אהל דוד מסכתות שונות פג

דף כו מתני' הכותב טופסי גיטין וכו' אמר שמואל צריך שיניח מקום הרי את מותרת וכו' וצריכא יעויי"ש והקשה המרמ"ב מאי איצטרך לומר צריכותא הא אשמיענן חידוש גדול דאף בגדול עע"ג צריך שיניח מקום התורף ול"נ דלא בעי ש"ס לומר דאיצטרך שמואל לומר והוא ששייר מקום התורף אף בגדול עע"ג דפשיטא כקושי' תוס' דהא לאו בני כריתות ואי דמיקרי בר בריתות כשיגדל א"כ תיפשט הא דבעי ש"ס לקמן דפ"ה גבי חוץ מקדושי קטן אי מקרי קטן בר הוי' א"כ תיפשט דמקרי בר כריתות דאי לא הוה בר כריתות לא איצטרך לאשמוענן ששייר התורף דמה מהני עע"ג כי דלאו בר כריתות ודוחק לומר שמואל גופי' מספקי' לי' וגם דוחק לומר דהיא גופי' רצה לאשמוענן דקטן לא מקרי בר כריתות דא"כ הוה לאשמוענן בשאר דוכתא

ד' מח וצריכא דאי איתמר בהאי וכו' והקשה הרשב"א הלא א פלגו כמי בהכותב כל נכסיו נבנו לאחר מותו וכו' כדאיתא ב"פ יש נוחלין דף קל"ו ע"ב ומאי צריכתא דהאי ותירץ דאי פליגי בהאי ה"א בהא קאמר ר"י משים דכתיב ולביתך עיי"ש והוא פלא דבמס' ב"ב שם הקשה הש"ס זה ומתרץ משום דכל לגבי ברי' אחולי אחיל ונראה דהרשב"א הוכיח דע"כ סוגי' דהכא לא ס"ל האי סברא דאבא לגבי ברי' אחולי אחול דאל"כ היאך קאמר הש"ס בסמוך לימא כתנאי מניין ללוקח שדה מאביו וכו' רמ"א מניין ללוקח שדה מאביו ואח"כ מת אביו וכו' ומסיק הש"ס דבהא פליגי ר"מ סובר קנין פירת כקנין הגוף דמי וקשה מנ"ל זה דילמא בעלמא סובר ר"מ ק"פ לאו כקנין הגוף ושאני בהלוקח שדה מאביו משום דאבא לגבי ברי' אחולי מחיל וא"כ מסתמא הקנה לו הגוף עם הפירות א"כ ע"כ הך סוגי' דהכא ל"ל הך צריכתא דמ"ס ב"ב לכך כתב הרשב"א דסוגי דהכא א"ל צריכא אחריתא

ד' מט ע"א תוס' שור דיותר ראוי' לחייב אדם המזיק ממזיק ע"י כריית בור והקשה המהרש"א דתיפק לי' מדכתיב והמת יהי' לו ומה שמתרץ דא"כ לא הוי מחויב פסולי מקודשין קשה דהלא ממילא נשמע גם פסולי המקודשים כיון דאין המת שלו ונראה דאיתא בירושלמי ר"פ האומר ר"א בשם ר"י הרי זו עולה כל ל' יום כל ל' יום עולה לאחר ל' יום יוצאת לחולין מעילתו מהו רי"א מעילתו ברורה והנה בב"ק איתא נכסין שאין בהן מעילה וקאי אכל ד' אבות הנזיקן וגם בור שנינו שה וא"כ משכחת גם בנכסים שיש בהם מעיל' כגון שאמר שור זה עולה ל' יום וביום ל' נפל לבור דמטעם המת יהי' לו אין לפטור כיון ביום המחרת יכלה ל' יום ויהי' מותר בהנאה לכך כתבו תוס' דאפ"ה מיפטר דילפינן מאדם המזיק ובשעה שנפל לבור הוא נכסים שיש בהם מעילה

בא"ד וי"ל דאי לאו דאשכחן בחד דוכתי' וכו' וקשה דהרי כבר כתיב והמת יהי' לו וא"כ מצינו פטור גבי הקדש בבור ונראה דה"א דשאני בור דחידש הוא דמסברא אין לחייבו דשני דברים אינו ברשותו של אדם בור ברשות הרבים וה"א דאין לך בו אלא חדושו וכה"ג כתב הרשב"א ריש ב"ק בענין אם על הפתיחה חייב על הכריי' לא כ"ש לומר שאין עונשין מהדין אף דבממון עמה"ד ע"מ כיון דבור הוא חידש ה"א דאין לך בו אלא חדושו וכאן נמי ה"א דוקא בהדיוט חייב אבל לא הקדש ובזה מיושב דברי תוס' ד"ה ורע"ק וא"ת אכתי איכא למיפרך מה להדיוט שכן יפה כחו בנזקי אדם ובור והקשה המהרש"ל דהרי לר"ע קיימינן הכא ואיהו סובר כרשב"מ דרעהו אתא לחייובא ומוקי פרט למזיק רק לחומש וכן תירץ באמת במס' ב"ק ולהנ"ל ניחא דקושית תוס' הוא לר' יוסף דס"ל במס' ב"ק דף נ' ע"א דלר"ע בור ברשותו לחוד הוא דמחייב דהיינו הפקר רשותו אבל בור בר"ה פטור ולדידי' ליכא חידוש בבור ואז שפיר ממעט כי יאכל אפי' מקרן הואיל ואשכחין פטור גבי בור ותוס' לעיל דנקטו רעהו דכתוב גבי קרן בא לתרץ אף למ"ד דבור הוא חידוש ולר"ע דסובר ברשותו לחוד חייב לדידי' איצטרך רעהו לחייב בתם כ"ש להקדש

ד' נ ע"א תוס' ד"ה כיון ואביי צ"ל דסברי שעבודא ל"ד עיי' בפי' מה שמקשה משלהי מס' ב"ב ועיי' בחדושי מס' שבועות דף מ"ח מה שתרצתי

ד' נא ע"ב רש"י ד"ה כהן גדול ביה"כ יוכיח וכו' בפר ושעיר והקשה הראבן למה נקט רש"י פר הלא פר בא משלו ונראה דכוונת רש"י לפי מה שהביאו תוס' מס' מגילה דף ט' בשם הירושלמי דאם אירע פסול בכה"ג ומשמש אחר תחתיו צריך הראשון להביא הפר אע"פ שאינו משמש עכשיו וא"כ שפיר כתב רש"י כה"ג ביוה"כ יוכיח היינו בכה"ג שאירעו בו פסול ונכנס אחר תחתיו דאת בא הפר משל ראשון ואם המשמש אמר פיגול נאמן והרי לא מפסיד מידי כיון דלא בא משלו

ד' סג ע"ב אמר רב אין אשה עושה שליח לקבל גט מיד שליח בעלה עיין בחדושיו מס' יבמות דף ל"ד

ד' סד ע"ב תוס' ד"ה נערה והעלו דאפי' קטנה יכולה לקבל גיטה אף בדאית לה אב והקשה בס' אשל אברהם דלשיטת תוס' מה פריך רבא לר"נ מהא דתנן קטנה שאמרה התקבל וכו' דילמא היא גופה קמ"ל דאפי' קטנה יכולה לקבל גיטה ונראה דהמקשה שם סמך אסיפא דקתני לפי שאין הקנין עושה שליח אמאי איצטרך להאי טעמא תיפק דלא עדיף מנערה דבר שליחות היא ואפ"ה לא אלימה ידה לעשות שליח ומה שהקשה תוס' על רש"י מסוגי' דקדושין נ"ל דודאי רבה שם ס"ל דקטנה יכולה לקבל גיטה דהנה לקמן דף פ"ה בעי רבא מר"נ חוץ מקדושי קטן מהו ופשט ר"נ מהא דתנן קטנה מתגרשת בקדושי אביה אמאי וכו' אלא אתי לכלל הוי' ומקשים תוס' דילמא מיירי מן הארוסין וביש לה אב דבת הוי' היא ותירצו דהברייתא משמע בכל ענין וכ' ותי' זה לא יתכן לשיטת רש"י והרי"ף דהרי לקמן דף ס"ה קאמר ג"כ בזה הלשון וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה ואפ"ה קאמר הריף דאיירי באין לה אב דוקא לכך הוכיחו רש"י והריף דקטנה שיש לה אב א"י לקבל גיטה א"כ ע"כ לא איירי הך ברייתא ביש לה אב דאי יש לה אב ועודה ארוסה א"כ איך קתני מגרשת משמע דהיא עצמה יכולה לקבל גיטה וזה אינו אע"כ דמיירי שאין לה אב

ראיתי בפי' מס' קידושין דף מ"ד ע"ב שהקשה על תוס' דמספק' להוא בקטנה שנשאה אי אביה יוכל לקבל גיטה דהוה להוכיח דא"כ מאי הקשה הש"ס והא מדקתני סיפא וכו' הא