אהל דוד מסכתות שונות פט

ל"ל שור ולא אדם תיפק מוהמת יהי' לו דא"כ הוה מוקמינן חמור ולא אדם ואי לא הוה כתיב כלל הוה מוקמינן והמת יהי' לפחת נבלה כיון דלא אשכחן פטור גבי בור כלל ונראה דהנה בלא"ה מסתברא פטור גבי בור דבור חידוש הוא דב' דברים הן שאין ברשות של אדם וכו' ואין לך בו אלא חידושי וכה"ג כתב הרשב"א ריש ב"ק ונראה דקושי' הש"ס ואיפך קאי למ"ד דף כ' דלא מחייב רק שחפר ברשותו והפקיר רשותו ולא בורו ואז ליכא חידוש וא"כ י"ל דקושי' תוס' הוא למ"ד בור ברה"ר דוקא והוא חידוש א"כ בלא"ה מסתברא פטור בור כיון דחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו

דף ע"א ע"ב רש"י ד"ה והא מדקתני וכו' אע"ג דלר"ש שחיטה שאינה ראוי' וכו' אבל ביה"כ פליג משום דאין לוקה ומשלם וקשה לי הלא במסכת סנהדרין דף ע"ד מסיק הש"ס קסבר רשב"י עונשין מן הדין וסתם ר"ש הוא רשב"י כמ"ש רש"י ריש שבועות וברפ"ג דמסכת מכות מוכח דמ"ד עונשין מן הדין סובר דאין מלקות בחייבי כריתות ואיך כתב רש"י דביה"כ פליג משום דאין לוקה ומשלם הלא ליכא מלקות וגם על הש"ס קשה דמאי מקשה ש"ס מכלל דבכולהו מודה דשפיר מודה כיון דלר"ש אין מלקות ביה"כ (ואני הייתי רגיל לומר דלכך כתב רש"י האוכל נבלה ביה"כ ר"ש פוטר כתב רש"י דפטור מקרבן ולמה לא כתב רש"י ממלקות משום דלר"ש בלא"ה ליכא מלקות ביה"כ) שוב ראיתי להרמבן בחדושיו למסכת מכות הנדפס אצל ספר הזכות שכתב דהאי דסנהדרין הוא רק גלוי מילתא בעלמא דהיכא דליכא גלוי מילתא ליכא למ"ד עונשין מן הדין דכי לית ליה האי מ"ד הרגו אין נהרגין ומסיק הש"ס משים דאין עונשין מן הדין ע"ש אמנם הריטב"א בחדושיו למסכת מכות כתב דהא דאמר הש"ס על האי דהרגו אין נהרגין דאין עונשין מן הדין הוא כתב דיש שפירשו דלחדודי לברי' הוא דקאמר דאפי' למ"ד בעלמא עונשין מן הדין בהא אין עונשין דעדים זוממין הוא חידוש ואין לך בו אלא מקום חידושו (ועיי' טור ח"מ סי' ל"ח) וקשה לי על הריטב"א מסוגי' דחולין דף קי"ד ע"א אין לי אלא בחלב אם בחלב פרה מניין אמרת ק"ו וכו' והקשה הלא בשר בחלב הוא חידוש ולמה לא נימא אין לך אלא מקום חידושו וכן לעיל דף ס"ג ע"ב דמקשה וכ"ת ליתי בק"ו

שם תו' ד"ה בטובח וכו' וא"ת לרבה וכו' וי"ל דמוקי מתני' בלא אתרו בי' וקשה לי דאי נימא דרבה מוקי מתני' בלא אתרו קשה מה שמקשים תוע' כתובות דף ל"ה ד"ה מתני' תימא תיקשה לר"ש ומתרצים דר"פ אפי' אי סובר כר"ל מצי לשנוי' כעולא וקשה ניהו דמתני' דכתובות מצי לשנוי' כעולא מ"מ קשה מתני' דב"ק דלמה יחייב טבח ביוה"כ וא"ל כדעולא הא תוס' כתבו בכתובות דף ל"ב ע"ב ד"ה אלא דלא אמר עולא ממונא משלם רק גבי הני תלת דגלי קרא ע"כ נ"ל קושי' תוס' דבל"ה קשה דמאי מקשה הש"ס ניהו דקטלא ליכא מלקות מיהו איכא דילמא מתני' אתי' כרב יצחק דס"ל אין מלקות בח"כ וראיתי במהר"ם ברבי שכתב דא"כ למה נקט טבח בשבת פטור לנקוט יו"ט דפטור והנה הפר"ח בא"ח הביא פלוגתא בירושלמי דר"י סובר דאמרינן מתוך בכל מלאכות ור"ש סובר דלא אמרינן מתוך רק גבי הוצאה והבערה א"כ לר"ל לא שייך למנקוט יו"ט דמד"ת לא שייך מלקות משום דאמרינן מתוך שהותרה שחיטה לצורך הותרה כמי שלא לצורך ונראה דקושית הש"ס קאי לר"י דלא ס"ל מתוך בבי שחיטה וא"כ מיושב קושית תוס' דרבה אולי סובר כר"ל דא"ל מתוך אפי' בשחיטה ואז יש לאוקמי מתני' כרב יצחק וכהנ"ל

עוד י"ל קושי' תוס' דלכאורה יש לדקדק למה לא מוקי מתני' כרנב"ה דס"ל ג"כ לוקה ומשלם כדאיתא כתובות דף ל"ה אמנם זה טעות דהא לרנב"ה דס"ל כרת פיטר מתשלומין והנה מצינו לרבי במסכת שבועות דף י"ג דסובר דיה"כ מכפר אף על אינו שבין וכרת דיה"כ לא משכחת רק באוכל אומצי ומית או דאכל בלילה ומית וא"כ אכתי קשה אמאי לא מוקי כרנב"ה וס"ל כרבי וא"כ הא דפוטר בהדליק הגדיש היינו בהדליק בלילה ומית דפטורין היורשים מלשלם ומתני' דגנב וטבח ביוה"כ מיירי שטבח ביום זמן רב קידם לילה דאז ליכא למיפטר משים כרת משום דיה"כ מכפר ואף דחייבי מלקות שעבר עליהן יוה"כ חייבין מ"מ הא רנב"ה ס"ל לוקה ומשלם ונראה דהסוגי' קאי לאביי דסובר דמודה רבי בכרת דיומי' ומעתה י"ל דרבה סובר כמסקנת הש"ס שם בשבועות דאף בכרת דיומי' סובר רבי דיה"כ מכפר על איכן שבין ומעתה מתוקמי' מתני' כרבי וכרנבה"ק וק"ל

דף צ' ע"ב תוס' ד"ה כגון ובחינם פירש כן דאפי' כר"ע ניחא ולי נראה לקיים דברי רש"י ונקדים להעתיק דברי ריטב"א בחדושיו מסכת מכות וז"ל ואיכא למידק דהכא קתני טעמי דר"ע דכתיב עד עמדו ובחובל אוקמינא לר"ע דוקא שרואה בלילה דהוה להו עדים ואין עד נעשה דיין אבל ראוהו ביום הם עצמם דנין ובסנהדרין מפרש טעמא דר"ע דכתיב והצילו העדה וכיון דחזא דקטל נפשא תו לא חזי לי' זכותא ותירץ דהאי דמכות הוא עיקר דרשא והנהו דהתם טעמא דקרא נינהי אלא דהם סוגי' מחולקות דסוגי' דפרק החובל סובר דטעמי' דקרא משום דאין עד נעשה דיין ומהא שמעינן בכל דוכתא דאין עד נעשה דיין וסוגי' דסנהדרין סובר דטעמי' דקרא משום הצילו עדה ע"ש והנה יש נ"מ דא"א דטעמי' דקרא משום אין עד כעשה דיין גם בדיני ממונת אין עד נ"ד אף דהאי עד עמדו לפני עדה בד"נ כתיב מ"מ הא כתיב משפט אחד יהיה לכם השוה לכולכם משא"כ אי הוי הטעם משום הצילו עדה כבר כתבו תוס' ר"פ א' דינו ממונת דמידי דתלוי בזכות וחובה אין להשוותם מכח משפט אחד ולפ"ז מה מתקו דברי רש"י דסוגי' דר"ה דמפרש טעמא דקרא משום הצילו עדה א"כ שפיר יש לחלק בן ד"מ לד"נ דמידי דתלוי בזכות אין להשוותם מכח משפט אחד אבל סוגי' דחובל דמפרש טעמי' דקרא דאין עד כעשה דיין א"כ אין חילק בין ד"מ לד"נ מטעם משפט אחד יהי' לכם והנה קשה לי לדעת י"מ דמפרשי הטעם דאין נעשה דיין משום דבעינן עדות שאתה יוכל להזימה וכאן לא יקבל הדיין הזמה על עצמו א"כ אמאי הוצרך הש"ס לתרץ בכתובות דף כ"א שאני קיום שטרות דרבנן הלא אפי' אם הוא תורה מ"מ שפיר עד נ"ד דהא בד"מ לא בעינן עדות שאתה י"ל משום דלא בעי' דרישה וחקירה ומצאתי בפ"י שהירגש בזה ונראה דהך י"מ סוברים כש"ך ח"מ סי' ל"ג דמד"ת בעינן גם בד"מ עדות שאתה י"ל