אהל דוד מסכתות שונות צב

שמעידן שעדיין חייב לו וטעמא דפטור משום כש"ק וא"ל דהא כבר שמעינן מכלל ופרט ז"א דאי מהתם הוי ממעטינן דוקא קרקע ממש וגלי רחמנא לפטור הודאות עדים כי היכא דנדע דגם ש"ק ליכא שבועה ונראה דהך טעמא שכתב הר"ן לפרש פלוגתא דרב"ח ורבא אי ש"ק אית להו דין קרקעות או לא תלי' בפלוגתא דהילך לפי מה דפריך הגמר' למ"ד הילך פטור קרקע דמיעט רחמנא משבוע' ל"ל ותירץ דחפר בו בורת והקשה הר"ן וכל הראשונים דא"כ לאו תביעות קרקעות הוא רק תשלומי נזקו ותירץ דטענה הנמשכות מקרקע אף דעתה תובע מעות דין קרקע יש לו וא"כ דכוותי' שעבוד קרקעות אף שתבעו מעות ושעבודא על הקרקע חד דינא א"ל לתרווייהו וא"כ י"ל דרמב"ח סובר הילך חייב ולא איצטרך תירץ הגמרא שחפר בורות ולא איצטרך למימר טענה הנמשכות מקרקע דין קרקע י"ל א"כ י"ל דוקא קרקע ממש מעיט רחמנא ולא ש"ק אבל רבא סובר כר"ש דהילך פטור ואכ"ק קרקע דמעטא רחמנא משבועה ל"ל ועכצ"ל כגון שחפר בו בורות ומוכח דטענה הנמשכת מקרקע דין קרקע יש לו וא"כ דכוותא בהלואה ש"ק דין קרקע י"ל וא"כ שפיר פריך הש"ס על רח"ק מתנא ר"א דא"ל שמעידן שיש בידו והוי ש"ק דס"ל להש"ס דר"א סובר הילך פטור וע"כ צריך לשנוי' שחפר בו בורות וא"כ כבר שמעינן מהכא דאין נשבעין על טענה הנמשכת מקרקע וש"ק וא"כ לא איצטריך קרא למעוטי וע"כ בכל גוונא ממעט הודאות עדים ולפ"ז מיושב קושית הפ"י הנ"ל דלעיל קודם השקלי וטרי' דהילך פטור לא מצי להקשות מדתני ר"א דר"א דממעט הודאות עדים ה"א דממעטינן הודאות עדים היכא שעדיין חייב לו וטעמא משום דהוא ש"ק וא"ל דזה כבר שמעינן מכלל ופרט דהא איצטרך דאפי' ש"ק אין נשבעין אבל השתא דמייתא פלוגתא דהילך וסובר ר"ש דהילך פטור ממילא מוכח דאין לחלק בין קרקע לש"ק דהוא טענה הנמשכת מקרקע פריך הש"ס שפיר וכל זה אי הילך פטור וגם אי טענה חיטן ושעורי' והוד' לו באחת מהן פטור דליתא לתירץ השני דטענה כלים וקרקעות אבל אי הילך חייב או למ"ד ח"וש והודה לו באחת מהן חייב ואיכא למימר תירץ שני בגמרא כגון שטענו כלים וקרקעות וליכא הוכחה בספר שיחייב בטענו דבר הנמשך מהקרקע ושפיר י"ל דלא קשה מברייתא דר"א לר"ח רק דמיירי שמעידן שעדיין ח"ל ואיצטרך קרא לאשמינן דאין נשבעין על ש"ק כמו על קרקע גופה לכך כתב הרמב"ם גבי עדים המעידן שעדיין ח"ל דפסק הגאונים שהוא חייב

דף ז' ע"א אמר רבא אם היתה טלות מוזהבת והקשה המהרש"א אמאי לא אמר ובשבועה ונראה לתרץ דהנה הש"ך בסי' קל"ט הקשה על הרמב"ם שפסק בשנים אוחזין בטלית דנוטל עד מקום שידו מגעת בלא שבועה א"כ איצטרך ר"א לאשמעינן ובשבועה דהא שמעינן ממתני' דפליגי בשבועה וע"כ אתא לאשמועינן דישבעו אף על מקום תפיסתן ונראה דלעיל מקשה הש"ס לימא מתני' דלא כסומכס דאמר ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה ומשני דתקנות חכמים שלא יהי' כל אחד הולך ותוקף וכו' וא"כ טובא קמ"ל דלא נימא מתני' דלא כסומכס ואולי ר' אבוה סובר כסומכס וא"כ לא היה צריך לישבע (והרשב"ם פסק כסומכס) קמ"ל ר"א ובשבועה דהיינו אפי' סומכס מודה דצריך שבועה שלא יהיה כל אחד הולך ותוקף וכו' ובזה מיושב קושי' מהרש"א דעל מקים תפיסתן באמת א"צ שבועה כמ"ש הרמב"ם ועל שלא מקום תפיסתן כבר נשמע ממתני' כקושית הש"ך ואי דהוה לאשמו ענן דלא נימא דסומכס פליג על מתני' ז"א דהא שמעינן לרבא לקמן דף ק' דסומכס לא אמר רק בשמא ושמא אבל בברי וברי מודה

דף יח בש"ך סימן מ"א ס"ק י"ט מ"ש בס' ג"ת דהוראת רבותיו היה בתוך זמן דלא משמע בש"ע מידי והביא ראי' מדאיתא בב"מ דלרבנן כשאין בעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה אף בעודה תחת בעלה וכו' ולע"ד אין זה ראי' דמ"ל דגם המקשה ידע מהאי סברא צררי אתפסה כמו שפרש"י שלא יטרחו היורשים כשתתאלמן והא סברא לא שייך רק גבי אשה כמבואר בש"ך סימן פ"ב ס"ק י"ט (ומשים כך חיישינן אפי' בתוך זמן שלא יטרחו כשתתאלמן היצרר לה צררי) רק מתירץ ר"פ דלדבריהם קאמר זה לא ידע המקשה וק"ל גם מה שהביא ראי' דבכולי סוגי' מצא שט"ח סתמא לא יחזיר ולא מפליגנן בין תוך זמנו לא"ז ולע"ד ז"א דמאן קאמר דטעם דמתני' דלא יחזור משום פירעון הוא אביי ואביי סובר ריש ב"ב דאדם פורע תוך זמנו ואנן פסקינן כרב אסי דטעם הוא שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי וכו' רק מה שהביא ראי' דא"כ מאי מקשה הש"ס מהא דכל מעשה ב"ד הרי זה יחזור דילמא ר"י מיירי לאחר זמן ומתני' מיירי בת"ז זה הוא הוכחה כארי מוצק וצריכן להבן באמת מנ"ל המקשה להקשות דילמא גם במציאה יש לחלק בין ת"ז לא"ז ונלע"ד לתרץ דהנה הש"ך כתוב לקמן סימן כ"ה ס"ק ה' וז"ל רוקא במוקדם וריבת כה"ג גזרינן משא"כ בשטר שנפרע מקצתו דהא הבא ליפרע מלקוחת אינה נפרע רק בשבועה שלא נתפרע מהלוה כדאי' סי' קי"ד סעיף ר' וא"כ תרתי לא חיישינן שיגבה מה שנפרע וישבע ג"כ לשקר וכו' ע"ש ולכאורה קשה לי א"כ למה קאמר שמואל דאם מצא שטר הקנאה לא יחזור דחיישינן לקנוניא הלא תרתי לא חיישינן שיגבה מה שכבר פרע לו והבא לגבות ממשעבדי צריך לישבע (ואפי' נאמנות אינו מועיל לגבי לקוחת כדאיתא סי' ע"א) וצ"ל דמיירי שהוא בתוך זמנו ובתוך זמן פסק הרמב"ם והש"ע סימן ע"ח דאפי' מלקוחת א"צ לישבע גם י"ל הואיל דחייב מודה גרע טפי וא"כ ר"י דקאמר דאם מצא שטר אע"פ שכתב הנפק לא יחזיר משום דחייש לפרעון ע"כ מיירי בת"ז והואיל דאיתרע בנפילה דלאחר זמנו קשה הלא ר"י איירי כשאין חייב מודה וכמ"ש תוס' ד"ה אע"פ ובלאחר זמן למה ניחש לפרעון וק"ל

ד' מג הקשו על המרדכי שפסק בשואל שלא מדעת אף רע"ק מודה דכלתה שמירה א"כ ר"ש דמוקי לעיל דף מ"א שטילטלה שלא מדעת הוי לי' לאוקמי אפי' כר"ע ונלע"ד לתרץ דודאי ר"ש סובר אף בשואל שלא מדעת דכלתה שמירה רק דמרדכי הוכיח דכולה אמוראי ס"ל בשש"מ דלא כלתה שמירה ונקדים לתרץ מה שהקשה רש"י על הא דמקשה הש"ס והא לא חסרה דילמא חיובא משום שואל של"מ ותירץ רש"י דחיק כמ"ש מהרש"ל ולולא דמסתפינא אמינא לתרץ קושי' רש"י דבמס' ב"ב דף פ"ח ע"א איתא להדי' דר"י סובר דשל"מ אינו רק שואל והאי ברייתא דרועה דהניח מקלו ותרמילו ע"כ אתי' כר"י כמ"ש תוס' ד"ה ובא זאב וטרף ודו"ק וא"כ