אהל דוד מסכתות שונות פד

לאוקמי מתני' בקטנה בנשואה ולכך בנערה יכולה לעשות שליח דנערה נשואה ודאי אין לאביה רשות בה א"ו דקטנה נשואה א"י אבה לקבל גיטה וא"כ א"א לאוקמי מתני' בנשואה דא"כ איך קתני בסיפא ואם אמר אביה צא והתקבל דהא נשואה קטנה א"י אביה לקבל וביותר קשה לשיטות רש"י מס' יבמות דף ק"ט שכתב דקטנה נשואה א"י אבי' לקבל גיטה א"כ קמה קושית הפ"י הנ"ל ונראה לתרץ דהנה הרמב"ן במלחמות כתב דנערה דיוכל לקבל גיטה הוא מטעם זכות דזכות הוא לאבי' שמכנסת עצמה לרשותו ומסתמא ניחא לי' בהכי וזכין לאדם וכו' משא"כ קטנה דאין קטן נעשה שליח ולכך קטנה א"י לקבל גיטה והנה דעת תוס' ורש"י לאחר חזרה גם קטנה שיש לה אב יכולה לקבל גיטה נ"ל דסברי כמ"ש הרא"ש במס' קדושין דף י"ט גבי אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך וכתב הרא"ש דבדבר שהוא לטובתו ולזכותה נעשית שליח ופירשו המחברים דאף בקדושין אין כאן זכות לה כלל דהרי אסרה אכ"ע וגם ארוסה אינו נותן לה מזונת אפ"ה הואיל והוא דבר הנוגע לעצמה יש לה שליחות לכך סוברים רש"י לבסוף ותוס' דגם קטנה יכולה לקבל גיטה כמ"ש הרמב"ן גבי נערה הואיל והיא מכנסת עצמה לרשות אביה ומסתמא ניחא לו בהכי וזכין לאדם שלא בפניו ונעשית שליח אף שהיא קטנה אף שהגט חוב הוא לה מ"מ הרי בקידושין לחוד ג"כ חוב כמ"ש רש"י לעיל דף י' שאם מסר שטר קידושין לשליח ורצה לחזור יחזור דאין כאן זכות דאסור לה אכ"ע אפ"ה נעשית שלוחו מכ"ש גבי גט דמתיר לה אכ"ע ולכך סוברים תוס' ורש"י דקטנה יכולה לקבל גיטה וכ"ז בקטנה בעודה ארוסה משא"כ בקטנה נשואה דמשנישאת אין לאביה רשות בה וא"י למוכרה גם אין זיכה במעשי ידי' כמבואר קידושין דף כ"ז בודאי א"י לקבל גיטה וכן כתב בתחילה המהרם מאדוי סי' ט"ו עיי"ש דלא שייך לומר דהתורה ירדה לסוף דעתו של אב דניחא לי' בהכי הואיל ומכנסת עצמה לרשות אבי' דמה זכות יש לאב לאחר שנישאת וא"כ שפיר פסק רש"י דאב יוכל לקבל גט לבתו קטנה לאחר שנישאת והיינו דוקא אב ולא היא כמו שעלה על רוח מהר"ם פדוי אף שלבסוף סובר רש"י דקטנה יכולה לקבל גיטה היינו דוקא ארוסה שמכנסת עצמה לרשות אבי' ואז מסתמא ניחא לאבי' כמ"ש הרמב"ן משא"כ כשאין לאבי' אז שום זכי' בגוי' (ומסתמא לא ניחא לי' שתפסול לכהונה) ולכך דוקא אבי' ולא היא וא"כ מתורץ קושית הפ"י דא"א לאוקמי בקטנה נשואה דא"כ איך קתני עד שיגיע גט לידה דמשמע מכי מטי גיטה לידה מגורשת ובקטנה נשואה דוקא אבי' ולא היא מטעמים שכתבתי לעיל

דף סו ע"ב מילי לא ממסרון לשליח לכאורה יש להקשות בזמן הזה דאיכא חרם דר"ג שלא לגרש בע"כ ואפ"ה נוהגן באם הבעל עושה שליח לגרש אשתו ונאנס עושה שליח ומשלחו ביד אחר ואמאי לא ניחוש לשיטת הקדוש הביאו המרד כי רפ"ב דקידושין והובא ג"כ ש"ע אהע"ז סימן ל"ו סי' ה' דשליח לקידושין דכל היכא דנגמר הדבר מיד כגון גירושין דיוכל לגרשה בע"כ אבל קידושין אף דמוסר לו הקידושין מ"מ אולי לא תאבה האשה לקדש לו אין המעשה כגמר ה"ל מילי ולא ממסרין לשליח ע"ש וא"כ בזה"ז דאיכא ג"כ חרם דר"ג שלא לגרש בע"כ וחרם הוא איסר תורה א"כ גם בגירושין אין המעשה נגמר מיד דאולי לא תאבה האשה לקבל גיטה א"כ שוב ה"ל מילי ולא ממסרין לשליח גם בנב"י מהד"ת סימן קי"ב הביא קושי' זו שהשיב לו אחד עיי"ש (ועיי' בקצות חושן שמחלק היכא דעושה שליח סתם אם עבר השליח ונתן בע"כ שפיר מתגרשת וא"כ לא הוי מילי)

דף ע' כתבו גט ואחזו קורדייקס אין כותבין עד שישתפה עיי' בחדושי' מסכת יבמות דף נ"א ע"ב

בנב"י שאלה קי"ב שהביא הגאון אא"ז לעיל בדף ס"ו הקשה חכם אחד לפי דעת הנב"י בשליח לדבר עבירה השליחות בטל א"כ השוחט פסח על החמץ שעובר בל"ת ואפ"ה כתבו בתוס' שהפסח כשר ובשחיטת פסח בעינן שליחות ואמאי יהיה הפסח כשר וכתב הגאון אא"ז בגליון די"ל שאני התם דגלי קרא דמי כתיב לא תשחט על חמצך כדאי' פסחים דף ס"ג והוי כמו מעילה וטביחה והא דלא אמר הש"ס דהוי ב"כ דא"כ תיפשט הא דבעי במסכת פסחים שם ע"ב בדף ס"ג אין לשוחט ויש לאחד מבני חבורה וק"ל

מסכת בבא קמא

ד' ג תוס' ד"ה לפוטרו בר"ה וא"ת אמאי פשיט' לי' טפי מלשלם מן העלי' ונראה דרבא הוכיח דע"כ פטור ברה"ר דאי צרורות מחייב ברה"ר קשה ר' טרפון דמחייב שור ברשות הניזק כ"ש ויליף ק"ו משן ורגל דפטורין ברה"ר חייבים ברשות הניזק נזק שלם קרן דמחייב ברה"ר א"ד שמשלם נ"ש וקשה נימא צרורות יוכיח דמחייב ברה"ר ח"נ ואפ"ה גם ברשות הניזק אינו חייב רק ח"נ וכן כתבו תוס' לקמן דעבדינן יוכיח מצרורות אף שהוא הלכה א"ו דגם צרורות פטור ברה"ר ואף אם נימא דר"ט סובר כסומכס דמחייב בצרורות נ"ש מ"מ חכמים שהשיבו לר"ט מטעם דיו הוה להו להשיב לשיטתם ח"נ צרורות יוכיח ודוחק לומר לדבריו דר"ט השיבו וא"ל דמה לצרורות שכן לעולם אינו מחייב רק ח"נ תאמר בקרן אם הועד משלם נ"ש גם זה לא תברא די"ל דרבא בעי באת"ל יש העדאה לצרורות אמנם י"ל דהיא גופי' קשה כיון דמכח דצרורות פטור ברה"ר ש"מ דדנין להו כדין רגל ולמה לא ישלם גם מעליה כדין רגל ונראה דהרא"ש הקשה על הא דאמרינן שן ורגל פטורים ברה"ר דאורחיה הוא מה הוצרך לפרש טעמא משום דאורחי' הוא הא קרא כתיב