקא בד"מ דהפקר ב"ד הפקר והאי קרא דעמדו ב' אנשי' בודאי מיירי גם בד"נ דכתב בסיפא דקרא כאשר זמם ודרשו ולא כאשר עשה ודעת הרמב"ם דזה דוקא בדיני נפשות וא"כ גם ר"ת מודה

ע"ב גמרא: עשה דכבוד התורה עדיף קשה לי הלא איתא כל מקום שאתה יוכל לקיים שניהם מוטב ובכתובת דף מ' איתא אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל שיכולה למחול ועיי' רשב"א בתשובה סי' חי' דלכך לא מברכינן על עמידת בפני רבו דאפשר למיעקר שיוכל למחול על כבודו וש"ע פוסק דאעפ"כ מצוה לעמוד וא"כ הכא אמאי דחי' וכה"ג הקשה בס' הפלאה סוף מס' כתובת והכא לא שייך תירוצו דמאי ביטל תורה יש אי מעידן מיושב או בעמידה ונראה דגם הכא אידך עשה דעמדו ב' אנשים יוכל למיעקר דהרי התובע יוכל למחול התביעה ולא צריך לעדות וליכא עשה דיעמדו ב' אנשים ובכ' ב' דייני גזרות דמשמע דלא עבד שפיר שהקדים דין ת"ח ליתום הוא משום דיתמי לאו בני מחילה נינהו ובזה מיושב מה שהקשו בשם הריטב"א דהכא משמע דת"ח קודם ובשילהי כתובות משמע דלא שפיר עביד שהקדים דין ת"ח ולהנ"ל ניחא דשאני הכא דצריך להקדים דין ת"ח דלא שייך שימחול על כבודו שהרי גם זה שבא תחילה לדין יוכל ג"כ למחול אבל בשילהי כתובת דמיירי ביתמי נגד יתומים ויתמי לאו בני מחילה נינהו

תוספת ד"ה אבל איסורא וכו' הוה מצי לשנוי' הא דמעיד באשה ולכאורה י"ל דהלא איתא בירושלמי הביאו הרא"ש פ"ט מס' נדה סימן י"א הרי שהי' הולך בשוק ונמצא לבוש כלאים פליגי תרין אמוראין חד אסר וחד מתיר מאן דאסור דברי תורה ומאן דשרי גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שעה אחת הרי דאיכא חד מ"ד דמותר לדחות איסור מפני כבוד הבריות ואם כן קושית הש"ס בסנהדרין להך מ"ד דמותר לדחות אפי' איסור תורה מפני כבוד הבריות אמנם ע"כ לא שמענין דמאן דמתיר רק כמו דסיים שעה אחת אבל אם יגרום על ידי זה שנעשה איסור עולם לא מצינו דמתיר והקשו שפיר דלוקי האי דסנהדרין דכה"ג מעיד מיירי באשה שבאת להינשא וכה"ג יודע שבעלה חי' דהוא איסור עולם אמנם אם תוס' נחתו להאי סברי קשה מאי הקשו מבפ"ג דברכות דילמא שאני האי דמת מצוה דוחה פסח דהוא רק לשעה אבל הכא דכתב רש"י שבאה להינשא ותהי' איסור עולם וע"כ סברי דאין לחלק בזה ונראה דסברי תוספת דעד כאן לא שרי בירושלמי רק דלא צריך לפשוט בגד כלאים בשוק דליכא רק לאו ואתא עשה והתעלמת' ודחי ל"ת דכלאים אבל איסור כרת דבאת אשה להינשא אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ושפיר הקשו מסוגיה דברכות דגבי פסח איכא כרת וכ"כ מילה לכך תירצו דשאני בזיון קטן לגדול וגם שפיר הקשו דלוקי האי דסנהדרין דכה"ג מעיד באשה שבאה להינשא דצריך להעיד מפני חומר כרת ובזה מיושב דברי תוס' שכתבו דהתם נמי דפריך ממצא שק הוה מצי לשנוי' דשב ואל תעשה והקשה בס' עלה דיונה הלא תוס' כתבו דשק הוא גנאי קטן ובגנאי קטן אפילו בשב ואל תעשה לא נדחה מפני כבוד הבריות דהרי באיסור צריך העיד ולהנ"ל ניחא דכוונת תוס' דהוה מצי לשנויה דשב ואל תעשה נדחה מפני כבוד הבריות אף דבאיסור אין חכמה וכו' היינו כמו שפרש"י באישה שבאה להינשא דאז מפני חומר כרת אבל האי דשק וקופה דהוא לאו נדחית מפני כבוד הבריות ואף דהוא איסור הלא איכא מ"ד בירושלמי דא"צ לפשוט כלאים בשוק אף שהוא איסור ואף דאליבה דרב קיימנין ואיהו אמר פושטו אפי' בשוק היינו משום דהוי קום ועשה אבל שב ואל תעשה אולי גם רב מודה דאפושי פלוגתא לא מפשינן דהלא חד מ"ד בירושלמי סובר דאפי' בקום ועשה נדחית מפני כבוד הבריות הגם שיש לומר דשאני האי דירושלמי דהוא גנאי גדול מ"מ מנ"ל להמקשה להקשות

דף ל"א ע"א גמרא שלא יאמר אכפרנו בב"ד וכו' כדי שלא יגלגל עלי שבועה שמעתי להקשות מחכם מ' מאיר פ"ש דלשיטת רש"י דאף בימי משנה ניתקן היסת א"כ אף אי כפר לגמרי מ"מ יוכל לגלגל דהא קיימ"ל דאפי' בדרבנן מגלגלין ונראה דרש"י סובר כרשב"א בתשובה סי' תתק"טז טז דבשבועת התורה לא מהני עד המסייע ובדרבנן עד המסייע פוטרו משבועה ואם כן יש לאוקמי' בכה"ג שיש לו על הגילגל עד המסייע וא"כ אם יודה בב"ד במקצת יתחייב שבועת התורה וממילא גם הגילגל הוא מד"ת דהא מקרא ילפנין גילגל שבועה ועיין ש"ך סי' צ"ד ס"ק י"ב דפסק דמהאי טעמא גילגל שבועה א"י להפך כיון דמד"ת הוא ובדאורייתא לא מפכנין ולא מהני עד המסייע אבל כשכופר בב"ד אף שחייב היסת וגם בדרבנן מגלגול שוב מהני לו עד המסייע דבדרבנן עד המסייע פוטרו: