אהל דוד מסכתות שונות ט

עונשין מן הדין ושם לקרבן איירי דאטו בתרי קטלא קטלינן ואולי מוקי הריטב"א סוגי' דסנהדרין לענין מלקות וכמ"ד לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין ובזה יש לפרש דברי הש"ס במס שבת דף צ"ג כגון ששגג על האוכלין והזיד על הכלי והקשה הרי הלא לא שב מידיעתו ולולי דברי רש"י ורשב"ם י"ל דרב ששת מוקי להברייתא כמ"ד לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין והזיד על הכלי בזדון לאו ושגג בכרת וס"ל כרב יוחנן במס' שבת דף ס"ט כיון ששגג בכרת אעפ"י שהזיד בלאו חייב קרבן וחייב קרבן על האוכלין וחייב מלקות על הכלי ופריך והא ואף קתני כמו שפרש"י דמשמע שני חיובין שוין

בא"ד ונזיר וכו' והקשה מהרש"א הלא מעיקרא לא קשה להו רק מאיסורי הנאה ומה קשה להו מנזיר שמותר בהנאה ונראה דכוונתם דלקמן דף כ"ג מקשה הש"ס והרי תרומה ותנן מערבין לנזיר ביין וכתבו תוס' שם דלמ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתן לא מוכח א"כ יותר הוה להש"ס להוכיח דנזיר מותר בהנאה מדלא בעי בדיקה לכן הוצרכו תוס' לומר

עי"ל לפי מה שממעתי אומרים דב"ש דס"ל ריש ביצה חמץ בכותבת ולא ס"ל חד בשאור וחד בחמץ וצריכי ממינא ת"ל כר"י דחמץ מותר בהנאה דהרי תלתא לך כתיב כדאי' לקמן דף כ"ג רק מ"ד דחמץ אסור בהנאה ס"ל חד בשאור וחד בחמץ וצריכי והרי ב"ש לא ה"ל הך (ומ"ו בצל"ח דף נ"ט סותר זה) וא"כ קושי' תוס' קאי לב"ש דאיהו ס"ל שתי שורת במרתף ש"מ דבעי בדיקה לחמץ שפיר קשה להו מ"ש מנזיר דהרי אידי ואידי מותר בהנאה

בא"ד ואיכא למ"ד כמי התם דכ"ש חמץ דגן גמור ע"י תערובת וכו' ודבר תמוה דזה שפת יתר ומה ענין להוכחת רשב"א ונראה בדרך פלפל דמהרש"א כתב לפרש דברי תוס' שכתבו אבל בנוקשה דליכא רק חד קרא אפי' ר"י מודה דה"א דלכך קאמר ישרף דאינו עומד רק לשרוף כיון דאסור מהיום ולעולם דלר"י אף לאחר זמנו אסור לכך דבנוקשה דליכא רק חד קרא מודה ר"י והנה הפ"י הקשה דלמה לי קרא על חמץ שאסור למה לא נילף מק"ו מנותר דאינו בבל יראה ואסור כ"ש חמץ ותירץ דאיצטריך למלקות דאין עונשין מן הדין וכמו כן מקשים דלמה לי קרא על חמץ תיפק דכתיב לא תאכל כל תעבה כל שתעבתי לך היא בבל תאכל והרי גם חמץ הוא תועבה שעבר על ב"י ואפי' על לפני זמנו לשיטת רש"י במס' ב"ק דמשש שעות ולמעלה עובר על ב"י ואפי' לשאר פוסקים מ"מ הוא תעבה בשביל עשה דתשביתו (אם לא שיש לחלק דלא שייך תעבה רק מה שנאסר בלאו וסברא זו דלא שייך ל"ת כל תועבה באיסור עשה כתב לי מ"ו הגאון נב"י על הקושי' דל"ל קרא בחמץ לאיסור אכילה ת"ל מלא תאכל כל תועבה ודו"ק) אמנם גם על זה תירץ מבואר דלא הוה לקי דלא תאכל כל תעבה הוא לאו שבכללות והנה הכ"מ בריש ה' טומאת המת הביא דברי רמב"ם דלכך לקי האוכל בשר בחלב אף שאין הלאו מפורש דהוא ק"ו מבישל והקשה הכ"מ הלא אין מזהירן מן הדין ותירץ דבב"ח כיון שאסור בשולו הוה בכלל לא תאכל כל תעבה והקשה בס' צרור החיים לא' מחכמי צפת תוב"ב הלא מלא תאכל כל תעבה לא לילקי דהוה לאו שבכללו' כמ"ש הרא"ם פ' משפטים ומתרץ דלעולם דאיסורו הוא מלא תאכל כל תעבה ובלא ק"ו לא הוה לקי דהוא לאו שבכללות אבל הק"ו אהני לו ליענש בדרך גלוי מקרא דלא תאכל כ"ת וכיון דאיכא גלוי מילתא דקרא דלא תאכל אהני לן ק"ו ע"כ וכה"ג שכתב הרמב"ם דהיכא דאיכא עשה עונשין מן הדין (ובזה מיושב מה שמקשים בסוגי' דחולין דף קט"ו ע"ב דמקשה ש"ס למה לי ג"ש ליתי כולהו מק"ו ומאי קושי' דאי הוה ילפינן אכילה מק"ו לא הוה לקי דאין עונשין מן הדין ולהנ"ל ניחא דכיון דאיכא ילפותא לאיסור אכילה מקרא דלא תאכל כ"ת רק דהוא לאו שבכללות שוב אהני ק"ו למלקי כמ"ש הכ"מ ובזה מתורץ דברי תוש' דאי לאו שכתבו ואיכא מ"ד דחמץ דגן גמור ע"י תערובת חמיר מנוקשה ה"א דה"ט דשיאור ישרף כמ"ש מהרש"א דעומד לשריפה אף דליכא רק חד קרא הוא אמינא דעל חמץ גמור לא צריך קרא דהוא ק"ו מנותר וגם על לפני זמנו לשיטת רש"י במס' ב"ק וגם מ"ו בנ"ב העלה דמשש שעות ולמעלה עובר בב"י ואי דאין עונשין מן הדין ז"א כיון דכבר אסור מלא תאכל כ"ת אהני ק"ו למילקי והוה מוקמינן קרא על נוקשה דליכא למילף מנותר דמה לנותר שהוא בכרת א"כ יש לנו תרי קראי על נוקשה וגם רבוי' דכל מחמצת דמרבינן נוקשה בריש אלו עוברין והוה מוקמינן חד על לפני זמנו וחד אתוך זמנו וחד על אחר זמנו ולכך ישרף דאינה עומד רק לשריפה כמ"ש מהרש"א ולזה כתבו תוס' דאיכא מ"ד דחמץ ע"י תערובת חמור מניקשה א"כ יש לאוקמי' קרא על חמץ עי"ת דזה ג"כ א"א למילף מנותר דחמץ ע"י תערובת ג"כ אינו בכרת ויש לנו לאוקמי' מנך קראי על חמץ ע"י תערובת ואין לנו לימוד על נוקשה שיהיה אסור אחר זמנו גם י"ל דהנה הקשיתי למה לי' לרב יודה לומר לקמן דף כ"ח מניין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שעובר בלא תעשה שנאמר לא יאכל חמץ הא שמעינן לרבי יודה דאמר סוף פ' כל שעה כל היכא דכתיב לאמר לאו אמור וכתבו תוס' בהנך דברים דאית בהו לאו מכלל עשה והלא באכילת חמץ יש לאו הבא מכלל עשה דתורה אמרה תשביתו דוקא וננראה כיון דבהך פרשה כולל הרבה מיני לאוין הבאים מכלל עשה וגם כי אם צלי אש למעוטי הרבה דברים ולאמר קאי אכל הפרשה הוא לאו שבכללות ואין לוקין וכדומה שהערני לזה חכם א' ור"י לא אמר לקמן רק הרי זה בלא תעשה ואולי באמת אין לוקין וכה"ג מצינו בלאו דבל תאחר דאין לוקין וכתב לאו ועשה (ודברי הכ"מ כבר הקשה המ"ל) וא"כ ג"כ לולי שהקדימו דאיכא מ"ד וכו' ה"א דמתני' אתי' כמ"ד לוקין על לאו שבכללות ולא איצטרך קרא על חמץ בין לפ"ז ות"ז כיון דקאי בעשה גם בת"ז והוא מוקמינן קראי על נוקשה ולכך ישרף דאינו עומד רק לשריפה לכך כתבו דאיכא מ"ד דחמץ עי"ת חמור וכו' ואית לן לאוקמי' על חמץ עי"ת ולא על נוקשה וש"ס סוף א"ע דמוקי ברייתא חייב כר"י הוא רק לענין לאמר

עוד נראה בכוונת תוס' דלקמן דף מ"ג דאי' שמעינן לר"מ נוקשה כ"ש חמץ גמור ע"י תערובת והקשה המ"ל דילמא קרא לא בא לרבות רק חמץ עי"ת דחמיר ומנ"ל נוקשה דקיל ונראה דר"מ לטעמי' אזיל דס"ל מעשר שני ממון גבוה וא"כ לא איצטרך לחם עוני למעט מעשר שני דבלא"ה אינו יוצא דגמרינן לחם לחה מחלה כדאי' לקמן וע"כ דאתא למעוטי עיסה שנילושה ביין ושמן והקשה הרמב"ן תיפק דאינו בא לידי חימוץ ותירץ דמיירי שיש גם מים ודעת תוס' דמי פירות עם מים הוא נוקשה א"כ