אהל דוד מסכתות שונות ח

שם סי' של"ד ס"ק ל' הביא המג"א בש"ם הר"ן דכיבוי שצריך לפחמין הוה דאורייתא ובזה ניחא דברי מהרי"ל בתשובה סי' ל"ב הביאו ב"י סי' רס"ה שכתב דע"כ ל"פ ר' יוסי ורבנן אלא גרם כיבוי דאיסר תורה ע"ש וקשה דבמס' שבת דף ק"ך מסיק דר"י אוסר גרם כיבוי ובמס' שבת דל"א ע"ב אסיק ר' יוחנן דר' יוסי ס"ל מלאכה שא"צ לגופה פטור וא"כ גם כיבוי ליכא איסור תורה אמנם להר"ן ניחא דכיבוי שצריך לפחמין הוה דאורייתא

השער המלך פ"ה מהלכות עירובין הלכה ז' כתב גבי מוקצה אמרינן אין ברירה הגם בדרבנן אמרינן יש ברירה לקולא משום דהוי דבר שיל"מ וגבי דשיל"מ אפי' ספק דרבנן לחומרא וקשה לפמ"ש הד"מ הביאו מג"א סי' תצ"ה ס"ק י' דלכך אין צריך שירשום משום בדרבנן יש ברירה ע"כ וקשה הלא הוא דבר שיל"מ

הרמב"ם פ"ג מהל' שבת הלכה ב' במ"מ שם ור"י בר חניכא כי קאמר מתני' כר' ישמעאל היה לאו למימרא וכו' יע"ש נ"ל הכוונה דאי הוה ס"ל לר' ישמעאל דאף במחוסרין דיכה שרי לגמור בשבת בידים א"כ לדידי' לא הוסיפו חכמים ולאסור יותר על של תורה וכל מה שהוא מותר מד"ת הניחוהו בהתרו וזה דבר רחוק שהרי בכל מילי דשבת מצינו שהוסיפו חכמים לגזור וה"נ כשלא רסקן כלל הרי הן אסורים משום מלאכה וכשרסקן נהי דמלאכה ליכא היה ראוי' לגזור כיון דמחוסר דיכה ומ"ש עוד וא"ת מאי קאמר וכו' הכוונה זה לגמור בידים ובמחוסר שחיקה וזה להתיר היוצא מאליו ואפילו במחוסר דיכה וע"ז תרץ יש לומר דכשמחוסרין דיכה לטוענן ע"ש וכו' כשמחוסרין שחיקה לגמרי משתחשך דקאמר ר"י רצונו לומר בהדרגה

מסכת פסחים ד' ב' ד"ה אור וכו' דהא אמר שיאור ישרף ופירש ר"ת וכו' והקשה מ"ו בצל"ח דלמה לא הוכיחו זה מהא דאיתא לקמן דף מ"ח במשנה שיאור ישרף והאוכלו פטור ואם פטור על אכילה כ"ש שאינו עובר על בל יראה ובל ימצא ואפ"ה ישרף ולא היו צריכים להקדים דברי ר"ת ונראה לתרץ דהנה הרי"ף פסק דנוקשה אינו אסור מד"ת וכתב הרמב"ן דפסק כסתם מתני' דשיאור ישרף והאוכלו פטור דהאי סתמא עדיפא מהאי סתמא דריש אלו עוברין דסתמא דבתרא עדיף והקשה מ"ו בצל"ח (והוא בדפי הספ' דף ס"ג ע"ב) מנ"ל דהך מתני' דשיאור פליג על מהני' דריש א"ע דילמא הך מתני' דשיאור ישרף אתי' כר' יצחק דס"ל רפ"ג דמכות דאין מלקות בחייבי כריתות ואף דבשיאור ליכא כרת מ"מ שוב לא ניתן אזהרת חמץ למלקות רק לאזהרת כרת והרי זה דומה כמו מחמר אחר בהמתו בשבת ואף דעל שביתת בהמה ליכא מיתת ב"ד מ"מ אינו לוקה דעיקר לאו של שבת לא ניתן לאזהרת מלקות רק לאזהרת מיתה כמו כן בחמץ כיון שיש בלאו זה חמץ גמיר שהוא בכרת שוב לא ניתן לאו זה למלקות כמו מחמר ונקט שיאור לרבותא דאף דאינו בכרת אפ"ה אינה לוקה ותירץ דלר' יצחק לא שיך לומר דלאו ניתן לאזהרת כרת דלכרת לא בעי אזהרה כמו פסח ומילה ומיתת ב"ד שאני דא"א לחייבו מיתה בלא אזהרה ע"כ, והנה קשה לי הלא רש"י במס' יבמות דף נ"ה ע"א ד"ה לכרת ניתנה כתב רש"י וזה לשונו דאי אתרו בו למלקות אינו לוקה דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא וכו' דלא הוה לי' לענשו כרת אא"כ הזהיר הלכך אזהרת לאו למלקות ניתנה ע"כ הרי דלרב יצחק הוא משום דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא אמנם אולי הרמב"ן לא ס"ל סברת רש"י ביבמות דף נ"ה רק טעמי' דר' יצחק משום דיצאה כרת באחותו לדונה בכרת לחוד ואם כן מיושב דברי תוספות דתוספות סברי כשיטת רש"י במס' יבמות דף נ"ה דלרב יצחק דאין מלקות בחייבי כריתות הוא משום דלאו ניתן לאזהרת כרת (וכ"כ הרב המחירי בפ"ק דמגילה) וא"כ בלא דברי ר"ת ליכא להוכיח ממתני' דשיאור ישרף דה"א דאסור מד"ת וגם עובר על ב"י ואפ"ה האוכלו פטור דלאו לא ניתן לאזהרת מלקות רק לאזהרת כרת וכר' יצחק לכן הקדימו דברי ר"ת דבנוקשה ליכא ב"י א"כ ממילא מוכח ממתני' דשיאור ישרף דאף דאינו עובר על בל יראה אפ"ה צריך לבער וחכם א' אמר לי דכוונת רש"י ביבמות דאזהרה בא לקרבן ובעיני הוא רחוק להעמיד זה בכוונת רש"י מ"מ ממילא רווחא שמעתתי' דלפמ"ש תוס' יבמות דף ט' ע"א ד"ה מה דלרבי דיליף מג"ש דעלי' לא חייב קרבן רק היכא דאיכא לאו א"כ לולי שהקדימו דברי ר"ת ליכא ראי' ממתני' דשיאור ישרף דה"א דאסור מד"ת וגם עובר על בל יראה ואפ"ה האוכלו פטור דלאו לא ניתן לאזהרת מלקות רק לאזהרת קרבן דאי ליכא לאו לא מחייב קרבן ואתי' מתני' כר"י ולכך הקדימו דברי ר"ת וכהנ"ל

והנה לשיטת רש"י ביבמות דף נ"ה שכתב דלר"י לא לקי על חייבי כריתות דהוא לאו שניתן לאזהרת כרת (ועיין לח"מ פי"ח ה' סנהדרין הלכה ב' מ"ש בשם ספר המצות) א"כ ר"מ דאמר לקמן והאוכלו בארבעים לא ס"ל כר' יצחק מיושב מה שהקשו תוס' מס' שבועות דף ל"א ע"ב ד"ה מההיא ולהנ"ל ניחא דאין לומר דטעמי' דר"מ דיליף שבועת פקדון משבועת העדות בק"ו דכיון דלא ס"ל כרב יצחק ע"כ ס"ל דאין עונשין מן הדין כדמוכח ברפ"ג דמס' מכות כאשר יראה המעיין בסוגי' דשם וא"כ א"א לחייב קרבן מק"ו דזה ג"כ בכלל דאין עונשין מן הדין כדאיתא בתוספתא מס' שבועת פ"ג וזה לשון התוספתא שבועה מפי עצמו מניין ת"ל כי החטא דברי ר"ש ריב"ב אומר ק"ו מה אם נדרים שאין חייבים עליהם מפי אחרים חייב עליהם מפי עצמו שבועת עדות שחייב עליהם מפי אחרים אינו דין שחייב מפי עצמו אר"א כמתי לפני ריב"ב וכי עונשין מן מהדין הרי דגם לענין דחייב קרבן לא מחייבינן מק"ו דזה ג"כ בכלל אין עונשין מן הדין ומזה התוספתא קשה לי על הריטב"א בחדושיו למס' מכות דף י"ד שכתב דבקרבן עונשין מן הדין וגם קשה על הריטב"א מסוג' דסנהדרין דף נ"ד מ"א מה אח אביו דקורבא דאביו חייב ב' אביו לא כ"ש וכו' אין