אהל דוד מסכתות שונות צו

וקשה דילמא מ"ד רשות יורש כרשות לוקח דמי סובר כמ"ד בקידושין דף ל"ב אפי' בשל בן חייב לכבדו וא"כ אין היורש מעיד משום דניחא לי דהדרי' לי' משום כבוד אב ועכ"פ הוי להש"ס לומר הניחא אי סובר בשל בן חייב

המ"ל בפ"ד מהל' מלוה ה"ד סד"ה מ"ש הקשה כיון דחייבן להחזיר משום כבוד אפי' אינו דבר מסוים לחייבו דומי' דמטלטלי דיתמי דאע"ג דליכא חיובא ואינו דבר המסוים איכא כבוד אביהם יע"ש ותירץ נכדי התורני מוה' מנדל כהן ע"פ מה שכתב הט"ז בח"מ סי' ב' דאין כח ביד חכמים לאסור רק דבר שאינו מפורש בתורה לא לאסור ולא להיתר אבל דבר הנאמר ההיתר בתורה בפירש כמו היתר הנאה דחלב אין כח ביד חכמים לאסור ולכאורה קשה דכל הני דחשיב במס' יבמות דף צ' דאסרי חכמים בשב וא"ת כגון פרוזבול שופר וכו' כל הני כתיב ההיתר בתורה בפירש וכ"כ הקשה בספר ב"י אבל באמת א"ז קושי' דכוונתו דוקא אם נעקר ד"ת לגמרי כגון לאסור חלב בהנאה אבל גבי פרוזבל אף דכתיב בתורה דשביעית משמט מ"מ לא כתיב בהדי' דאף אם עביד פרוזבל וא"נ יש לקיים בהיתר התורה היכא דלא כתב פרוזבל וכ"כ גבי שופר י"ל לקיים כשחל בחול אבל היתר הנאה דחלב דא"א לקיים בע"א אין בכחם לאסור וא"כ לפי"ז י"ל דמטלטלי דיתמי דאף דלא משעבדי היינו דהוא מצד הסברא משום דב"ח לא סמך דעתו עליו משום דיוכל להבריחם אבל מ"מ אינו מפורש בתורה דפטורין מלשלם לכך יכולין החכמים לתקן דמפני הכבוד אף מטלטלין חייבין לפרוע אבל גבי ריבת דכתיב לא תקח מאתו נשך ודרשינן במס' ב"ק דף קי"ב לדידי' אזהיר רחמנא ולא לברי' א"כ מפורש בהדי' שאין הבן חייב להחזיר דא"כ עקרו ד"ת לגמרי אבל השתא דאמרינן דדוקא דבר המסוים צריכן להחזיר לא מקרי עקרו מ"ש ההיתר בתורה דהרי לא מפורש בתורה אפי' דבר המסוים ויוכל לקיים ד"ת בדבר שאינו מסוים ועיי' בט"ז בי"ד סי' קי"ז אח"כ ראיתי דבר זה בבאר

מסכת ע"ז

ד' לב ע"ב תוס' ד"ה והיוצא ומפרש ר"ת תקרובת וכו' ותקרובת שאינו כעין פנים פליגי וא"כ סובר ריב"ב דאפי' תקרובת שאינו כעין פנים אסורין באכילה ובהנאה וקשה לי א"כ מאי מקשה הש"ס לקמן דף נ"א ע"א על רב מהא דפרכילי ענבים דאינו כעין פנים ואפ"ה אסור דילמא הך מתני' אתי' כריב"ב דסובר דאף דאינו כעין פנים ילפינן ממת אבל רב סובר כרבנן דהרי גם לקמן דף מ"ח ע"ב מוקי הש"ס סתם מתני' כריב"ב

ד' לו ע"א תוס' ושמן ה"כ הוי מ"ל איין ועיין בס' תורת חיים ונראה לתרץ קושי' תוס' דלעיל דף כ"ט ע"ב תוס' יעקב שם. ובזה יש לישב מה שהקשה הרב הגדול מוה' אהרן ז"ל אשר היה אב"ד בק"ק סערדעהעל על הפירש המשניות להרמב"ם מס' יבמות ד' ל' שנסתפק אם הא. דאמרינן כל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא וכו' הוא מד"ת או רק איסר דרבנן כמו שניות והקשה מהא דאיתא שם דף קי"א ע"ב אביי אמר יבמה יבא עליה כ"ד רבא אמר בלא"ה כמי לא וכו' כל יבמה ש"א קורא בשעת כפילה יבא עלי' א"כ מוכח דהוא מד"ת דאל"כ עדין יוכל לומר דקטן לאו בר יבום והא דלבתר שעתא שרי מדכתיב יחדיו הוא רק מד"ת אבל מדרבנן באמת אסור אע"כ דהאי דכל יבמה שאין אני קורא וכו' מדאורייתא אסורה ולפי דברי הט"ז הנ"ל דבר הנאמר התיתר בתורה בפירוש אין כח ביד חכמים לאוסרה י"ל דהרי אביי משני יבמה יבוא עלי' כ"ד ואף דכתיב להקים שם זרע צ"ל כמ"ש תוס' ד"ה קרי דגם קטן מקרי בר הקמת זרע וא"כ ממילא לר"מ דאוסר קטן ליבום ע"כ לא דרש יבמה כ"ד וא"כ ממילא לדידי' אסור מד"ת ליבום קטן וא"כ לפי"ז שפיר י"ל דהאי דכל יבמה שאינה ראוי' בשעת כפילה הוא רק מדרבנן ואפ"ה שפיר אמר רבא בלא"ה נמי לא דהיינו דאף אי לא כתיב יבמה י"ע כ"ד עכצ"ל דקטן מקרי בר הקמות זרע דאל"כ רק משום דכתיב יבמה א"כ לר"מ אסור הקטן מדאורייתא ליבום עכ"ק מי איכא מידי דהשתא אסירה ולבתר שעתא שרי דכתיב יחדיו כדמסיק והא אמר ר"י א"ר כל יבמה וכו', וא"ל דמד"ת שרי ומדרבנן אסור דהרי אי נימא דקטן לא מקרי בר הקמת זרע וא"כ אסורה בשעת נפילה ואפ"ה גלי רחמנא דלאחר שיגדול מותרת מדכתיב יחדיו א"כ מצינו היתר בפירש דאפי' אם אינה ראי' בשעת כפילה וא"כ אין כח ביד חכמים לאסור והרי על הא דכל יבמה שאין אני קורא וכו' לא מצינו חולק ומכ"ש דלעיל דף ל' הוא סתם מתני' וסתם מתני' ר"מ וע"כ צ"ל לר"מ דקטן מקרי בר הקמת זרע וא"כ כ"כ י"ל לרבנן רק הא דאמר ר"מ קטן לאו ב"י הוא משום דחייש למעוטי וכתבו תוס' במס' חולין דף י"א דזה הוא רק מדרבנן

ד"ה יין איתא דסתם יינם משום בנותיהם מיהו לא היו אוסרין בהנאה והקשה הרמבן א"כ אמאי איצטרך ביין לגזור משום בנותיהם ותירץ משום ניסוך היינו רשאים לקוח מנכרי יין דאם איתא דניסך לא הי' מזבן לכך צריך הטעם משום בנותיהם ובזה מתורץ קושית תוס' דאיין לא מצי למיפרך די"ל דניאל גזר איין משום ניסוך ואינו רשאי להפקיד לו יין או לשתות מיינו אמנם כשבא ככרי למכור יינו לישראל שרי דא"א דניסוך לא הוי מזבן ואתי ב"ש וב"ה וגזרו דאפילו ליקח אסור משום בנותיהם אבל משמן שפיר פריך דל"ל דניאל גזר משום נסך א"כ יהי' אסור בהנאה כמ"ש תוס' לעיל ובמתני' קתני דמותר בהנאה: