אהל דוד שבועות יבמות יג

פר הלא פר בא משלו ונראה דכוונת רש"י לפמ"ש תוס' מסכת מגילה. דף ט' דאם אירע פסול בכה"ג ומשמש אחר תחתיו צריך הראשון להביא פר אע"פ שאינו משמש עכשיו ואם כן שפיר כתב רש"י כה"ג ביוה"כ בכה"ג שאירע בו פסול ונכנס כהן אסר תחתיו דאז בא תפר משל ראשון ואם המשמש אמר פיגול נאמן והרי לא מפסיד מידי שהרי הפר בא משל ראשון

סליק שבועות שתים פרק ראשון

ידיעות הטומאה פרק שני

ע"ב גמרא זיל קרי ב"ר הוא כתב בה"מ ולא הוא ידיעה אפילו לרבי דאמר ידיעות ב"ר שמה ידיעה הרי זה מחוסר ידיעות ב"ר וקשה לי א"כ מה הקשה הש"ס לעיל בפ"ק מי איכא דל"ל ידיעות ב"ר דילמה בכה"ג ששכח אי צב מטמאה ובכה"ג רבי מודה שוב ראיתי שהרגיש בזה הריטב"א

דף ט"ו ע"א תוס' ד"ה אין וכו' אי נמי כיון דלא אפשר לא צריך וקשה לי א"כ לקמן דף י"ז דאיתא שם מ"ד אחת מכל אלו דלא קידשה לעתיד לבוא ועזרא קדושי קדיש ודילמא שאני האי דעזרא כיון דלא אפשר סגי באחת מכל אלו אבל היכא דאפשר כגון בימי בית הראשון ורצו להוסיף על העזרה מנ"ל דסגי' בא' מכל אלו שוב ראיתי שהקשה זה ג"כ בס' עלה דיונה וצ"ל דמ"ד באחת מאלו פליג על רמב"ם

גמרא ע"ב ריב"ל אמר להני קראי וגני ועיי' ת"ח ולי נראה ע"ד שכתב בס' צרור המור פ' בראשית שהמזיקם בורחים בשבת להרי חושך ומזומנים לבוא במוצאי שבת ושיר של פגעים מסוגל להבריחם ונתהוו מאדם הראשון באותן ק"ל שנים שפירש מאשתו ולכן יש במזמור זה ק"ל תיבות עם פסוק אורך ימים וכו' שנופלים אותו להגין מאותן שנתהוו באותן ק"ל שנים ולכך אמר ריב"ל להני קראי שהמה מסוגלים להגין מטומאת קרי ועוד כ' שם שזה שהזכירו שבע מעמדות להבריח ז' כיתות של מלאכי חבלה וזה בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך וע"י בנין בית המקדש יברחו המזיקן כדאי' רבה פ' נשא פ' י"ב

גמרא דף ט"ז ע"א באחת מכל אלו וכו' הקשה ת"ח הלא באמת כתיב וכן תעשו ותירץ דהיכא דאפשר לעשות כילם יעשה כולם להראות אהבה לקב"ה שמטריח בכל כוחו ואינה דומה עליו למשא ובזה הי' רגיל א"א הרב מ' מנדל דייטש זלה"ה לפרש דברי ירושלמי הביאו הכותב בעין יעקב בהקדמה שאמר בן ננס מצינו פסיק כולל כל התורה כולה וזה את הכבש א' תעשה בבקר עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כב"נ דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכן תעשו ופירש א"א הרב הנ"ל דכתבו חכמי מוסר שהעיקר לעבוד מאהבה מבלי יהי' עליו לטורח כמו שאדם מטריח ומכבד לאהובו והנה הש"ס מקשה אם נאמר כבש למה נאמר אחד ותירץ הש"ס אחד מיוחד שבעדרו והקשו תוס' מי איכא חשיבות קמי' שמיא ותירצו להראות חביבת ואהבו שמאהבו ומטריח עצמו לבוא מהמובחרת והוא עבודה מאהבה ואמר ר"פ הלכה כב"נ שהעיקר לעבדו מאהבה דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית משכן וכן תעשו ואיהו סובר בא' מאלו דעזרא קדושי קדיש אף שלא הי' אורים ותומים וקשה הא כתיב וכן תעשו דמשמע דבעי כולם וצ"ל כתירץ הת"ח דהיכא דאפשר לעשות כולם צריך לעשות בכולם אבל היכא דא"א לעשות סגי' באחת והיא גופי' קשה כיון בדלא אפשר סגי בא' מכל ולמה בדאפשר צריך לעשות בכל אלו וע"כ כדי להראות שאין עליו לטרוח רק באהבה גמורה

שם מעשר שני אעפ"י שאין חומה הקשה מ"ו בצל"ח על ביצה על רמב"ם דפסק פ"ט ה' מעשר שני דנטע רבעי דינו לענין אכילה ופדי' כמעשר שני ובריש פ"ב כתב דאינו נאכל בירושלים אלא בפני בית כבכור משמע דגם נטע רבעי אינו נאכל אלא בפני בית ואמאי הלא מעשר שני ילפנין בהקישא מבכור ואיך נילף בג"ש נטע רבעי ממעשר הלא ש"ס מספקא בזבחים אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בג"ש ואיך כתב הרמב"ם בפשטות ולי נראה אף למ"ד בתר למד אזלינן מ"מ שפיר ילפנין דהוא המינו ודבר אחר כיון דילפנין בהך ג"ש קודש קודש לכמה דברים המפורש במ"ש כגון להוסיף חומש וביעור כדאי' במ"ס קידושין דף נ"ד שוב ילפנין אף מה דלא כתיב להדי' כמ"ש תוס' יומא דף כ"ג ד"ה ילבש ושם דף נ"א ד"ה דוחה ושם דף ס"ח ד"ה תן

ע"ב תוס' ד"ה מנה"מ וכו' דה"א דאיסורא בעלמא כתב מ"ו בדגול מרבבה דמזה משמע דמה שאינה מידי דאכילה אינו אסור ח"ש מד"ת דאל"כ איך אפשר לומר לענין איסור בעלמא הלא איסור איכא אפי' בחצי שיעור ודוחק לומר דקושי' הש"ס הוא לרשב"ל עכ"ל ועי' בה מ"ל פחי' ה' שבת שהביא דברי רשי' מ"ס שבת דף ע"ד ודברי הגה אשרי ר"פ המוצי' דאפי' מידי דלאו בר אכילה ח"ש אסור מד"ת וליקשה מסוגי' דשבת דף קנ"ג מוליכו פחות פחו' מד' אומות משמע דליכא איסור תורה ואולי שאני שם דפחות מד אמות מיד שעמד מבטל עקירה ראשונה וא"א להצטרף עוד

תוס' ד"ה קדושתה ולספרים דגרסי ר"א קשה מפ"ק דחולין ונראה דע"כ לא שמענין לר"א רק אצל מקדש שקדושתה לא בטלה כמ"ש הרמב"ם פ"ו ה' בית הבחירה שקדושת מקדש וירושלים מפני השכינה ואינה בטלה אבל בפ"ק דחולין דעולי כרכים בטלה וכ"כ תוס' לעיל ד"ה ככ"ע ומחלקים בין קדושת מחיצה וכו' דאקרי נחלה לא בטלה וקדושת ארץ לענין תרומה בטלה וא"ל למ"ד קדושת ירושלים יש אחרי' היתר למה נאמר מקדש ומשכן נראה דהסמ"ג כתיב דלכך אין עונשין מן הדין הואיל וחמיר אינה מתכפר בעונש הזה וא"כ אם נאמר מקדש לחוד ה"א דמשכן דחמיר דנמשח בשמן המשחה לא יתכפר בכרת לחוד וכמ"ש תוס' בסוגי' דפרה ורחל דגם כרת אין עונשין מן הדין ועיי' מכות דף ה' ור"א דאמר למה נאמר מקדש ומשכן אולי סובר כמ"ד פ"ג דמכות דעונשין מן הדין וכר"ש סנהדרין דף ע"ד (ובאמת הרמב"ן כתיב דהאי דסנהדרין הוא רק גלוי מילתא דכי לית לי' הרגו אין נהרגין אמנם הריטב"א כתב דבלא"ה ליכא לחייב כאשר עשה מק"ו דעדים זוממין חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ויש לדקדק מהא דיליף איסי ב"י בב"ח דאסיר בהנאה מק"ו והלא בשר בחלב הוא חידוש) ולסברת הרמב"ם הנ"ל אין להקשות איך מביא הש"ס לעיל תנאי מהאי דבתי ערי חומה הא אכתי לא שמענין קדושת מקדש נראה דלעיל לא מייתי רק אי באחת מכל אלו ורשי' במ"ס עירוכין כתב דבתי ערי חימה ג"כ צריכן ב' תודת וב"ד מהלכין ויליף שם מקרא אשר ירשו אבותיכם מקיש וכו' ובימי עזרא לא הי' אורים ותומים וקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא וא"כ במה נתקדשו בימי עזרא א"ו באחת מכל אלו וממילא אם ירצו עכשיו להוסיף על העזרה ג"כ כגי' באחת מכל אלו דלענין זה אין סברה לחלק ומה שמקשים בסוגי' דמגילה דמייתי הש"ס ג"כ תנאי כבר כתבו תו' זבחים דף ס"א דהני תנאי דמייתי לא קאי אדר"י ע"ש: והנה בסוגי' דהכא דאמר הש"ס אלו נאמר משכן דנמשח בשמן המשחה קשה לי מסוגי' דמ"ק דף ט' ע"א מה משכן שאין קדושותו קדושת עולם וכו' והלא איכא למיפרך מה למשכן שנמשח בשמן המשחה ועיין לקמן דף ל"ד מה שכתבתי על הריטב"א

דף י"ז ע"א עיי' מ"ל פ"ג ה' שגגות שהוכיח מדברי תוס' בשמעתין ד"ה טימא עצמו וכו' שאם הי' מומר בשעה שחטא אע"ג דאח"כ שב בתשובה אינו מקבלין ממנו קרבן ע"ש ואני מוסף מדברי תוס' מס' שבת דף צ"ג ד"ה ששגג שהקשו הא לא שב מידיעתו ומאי קושי דילמא מיירי שחזר בתשובה וע"כ כדברי מ"ל

תוס' ד"ה נזיר וכו' בתשובת רשב"א סי' שכ"ד הקשה על ר"ת שפסק כר"ע והלא סתם מתני כר"מ דתנן אמרו לו אל תטמא אל תטמא חייב על כל אחת ואחת ועוד ר"ה אמר במס' נזיר קאי כוות' דר"ט והנה יש לומר אף דר"ה סובר כר"ט מ"מ הרא"ש פ"ק דב"ב דף י"א סי' מ"ב כתב דליתא לדר"ה דהא רבי פליג על רשב"ג והלכה כרבי מחבירו אף דאמורא יוכל לפסוק כיחיד וכו' מ"מ הכא אדעתי' דנפשי' אמר וכ"כ הנ"י דלא שמיע לי' הך ברייתא דאי שמיע ה"ל הלכה כרשב"ג ואי הוה ידע לא הוה פליג אכללי דהלכה כרבי מחבירו (וקצת קשה מדברי תוס' מ"ס ב"מ דף ל"ח ד"ה היורד) א"כ ה"ה הכא דה"ל הלכה כר"ט אמנם קשה לומר כן וגם מדברי ר"ת הביאו תוס' מס' ע"א דף סמ"ך לא משמע כן לכן נראה דר"ת סובר דטעמי' דר"ע כמ"ש הרמב"ן הביאו מגדל עח פ"ג ה' אבל דר"ע סובר טומאת חבורין לאו דאורייתא ואין כאן הוספת טומאה ור"ט סובר טומאת חבורין דאורייתא וא"כ אף דר"ה סובר כר"ט מ"מ פסק ר"ת דלא כר"ה דסובר ר"ת כמ"ש הכ"מ פ"ה ה' טומאת מת דלכך פסק הרמב"ם טומאת חבורין דרבנן דסמך עצמו אסוגי' דע"א דף ל"ז ע"ב דאמר רבא לא תתלי בוקי סריקי בר"נ דממילא נדחו כל מה שאמרו בתחילה בשם ר"נ ועיין שם במ"ל וא"כ כיון דגם רבא סובר טומאת חבורין דרבנן אין כאן הוספת טומאה ומה שהקשה הא איכא סתם מתני' כר"ט נראה דר"ת מוקי הך מתני' כמ"ש הראב"ד פ"ה ה' חירות וזה לשונו מתני' דקתני אל תטמא וכו' חייב על כל אחת ואחת מוקי לה בטומאה וביאה ומה שהקשה הראב"ד דלמה לא פסק כרבה נראה דתוס' כתבו דהוספה הוא מחמת טומאת חבורין שאם יגע אדם כשנוגע נם השני טמא והרי הרמב"ם פסק דיקרב בדיקרב טהור מד"ת רק כמ"ש תוס' בשמעתין דכל שעה הוא מוזהר מלפרוש מקבר והאי דחבורין