אהל דוד מסכתות שונות צד

הקשה הש"ס מהאי דדינר וטריסיות דילמא לכך ביש לו מותר משום דמד"ת מעות קונת ולחששא דיאמר נשרפו מעותיך לא שייך או כמ"ש מהרש"א דלא שיך שמא תתיקר או משום דאינו טורח להציל ולהנ"ל ניחא דא"כ תיפשוט דרב סובר מנ"ח דאי הוא סובר אין מנ"ח קשה מהאי דדינר וטריסיות דהא רב סובר משיכה מפורשת רק דאין זה מעלה ארוכה דניהו דסובר משיכה מפורשת מ"מ יש לאוקמי' הך ברייתא דדינר וטריסיות כר"ש דס"ל ד"ת מעות קונת ולולי דברי מהרש"א נראה דאף ר"ל חייש לשמא יאמרו נשרפו והא דלא אמר על ברייתא דתן לו בדינר מעות היינו משים דגבי מעות לא שיך לומר נשרפו הואיל ואין טורח להציל ואף דלא שייך נשרפו מעותך מ"מ מעות לא קנה כמ"ש הסמ"ע סי' ר"ג דלא פלוג עבדי רבנן שאני האי דהחליף דמי פרה דהוא מילתא דלא שכיחא כלל ובזה כ"ל מה שהקשה המלחמות על רש"י ורז"ה שכתבו דקושית הש"ס לר"נ דאמר פרי לא עבדי קאי אף למה דמשני כל הנישום והקשו א"כ איך שייך קושי' זו בכאן בסוגי' דמטבע נ"ח וגם מה שהקשו על ר"ת דהוי לאוקמי' בשוה ונראה דלרש"י היה קשה קושית תוס' בחליפן שאינה שב"ש הוי להחכמים להפקיע משום שלא יאמר נשרפו חיטך בעלי' רק זה י"ל או כתירץ תוס' דבאינה שוה בשוה מילתא דלא שכיח או דבלא שוה חש המוכר להציל אולי יסרב הלוקח מליתנם כמ"ש תוס' וא"כ א"א לקיים שיטות ר"ת דבשוה ושוה אפי' פירי עבדי חליפן רק במטבע באופן דאין לחוש שיאמר נשרפו חיטך בעלי' וא"כ י"ל קושית הרמב"ן די"ל דגם המקשין ידע מתירץ דיש דמים כחליפן רק דקשה לי' אידך קושי' ולר"ל דאמר משיכה וכו' וא"כ בלא זה ליכא להקשות ולר"נ דאמר פירי לא עבדי חליפן הוי מוקי למתני' בשוה ושוה וכשיטת ר"ת ואי דבשוה בשוה יש חששא דנשרפו חיטך י"ל דר"ל לא חייש להאי דנשרפו חיטך וכמ"ש מהרש"א אבל ר"י דמוקי כל הנישום ולא קאמר כל הנעשה ואפ"ה לא הוי קשה למ"ד אין מנ"ח די"ל דמתני' מיירי באינה שוה והוא מילתא דלא שכיח אבל מ"ד אין מטבע נ"ח מיירי בשוה ולכך אין נ"ח כיון דהוא שכיח חייש לשמא יאמר נשרפו חיטך וגם על ר"פ גופי' קשה למה אמר משום דעתי' אצורתי' ולא אמר משום דיאמר נשרפו חיטך וצ"ל דלא כמהרש"א לכך הוצרך ר"י לומר כל הנישום ולא ניחא לומר טעמי' דאין מנ"ח משים דיאמר נשרפו דע"כ מיירי באינה שוה (ואז הוא מילתא דלא שכיח) ושפיר מקשה הש"ס אמנם זה רק דרך פלפול וגם קשה על רס"י שכתב לעיל דא"ל דטעמי' דמ"ד אין מנ"ח משום דפירי לא עבדו חליפן דא"כ אדמפלגי וכו' והלא רש"י ר"פ אע"פ כתב אהא דאמר רב ארכבי אתרי רכשי דס"ל לרב אמנ"ח ובירושלמי במסכת קידושין אמר רב אפי' ציבר בציבר קנה ומפרש מלחמות בפירות הרי דס"ל לרב פירי נ"ח וצ"ל דרש"י ס"ל כר"ת דשוה בשוה אף פירי עבדי חליפן ומוקי האי דירושלמי בשוה וא"כ נסתר הנ"ל דאף לר"י דאמר כל הנישום י"ל סברת מהרש"א דר"ל לא חייש לשמא יאמר נשרפו וא"ל דא"כ הוי למימר ה"ט דרב דאמר אמנ"ח משום שמא יאמר נשרפו דא"כ קשה על מ"ד מנ"ח דהוא לוי ולוי ס"ל לקמן ד"ת מעות קונת וק"ל

רמב"ם בפ"ה מהל' מכירה ה"ד כתב אם ראובן אמר מכור לי יין בנ"ז שיש לי בידך דמי מכר קני ראובן אף שלא משך וכתב המ"מ וז"ל וא"ת במה יקנה והא הנך מעות ליתנהו בעולם ותירץ כיון דמחמת מכר נינהו הרי הוא כאלו לא נתחייב מעולם מעות וכאילו החליפו פרה בחמור מתחילה דכיון שמשך הא' נקנה השאר כ"מ שהוא אבל במעות הלואה לא שייך למימר הכי (ואולי משום דמנ"ח) והל"מ הקשה א"כ למה צריך הש"ס לומר משום דד"ת מעות קונת ומילתא דלא שכיח ת"ל משום חליפן ולא ידעתי מה קושיה דהאי דהחליף שור בפרה כתבו תוס' דמיירי דומי' דרישא כל הנעשה דמים דמיירי באינה שוה בשוה וא"כ אין לומר משום חליפן דהא פירי לא עבדו חליפן אבל הרמב"ם דמיירי שוה בשוה והמ"מ כתב שם בר"פ דהרמב"ם דבשוה ושוה פירי עבדי חליפן ושפיר כתב דהרי הוא כאלו החליפו מתחילה ומה שהקשה דאמאי פסק הרמב"ם נגד הסוגי' דהאיש מקדש נראה דסמך עצמו על סוגי' דב"מ גבי לקח ממנו חיטן אם יש לו מותר ופרשי' הואיל דקאי במי שפרע והראב"ד כתב דשם מיירי לענין איסר ריבת לחוד אבל הרמב"ם קאי בשיטות רש"י וניחא ג"כ מה שהקשה הפ"י דבשוה ושוה תיפק מטעם דמעות קונת ולהנ"ל ניחא דנ"מ אם מכר מטלטלין בדמי מכר שיש לו אצלו והוא שוה בשוה דמשום דמים לא קנה כמ"ש המגיד משנה דהנך מעות ליתנהו בעולם ומשום חליפן קנה וק"ל

הבעל המאור כתב דהא דאמר ר"ל כיס מלא טעות ומוקי הש"ס באנקי וכו' הוא לטעמי' אזיל דס"ל פירי עבדי חליפן והקשה הרמב"ן א"כ לעיל מאי אמר הש"ס הניחא אי סבר כר"ש הלא ע"כ כר"ש ס"ל ונראה דבה"מ לטעמי אזיל שכתב דקושית הש"ס בין למה דס"ד ובין להמסקנא כשיטת רש"י וא"כ גם המקשה דלעיל ג"כ אכתי לא ידע מהא דמוקי באנקי ואינגרא רק במטבעות מעלי' ושפיר חשיב כלי וכשיטת י"א דחשיב כלי הואיל ויוצא בהוצאה וקונין הכל אבל למה דעסיק ומוקי שפסלתו מלכות וכו' ס"ל לבה"מ כיון שאינה יוצא בהוצאה מקרי פרי ומה שהקשה הרמב"ן וכי ר"ל הוא תנא שיקשה ונראה דלבה"מ כוונת המקשה כיון דאיתותב לעיל מ"ד מטבע נ"ח א"כ לר"ל גופי' דמפרש כיס מלא מעות וכי יסבור ר"ל מנ"ח ומוקי בשפסלתו מלכות וא"כ אין כאן מטבע וק"ל

דף מז ע"ב ד"ה מעות קונת והרמב"ם בהל' מעילה פסק דאם קנה חפץ במעות הקדש לא מעל וכתב הל"מ הואיל דחכמים הפקיעו הקנין רק דקשה דהא רבא אמר קרא ומתני' מסייע לר"ל נתנה לבלן וכו' דוקא בלן אבל ספר וכו' ומה ראי' דאף לר"י מ"מ שפיר בספר לא מעל משום דחכמים הפקיעו הקנין. ונראה דלעיל דף מ"ג הקשה תוס' לר"י דאמר משום נשרפו חיטך הלא השתא יאמר נשרפו מעותיך ותירצו בסוף דלר"י דאמר מ"ק לא הפקיעו הקנין ומותר להשתמש המוכר במעות ולר"ל אסור להשתמש המוכר במעות ולעיל ב"פ המפקיד פליגי ר"ה ור"נ דר"ה סובר דהיכא דמותר להשתמש במעות אפי' עדיין לא נשתמש חייב באונסין נסין ולדידי' אם הוא מעות של הקדש אפי' לא נשתמש עדיין מעל ולעיל בפ' המפקיר פריך רבא לר"נ דאמר נאנסה לא משמע דסובר רבא אפי' נאנסו וא"כ כך הם דברי רבא קרא ומתניתא מסייע לר"ל דוקא בלן אבל ספר לא דבשלמא לר"ל