אהל דוד שבועות יבמות טז

ניחא דמודה ר"ש בן לקיש דלקרבן מעילה מצטרפין (מהאי דכי תמעול מעל אפי' אחר ג' שנים) וניחא לרבינא לתרץ אף לר"ש בן לקיש

ע"ב תוס' ד"ה אהיתרא וכו' ח"ל אפי' איסור בעלמא ליכא ומגיד משנה בפ"ח מ"ה מ"א כתב דאפי' שלא כדרך הנאה אסור מד"ת רק דאין לוקין ורבים הקשו מהאי מס' פסחים דף כ"ה ע"ב מידי דרך הנאה עבידנא והרי שם אין בו סכנא ואם אסור מד"ת איך מותר לכתחלה. והנה תוס' מס' ב"ק דף ק"א כתבו דהאי דשייף בגהורקי דערלה ואמר מידי ד"ה קעבידנא התם לא הוה ד"ה כלל וע"כ גרע משאר שלא כד"ה

גמרא דף כ"ג כיון דאמר שלא אוכל איתסר בשתי' וכו' ומזה יש סיוע למג"א סימן קצ"ז ס"ק ז' דגם מים בכלל אכילה דאל"כ מאי הקשה אביי כיון שלא אוכל איתסר בשתי' וכו' הא שתי' חל עליו בכולל דמיעקרא כי אמר שלא אוכל לא איתסר בשתית מים ושוב כשנשבע שלא אשתה נימא מגו דחל על המים חל נמי על שאר משקין אמנם יש לומר דאי משום כולל קשה ר"ש דפליג בסיפא הוה לי' לחלק גם על הרישא גבי שלא אוכל ושלא אשתה דאיהו לית לי' כולל רק קשה דילמא מיירי ששתה מים ולכך חייב ב' אף דר"ש לית לי' כולל מ"מ חייב על המים שזה לא היה בכלל שבועה ראשונה ולולי דברי מג"א היה נראה דלכך הקשה אביי זה על רבא ולא הקשה על שמואל משום דעל שמואל י"ל כהנ"ל אבל רבא דמוקי רישא מטעם שתי' בכלל אכילה ע"כ לא מתוקומי' ששתה מים כיון דאינו בכלל אכילה רק מי יכריע נגד המג"א שהכלה דגם מים בכלל אכילה

תוס' ד"ה גמר שכר וכו' עיי' במהרש"א מה שהקשה והריט"בא הביא שיש שנסתפקו במי שנשבע שיאכל אם יוכל לקיים השבועה ע"י שישתה וא"כ אפשר תוס' סברי דאינו מקיים שבועה ע"י שישתה וא"כ אי גמרינן מנזיר יש חומרא בב' דברים א' שאינה רשאי ליקח במעות מעשר שני דבילה קעילות וגם הנשבע שלא אוכל ושתה חייב אבל אי גמרינן מביאת המקדש אינה רק חומרא א' שאינה רשאי ליקח יין

בא"ד כדיליף בירושלמי ועיי' פ"מ וק"ק מסוגי' דמנחות דף כ"א וגם על רבינא בסוגי' דכריתות דף ה' מה חלב שחלבו חלוק מבשרו

תוס' ד"ה כגון וכו' והר"ן כתב דאתי' כמאן דלית לי' כולל וקשה לי דהא לשמואל קיימנין ואיהו הוא דאמר שתי' בכלל אכילה ושמואל מוקי לקמון בכולל ומסיק הש"ס דלא רצה לאוקמיה כרש"בל דמוקי מתני' כד"ה וכתבו תוס' אע"ג דאיכא תנא דלית לי' כולל לא חיישינן כיון דלא מתני' במתני' והרי הך מתני' לית לי' כולל אם לא דנימא דהר"ן סובר כתיר' ב' דתוס' שם

ע"כ גמרא פליגי ר"א ורבינא הקשה ת"ח דלמה לא פליגי גבי שבועת עדות ונראה דמ"ד אכללי לא מחייב סובר דאשם תלוי בא בנדבה ועיי' ספ"ב מס' חולין ואם כן אי הוה פליגי גבי שבועת עדות ה"א מאן דפוטר אכללי משום דמספקא לי' אי כוונתו הי' גם על כללי או היה דעתו על פרטי לחוד ומספק לא נוכל לחייבו דמביא חולין לעזרה ולכך לא מחייב רק על הפרטי ואי שיתנה בשלמים דהיינו אם היה כוונתו גם על הכללי יהיה חטאת ואם לא יהיה לשלמים הא אין מביאן קדשים לבית הפסול דשלמים נאכלים לב' ימים וחטאת ליום א' ואי שיתנה באשם תלוי דג"כ אינו נאכל רק ליום ולילה זה אינו דחטאת מביא נקיבה כשבה או שעירה ואשם תלוי הוא איל זכר אבל שביעת הפקדון דהוא באשם דבא ג"כ איל ה"א דכ"ע מודים דמביא ה' קרבנות ומתנה דאי אשתבע גם אכללי יהיה אשם ודאי ואי לא יהי' אשם תלוי' שמין שמביא על הודע מביא קמ"ל דאפ"ה לא מחייב אכללי דוודאי לא אשתבע על אכללי ובפרט שנחלקו אליב' דר' יוחנן ואיה אמר הלכה כסת' משנה וסתם מתני' ס"פ השוחט דאשם תלוי בא בנדבה ועיי' בהר"ן על הא דילמא למיפטר נפשי' ע"ש וגם אולי סובר דנסכי חובה ונדבה שווים

שם בגמרא אר"י בכולל עיי' תוס' חולין דף ק"ג ד"ה ומר סבר שכתבו אע"ג דמפרש ד"י מתני' בכולל לדידי' לא ס"ל וקשה מי הכריח אביי שם לומר כן הלא ר"י סובר הלכה כסתם מתני' והוה לאביי לומר דאפי' אי לאו לאברים עומדת מ"מ חייב משום אבר מחי' דהדא איסור מוסיף ונראה דתוס' שם במס' חולין כברי כהאומרים דמצוה הבאה בעבירה לא שייך רק בדבר הבא לרצות כגון קרבן או לולב ועיי' ריטב"א סוכה דף ט' והא דאי' פסחים דף ל"ה וכהנים בחלה ובתרומה דכתב רש"י אבל ישראל לא משום דאין איסורו משום בל תאכל חמץ רק משום בל תאכל תרומה וקשה קושי' הש"ס שם ואיסור דחמץ היכא אזיל וצ"ל כדמשני שם דאתיה כר"ש דאין איסור חמץ חל על איסור תרומה והרי שם הוא איסור תוסיף דקודם שנתחמץ הי' מותר לכהן ועכשיו כשנתחמץ ניתוסיף איסור אף לכהן וע"כ הך סתמא דמתני' בפסחים לית לי' מוסיף וא"כ לא ניחא לאביי לומר דטעמי' דר"י משום מוסיף דאב"ה מוסיף קשה מאי חזית דעביד כי האי סתמא דשבועת דילמא כי הך סתמא דפסחים דלית לי' מוסיף ולשיטת תוס' שכתבו דבכל מצות פסול מצוה הבא בעבירה י"ל דבחרו תירץ אחר על קושי' תוס' חולין דף ק"ג כמ"ש בתשובת ר' מנחם עזרי' כיון דאיתא ראה ויתר גוים וכו' כיון שראה ז' מצות לא קיימן עמד והתיר להם וא"כ השתא בזה"ז ליכא איסור מוסיף ובזה מיושב רמב"ם פ"ה מה' מ"א שכתב חלש אבר וכו' ונטרפה בנטילתו חייב ב' ששניהם באו כאחת והקשה הלח"מ דהלא איסור מוסיף הוא ע"ש ולדברי ע"ע ניחא וחכם אחד הקשה מהא דאית' ריש מס' ע"א איתגורי איתגר וכו' ומשני שאע"פי שמקיימן אין מקבלין שכר משמע דאכתי הן מצווין

דף כ"ד ע"א תוס' ד"ה באיסור וכו' וז"ל, וא"ת והא נמי יש במשנה יש אוכל אכילה אחת וכו' ועיי' במהרש"א, וקשה לי דילמא שם מיירי בוולדות קדשים וסובר דבהווייתן הם קדושים ואיסור מקודשין וחלב בהדדי קאתי' וכדאי' כריתות דף כ"ג ע"ב ונראה דאכתי קשה מר"מ דאמר אם הי' שבת וכו' משמע דברישא מודה והלא ר"מ סובר במס' תמורה דף י"ז דבמעי אמו הן קדושין וא"כ למה חייב משום חלב דהלא איסור חלב לא חל עד שיצא לאוויר עולם או עד שיהי' בן ט' כמ"ש תוס' ר"פ ג"ה דבן ח' לא מיקרי שור רק דאכתי קשה דילמא מיירי דאיכא כזית ואותו כזית אינו שוה פרוטה וא"כ מיד שאכל כזית חייב משום חלב ואיסור הקדש לא בא עד שיאכל דבר ששוה פרוטה, גם אכתי משכחת שאמר על בהמת חולין מעוברת לכשתצא הוולד יהיה הקדש ואז ג"כ איסור הקדש לא בא עד לידה ואיסור חלב והקדש בהדדי קאתי' וכה"ג יש לאוקמי' מתני' דיש אוכל אכילה: גם מה שהקשו מהאי דאוכל ג"ה של עולה, נראה דנהי דרשב"ל לא ס"ל כולל באיסור הבא מאליו מ"מ אולי באיסור חמור מודה ועולה הוא איסור חמור דאסור בהנאה אבל משנתינו דקתני שבועה שלא אוכל משמע דמאכילה לחוד הוא נשבע אמנם י"ל דגם שביעה מקרי חמור דחייב קרבן

שם תוס' ד"ה אלא וכו' וקשה לר"י מדתני בתוספתא וכו' ונראה לקיים הגירסא דהר"ן כתב בשם הר"י מגאש דאם נשבע שלא אוכל ואכל נבלות פטור דמסתמא לא נשבע רק על דבר המותר אבל אם שבע שיאכל ואכל נבלות מקיים השבועה בזה דמסתמא מסיק אדעתי' דבכל מה שיאכל יהיה יוצא ידי שבועה ועוד כתב הר"ן בחדושיו דאוכל סתמא לא מקרי הן ללאו המפורש וכוונתו דאם אמר לא אוכל נבלות ושחיטת צריך שיהיה הן שיאמר שיאכל נבלות ושחוטת וא"כ בתוספתא דנשבע שאוכל שפיר מקיים השבועה באכילת דבר אסור כמה שכ' מהר"י מיגאש אבל בנשבע שלא יאכל דאז ע"כ צריך לפרש דבר האיסור כמ"ש הרי' מיגאש דמסתמא לא נשבע רק על דבר המותר דבדבר איסור לא הי' צריך לישבע וא"כ מתני' דהכא דקתני שבועה שלא אוכל ע"כ שפירש בהדי' וחמר שבועה שלא אוכל נבלות ושחוטת דבסתם לא אוכל אין כו נתו על אכילת דברים אסורים וכיון שפירש בהדיה ואמר שלא אוכל נבלות ושחוטת שפיר מקשה שס' הן היכא משכחת דאוכל סתם לא מקרי הן אבל לאי המפורש דכיון דאמר בהדי' שלא אוכל נבלות ושחיטת גם הן צריך שיאמר שיאכל נבלות ושחוטת והרי זה לא משכחת דאם נשבע שיאכל נבלות ושחוטה לא חלה אפי ע"י כולל כיון שהוא בביטל מנוה לכן גרסי' דמשכחת גם הן מפורש דהיינו במוסרחת:

בא"ד ומהתוספתא יש ראי' להריט"בא וכו' ולי נראה דגם להר"י ניחא דגם הר"י סובר דאפילו בשב ואל תעשה היכא דאינו מזכיר האיסור חל השביעה בכולל וא"כ ניחא האי דתוספתא דכיון דלא הזכיר האיסור ונשבע סתם שיאכל חל השבועה אפי' בשב ואל תעשה (ואף דלאח"כ עשה עבירה בקים ועשה) והא דלא ניחא להר"י לתרץ כריצ"בא דהכל תלוי בהזכיר האיסור נראה דהר"י הוצרך לומר בקום עשה חייל אפי' הזכיר איסור דאל"כ קשה מה שהקשו תוס' לעיל מירושלמי שלא אוכל מצה בליל פסח אמאי נקט בלא כולל תיפק דאפי' בכולל לא חייל הואיל והזכיר האיסור לכן כתב הר"י האי דירושלמי הואיל והוא בקום ועשה חייל אפילו הזכיר האיסור אבל בשב ואל תעשה מודה הר"י לסברת הריצ"בא בא דבהזכיר האיסור לא חייל ובלא הזכיר חייב והא דלא משני הש"ס באוכל סתם ולא הזכיר האיסור ז"א דגם הר"י סובר כהר"ן דזה לא מיקרי הן לגבי לאו דמפורש:

עוד עלה על לבי לתרץ בדרך דרוש מה שהקשו מירושלמי וגם מה שהקשו מהא דאמר רבא שבועה שלא אוכל תאנים וכו' והא ליתא בלאו והן וגם מה שהקשו על רש"י מתוספת' ונראה דלקמון דף כ"ו מפיק הש"ס מקרא דאו דלא מיירי בביטל מצוה והקשה ש"ס הא מבעי לחלק ומשני דדריש ריבוי ומיעוטי וקשה ליהא ר"ע דריש רבוי ומיעוטי ובירושלמי מסכת יבמות פרק י"א איתא שם דר"ע אומר אביו ואמו קלל את שהוא חייב על אביו חייב על אמו וכתב הפ"מ דלהכי אתי' קרא ללמדך דגר אינו חייב על קללת אמו ועוד כתב הפ"מ דר"ע יליף דא"צ לקלל שניהם יחדיו דסובר כר' יונתן דמשמע כל אחד בפני עצמו עד דכתיב יחדיו וכ"כ קרבן אהרן פרשת קדושים (ועיין זבחים דף ק"ז ור"ע לחלק מנ"ל) ואם כן קשה לר"ע דדריש רבוי ומיעוטי וא"כ מוכח דקרא בדבר רשות כתיב האי או מאי עביד לי' דאיהו סובר דלחלק לא צריך קרא וצ"ל לר"ע אתא קרא דביטל מצוה אפי' ע"י כולל לא חייל והנה במס' קידושין דף טי"ת יליף רב יוחנן מבעולת בעל דניקנת בביאה והקשה ש"ס למה לא יליף כרבי ומשני דה"א עד דמקדש והדר בעיל וכתב הרש"בא דרבי דיליף מובעלה ולמה לא נימא עד דמקדש ובעיל דסובר דלחלק לא צריך אבל רב יוחנן סובר דלחלק צריך קרא וא"כ שפיר אמר בירושלמי ע"ד דר' יוחנן שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול בליל פסח דלר' יוחנן מוקמנין קרא דאו לחלק וא"כ הך רבוי ומיעוטי לא מוקמנין דלא איירי בביטל מצוה רק היכא דאינו כולל והש"ס דמקשה אלא הן היכא משכחת נראה דקושי' הש"ס קאי דלעיל אמר הש"ס ר"י לא אמר כרה"בל דבעי לאוקמי' כדברי הכל והרי אכתי לא אתי' בכ"ע דהא הוכחתי לעיל דר"ע דלית