אהל דוד מסכתות שונות פז

גבוה נ"ש משלם ולכך לא נקט דאתי' כר"מ דס"ל עדים זוממין קנסא דלאביי י"ל דטעמי' דר"מ דס"ל כרנב"ה מדאיצטרך אסון למיפטרה ש"מ דלוקה ומשלם ואי דמשום מלקות לא הוי מיפטר מלצאת י"ש הא אביי לא ס"ל האי דאתנן אסרה תורה ובסוגי' דף ז' דמוקי ר"ע כרשב"מ היינו לרבא דס"ל אין כופר ברגל באמת איהו מוקי לעיל כר"ע דלדידי' אין הכרח דרנב"ה ס"ל כרת פוטר דאיצטרך אסון למיפטרי אפי' לצי"ש גם י"ל דלרבא דס"ל דאין כופר ברגל וצריך לאוקמי' לדידי' דר"ע ס"ל כרשב"מ איהו מתרץ על קושי' דלעיל ליתני עדים ז ממין דאיהו ס"ל עד זומם חידש ולדידי' לא מחיבינן כאשר עשה אפי' בממון כמ"ש ריטבא מס' מכות דאין לך בו אלא שעת חידושו ועיין מהרם לובלין דאיך שייך למיתני עדים זוממין בהדי אבות דשאר אבות הוא איפכא ע"ש אלא דקשה א"כ איך חשבה ר"ח לעדים זוממין אמנם משכחת בעדות מיוחדת אבל למר זוטרא דמקשה במס' מכות אלא מעתה בד"נ הציל לדידי' עכצ"ל דע"ז לא הוי חידש ובזה ניחא דברי הטור ח"מ סי' ל"ח שכתב דעד זומם לאו חידש הוא ונראה דר"ח דקתני עדים זוממין מיירי שהזימו עדות מחיודת דליכא חידש ואז שפיר מחייבינן אפי' כאשר עשו כיין דליכא חידש וא"כ י"ל דרבא ס"ל כמר זוטרא במס' מכות דף ט דעדות מיוחדת פסול אמנם לריב"ק דס"ל הודאה אחר הודאה מצטרפין וזה גרע מעדות מיוחדת כמ"ש סמע סי' ל' א"כ י"ל דר"ח מיירי שהזימו עדות מיוחדת או הודאה א"ה דליכא חידש אבל רב אושעי' דלא חשיב עדים זימנין ס"ל כהך תכא בסנהדרין דהודאה א"ה אין מצטרפין ולא ניחא לש"ס לאוקמי' דר"ע ס"ל כמ"ד יש כופר ברגל כיון דרבא מוקי הך ברייתא לקמן דאין כופר ברגל והוא ר"ש דאמר אם נאמר נוגח למה כאמר רובע ור"ש הוא תלמידי דר"ע ועיין מנחות דף ע"ב ותוס' כתבו בשבועות דדרך הש"ס להקשות מרבי' על תלמידיו

בא"ד אך קשה וליפרך שכן יפה כחו בנזקי בור ולע"ד א"ל דר"ע סובר כמ"ד פודין קדשים לכלבים וכר"ש דלא בעי קדשי מזבח העמדה והערכה וא"כ ליכא למעוטי כלל מוהמת יהי' לו

רש"י לעיל בדף ה' ד"ה ומפגל ששחט חטאת לשם שלמים והקשה הפ"י למה לא מפרש ששחט במחשבת חוץ לזמנו ע"ש ובריש כריתות פי' רש"י בחוץ לזמנו ונראה דלא הי' רוצה לפרש כן דא"כ למה הוצרך הש"ס לומר בקדשים לא ומיירי דילמא הך ברייתא אתי' כר"י דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין וס"ל כר"י בזבחים דמחשב בקדש ים לוקה ת"ל לא יחשב וא"כ לכך לא חשוב המפגל דלא מחייב בתשלומין דאין לוקה ומשלם ובפרט לשיטת הערוך ורש"י סוף מס' ע"א גבי המקיים בכלאים לוקה דס"ל לר"ע לאו שב"מ לוקין והרי הש"ס מוקי הך ברייתא כר"ע ועיי' שיטה מקובצת על כן מפרש רש"י ששחט חטאת לשם שלמים דאינה רק עשה ואף שהרמב"ם כתב כל המחשב מחשבה שאינה נכונה לוקה אולי רש"י חולק ולא מוקי רק בפיגל דכתיב בגוי' ועיין כתובת דף ל"ב תוס' ד"ה ואין לוקה כתבו דר"ע סובר אין לוקה ומשלם וק"ל

בא"ד ולר"ט ניחא וקשה דאיך סובר ר"ע כר"ט דבשלומא ר"ט דס"ל דתם משלם כופר נ"ש בחצר הניזק והלא לימא הביאו לב"ד וישלם יש לאוקמי כשהרג שלא במתכוין אבל ר"ע כתבו תוס' לקמן דמ"ב ד"ה ונימא דר"ע ס"ל כשאין שור בסקילה אין בעלים משלמין כופר והא דאיתא בברייתא דף כ"ו והשור בסקילה והבעלים בין תם ומועד משלמין כופר עכצ"ל דלצדדין קתני בכוונה השור בסקילה ופטור מכופר ושלא בכוונה הבעלים משלמין כופר ואין השיר בסקיל' וכן מצאתי בשיטה מקובצת ותירץ שלו צל"ע גם י"ל דתוס דכתב ולר"ט ניחא ויפלא דמנ"ל להקשות ונראה דקושי' הש"ס הוא לר"י דס"ל בפ' הכותב דף פ' דר"ט רבו הוא ודרך הש"ס להקשותו מרבו על תלמידיו ואיהו מוקי לעיל כר"מ דס"ל ע"ז קנסא וסוגי' דלעיל קא לר"ל ולר"ל אין הכרח לומר דס"ל כר"ע רק כקושי' מהרם ברבי דס"ל כרנב"ה וסוגי' דמכות ולר"י אין הכרח דרנב"ה ס"ל לוקה ומשלם רק דאיצטרך קרא על ח"כ שוגגין דמצד מלקות הי' חייב דר"י הוא דס"ל בלא אתרו חייב ומצד כרת פטור אבל לר"ל גם מצד מלקות חייב וק"ל

שם ליתכא עדים זוממין הקשה ש"מ לימא דבדיבורא לא מיירי ויפלא הלא חשיב מוציא ש"ר אמנם י"ל דאתי' כר"י דס"ל בכתיבת אינו חייב עד שישכיר עדים אמנם הא ר"י ס"ל נושא שכיר כש"ח וק"ל ועיין בסוף ס' תשובת הגאונים בתראי מה שנדפס שם בשם אא"ז זצ"ל בענין הנ"ל

ד' טו הא מני רי"ה מקשים תוס' למה לא מוקי כר"ע ומה שתירצו א"כ ליתנא תם פטור מדמי עעבד אכתי קשה לקמן דף מ"ח ע"ב דמשני רי"ה ולמה לא נקט ר"ע ושם לא שייך תירץ דהכא ונראה דלקמן דף כ"ו מקשה הש"ס נילף אדם שיחייב בכופר ומקשים מדוע לא מפיק מהקישא דתנא דבי' חזקי' דלא תחלוק בין שוגג למזיד ונראה דקושי' ש"ס קאי למ"ד כופרא כפרה ותוס' כתבו לקמן דמ"ג ד"ה מאי דכופר אינו יוכל למחול ובמס' פסחים דף כ"ט ד"ה מאן י"א כתבו דתשלומי תרומה הואיל דכפרה היא שהרי אי למחול ליכא למפטרה משום ק"ל בדרבה והנה בירושלמי פ"ד הלכה ה' איתא דאפי' לר"ע דמפיק נקי מדמי וולדות מ"מ תם פטור מכופר דעליו כתיב ולא תם ולכאורה קשה הא איצטרך עליו למעט אדם ובור ואש מכופר ועיי' תוס' דף ט' ד"ה מה שא"כ בבור ונראה דירושלמי אזיל לר"י דס"ל אשו משום חציו וכיון דחציו הוא גם אש יש לפטור מתנא דבי' חזקי' ועיין תוס' דף מ"ג ד"ה אשו וכ"כ רשי שם דאין כופר באש משום קלב"מ ואפי' אשו שלא בכינה ג"כ פטור מתנא דבי חזקי' (ובור דפטור מכופר נפקא לן מוהמת יהי' לו ומשור ולא אדם ועיין דף ט' במהרש"א) וא"ל הא כופר כפרה וליכא למיפטר משום קלב"מ ז"א דירושלמי קאי לר"ע והריטבא כתב ריש מס' מכות דתנאי היא אליבה דר"ע אי ס"ל כופר ממון וא"כ מתורץ קושי' תוס' דלא נקט ר"ע דלא פסיקא לש"ס כיון דאיכא תנא דס"ל אליבא דר"ע כופר ממון וא"כ אדם דפטור מכופר כבר שמעינן מתנא דבי' חזקי' ואיתר עליו ודרשנן דתם פטור מח"כ אבל רי"ה שפיר י"ל דס"ל כיפר כפרה וק"ל

עוד נראה בדרך הנ"ל דש"ס אז עליו למעט אדם מכופר ולא יליף מתנא דב' חזקי' נראה דש"ס קאי למאן דלא סובר תנא דבי חזקי' ועיין תוס' כתובת דף ל"ה ד"ה ומי איכא דר"ח מדרומא לקמן דף מ"ה לית לי' הקישא דשוגג למזיד וא"כ לכך לא