אהל דוד מסכתות שונות צח

על ק"ו דהנה תוס' כתבו על הא דאמר ר"י טעמא ולא ממשו לאו המ"ע לוקין על ק"ו דהנה תוס' כתבו על הא דאמר ר"י טעמא ולא ממשו אין לוקין דג"ע אינה רק עשה והרשב"א כתבו במס' חולין בשמעתין דזרוע בשלה הטעם לרבנן דגמרי טכ"ע מק"ו דנזיר ואין מזהרין מ"ה ועיין במס' זבחים דק"ו אפי' למ"ד עונשין אין מזהרין וא"כ איצטרך משרת על טכ"ע אף דכבר מוכח מג"ע מ"מ מג"ע אינו לקי דאינה רק עשה לכך איצטרך משרת דילקה וממשרת לחוד אכתי לא נשמע שאר אסורין דלקי מק"ו דאין ממה"ד ולכך כתב בעולי עכו"ם דלהוי ג"כ עשה ושפיר לקי כדעת הה"מ ע"כ

דף מט הא רבנן והא דשרי וכו' וקשה לי לשיטת רב"י לעיל דף ה' אם נטע האגוז וכי גדל האלן וטעון פירת דמודה ר"י לרבנן וכו' וכאן אמרי רבנן וכקושית התוס' ע"כ נראה לפרש"י דשפיר משני הש"ס הא רבנן דאסרי זוז"ג בע"ז ולא בערלה

ד' נא אמר ר"א מניין השוחט בהמה למרקוליס שהוא חייב שנאמר לא יזבחו עוד לשערים אם אין ענין כדרכה ת"ע שלא כדרכה והקשה מהר"ם לובלין אע"ג דזביחה כעין פנים הוא וכבר ילפינן מקרא זובח לאלקים יחרם ותירץ דאיצטרך למלקות ומכאן קשה על הלח"מ בפ"ט מ"ה מ"א ד"א שכתב דלכך פסק הרמב"ם הנהנה מבב"ח אינו לוקה משום דילפינן רק באם אינו ענין וכל דגמרינן בא"ע ליכא מלקות וא"כ נשאר עליו קושית מהרם ומה שהביא הלח"מ ראי' מדברי תוס' ב"מ דף ס"א הניח בעל מנחת אהרן בצ"ע דבתוס' שם מבואר להיפך לכך נ"ל לתרץ דעת הרמב"ם דאיתא מס' סנהדרין דף ד' דרך בישל וכתבו תוס' וי"מ דרך בישול לאפוקי חלב דבל"ה אסור באכילה ומותר בהנאה ובהדדי אסור אפי' בהנאה ע"ש כ"כ נימא כאן חלב לחוד שרי בהנאה דמקרא מלא יעשה לכל מלאכה ובב"ח אסור בהנאה ונ"ל די"ל דהני דסברי יש אם למסורת סברי כריה"ג דקרא גבי חלב לטומאה ולטהרה לא איצטרך קרא כי איצטרך להיתר הנאה וא"כ א"ל לא תבשל חלב קשה למאי איצטרך היתר הנאה גבי חלב בלא"ה ידעינן דאי נימא חלב אסור בהנאה א"כ איך משכחת בב"ח וסוגי' דבכורת י"ל דאזלי לחזקי' במסכת פסחים דף כ"ב דלדידי אין למוד מיוחד על אבמ"ה דמותר בהנאה ולכך שפיר פריך אמנם עדין קושי' באק"ע דאי לא כתיב גבי חלב יעשה לכל מלאכה ה"א חלב אסור בהנאה ואפ"ה פירוש גבי בב"ח חלב ואף דחלב בלא"ה אסור מ"מ הא דאתא אשלא כדרך הכאה דגבי חלב כתיב לשון אכילה ואינו אסור כ"א כדרך הכאה משא"כ בב"ח דכתיב לא תבשל אסור אף שלכ"ה כדאיתא במסכת פסחים דף כ"ה ונראה לתרץ דהנה הל"מ כתב בפ"י מהל' מ"א דהרמב"ם סובר כל אסורין שבתורה אסור שלכ"ה וא"כ שפיר מתרץ הש"ס דרך בישל דחלב בלא"ה אסור וא"ל דאתא להורת שיהיה אסור בהנאה א"כ ל"ל גבי חלב יעשה לכל מלאכה וא"ל כהנ"ל דבב"ח אסור אפי' שכ"ה תקשי מהי תיתי ישתנה חלב משאר אסורין הא בכל אסורי הנאה אסור שלכ"ה אמנם עדיין קשה דילמא לכך כתב גבי בב"ח ללקות אף שלא כד"ה ומזה הוכיח הרמב"ם דעל הכאה בלא"ה אין לוקין

ד' נו ע"ב תוס' ד"ה אם החזיר וא"ת הלא מסתמא יש בגת ס' יותר מטיפת יין שבגרגותני וי"ל דסובר כאביי ול"ל סלק את מינו וש"מ רבה עליו ומבטלו וקשה לי אם ר"ה לית ליה סלק תקשה איך יתרץ קושית הש"ס מסכת מנחות דף כ"ב ע"א תנן ר"י אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים פסולה שזו עבה בלילתו וזו בלילתו רכה וכי בולעת זו מזו הא מין במינו הוא ומשני רבא קסבר ר"י סלק וכו' וא"כ לר"ה תקשה קושית הש"ס אח"כ ומצאתי זה בספר פלפולא חריפתא מהבעל תי"ט שהקשה זה ולפמ"ש תוס' מסכת זבחים דף ע"ט דאביי סובר דר"י לא אמר מב"מ לא בטיל רק בשם ר"ג ולי' לא ס"ל ניחא ובאמת קשה לי מזבחים דף ל"ה ע"א תני' אמר ר"י לדבריכם למה פוקקין העזרה ולאביי דאמר דר"י לנפשי' לא אמר מב"מ לא בטיל א"כ האיך הקשה לחכמים למה פוקקין הלא גם לדידי' קשה מה מועיל פקיקת העזרה שהרי הש"ס הקשה והלא דם התמצית מעורב בו ומשני דר"י לטעמי' דמב"מ לא בטיל ומעתה כיון דר"י לנפשי' ס"ל דבטל אינה מועיל פקיקת העזרה

ד' סד ע"ב תוס' ד"ה תני' נמי הכא אבל מברייתא דנשתתפו מוכח דאין הטעם משום ברירה וקשה לי דאיתא במס' דמאי פ"ו מ"ח שנים שקבלו שדה בשותפות יוכל לומר טול אתה חיטן דיש ברירה ועיין שם בברטנורא אבל לא יאמר טול אתה חיטן ואני שעורין דל"ל דזה חלקו המניע רק הוי כמחליפן ובמשנה י' איתא גר ועכו"ם שירשו וכו' וכתב הר"ע דלא דמי לחבר וע"ה שירשו אביהם ע"ה דאסור לומר טול חיטם ואני שעורים דהתם הוי ירושה דאורייתא והוי כאלו בא לידו א"כ לר"ע קשה על מה מייתי הש"ס תניא כמי הכי להורת דאין הטעם משום ברירה בפשיטות הוי מצי לאוכוחי ממתני' דאי הטעם משום ברירה לא הוי שרינן טול אתה חיטם ואני שעורים וכקושי' ר"ע מברטנורא וביותר קשה אש"ס דקידושין דף י"ז גם דברי תוס' דהכא סותרין למה שכתבו שם וצ"ע (ומצאתי קושי' הנ"ל בס' זרע קדש על מס' דמאי וכעין קושי' זו על תוס' קדושין בס' קהלת יעקב אות ברירה נכדו מנחם דייטש)

ד' סז עיין בשמעתן ובמס' בכורת דף כ"ג תוס' ד"ה ואידך ותימא דר"י וכו' ותירצו דיש לחלק בין טומאה לאכילה יע"ש ותירוצם תמוה' כיון דאינה רק חדא קרא א"כ מנ"ל דנטל"פ מותר דילמא אף איפגמה מ"מ לא פקע איסורא וקרא אתא לסרוחה מעיקרא וא"ל דלא איצטרך קרא ע"ז הא איצטרך לסרוחה מעיקרו דלא יטמא דע"ז איצטרך קרא כמ"ש תוס' דהא דהוא כמו שרץ ומצאתי שהרגיש בזה בכרתי ופלתי ומ"ו בנב"י מהד"ק חי"ד ונ"ל לתרץ קושית תוס' דהנה תוס' כתבו במסכת חולין ובמסכת פסחים דף ל"ו דאוכל נבלה דמלבד דחייב משום כ לה אסור ג"ם משום איסר שאינו זבוח ואכ"ק איך קאמר ר"מ האי למעוטי סרוחה מעיקרו היינו דנסרחה מחיים דלא חל עלי' שם נבלה מ"מ איסר שא"ז כבר חל עליו והאיך יפקע ומאי אהני אינה ראוי' לגר אינה קרוי' וע"כ מוכח כר"ש דאם נפגם פקע איסורא שהיא מקדמת דכא וביותר קשה לר"ש דאיהו ס"ל האי סברא במסכת יבמות גבי אוכל נבלה ביה"כ וא"כ למה אמר הש"ס סרוחה מעיקרא