אהל דוד מסכתות שונות י

מוכח דנוקשה הוא בכלל לא תאכל חמץ ואולי ר"מ באמת לא דריש כל ור"י דס"ל נוקשה דרבנן איהו לטעמי' אזיל דסובר מ"ש ממון הדיוט והנה הפ"י הקשה דלמה לי קרא על חמץ דאסור באכילה תיפק ק"ו מנותר דאינו בב"י ואסור באכילה כ"ש חמץ ותירץ דאין עונשין מן הדין והנה תוס' כתבו דלא אסר ר' יודה חמץ אחר הפסח רק חמץ גמור דאיכא ג' קראי אבל נוקשה אינו רק חד קרא והיה מקום לומר דמתני' דשיאור ישרף אתי' כרב יצחק דס"ל אין מלקות בחייבי כריתות ולא איצטרך קרא על חמץ תוך זמנו דתיפק מק"ו כיון דבלא"ה לא לקי ומוקמינן קרא על נוקשה וגם מהאי דלחם עוני פרט לעיסה שנלושה ביין וכו' ג"כ שמעינן דנוקשה וגם רבויי דכל מחמצת נוקים כמי על נוקשה הרי איכא ג' קראי על נוקשה והוה מוקמינן חד על תוך זמנו וחד על לפני זמנו וחד על אחר זמנו וא"כ אין ראיה מהאי דשיאור ישרף וכמ"ש מהרש"א דאינו עומד רק לשריפה כיון דאסור מהיום ולעולם ולכך כתבו תוס' דאיכא מ"ד דחמץ עי"ת חמיר מנוקשה א"כ מוקמינן חד קרא על חמץ עי"ת וליכא בנוקשה רק תרי קראי ואין לכו לימוד על נוקשה שיהיה אסור לאחר זמנו וכל זה הוא אם נימא דכוונת תוס' על הברייתא דשם איתא והאוכלו בארבעים

ועל מה שכתבתי לעיל בשם צרור החיים היכא דאיכא גלוי מילתא אהני ק"ו למלקות הקשיתי על הא דשני שם בחולין דף קט"ו חורש בשור וחמור יוכיח הלא איכא למיפרך מה לחורש בשור וחמור שמותר באכילה לגמרי תאמר בב"ח נהי דמלא תאכל כל תעבה אינו לוקה אסור מיהת איכא ושוב תהני הק"ו

ד' טו תוס' ד"ה ול"ד הטומאה וכו' והקשה המהרש"א הלא אכתי הוא ולד הטומאה דרבנן דהא ר"מ סובר טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ונראה דלקמן דף ט"ז כתבו תוס' בשם הרר יוסף א"י דס"ל לר"מ דיטמא דכתיב גבי משקין הוא הכשר ומשקה דמקבל טומאה נפקא מדדרוש ר"ע יטמא גבי חולין דשני עושה ג' ובחולין לכ"ע אין אוכל מטמא אוכל דהא רש"י כתב דר"מ סובר אוכל מטמא אוכל לכן כתבו תוס' דבחולין לכ"ע אין אוכל מטמא אוכל והש"ס באמת הקשה ר"ה ב"ח למה דכן מלטמא אחרים אקרי והבשר אשר יגע וכו' ועיין במהרש"א שכתב לקמן דאף אי שמואל מוקי יטמא היינו הכשר ומשקה דמקבל טומאה יליף מהא דשני עושה שלישי בחולין מ"מ השלישי אקרי טמא דקאמר קרא דאוכל מטמא משקה א"כ המשקין נטמאו ע"ש א"כ למה דכן מלטמא אחרים וע"כ איהו וגם שמואל דאמרו דכן מלטמא אחרים כא חשו להך קושי' אקרי כאן והבשר אשר יגע וא"כ מיושב קושית מהרש"א דרשב"ל סובר דאף דר"מ אמר ספק משקין לטמא אחרים טהור זה דוקא בחולין אבל בקדשים כיון דמשקין אקרי טמא כמ"ש מהרש"א ממילא מטמאה אחרים דאקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא, גם ראיתי לגדול א' שכתב דאף אי נוקי האי יטמא גבי משקין על הכשיר מ"מ משקין עצמן דמקבלין טומאה נוכל למילף מהא דאיתא בת"כ הביאו רש"י לקמן דף ל"ג ע"ב מכל האוכל הנאכל בבת אחת והיינו כביצה והאי יטמא אחרים וודאי מיירי במשקין דהא אין אוכל מטמא אוכל ובזה מתורץ קושית תוס' לקמן דף כ' ד"ה ובשעת שחיטה שהקשו מנ"ל לשמואל דתלושין מכשירן ולהנ"ל ניחא דאיהו מוקי יטמא על הכשר ומשקה דמקבל טומאה יליף מהא דת"כ וסובר כרבינא דמקרא מלא דיבר הכתוב אין אוכל מטמא אוכל אפי' בקדשים וגם שמואל לא חש להאי קושי' אקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא דהא איהו סובר דכן מלטמא אחרים והנה תירץ זה על קושית תוס' לא ידעתי אם ממני יצא דבר זה או ששמעתי מגדול הנ"ל רק דתוס' לשיטתם אזלי דכתבו לקמן דף ל"ג דהאי ת"כ אסמכתא בעלמא הוא

ע"ב אמר ר' ירמיה ועיין במהרש"א ומ"ו בצל"ח הקשה דאי ע"י עצים ולבונה יוכל לומר מדברי ר"ח סה"כ כגון משקין בשרץ ועצים במשקין ובשר בעצים ור"מ לטעמי' דסובר טומאת לטמא אחרים דרבנן ע"ש ואולי י"ל בכוונת רש"י דלרש"י היה קשה קושית התוס' מס' חולין דף ל"ו דלמה משקי בית מטבחיא דכן להוי כעצים ולבונה דמשוי חיבת הקודש כאוכל והיה נראה לרש"י דעצים ולבונה דמקבלי טומאה הוא מעלה דרבנן וכ"כ רש"י לקמן דף י"ט ד"ה אלמא ובמשקין בית מטבחיא לא גזרו ומ"ד דחיבות הקודש דאורייתא מוקי הא מטבחיא על דם וכשיטת הרמב"ם פ"א מהל' פסולי מוקדשים דדם קדשים אין מקבלין טומאה וכו' ובזה ניחא מה דפסיקא לרב ירמיה דלר"מ אפילו בקדשים משקין לטמא אחרים דרבנן דמתני' מיירי בקדשים וכ"כ הפ"י מדאיתא לא נמנעו הכהנים ולא אמר ישראל ש"מ דאיירי בקדשי קדשים הנאכלים בעזרה וא"כ המשקין היה ג"כ בעזרה ויש לדקדק דלמה ר"מ לא אמר משקין לטמא אחרים דרבנן רק בחולין ולא קדשים בעזרה דלהוי חיבות הקודש ולהנ"ל ניחא דרב ירמיה סובר אוכל מטמא אוכל וא"כ מתורץ דברי רש"י ומהרש"א דליכא למימר דמשקין נגעו בעצים ולבונה רק דר"מ סובר משקין לטמא אחרים דרבנן דאכתי קשה דיטמא אחרים מחמת חיבת הקודש וראוי' שיחושבו כאוכל כיון דרבינא סובר עצים ולבונה מד"ת מחמת חיבת הקודש ממילא גם משקין מטמאים מחמת חיבת הקודש דלא אשכחן דפליגי תנאי אי חיבת הקודש ד"ת או מדרבנן ע"כ

ד' יז עיין מה שהקשה מ"ו בצל"ח סי' צ"א על הרמב"ם פי' המשנה דאם הקושי' הוא על גוף שאלת חגי דלמה הוצרך לשאלתם על יין ושמן כלל כיון שהם טהורים לגמרי א"ם למה הוצרך להקדים אישתבש כהני ונראה דהוי אמינא דחגי שאל אם בקיאין בטהרת חולין וסובר כר"א דשני עושה שלישי בחולין לכן הקדים דאמר רב אישתבש כהני ובחולין בודאי אין ג עושה ד' ובזה י"ל ג"כ קושי' הפ"י דלמה לא הקשה הש"ס ג"כ על שמואל א"ש

ד' יח כתב מהרש"א הא דלא אמרינן דיו היכא דמיפרך ק"ו דוקא דאיכא קרא מפורש אבל היכא דליכא יתורא אמרינן דיו אף דמיפרך ק"ו וקשה לי מדברי מהרש"א בעצמו מסכת ב"ק דף כ"ה ע"ב שכתב לבסוף דהשתא ליכא למימר דיו דא"כ מיפרך ק"ו דלטומאת ערב לא איצטרך קרא דמג"ש ילפינן והלא שם ליכא יתורא דהך ג"ש דבגד ועור איצטרך לקלקלי וחבק וזנב הסוס במס' שבת דף ס"ו וגם מהר"ם לובלין שם במס' ב"ק שכתב דע"כ צ"ל דג"ש אתי' לטומאת ז' דטומאת ערב ידעינן מק"ו ע"ש וקשה הלא ג"ש אינו מיותר דאיצטרך לקלקלי וחבק כדאי' במסכת שבת דף ס"ו ע"א גם קשה לי על רשב"א הביאו שיטה מקובצת