אהל דוד מסכתות שונות צז

ד' לב תוס' ד"ה והיוצא וא"ת דכי דייק הכא בשר הנכנס מותר דלא כר"א וכו' ונ"ל דהכו"פ הקשה ל"ל למילף לעיל דף כ"ט מישתו יין נסיכם דיין שנתנסך לע"ז אסור ת"ל מלא תאכל כל תעבה ונ"ל דודאי לריב"ב דסובר תקרובת ע"ז מטמא באוהל וגם י"נ מטמא כדאיתא לעיל דף ל' איצטרך ישתו יין להורת דמטמא רק אפי' לרבנן דאמרי אינו מטמא הרי כתבו תוס' כאן בשם ר"ת דבתקרובת כעין פכים מודה רבנן דמטמא וא"כ איצטרך ניסך דהוא כעין פכים דמטמא באהל וא"כ מיושב קושית תוס' דאף אי ל"ל הקישא דריב"ב אכתי מוכח דאסור בהנאה מלא תאכל כל תועבה דכל מקום שנאמר לא יאכל איסור הנאה במשמע

ד' לט ע"ב ורב מ"ש חלב מגבינה מקשים לפי מ"ש הש"ך ביו"ד סי' קי"ח ס"ק ט' דאין לחוש רק שיחלוף מעט והוא בטל והכה רב סובר במס' חולין מב"מ לא בטל מד"ת וא"כ לכך אסור בחלב דהוא אסור ד"ת אבל גבינה י"ל דרב סובר כהטעם דמעמידן בעור קיבת נבילה ואינו בטל רק מדרבנן לכך מהני חותם אחד משא"כ חלב דאם יערב חלב טמא מד"ת לא בטל ונ"ל דהנה הרמב"ם מקשה הלא עור קיבת ננבילה הוא רק דבר מועט ואיך יאסור כל חלב שבעדר ותירץ הפלתי סי' פ"ד דעור קיבה הנכבש בחלב בולע מחלב שבקיבה ואח"כ כשמעמידן בחלב חוזר ופולט והוי מב"מ לא בטל ואין אנו צריכן להטעם דבר המעמיד לא בטל רק דחה זה דהרי קי"ל אפשר לסוחטו מותר וא"כ ממילא שפיר פריך על רב דהא רב סובר במס' חולין דף ק"ח אפשר לסוחטו אסור וא"כ גבינה ג"כ איסר תורה הוא, אמנם להמסקכתת תוס' שם דבשאר אסורין בתר אוסר אזלינן רק בב"ח אמרינן כן נסתר זה רק י"ל דתוס' סברי כדעת הפוסקים הביאו מג"א סי' תמ"ב ס"ק ט' דבר המעמיד מד"ת לא בטיל וא"כ בלא"ה אין מקום לקושי' הנ"ל ע"כ

ד' מ ע"א מחלוקת בצירן אבל בגופן ד"ה אסור והרי"ף השמיט לחילוק בין צירן לגופן ונראה דהנה הת"ח הקשה על פרש"י דכתב דקושית הש"ס מסמני הדג וכו' קאי נמי אשדרה הוי למיפרך על הברייתא ונראה די"ל דגם המקשין אסיק לחלוק בין צירן לגופן ולכך במתני' דחשיב רק סנפיר וקשקשת התם הא איירי להתיר גופן וברייתא איירי להתיר צירן רק על ר"ה שפיר פריך דהא תוס' ד"ה מחלוקת כתבו דהחילוק בין צירן לגופן הוא דצירן בטל מד"ת ברוב ולדעת ר"ה אין חלוק דר"ה סובר לקמן כ"ו אם החזיר גרגותנא לגת אסור וכתבו תוס' שם דר"ה סובר כרב רבי' דמב"מ במשהו וא"כ גם ציר אינו בטל דמד"ת מב"מ לא בטל כדיליף במנחות דף כ"ג מקרא אמנם ז"א דאי רש"י סובר כדעת תוס' בסוגי' דהכא דציר דגים אסור מד"ת ודלא כתוס' מס' חולין דף צ"ט אכ"ק מ"ש רש"י ד"ה מריש דבצירן מודה ר"ה קשה מה חלוק בין צירן לגופן דהא ר"ה סובר מב"מ במשהו ועכצ"ל דרש"י כתירץ תוס' ס"ל בדף נ"ו דר"ה סובר כאביי דבתר טעם אזלינן וגם הש"ך סי' ק"ז ס"א א' העלה דדג טמא עם דג טהור אינו שוה בטעם וא"כ ניחא דעת הריף דהרי פוסק לקמן דף ע"ג כרב ושמואל דמב"מ לא בטל וכרבא דבתר שמא אזלינן א"כ אין חילק בין צירן לגופן אמנם להשך בס' ק"ז ס"ק א' שכתב דדג טמא א"ל שמא באפי נפשי' והוא מבש"מ וגם אין שווין בטעמא וצ"ל דעכ"פ ציר של דג טמא עם טהור הוא מב"מ דאל"כ מאי פריך הש"ס במס' חולין דף צ"ט הא אמר ר"י מב"מ לא בטל קשה להש"ך הא טמא עם דג טהור הוא מבש"מ דג אע"כ יש לחלק

ד' מג ע"א תוס' ד"ה ול"ל וכתב מהר"ם לובלין הא דלא קאמר תקשה לי' אמתני' דהכא דקתני המוצא כלים משום דסתם כלי יש בו סימן ודבריו אינה מזונים דהרי גם ראה"ק מצא טבעת אם לא שנדחק דטבעת אין בו סימן ועיין בתוס' ב"מ דף כ"א ע"ב ד"ה ת"ש שכתבו מדנקט מפני שהרבים מצוין שם ע"כ מיירי אפי' ביש בו סימן דאי מיירי באין בו סימן אפי' אין הרבים מצוין הרי הוא שלו וא"כ ממילא גם ברייתא דהכא מיירי ביש בו סימן מדנקט ובכ"מ שהרבים מצוין שם ונ"ל קושית תוס' ובצירף מה שיש לדקדק דלמה לא פריך על ר"א בלא ש"מ דבמ"ס ב"מ דף כ"ד מספקא להש"ס אי פליגי רבנן על רשב"א ואת"ל פליגי וכו' וקיי"ל כל את"ל הלכה וא"כ בלא הא דש"מ תלת לא מצי להקשות די"ל דר"א הקפר סובר כרבנן דרשב"א דאפי' אם מצא במקום שרבים מצוין לא מיאש אבל לבתר דקאמר ש"מ תלת שפיר מקשה דאמאי לא אמר עוד ש"מ דאם מצא במקום שרבים מצוין אינו שלו דאינו מאיש דאי מיאש לא היה צריך לבטל וע"ז משני דלא יוכל למנקט עוד ש"מ דבאמת מ"ל דאם מצא במקום שרבים מצוין הרי הוא שלו דמיאש ואפ"ה הוצרך לבטל דמאסורה לא מיאש וא"כ מיושב קושית תוס' די"ל דמתני' אתי' כרבנן דרשב"א וק"ל

ד' מו רש"י ד"ה בהמה מדאסר רחמנא לגבוה דאי להדיוט אסיר ל"ל קרא לגבוה ובמס' מנחות דף ה' איתא מן הבקר להוציא את הטרפה ופי' ל"ל קרא ק"ו הוא מה בעל מום מותר להדיוט אסור לגבוה טרפה שאסורה להדיוט כ"ש שאסורה לגבוה וקשה לי לדעת הרמב"ם בריש פ"ב מה' מאלכות אסורות שכתב בהמה טמאה וכו' והוא מן הספרי וכתב הה"מ אף דאין מזהירין מ"ה שאני הכא דמלבד הק"ו איכא לאו הבא מכלל עשה א"כ לדעת הרמב"ם קשה מה מקשה הש"ס דאי מק"ו לא הוי לקי לכך איצטרך מן הבקר להוציא את הטרפה דלהוי לאו הבא מכלל עשה ואז לוקין על הק"ו ונ"ל דהנה הפ"י במס' פסחים מקשה ל"ל לא תאכל חמץ ת"ל מק"ו דנותר דאינו בב"י ואסור באכילה ובהנאה ותירץ דאיכא למיפרך מה לנותר שהוא בשריפה ועוד דאי מק"ו לא הוי לקי לכן גלי קרא להדי' ור"ע במס' פסחים דף ה' ור"י בפ' כ"ש סברי דאין ביער חמץ אלא שריפ' וא"כ לדידהו נסתר תירץ ה"א וצ"ל דאתא למלקות אמנם עדיין קשה להספרי ולהרמב"ם הנ"ל דהיכא דאיכא גם לאו הבא מכלל עשה לקי והרי גבי חמץ א"כ ג"כ לאו הבא מ"ע מדכתיב תשביתו דוקא ועוד כתבו המפורשים מדכתוב שבעת ימים תאכלו מצות מהאי קרא נשמע ג"כ עשה מצות תאכלו ולא חמץ וע"כ צ"ל דר"ע ור"י חולקים על הספרי אבל הרמב"ם פוסק כחכמים א"כ י"ל כתירץ ה"א של הפ"י דמה לנותר שטעון שריפה

ולפי"ז י"ל דקושית הש"ס במנחות קאי לר"ע ור"י דע"כ חולקין על הספרי ובזה יש לתרץ קושית תוס' לקמן דף ס"ו לר"ש דסובר כ"ש למכות ל"ל משרה ע"ש ולהנ"ל ניחא דהרי סתם ספרי הוא ר"ש והספרי סובר דהיכא דאיכא ג"כ לאו המ"ע לוקין