אהל דוד שבועות יבמות יז

לי' כולל בביטל מצוה דלדידי' אייתר תרי קראי וגם מתוספתא לא קש' דיש לאוקמיה התוספתא כמאן דדריש כללי ופרטי אבל מתני' דהכא דבעי לאוקמי' ככ"ע צריך רש"י לפרש שיוכל לקיים בדבר המותר וגם דברי רבא ניחא אף דרבא סובר ר"פ השואל דל"ל קרא לחלק מ"מ הלא רבא לא אמר רק למאן דאית ליה כולל והוא ר"י ואיהו סובר מסכת קידושין דף ט' דבעי קרא לחלק מדלא יליף מבעלה דה"א עד דמקדש והדר בעיל ואין לו רק חד מיעוט דלא מיירי בביטל מלוה ומוקים ליה בדליכא כולל

שם בגמרא בשלומא לרש"בל משכחת בלאו והן אף דרש"בל מודה דחצי שיעור מדרבנן אסור ואפ"ה אמר הש"ס דאיתא בלאו והן מוכח דשבועה חל אפי' לעבור על מצות ל"ת דרבנן וקשה לי על ש"ע י"ד סי' רל"ט סעיף ז' שפסק אם נשבע לעבור על מצות ל"ת דרבנן לא חלה השבועה שוב מצאתי שהרל"בח הרגיש בזה אמנם יש לומר כיון דמד"ת איתא בהן לא יוכלו חכמים לפוטרו מקרבן ודמות ראי' מהא דאי' לקמון דף ל"ב אבל משחק בקובי' מדאורייתא חזי'

ע"ב גמרא מידי דאיתא בשאלה לא קתני ומקשים דליתני שנשבע על דעת רבים שלא יאכל תמרים וחלב דליתא בשאלה והנה להרשב"א ומביאו מ"ל פ"ו ה' שבועת שאם כבר עבר מתירן לו אף אם נדר עד"ר וא"כ הכא שאכל חלב שוב איתא בשאלה אף שנשבע עד"ר ואף על חלב אין מצוה להתירו מכל מקים כיון שראינו שאינו שליט ברוחו לקיים השבועה מתירן לו מיהת על תמרים ונדר שהותר מקצתו הותר כולי: אמנם י"ל דהרש"בא לא אמר רק שעבר במזיד אבל הכא בשבועה לענין קרבן דמיירי בשוגג אולי אין מתירן אף שעבר על השבועה גם יש סברת להיפך דרש"בא לא אמר רק בשוגג אבל במזיד קנסינן ובזה ניחא שלא יהי' דברי רש"בא סותרים לדברי תשובת מיימני השייכם לספר הפלאה סי' כ"ה ע"ש אמנם אכתי קשה דליתני שנשבע ברבים שלא יאכל תמרים וחלב ונדר ברבים אין לו התרה אפי' לדבר מצוה כמ"ש תוס' גיטין דף ל"ה וממילא אפי' כבר עבר אין לו התרה דטעמי' של הרשב"א כיון שכבר עבר מתירן לו ולא שליט ביצרו איכא מצוה לבל יכשל עוד רק דיש לומר דמתני' אתי כמ"ד נדר ברבים יש לו התרה ובזה ניחא דברי תוס' גיטין דף ל"ה ד"ה אבל שכתבו הא דאמר אמימר לא קאי אדר"ה והקשה מהרש"א הא לתירץ קמא וכו' ע"ש ולהנ"ל ניחא דלתירץ קמא הא דאמר הש"ס הניחא קאי להאי שנויא דמשני הכא מידי דאיתא בשאלה לא קתני וקשה דליתני בנשבע ברבים שלא יאכל תמרים וחלב דליתא בשאלה וע"כ דסבירא ליה הודר ברבים יש לו התרה וכוונת הש"ס הניחא על הך מתני' דיש אוכל אכילה אחת ולהך שנוי אבל האי דאמימר ע"כ לא קאי על הך מתני' דיש אוכל אכילה אחת וכו' דא"כ הא דמסיק אבל לדבר מצוה יש לו הכרה ומביא ראי' מהאי מקרי דרדקי יותר הי' לו להביא ראי' דעד"ר לדבר מצוה יש לו הפרה דא"כ קשה ליתני שנשבע ע"ד רבים שלא יאכל תמרים וחלב וע"כ דלמצוה יש לו הפרה אפי' ע"ד רבים וממילא לא יוכל למיתני שנשבע ע"ד דרבים שלא יאכל תמרים וחלב דכיון שכבר עבר מיחשב למצוה שלא יכשל עוד וע"כ דאמימר סובר כאידך שנוי' דהכא כי קתני קרבן קבועי או אידך שנוי'

תוספת ד"ה שלא אוכל וכו' ח"ל תימה וכו' ונראה לתרץ דהנה דעת פוסקים דאשה שיש לה בעל ונדרה ובעל קיים לה אין החכם יוכל להתירן ועיי' י"ד סי' ר' בר"מא א"כ יש לומר דגם המקשה ידע מידי דאיתא בשאלה לא קתני רק שסבור שאם גם עתה יוכל לשאול לא קתני א"כ אכתי קשה ליתני שבועה שלא אוכל תמרים וחלב והיינו אשה שנשבעת שלא אוכל תמרים וחלב והבעל קיים לה דשוב ליתא בשאלה ואי דאכתי הבעל יוכל לשאול על הקמה אם כן תיפשט הא דבעי רבא במס' נדרים דף ס"ט אי יש שאלה בהקם ולכך לא הקשה ש"ס על ר' יוחנן דאיהו סובר שם נשאלין על הקמה אמנם יש פרושים רבים שם גם י"ל דמאי הקשה ש"ס דילמא הך תנא לא סבר כולל רק דמיירי שהביא ב' שערות ביה"כ כמ"ש הרמב"ם בפירוש משניות מס' כריתות רק לא שייך שנשבע דאם נשבע קודם לכן הלא נדר קטן אינו כלום רק דמשכחת שנשבע כשהיה מופלא סמוך לאיש ועיי' נדה דף מ"ו בנשבע מופלא

דף כ"ה גמרא ת"ר בנדרים וכו' קשה לי דליתני נמי חומר בנדרים דהיינו קונמת ב' כיכרות מצטרפין אבל ב' שבועת אין מצטרפין כדאי' לעיל הואיל וחלוקין לחטאת וצ"ל דמתני' אתי' כר"מ דסובר לעיל דף כ"ב קונמת כשבועת

ע"ב תוס' ד"ה מי איתא בלא אניח וב"י א"ח סי' ל"א כתב דיש איסור בהנחת תפילן בשבת ובי"ט ובס' שאגות ארי' הקשה מהאי דסוף פ"ק דביצה דשרי ר' ששת לשדורי תפילן בי"ט ואי יש איסור בהנחתן יהיה אסור לשלחן כמו סנדל המסומר וכבר הרגישו תוס' מס' שבת דף ס' ע"א ד"ה ולא בסנדל דשאני סנדל המסומר כיון שבא תקלה על ידו ליכא שמחות י"ט ושוב מצאתי כן בשיטה מקובצת ספ"ק דביצה וכ"כ תוס' י"ט ועיי' מג"א סי' ש"ח ס"ק י"א ודברי מג"א צריכין תיקן וכצ"ל דאל"כ לדידהו למה משלחין תפילן בי"ט

דף כ"ו תוס' ד"ה את לבך אנסך ח"ל וכו' והאי דסוף פ' ד' אחין בר קפרא שקורי משקר וכו' ובתוספי' ראש כ' בשם רבינו מאיר דשם לאו אונס הוא כיון דאיכא פלוגתא דתנאי טובא באיסור כולל ומוסיף בעניני איסור חל על איסור לא הוה להו לאשתבועי

ע"ב גמרא צריך שיבטא בשפתיו נסתפקו האחרונים שבועה בכתב אז מהני ולי נראה דמהני מסוגי' דגיטין דף ע"א אר"ז אי קשי' וכו' אם לא יגיד פרט לאלם והלא יוכל להגיד מתוך הכתב והקשו תוס' בלא רב נמי קשה הלא יוכל להגיד ע"י הרכנה וכתב הרשב"א דאי לא כתב הוה מוקמינן האי פרט לאלם באינו שומע ואינו מדבר דהוא שוטה לכל דבר והאי דמקרי לי' אלם ולא חרש משום דנסיב צד הצריך לעדות והיינו הדיבר אבל רב דאמר חרש שיוכל לדבר מתוך הכתב כותבין גט לאשתו אלמא כתיבה הוה הגדה מעלי' ומוציאה אף מידי ספק חרש דאינו שומע ואינו מדבר ע"ש והשתא אי שבועה בכתב לא מהני קשה איך נוכל לאוקמי' האי דאם לא יגיד באינו שומע ואינו מדבר הלא בכה"ג אין כאן שבועה אפי' מפי' אחרים לא הוה כיון דאינו שומע וע"כ דשבועה בכתב מהני ומשכחת שכתב התובע הרני משביעך שתעיד לי והוא משיב בכתב שאינו יודע וקמ"ל קרא דאפ"ה פטור וא"כ ק"ו מה אם חבירו כותב לו דמהני כ"ש כשהוא בעצמו ועיי' בס' אורים ותומים סי' צ"ו שכתב דשבועה בכתב מהני דאל"כ למה לי לא יגיד דהא אין כאן שבועה ותירץ דהמשביע בטה בשפתיו והוא הוציא שבועה מפיו ובעדות מהני מושבע מפי אחרים אבל להרשב"א דבעי לאוקמי' בחרש שאינו שומע ואינו מדבר אף אם המשביע בטה בשפתיו מה מהני כיון דאיהו לא שמע וע"כ דמהני בכתב ועיי' מהר"ם פדווי סי' ס"ז

תוס' ד"ה צריך וכו' הקשו א"כ בשפתיו למה לי ובס' גור ארי' תירץ דהא דפריך וניגמר לאסור אפי' במחשבה והא דכתב לבטא היינו לקרבן וכה"ג מצינו לר' ישמעאל דלשעבר לא מחייב קרבן אבל מלקות מחייב וא"כ ה"ה הכא דנגמר לאיסור וא"ת להמסקנא בשפתיים למה לי דמהאי תיתי לאסור דמתרומה וקדשים ליכא למילף דהוא ב' כתיבין ז"א דצריך אשר יבטא ללמד שאם גמר בלבו להוציא פת חיטם והוציא פת סתם שחייב דה"א דאתא לרבות אפי' במחשבה קמ"ל קרא לבטא

דף כ"ז גמרא הניחא לר' יונתן וכו' ומסיק הש"ס דדריש רבוי ומיעוטי קשה לי דבת"כ פ' קדושים איתא ר"ע אומר אביו ואמו קילל את שהוא חייב על אביו חייב על אמו ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו וכן הוא בירושלמי פ' י"א מס' יבמות הלכה ב' וכתב קרבן אהרן ופ"מ דר"ע דמוקי קרא לדרשא זו דאת שאינו חייב על אביו דהיינו גר דרחמנא אפקרי לזרעי' אינו חייב ג"כ על קללות אמו א"כ הא דחייב על אם קלל אביו לחוד או אמו לחוד מנ"ל ותירצו דר"ע סובר כר' יונתן דלחלק ל"ל קרא ע"ש וא"כ קשה בסוגי' דהכא כיון דסובר ר"ע לחלק ל"ל קרא א"כ ממילא מדאיצטרך או מוכח דבדבר רשות כתיב והלא ר"ע דריש רבוי ומעוטי קשה רבוי ומיעוטי מאי ממעט ועיי' זבחים דף ק"ז ועיי' מ"ש לעיל ד' כ"ד

ע"ב תוס' ד"ה אם וכו' שלא שייר פרורין וכו' והרשב"א הביא דברי הרמב"ן דאם לא שייר כזית עבר על שבועתו וראי' מירושלמי גבי פלוגתא דר"ע באוכל כ"ש מה נפקא שבועה שלא אוכל כיכר זו ואכלה חסר כל שהוא ע"ד ר"ע פטור דאמר כ"ש שמי' אכילה ולחכמים מחייב דכ"ש לא שמי' אכילה והקשה רשב"א לר"ע איך נתחייב לעולם הא אי אפשר בלא פרורין ושמא שייר דוקא קאמר ולי נראה דהאי דשייר כל שהוא היינו ששייר לפניו מה שהי' יוכל לאכול כדרכו אבל פרורין לא חשיבא ולא עליהם נתכוין ועיי' תורת חיים

דף כ"ח ע"א אמר רבא שבועה שלא אוכל כיכר זו אם אוכל זו וכו' וכתב מ"ו בנ"ב ח' י"ד סי' ס"ז דמזה מוכח דגם בשבועה אמרינן שלוחו של אדם כמותו ואם אמר לשלוחו השבע לי בעבורי שלא אום כיכר זה חלה שבועה דאל"כ איך משכחת שבועה על תנאי דהא אחד ממשפטי התנאים שיוכל לעשות המעשה ע"י שליח כדאי' כתובת דף ע"ד וא"א לישבע ע"י שליח תנאי בטל והמעשה קיים ע"ש אמנם הרמב"ן במס' ב"ב דף קכ"ז כתב דכי גמרינן מתנאי ב"ג וב"נ ה"מ בתנאי שבין אדם לחבירו אבל בתנאי שבינו לבין עצמו בכל ענין הוה תנאי שהרי מדעתו התנה ורוצה לקיים תנאי שוב ראיתי שגם מ"ו בצל"ח על ברכות הרגיש בזה ועיי' תה"ד בפסקיו סי' רנ"ד שהביא ראי' מהאי דנשבעו להם נשיאי העדה ועיי' תשובת מיימני בספר הפלאה סי' ד' שכתב שלא עשו כתנאי ב"ג וב"ר ותנאי בטל כי נראן שמועיל גלוי דעת כמו האי דזבין ולא איצטרך זוזי

ע"ב גמרא אמר רבה שבועה שלא אוכל תאנים וענבים וכו' כתב הריטב"א שפירש שאוסר עצמו בשניהם ממש ונא באחד מהם אליבה דר' יונתן ולר' יאשי' אפי' בנשבע סתם דלא משמע אלא שניהם דוקא ובתשובת ח"צ סי' ד' כתב דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ובלשון בני אדם משמע דוקא שניהם יחדיו ועיי' מהר"י טראני סי' קכ"ז בממנה ג' אפטרופסים בעינן כולם ואין ענין זה לפלוגתא דר' יואשי' ור' יונתן דבדבר שבממון כל כמה דנפישי דייקי בפי ועיי' ט"ז י"ד סי' רנ"ח ס"ק ה'

דף כ"ט גמרא רבא אמר באומר וכו' הקשה מהרש"א דלמה לא קתני סתם שאוסר עליו כל הפירות בלא תנאי ובס' עלה דיונה כתב