אהל דוד מסכתות שונות צג

רב גופה דמוקה שהכישה במקל ומתורת ש"י צריכה חסרון ולא נקט שהנהיגה במקל ומטעם של"מ א"ו דגם רב גופי' מוקי פלוגתא ת"ק ור"י בשל"מ וא"כ לכאורה קשה על ר"י ב"א ור"נ ב"א דמוקי שנטלה ע"מ לגוזלה או לשלוח יד ולמה לא מוקמי' לשאלה ולתשמיש בעלמא ורש"י הרגיש בזה וכתב כיון דלאו גזילה הוא השבה כל דהוא סגי' קשה דהלא הש"ס מסיק במס' ב"ב דפ"ח דסתם מתני' ס"ל דשש"מ גזלן הוא לכן הי' נראה להמרדכי דריב"א ור"נ דתירגמו קמי' דרב ולשיטת רב ע"כ ליכא לאוקמי שטילטלה להביא גוזלת דאי נטלה לשאלה בעלמא א"כ מתוקם מתני' אף כר"ע דבשאלה בעלמא אף ר"ע מודה דלא כלתה לו שמירה א"כ תקשה על רב דלמה צריך לאוקמי' בעודן עלי' תיפק דאף אי שקלינהו מ"מ עדיין עומד ברשות שומר כיון דלא הודיע לבעלים ומסתמא הלכה כר"ע מחבירו וא"ל הואיל ואוקמינן לעיל סתם מתני' כר"י ז"א דאי כוונת מתני' בשאלה בעלמא נוכל לאוקמינן מתני' אף כר"ע לכן אוקמינן למתני' לשיטת רב שנטלה ע"מ לגוזלה או לשליח יד א"כ את מתני' כר"י ולא כר"ע וכיון דסתם מתני' כר"י שפיר הוצרך רב לאוקמי' בעודן עליו וא"כ כיון דריב"א ורנב"א תרווייהו ס"ל דבשל"מ גם ר"ע מודה דלא כלתה שמירה היה ר"ש יחיד לגבייהו בדרך אחר נראה לתרץ ויתישב ג"כ מה שהקשה הש"ך על הסמע ח"מ סי' שנ"ה דלמה לא מוקי כר"ע שאין כאן עדים ולכך לא כלתה שמירה דהנה סוף מס' ב"ק דף קי"ח ע"ב איתא לא בטלה שלא לדעת זכו ותוס' מחק גירסא זה דבסלע שלא לדעת ליכא מ"ד דיצריך דעת והפ"י ומהר"ם א"ש קיימו גירסא זו ובאמת למאי דמוקי בטלה שלא לדעת לא פליג ר"ע רק על טלה ובסלע מודה לר"י ע"ש רק דאכתי קשה דבשלא לדעת בין לרב ושמואל מנין צריך והא אתי' דלא כמאן דלר"י אפי' מנין א"צ ולר"ע צריך דוקא דעת בעלים רק כוונתי לדעת האחרונים שכתבו דכיוצא בזה אשכחן דקאמר לימא כתנאי ומשני ולפי אותו תירץ אתי' האמורא דלא כמאן ול"ק כמ"ש המרי"ק דכוונת המקשה להקשות דה"ל לאמורא לומר הילכתא כפלוני ומשני כיון דאיכא למטעי' בפירש דהנהו תנאי שמא ס"ל דלא כאות' אמורא לפיכך קאמר לה מסברא דנפשי' ואה"נ דהאמורא סובר דבהכי פליגי וכדעת המקשה וא"כ י"ל דגם ר"ש ס"ל כתירץ קמא דר"י ור"ע פליגי בסלע מדעת ור"ע סובר דלדעת צריך דעת כרב ור"י סובר דלא צריך דעת רק יחזיר למקום שגנב וסגי' אם ימנה בה"ב לבסוף כמ"ש להדי' הפ"י ור"ע סובר דלדעת צריך דעת ושלא לדעת צריך מנין דהא רב מוקי מתני' כר"ע ובמתני' איתא להדי' בסיפא לא ידעו בעלים וכו' ומנו הצאן והיא שלימה הרי להדי' דאף בשלא לדעת מ"מ מכין תבעי וא"כ ע"כ לא קאמר המרדכי דבשל"מ סגי' אף בלתי ד"ב היינו משום דפסקינן בשלא לדעת אף מנין ל"צ רק בשומר לא סגי' למקום שגנב משום דכלתה שמירה ובשל"מ לא כלתה לו שמירה משא"כ לשיטת רב דס"ל דשלא מדעת מ"מ מנין בעי וכיון דשל"מ גזלן א"כ מנין בוודאי בעי וא"כ לא יוכל לאוקמינן כר"ע דא"כ אכתי קשה רישא דלמה יפטור אם משהניחה נשברה דהא כר"ע אפי' שלא לדעת מנין בעי וא"ל דמתני' דהמפקיד מיירי שידע הבעלים לאחר שנשברה דא"כ פשיטא דפטור ועוד דא"כ לא איצטרך למתני מתני' דב"ק דלא ידעו בעלים וכו' דכבר שמעינן ממתני' דב"מ משא"כ המרדכי דפסק שלא לדעת ל"צ דעת וגונב טלה היינו בשומר שגנב מרשות שומר וכלתה לו שמירה ודוק ובזה מיושב ג"כ קושית הש"ך שם וק"ל

ד' מה תוס' ד"ה אין מטבע וכו' וי"א דחשיב כלי שיוצא בהוצאה ואין נראה דלקמן מוקי באנקא ואניגרא וכתבו המפורשים דכוונתם דתקשה לדידן דפסקינן דפירי לא עבדי חליפן וגם דאין מטבע נ"ח אכ"ק מהאי דכל מטלטלין דאתא לרבות מעות במעות ונראה לקיים שיטות הי"א דאינהו סברי כשיטת ר"ת דשוה בשוה אף ר"נ מודה דפירי עבדי חליפן ואיכא לאוקמי האי דאנקי ואניגרא בשוה ושוה ואין להקשות א"כ למאי הוצרכא לומר הואיל דחשיב כיוצא בהוצאה דילמא רב ולוי ג"כ מיירי בשוה ושוה כראה דהני י"א קשה להו קושית תוס' לקמן ד"ה ש"מ הלא יאמר נשרפו חיטך בעלי' והי' ניחא להו דבחליפן שאינו שוה כל המקח לא שכיח ואי דאכתי קשה דבחליפי ששוה כל המקח למה יועיל (ודלא כמהרם לובלין) רק הי' נראה להו כמ"ש הפ"י ואני מוסיף דתוס' הקשו בפרק המפקיד הלא עכשיו יאמר לשרפו מעותיך ותירצו בס"פ החלון דבמעות אין כ"כ טורח להציל וא"כ בחליפי פרות שוה בשוה כגון המחליף חמור בפרה לא שייך לתקן שלא יאמר שזכה בעל החמור בפרה נשרף חמורך דא"כ עכשיו נמי דאין קינה ג"כ יש לחוש שאחר שזכה ב"ה בפרה נשרף פרה שלך בעלי' דבפרה יש טורח להציל ועיי' בפ"י וא"כ אוקמינה אדין תורה כן היה כראה להי"א וא"כ הוצרכו הי"א לומר דהואיל שיוצא בהוצאה חשיב כלי וליכא לאוקמי בשוה ושוה דא"כ קשה על מ"ד מטבע נ"ח והיינו כיון שזכה בעל הפרה במטבע נקנות הפרה לבעל המטבע א"כ יאמר נשרפו פרתך וכאן לא שייך לומר דאם לא יקנה יאמר נשרפו מטבע בעלי' ז"א דבמעות אין טורח להציל (וא"ל דילמא מ"ד מטבע כ"ח סובר כמ"ד משיכה מפורשת ולא חייש להאי דנשרפו חיטך בעלי' ז"א דא"כ תפשוט דרב הוא דאמר מטבע כ"ח דהלא לוי סובר לקמן דמעות קונת מהא דבדק לוי במתניתא ולמה לא אמר הש"ס תסתיים דרב הוא דאמר מטבע כ"ח ובפרט לקמן אי"ה אכתוב דרב הוא דאמר מטבע נ"ח) אע"כ דבאם שוה ואז הוא מילתא דלא שכיח וכיון דמיירי באינה שוה הוצרכו לסברתם הואיל ויוצא בהוצאה חשיב כלי ובזה מיושב קושית תוס' דר"נ ס"ל פירי לא עבדו חליפן מוקי האי דכל המטלטלין דאתא לרבותא מעות בשוה ושוה וכשיטת ר"ת ואי דקשה כיון דשוה בשוה הוא א"כ מילתא דשכיח הוא ופן יאמר נשרפו מעותך ז"א דבמעות ל"ש נשרפו כמ"ש תוס' דאין טורח להציל והמקשה שהקשה לקמן מהאי דאנקו ואניגרא שפיר הקשה דכיון דס"ד דמעות מעלי' ובמטבע אפי' שוה בשוה לא מהני כמ"ש תוס' אבל למאי דמסיק ומוקי באנקא ואניגרא ונסתלק שם מטבע אף דהוא פירי מ"מ שוב יש לאוקמינן בשוה בשוה וכן הוא דמשני בפרוטטת ג"כ יש לאוקמינן בשוה בשוה

דף מו תוס' ד"ה ש"מ וא"ת והלא יאמר נשרפו וכו' וכתב מהרש"א אבל למ"ד מטבע נ"ח לא קשה מידי דאימא דסובר כמ"ד משיכה מפורשת ע"ש ואכתי קשה למה לא מקשים תוס' זה לעיל על ר"פ דאמר מ"ט דמ"ד אין מטבע נ"ח משום דדעתי' אצור תי' לימא דהיינו טעמא דסובר מעות קונת מד"ת וחייש לשמא יאמר נשרפו חיטך בעלי' ונראה דא"כ תיפשוט דלוי הוא דאמר אין מכ"ח דהא רב סובר לקמן משיכה מפורשת מן התורה ובזה מיושב מה שהקשה בעל קדושת ישראל על המרש"א שכתב דבאידי ואידי מעות לא שייך לאוקמי' ברשותי' א"כ מה