אהל דוד שבועות יבמות יד

מיירי שהושיטו לו מת ולא הספיק להשליך מת הראשון כמ"ש ומעתה אין אנו צריכין לדברי לח"מ שכתב דהא דאמר רה נזיר שהי' עומד בבה"ק ע"ש רק דיש לאוקמי' שהספיק לצאת מבה"ק ונגע במת אחר דאז טומאה וביאה בהדדי קאתי' שעל שניהם הוא מוזהר ורבה דפוטר בטומאה דאיהו לא חייש רק שלא תוסף לו טומאה על טומאתו וכאן ליכא הוספה שהרי להרמב"ם דיקרב בדיקרב טהור ולא חייש להא דכל שעה הוא מוזהר ור' יוסף סובר כיון דיוכל להשליך טומאה מעליו חייב משום שניהם דכל שעה הוא מוזהר לפרוש מקבר וכן מנינו בירושלמי מס' נזיר פ"ג הלכה ה' ר"י אמר מתרין על הכל כדי פרישה ופרישה ועל כל פרישה שהי' יוכל להפריש ולא פירש לוקה על כל א' וא' והא דמשני כאן בחבורין כוונה כמ"ש תוס' שלא הספיק להשליך מעליו הטומאה עד שנגע ולכך פסק הרמב"ם כרבה משום דרבא בשמעתין דבעי נזיר בקבר אי בעי שהי' ע"כ סובר משום דמוזהר על כל שעה ושע' וסובר כתירץ א' של תוס' ועיי' ריטב"א והא דנקט הרמב"ם נטמא מילתא דפסיקתא נקט דה"ה אם שהה בכדי שיוכל לפרוש ג"כ חייב אבל הראב"ד סובר כתירץ ר"ת ואין הכרע מסוגי' דשבועת ומוקי מתני' בטומאה וביאה (וק"ק על הראב"ד דלמה לא מוקי מתני' כר"ט ורבה כר"ע) ומה שהקשה הכ"מ פ"ג ה' אבל על הראב"ד מגו דקשה מתני' וברייתא צריך לחלק בחבורין לא הבנתי דראב"ד בעצמו ה' חירות כתב דיש לאוקמי' מתני' בטומאה וביאה וגם יש לפרש כוונת הראב"ד דהקשה על הרמב"ם כיון דרמב"ם פסק דיקרב בדיקרב טהור מד"ת א"כ אין כאן הוספת טומאה ומתני' יש לאוקמי' כר"ט: עוד נראה בדעת ר"ת שפסק נגד כתם מתני' והוא דהא רבא בעי נזיר אי צריך שהי' והקשה הר"ן כיון דאינה חייב על טומאה ראשונה שהוא באונס איך חייב על שהייתו הא תנן במס' אהלות הי' עומד וקובר מתים עד שהוא בתוך הקבר מקבל מאחרים וקובר ותירץ דהא שנטמא ברשות וכן הוא בירושלמי מס' נזיר פ"ב וא"כ מתני' דאל תטמא יש לאוקמי' שנטמא שלא ברשות ומתורץ קושי' לח"מ ור"ה מיירי בנזיר שאין רשאי לטמא אף לקרוביו רק מ"מ וזה קנה מקומו יש לחייב אף שכבר מחולל ואביי שהקשה מהך ברייתא לא אסיק לחלק בין נטמא ברשות דגם המקשה בירושלמי לא אסיק לחלק לנטמא ברשות

ע"ב תוס' ד"ה ואין שוחטין ה"ה דאין אוכלין דגגין לא נתקדשו עכ"ל כוונתם דגגין של ירושלים ג"כ לא נתקדשו לאכול שם קדשים קלים וזה מוכח מדהקשה שם במס' פסחים מהאי כזיתא פיסחא פקע איגרא ומאי קושי' דילמא שאני פסח דקדשים קלים וע"כ דאפי' לקדשים קלים לא נתקדשו גגין וכבר הקשה מ"ל על מהרש"א ספ"ב מ"ס מכות ולי נראה דכוונת תוס' ספ"ב דמכות דף י"ב ד"ה אילן דאויר ירושלים כירושלים כמ"ש הריטב"א דפסח דהוא אכילת קדשים החמירו אבל לגבי מעשר לא החמירו ורשב"א בתשובה סי' ל"ד מביא גירסא גגין וכו' אין אוכלים קדשים קלים והקשה לו השואל וכי גרע משאר העיר לבן גרס הרשב"א דגגין הללו אין וכלים קדשי קדשים וקשה לי דהלא מסוגי' דפסחים הנ"ל מוכח דגרע משאר העיר

דף ח"י ע"א תוס' ד"ה והא:

תימה וכו' ובתורת חיים כתיב דלכך לאחר הזמן פטורים אף שהרגישה בשעת תשמיש מ"מ אולי בעת התשמיש אכתי לא יצא לבית החיצון דאין אשה מטמא עד שתצא לבית החיצון וקשה לי דהלא במ"ס נדה ר"פ הרואה מקשה שם אי דארגישה לאחר זמן אמאי פטורה ומאי קושי דילמא לכך פטורים שמא בשעת תשמיש לא יצא לבית החיצון ולי נראה לתרץ קושי' תוס' דרז"ה בשער ווסתות סי' כתב דרוב דמים שבמקור לאו ממראות טמאות המה וקשה לי א"כ מאי הקשה ש"ס ריש פרק הרואה אי דארגשה לאחר זמן אמאי פטורה דילמא לכך פטורים דשמא דהרגשה שהי' בעת התשמיש הי' ממראות טהורת (וכן שמעתי מא"א הרב זלה"ה דע"כ גם דמים טהורים באים בהרגשה דאל"כ לא איצטרך דמי' דדריש הש"ס דד' מראות לחוד טמאים והשאר טהורת תיפק דבאים בלא הרגשה א"ו דגם השאר באים בהרגשה) ואף שעתה הנה לפנינו ממראות הטמאות דילמא הדם טמא יצא אחר תשמיש שהרי לאחר זמן נמצאת ואשם תלוי באמת חייבים ונראה דש"ס ר"פ הרואה מקשה לבתר דמסיק הש"ס הכא בשמעתין דאיירי בסמוך לווסתה האי דמצא על שלו ומסתמא גם סיפא נמצא על שלה מיירי ג"כ בסמוך לווסתה א"כ חזקה אורח בזמנו בא היינו אורח הרגיל לבוא בעת ווסתת שהוא מדמים טמאים וראוי לתלות שהרגשה הי' ממראות טמאות דמסייע החזקה וא"כ מיושב קושי' תוס' דש"ס לא יוכל להקשות דאי אפרשה ובלא סמוך לווסתה אחר זמן אמאי פטורים דנוכל לומר כיון דאין סמוך לווסתה איכא למיתלי שהרגשה הי' ממראות טהורת ולכך מקשה והא נמצא קתני ומוקי בסמוך לווסתה ושוב מקשה ש"ס שפיר ר"פ הרואה אי דארגישה לאחר זמן אמאי פטורה וליכא למיתלי דהרגשה הי' ממראות טהורת כיון דמסייע חזקה אורח בזמנו בא בפרט דסוגי' דש"ס קאי לשמואל ואיהו סובר ווסתות דאורייתא ודוק:

והנה הראב"ד בספרו בעל הנפש בשער ווסתות סי' יו"ד כתב דרוב דמים ממראות טמאות והוכיח זה מדתנן קשתה שניים ולג' הפילה וא"י מה הפילה מביאה קרבן ונאכל דא"א לפתיחת קבר בלא דם והא לא חזינן לדמא אי טמא או טהור ואמאי נאכל דילמא דם טהור הי' א"ו דרוב דמים ממראות טמאים ורז"ה כתיב דא"א לפ"ק בלא דם טמא ולשיטת הראב"ד מתורץ מה שהקשו תוס' מ"ס נדה דף ל"ז ע"א ד"ה רבא ולהראב"ד ניחא דרבא לא אמר רק שהלידה בעצמותו אינה סותר ומשכחת דחזינן לדם שיצא בעת פתיחת הקבר הוא ממראות טהורת דהא הראב"ד מפרש דהא דא"א לפ"ק בלא דם הוא משום דרוב דמים ממראות טמאות מכלל דסובר שאפשר שיהי' לפעמים ממראות טהורת הר"ן בחדושיו כתב לתרץ קושי' תוס' דהא דלידה אינה סותרת אף דא"א לפ"ק בלא דם מ"מ הוא דם קושי ושם במ"ס נדה דף ס"ו דמיירי שהפילה הלא אין קושי לנפלים. ותיתי לי דקיימתי מדידי ומזה יש סיוע להרמב"ם פ"ז ה' איסורי ביאה דפסק דם קושי עולה למנין ז' דהא רבא אמר לידה אינה סותרת ועולה רק דקשה לי על הר"ן דהלא רבא שם בעי קושי מהו שתסתור בזיבה ולראב"ד מיושב מה שהקשה ת"י מ"ס כריתות דף יו"ד דלמה לי קרא גבי יולדת תיפק דא"א לפ"ק בלא דם ולראב"ד ניחא דמשכחת שיצא דם ממראות טהורת אפ"ה שמאה משום לידה דראב"ד מפרש דהא דא"א לפ"ק בלא דם היינו סתם דם אבל לפעמים הוא ממראות טהורת:

גם י"ל דאיצטרך קרא שילדה בימי זיבה דמשום דם טהורה דדם קושי' רחמנא מטהר ומשום לידה טמאה:

ולשיטת רז"ה ניחא דברי תה"ד סי' רמ"ו שפסק דאם הרגישה שנפתח מקורה טמאה בודאי אף שלא הרגישה כלום ולכאורה קשה מסוגי' דריש פרק הרואה דמקשה אי ארגישה לאחר זמן אמאי פטורה וקשה למה הקשה הש"ס מסיפא ולמה לא הקשה מרישא נמצא על שלו מאי ארי' נמצא אפי' לא נמצא נמי דהא בהרגשה לחוד טמאה ולרז"ה ניחא דאי לא נמצא נוכל למיתלי דהרגשה היתה ממראות טהורת ולכך בעינן נמצא ואמרינן מסתמא שהרגשה היתה ממראה הנמצא עתה וכאן נמצא וכאן היו

שם בגמרא בשלא סמוך לוסתה ואפרישה מקשים למה היא חייבת לשיטת מהר"ם הביאו רמ"א סי' קפ"ה דאם פירש באבר חי' היא א"ל כפרה דהיא אנוסה ונראה דהב"י כתב דלכך היא א"ל כפרה דמה היה לה לעשות ואי שלא בדקה עצמה קודם תשמיש ושמא כבר יצא דם הלא לבעלה א"צ בדיקה וא"כ יש לאוקמי' מתני בעסוקה בטהרות דאז אף לבעלה צריכה בדיקה כדאי' מס' נידה דף י"א ושפיר היא חייבת דפשעה שהי' לה לבדוק קודם תשמיש ושמא קודם לכן יצא דם ואף שבדיקה זו דרבנן מ"מ שוב אין כאן אונס והרי זה דומה כמ"ש הר"ן למאי דבעי לאוקמי' בסמוך לווסתה ואכניסה אף דווסתות דרבנן מ"מ חייבים כיון דאעכ"פ מדרבנן הי' צריך לפרוש אין כאן ונס

שם אמר רבא וכו' המשמש מת בעריות פטור הקשה ריטב"א הלא בפ' הבא ע"י יליף מדכתיב שכבת זרע ותירץ דליכא למילף משם דה' מה לא"א שכן אוסרה ומתירה ואי כתיב הכא ה"א מה לנידה דאינה במיתות ב"ד וקשה דהלא נוכל למילף מהקישא דרב יונה דהוקשו כל העריות להדדי כדאי' קידושין דף ס"ז ואין מושיבן על היקש: וגדול אחד השיב לי דרבא סובר דלקולא לא מקשינן וכ"כ תוס' יבמות דף ח' ע"א

ע"ב כתב הריט"בא גדולה מזה מצינו בשבת לא תעשה כל מלאכה בשבת שהוא על מלאכות חלוקת ולא חשיב לאו שבכללות ולדברי הכ"מ פ"ז ה' ממרים כתב בשם ספר המצות שאם העונש מפורש אין לחוש על אזהרה אם הוא מק"ו או מלאו שבכללות א"כ בלא"ה ניחא דהרי העונש מפורש כדכתיב כל העושה מלאכה יומת

תוס' ד"ה אמר קרא וכו' ומעליו דריש אבל מתהי' לא דריש דאיצטרך וכו' וקשה לי דהא גם עליו איצטרך להא דאי' מס' נדה דף ל"ג אמר קרא עליו להטעינו עליו ע"ש

דף י"ט ע"א תוס' ד"ה פרט ע"ש ובזה יש לתרץ מה שהקשו תוס' פסחים דף ע"ג ד"ה לדברי וא"ת במתני' מחייב בשאינו ראוין דהוא מתעסק ולדברי תוס' דהכא וכן כתבו במס' שבת דף ע"ב ד"ה נתכוין לחתוך תלוש וחתך מחובר אביי אמר חייב ורבא אמר פטור כתבו תוספת בשם ר"ת דהא דפליגי אביי ורבא בנתכוין לחתוך תלוש וחתך מחובר מיירי שחתך מה שהי' מתכוין רק שלא ידע שהוא מחובר דאביי סובר דאין זה מתעסק כיון דנתכוין לחתיכה ורבא סובר דהוה. מתעסק כיון דלא נתכוין לחתיכה דאיסורא וא"כ יש לומר דהא דמקשה בסוגי' דפסחים הוא לאביי ולדידיה אין זה מתעסק כיון דנתכוין לשחיטה בעלמא ובסוגי' דכריתות הוא רבא ולדידי' שפיר הוא מתעסק הואיל דאכוין לחתיכה דהיתרא ולשיטת רש"י בלא"ה ניחא שהרי רש"י כתב בפסחים אם אינה ראוין דקסבר שהוא חול או דקסבר דמותר לשחוט אחרים לשם פסח וא"כ אין ענין זה למתעסק

ע"ב תוס' ד"ה כאן שנה רבי וכו' הקשו דלרשב"ל קשה דברי רשב"י אהדדי ונראה דהריט"בא בא כתב גבי ב' שבילין דקמייתא שידע אחר המעשה מה שאירע לו ידיעה גמורה היא ולא קפדינן לכ"ע באיזה שביל נטמא והיינו דפרכינן על רשב"י ואפי' בקמייתא וכוונתו דמאי הקשה הש"ס דילמא רשב"י סובר דבעי שידע אי בשרץ או בנבילה וה"נ צריך לידע באיזו שביל נטמא א"ו דלא קפדינן על זה ולא הבנתי דילמא קושי' הש"ס לרב ששת דאמר לעיל משמעות דורשין איכא בינייהו ולר"י