אהל דוד מסכתות שונות צא

כאן מומחין וסמוכים בכל זאת אין עד נעשה דיין משום דהוי עדות שאי אי"ל וק"ל

(דף קד ע"ב תוס' ד"ה יש תלמוד קאמינ' ומריבויי' דקראי תימא אמאי איצטרך וכו' ומאי קושי' הא ש"ס ר"פ אתו נשך מסיק דלא תגזל קאי על עושק ש"ש וגזל לא ילפי רק במה הצד מריבות ואונאה וא"כ לא יהבנין רק הקל שבשניהם וגבי רבית מסיק הש"ס בב"ק דף קי"ב דלדידי אזהר רחמנא ולא לברי' וא"כ ה"א גם גבי גזל לא אזדהר לברי' וצ"ע ובזה י"ל דעת הרמב"ם דמוקי לא תגזל אגזל והרי הש"ס מסיק דעל גזל ל"צ ולהנ"ל ניחא דאיצטרך דאי ילפי מריבית ואונאה לא הוה יהבנין רק הקל שבשניהם וה"א כמו ריבית דלא אזהר לברי' כ"ס גזל והאי דב"ק פ"ה איכא לאוקמי' בדבר מסוים ולכך איצטרך על גזל וסוגי' דריש פ' א"ר אפשר דקאי למ"ד רשות יורש כרשות לוקח וק"ל)

שייך לסוגי' דיאוש הרמב"ם פ"ב מהלכות גזלה ה"ד כתב הגוזל והשביח וכו' וכתב הראב"ד יש ראי' ממ"ש בפרק מרובה יאוש אמרו רבנן דקני וכו' אלמא יאוש בעינן והקשה המ"מ דהא דיאוש קני היינו דקונה כל גוף החפץ ול"נ דבש"מ הקשה האיך אמר רבא יאוש אמרי רבנן דקני מהיכן פסיקא דקני הלא יש כמה ברייתות דסברי דיאוש לא קני ולכן היה נראה להרמב"ם דכוונת רבא על שבח גזילה דהוא של גזלן דלא קני רק ביאוש ובזה לא מצינו פלוגתא דכ"ע מודים שבח שע"ג גזילה דגזלן לאחר יאוש מפני תקנות שבים ואף דר"מ ס"ל דאפי' גזל פרה וילדה חוזרת הכל היינו משום קנס אבל בשוגג מסיק הש"ס דקני ושפיר הוי מילתא דפסיקתא וק"ל

דף קד תוס' ד"ה יש תימה ולי נראה דהא ס"ס ר"פ איזו נשך מסיק רבא דלא תגזול קאי על עושק שכר שכיר וגזל ילפינן במה הצד מריבית ואונאה וא"כ לא יהבינן רק הקל שבשניהם כמ"ש הרא"ש ריש ב"ק וגבי ריבית מסיק הש"ס לקמן דף קי"ב לברי' לא אזהר רחמנא וא"כ ה"א דגם גזל לברי' לא אזדהר ובזה י"ל הרמב"ם דמוקי לא תגזול על גזל ונראה דמוקי על גזל ולא נוכל למילף מריבית ואונאה דאיצטרך על גזל גופי' דאי ילפי מריבית ואונאה לא הוה יהבינן רק הקל שבשניהם וה"א דמה ריבית לא מזדהר לברי' כמו כן גזל (והאי דשמעתין הוה מוקמינן בדבר המסוים) ולכך איצטרך על גזל ורבא ריש פרק איתו נשך אולי קאי לרמב"ח דסובר רשות יורש כרשות לוקח וגזל גופי' ל"צ היורש לחזור אף דרבא גופי' מסיק לברי' לא אזהר מ"מ י"ל דרבא בעי לשנוי' אליבא דרמב"ח

מסכת בבא מציעא

ד' ג תנא ר"ח הקשה הל"מ על הרמב"ם למה תלה דינא דרח"ק בהוראת הגאונים ונראה דהנה הפ"י הקשה לקמן ד"ה דפריך הש"ס על ר"ח מר"א לבתר שמעתי' דהילך אמאי לא הקשה מיד אחרי דתנא דיני' דרח"ק ונראה דלקמן דף ד' ע"ב הקשו תוס' ד"ה ואין נשבעין דהא ר"ע דרש רבוי ומיעוטי ומאן דדרש רו"מ לא ממעט לענין גזל רק שטרות ולא קרקעות וא"כ לענין שבועה נמי נימא הכי ונראה דלענין שבועה יהי' מיעוט מפורש על ש"ק דהש"ך בח"מ סי' ל' ס"ק י' והט"ז סע"ה סד"ה הוחזק כפרן מחולקי' בעדות מיוחדת כגון הודאה אחר הודאה אי איתא ג"כ דינא דר"ח דחייב שבועה על השאר הש"ך ס"ל דבכל גוונא חייב שבועה וט"ז חולק כיון דעדות כה"ג לא מהני גבי קנס דמני' אתי' ק"ו דר"ח דעדות מחייבין אותו ממון דהיינו קנס וגבי קנס לא מהני עדות מיוחדת לא מחייב שבועה וק"ל לדעת הט"ז מה פריך הגמרא לר"ח מדתנא אבוה דילמא מיירי בעדות מיוחדת לכך ממעט הודאת עדים ולכאורה י"ל דע"כ ר"א לא איירי בעדות מיוחדת דהיינו בהודאה אחר הודאה דהא נקט ועדים מעידן שיש בידו חמשים משמע מהלשון שעדיין יש בידו ובעדות דהודאה אחר הודאה לא שייך לומר כן דאיך יודע הראשון שלא פרעו דא"ל דלא זזה ידו מתוך ידו א"כ איך לא ידע מהלואה שכי' או מהודאה שני' אך על קושי' שני' דפריך והא קרא קאמר קשה דילמא הקרא איירי בכה"ג וצ"ל לדעת הט"ז דזה הוא מילתא דפשיטא כיון דליכא ק"ו על עדות כה"ג לא איצטרך קרא למעט אך לפמ"ש הר"ן לישב על רח"ק דלא הוי ש"ק ותירץ דערות העדים אינו שחייב לו עדיין רק שהלוהו והי' יכול לומר פרעתי רק לפי שטען לא לויתי הוי כאלו אמר לא פרעתי ומלקוחות לא גבי' בהודאתו או דמיירי לבתר תקנת חכמים דמלוה ע"פ לא גבי ממשעבדי הרי דלדין תורה יותר ראוי לחייב שבועה בעדי הלואה לחוד מהיכא שמעידן שעדין יש בידו וא"כ אכתי קשה מה פריך הגמרא דילמא רח"ק מיירי בעדים המעידן שיש לו שהלוהו ואין מעידן שעדין יש בידו ולכך פטור משבועה דהוי ש"ק אך הא ליתא דהיכא דהוי ש"ק כבר ילפינן דפטור מכלל ופרט כדאיתא שבועות דף ל"ו ולקמן דף נ"ז אבל לר"ע דדרש רבוי ומעוטי וליכא קרא למעט קרקעות שפיר י"ל כקושיתנו דהא דמיעוט רחמנא הודאת עדים היינו שמעידן שעדיין חייב לו והוי ש"ק ואשמעינן קרא דאפי' על ש"ק ג"כ אין נשבעין אע"ג דגוף הטענה אינו קרקעות וא"כ מיושב קושית תוס' דר"ע יליף דאין נשבעין על קרקעות מק"ו דש"ק אך לפמ"ש הר"ן בסוגי' דפוגמת דרב"ח דהוי ס"ל שבועה דאורייתא ולא חש לקושית רבא דאין נשבעין על כפירות ש"ק משום דס"ל דוקא תביעת קרקע ממש מיעט רחמנא אבל ש"ק לא א"כ אי מעוטא רחמנא הודאות עדים שעדין חייב לו מוכת דגם ש"ק פטור רחמנא א"כ הק"ל דילמא תנא דר"א לא פליג על רח"ק ומיירי