אהל דוד מסכתות שונות צה

שפיר לא מעל גבי ספר כיון דהספר אסור להשתמש במעות אבל לר"י דסובר מד"ת מעות קונת א"כ ניהו דחכמים הפקיעו הקנין מ"מ כיון דלר"י הטעם משום נשרפו חיטך בעלי' הלא קשה אכתי יאמר המוכר נשרפו מעותך בעלי' וצ"ל דהמוכר מותר להשתמש וא"כ ניהו דחכמים הפקיעו הקנין מ"מ כיון דהספר מותר להשתמש במעות ורבא ס"ל אפי' נאנסו ולדידי' אפי' עדיין לא נשתמש במעות מ"מ ראוי' שימעול כמו דאי' לעיל דף מ"ג הוציאו אפי' לא הוצי' נמי ופרש"י משעה שהפקידו אצלו יצא מרשות הקדש וכו' ונעשה כמי שלוה לו ע"ש וא"כ ה"כ כיון דמותר להשתמש אבל הרמב"ם דפסק כר"נ דאמר נאנסו לא וא"כ שפיר אם קכה למעות הקדש לא מעל כיון דחכמים הפקיעו הקנין ואף אי ס"ל להרמב"ם דמוכר מותר להשתמש במעות הקדש מ"מ כ"ז שלא השתמש לא יצא מרשות הקדש ולהרמב"ם לא קשה דיאמרו נשרפו מעותך י"ל דאיהו סובר כמ"ש תוס' סוף חלון דהוא עליהם שומר שכר וק"ל

הרמב"ם בהלכות זכי' ומתנה פ"א ה' י"ד פסק או משיכה או דמים והקשו עליו דהוא נגד סוגי' הש"ס ונראה דראיתי בשם הריטב"א שהביא בשם רמ"ך שהקשה דמנ"ל להש"ס דר"י ל"ל דר"ל דילמא ס"ל ג"כ דמשיכה מפורשת רק דר"י אמר מ"ט חכמים אמרו דמשיכה לבד קונה משום שלא יאמר נשרפו וכו' וזה יותר מסתבר דלא פליגי בסברות הפוכת דלר"י דוקא מעות ולא משיכה ולר"ש משיכה ולא מעות יותר י"ל דר"י סובר כסף ומשיכה וקרא דלעמיתך למעט נכרי מאונאה ונראה לתרץ דהנה תוס' העלו דגם רבא סובר כר"י דמ"ק והנה ר"פ א"כ מוקי רבא קרא דלא תגזול על עושק ש"ש דעל גזל לא איצטרך דיוכל למילף מריבת ואונאה וכתבו המפורשים מדלא מוקי רבא לא תגזול על גזל נכרי דריבת ואונאה שרי עכו"ם ש"מ דרבא ס"ל גזל עכו"ם מותר וכיון דרבא סובר גזל עכום מותר צריך הש"ס לומר דר"י מוקי לעמיתך למעוטי קרקע דא"ל דס"ל דמשיכה ג"כ קונה אכ"ק על רבא דס"ל ג"כ כר"י ולשיטת רבא ע"כ ליכא למימר דמוקי מיד על משיכה דא"כ קרא לעמיתך מאי עביד דהא א"ל דוקא לעמיתך אבל גבי נכרי בחדא דהא כתבו תוס' בפ' חלון דנכרי דומי' דישראל מה ישראל בתרתי אף נכרי בתרתי וא"ל דמוקי לעמיתך למעט נכרי מאונאה ז"א כיון דסובר רבא גזל ככרי מותר מכ"ש אונאה א"כ ממילא מוכח דגזל נכרי אסור וא"כ קשה על ר"ה דיליף במסכת ב"ק דף קי"ג דגזל נכרי אסור ואכלת כל העמים הלא מוכח מדשרי אונאת ככרי ולך צ"ל דר"י סובר דישראל דוקא בכסף ומוקי קרא לעמיתך דנכרי במשיכה אבל הרמב"ם דפסק דגזל נכרי אסור לפי דעת היש"ש א"כ שפיר י"ל דישראל קונה מד"ת בתרתי רק שחכמים הפקיעו קנין כסף וגבי נכרי לא הפקיעו דמהי תיתי נימא שיפלגו בסברות הפוכת ובזה מיושב דעת רש"י שכתב דנ"מ לקדושי אשה ורבים מקשים דמה הי' חסר לרש"י לומר דבאמת בזה"ז ליכא נ"מ רק דפליגי לענין ד"ת ולהנ"ל ניחא דא"כ קשה דילמא גם ר"ל סובר מעות קונת ואי משום רבא דלא חשיב בהחולץ י"ל לכך לא קחשיב משום דליכא נ"מ בזה"ז לכך כתב רש"י דגם בזה ז איכא נ"מ אך כל זה לדעת היש"ש אבל לדעת הכ"מ דהרמב"ם סובר דגזל עכו"ם מותר הדרה קושי' לדוכתי' ונראה די"ל על סוגי' דבכורת שהקשה השתא גזל עכו"ם מותר כ"ש אונאה הלא רש"י ריש א"נ כתב דגזל קיל מאונאה דאונאה לא ידע כלל דמיאש ונראה דסוגי' דבכורת קאי לרבא דסובר יאוש שלא מדעת הוי יאוש וא"כ גבי אונא' אף דעדיין לא ידע מ"מ כיון דלבסוף מיאוש מהשתא הוי יאוש אבל הרמב"ם לטעמ' דפוסק יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש איצטרך קרא על אונאה דגזל קיל מאונאה כנ"ל וגם בס' משנת דר"ע העלה דשיטת הרמב"ם דמד"ת בישראל קונה או בכסף או במשיכה וא"ל א"כ תקשה האי דנתנה לספר לא מעל דאף אי מוקי בספר ככרי הלא גבי נכרי ג"כ מד"ת קונה בכסף ונראה דהך ברייתא אתי' כמ"ד גזל עכו"ם מותר א"כ ע"כ מוקי קרא לעמיתך למעט ככרי בכסף וק"ל

בד"א י"ל דלהרמב"ם היה קשה לו על הש"ס דאמר דומי' דלעמיתך בחדא הלא גם בישראל יש ב' קנינם דהיינו משיכה לר"ל וגם חליפן וא"כ גם בנכרי יש ב' קנינם דהיינו משיכה וכסף ואפ"ה הוא דומי' דעמיתך ולשיטת הר"ת ניחא שכתב דנכרי קנה בחליפן מדאיצטרך בכסף מקנתו ולא תבואה וכלים דליכא ש"פ דה"א הואיל ומקרבי הנייתא וא"כ סוגי' דבכורת דקאי לר"ל ובסוגי' דמטבע נ"ח מסיק הש"ס דר"ל כר"ש ס"ל דפירי עבדי חליפן א"כ י"ל דכסף מקנתו דאינה קונה בתורת תבואה וכלים דהוא קנין חליפן וממילא קם דינא של ר"ת אבל הרמב"ם דפסק דפירי לא עבדי חליפן וע"כ האי דכסף מקנתו בא למעט דבר אחר ואין לכו הכרח לומר דגם נכרי קונה בחליפן א"כ י"ל שפיר דנכרי קונה בכסף ובמשיכה ואפ"ה הוא דומי' דעמיתך דגם בישראל יש תרי קנינים דהיינו כסף וחליפן

דף נח ע"ב עיי' בחדושי' מסכת שבועות דף מ"ב

דף סא תוס' ד"ה לעבור עליו וכו' לוקמי' בגזל גופי' ולעבור עליו בב' לאוין משום דלא לקי אלאו דגזל אבל כי מוקמינן אכובש ש"ש שפיר לקי והקשה החכם צבי דגם אכובש ש"ש ליכא מלקות משום דהוא לאו שאין בו מעשה ונראה דהנה קשה לי על תוס' שכתבו דלא לקי אגזל הלא אם החזיר הגזלה אחר יאוש כתב הש"ע סימן נ"ט דאינו מקיים העשה וכל לאו הניתק לעשה אם לא קיים לוקה כמ"ש המשנה למלך פ' ח"י מהל' פסולי מוקדשין עש' ואף דהוא התראות ספק דבשעה שגזל אינו יוכל להתרות דילמא יחזור קידם יאוש הא לרבא קיימינן והריטב"א במסכת קידושין דף ע"ח כתב אהא דאמר רבא אם קידש ובעל לוקה ב' דכיון דבעל אהני מעשיו דקידושין אע"ג דבשעת קידושין היי התראות ספק קסבר דשמי' התראה וצ"ל דרבא הקשה ל"ל דכתב לאו בגזל וכו' קאי אליבא דר"ל או אליבא דר"י דס"ל ה"ס שמי' התראה וא"כ מתורץ קושית הח"צ דתוס' לקמן ד"ה ר"ל כתבו דר"ל סובר לאו שב"מ לוקין וגם ר"י א"ל כן להדי' במסכת מכות דף ד' וק"ל

דף סב והני מפני כבוד אביהן מי מחייבו קרי כאן וכו' עיי' בט"ז בי"ד סי' ר"מ שכתב בשם הב"י ולדידי קשה על הב"י מסוגי' דבב"ב דמ"ד ע"א שם תוס' ד"ה ונוקמי'