אהל דוד מסכתות שונות פב

האי דמצא גט אשה דאי טרפה כדין טרפה ונראה דרש"י היה קשה לו קושי' תוס' דכ"ז ד"ה הא אמר תנו תימה מנ"ל למידק וכו' וניחא לי לתרץ כדתירץ מהר"ם שיף דאף שא"צ רק לראי' מ"מ אין מחזירן דאולי גט זה מוקדם ויטרף שלא כדין והיינו לאותן לקוחות שלא ידעו מנפילת הגט ולא יטענו אייתי ראי' וסוגי' שם קאי דלא כר"י וא"כ שפיר הוכיח ר"י דיש לבעל פירות עד שעת נתינה דהיה קשה לו קושי' הש"ס בדף כ"ז ורמינהו מלא ג"כ ולא היה ניחא ליה לתרץ כתירץ הש"ס לאוקמי' דוקא באין שיירות מצוית רק ניחא ליה כקושית תוס' דאי לאו דנמלך היינו מחזירין לראי' וליכא למיחש שמא מוקדם ויטרף מלקוחת שלא ידעו מנפילה ז"א דבכל גיטין אמרינן אייתי ראיה משא"כ לר"ש עדין קשה שמא גט זה הנמצא נכתב טרם שנתן דעתו לגרשה וק"ל ובזה מיושב ג"כ מה שמקשים תוס' בדף כ"ז ד"ה ה"א וכו' ולע"ד מיושב דר"י ע"כ לא ס"ל דיש לבעל פירות עד נתינה דא"כ יקשה קושי' מהר"ם שיף וא"ל דהוכיח מכת קושית הש"ס וכהנ"ל דהא ר"י באמת מתרץ תרוצים אחרים וק"ל

תוס' ד"ה עד אבל קשה לר"י מהא דפריך ואמאי קשה לי טפי מכל גיטין ונ"ל דהנה תוס' מפרשים דכיון דיש לבעל פירות עד שעת נתינה לא הוצרכו לתקן זמן דבלא זמן כמי תביא גיטה לב"ד או לעדים ויכתבו לה שמאותו יום נתגרשה והקשה פנ"י דאפוכי מטרתא ל"ל לכתוב לה גט ועוד כתב אחר משום זמן כיון דאפשר לכתוב הזמן בגט ול"ל משום דטפי עדיף שלא לכתוב זמן כאחד ביום הנתינה דוקא כי היכא דלא תטריף בשום פעם שלא כדין מיום הכתיבה אם לא יטענו לקוחת אייתי ראי' ז"א דא"כ בכל שטרי נמי תקשה יוכל המלוה ליקח כתב מעדים מיום שנמסרו לו והכי עדיף טפי שלא יטרוף בשום פעם שלא כדין מיום הכתיבה ותירץ דבש"ח דעיקר לגוביינא לגבות ממשעבדי צריך ליכתוב זמן שהוא עיקר שטר דאל"כ לא יוכל לגבות כלום מלקוחת ע"י שטר זה ועוד שאם לא יכתבו זמן שראוי לטרוף ממשעבדי ה"ל מלוה ע"פ בשטר עכ"ל ולפי"ז מצינו לומר דלכך מיאן רש"י לפרש כפירש תוס' דקשה לו קושי' הפ"י הנ"ל ותירוצו לא ניחא ליה משום דאיתא בח"מ סימן מ"ג ס"ק א' יש מי שאומר שאם קנו אחר שראו עדים השטר כתוב וחתום טורף מהם ועיי' שם בסמ"ע דכתב הטעם משום דמשעת כתיבה עדים מפקא לקלא ובודאי שמעו הלקוחות אלא שבלא ראוהו עדים יכולים לקוחות לומר קנינו קודם הלואתו וכו' הרי להדי' דגם שטר שאין בו זמן חשיב שטר גמור לטרוף ממשעבדי משום דעדים מפקא לקלא וא"כ נסתר תירץ הפ"י הנ"ל דשפיר רשאים ליתן כתב מתי נמסר דאין זה רק לברר מאימתי יגבה אבל השטר הוא בעצם שטר מעלי' לגבות ממשעבדי וא"כ קמה קושי' הפ"י לכן מפרש רש"י דיש לבעל פירות עד נתינה וא"כ זמן כתיבת הגט לא מהני ואין לתרץ קושית הפ"י דר"י סובר עדים בחתומין זכין לו וא"כ אין ראי' משט"ח לגט וכמ"ש הפ"י בעצמו ז"א דתוס' כתבו מסכת ב"מ דף ט"ז ע"ב דאמוראי אליבה דר"י ומקצת סוברים דר"י ל"ל עדים בחתומים זכין לכך מפרש רש"י משום דזמן לא מהני מידי ול"א דמסתמא ביום הכתיבה נמסר משא"כ לבתר דאפוך הש"ס ומפרש מקצת פוסקים דאפכין קמייתא ור"ל סובר משום ב"א וקסבר דיש לבעל פירות עד נתינה א"כ מצינו למימר דבכל שטרות אמרינן מסתמא ביום הכתיבה נמסר ולא קאמר הטעם משום פרי דא"כ למה לתקן זמן הלא יכולין עדים ליכתוב מתי נמסר ועדיף טפי שלא יטריף בשום פעם מיום הכתיבה והא דתיקנו זמן בשטר ז"א דר"ל סובר כמ"ד עדים בחתומין זכין לו וא"כ מיושב קושי' תוס' דשם הסוגי' בב"מ קאי למאי דאפכינן ור"ל סובר משום ב"א ולא ניחא ליה משום פרי משום דקסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ולא יוכל להקשות מכל גיטין דעלמא משום דמסתמא ביום הכתיבה כמסור רק נפל איתרע והא דלא קאמר משום פירי דא"ב לא הוצרכו לתקן זמן רק עדים יכתבו מתי נמסור כפי' תוס' והא דתיקנו זמן בשטרות משום דבשטרות עדים בחתומין זכין לו ורש"י דמפרש משום דזמן לא מהני היינו קודם דאפיך ור"י הוא דאמר משום ב"א ולא קאמר משום פיר' דיש לבעל פירות עד נתינה וקצת אמראים סוברים דר"י לא ס"ל עדים בחתומין זכין משא"כ למסקנא ודוק

דף כז ע"א תוס' ד"ה הא אמר תנו וא"ת אמאי לא פריך אהך מתני' ליחוש שמא כתב ליתן בניסן וכו' כדפריך אברייתא דלקמן בפ"ק דב"מ ונ"ל דהר"ן כתב על האי דאיתא אלא למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה ולא קאמר בהדי' אלא לר"י משום דאיכא דאפיך להו והנה כתבו כל המחברים דגבי גט אשה לא שייך עדיו בחתומים זכין לו משום דגט חוב הוא לה אמנם איתא בפוסקים דלפעמים משכחת גט שהוא זכות כגון שזינתה תחת בעלה דאז אינה זכתה בשום דבר משל בעלה דאין לה מזונת ושום תנאי כתובה ואדרבה זכות הוא לה שמתירה אכ"ע וא"כ מיושב קושית התוס' דאמתני' לא רצה להקשות וליחש כי אולי ר"ל הוא דאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ורשב"ל אפשר שסובר עדיו בחתומין זכין וא"כ י"ל דמתני' איירי באשה שזינתה תחת בעלה דאז זכות הוא לה ושפיר טרפה משעת כתיבה משא"כ על ברייתא דמצא גט אשה שפיר מקשה דליכא לאוקמי בזונה דא"כ באין הבעל מודה למה לא יחזור לבעל דרש"י כתב הטעם משום כשתבעה הכתובה יאמר פרעתיך הלא זונה לית לה כתובה כלל אבל ר"י כתבו תוס' במסכת ב"מ דאמוראי נינהו אליבא דר"י ואיכא דסברי דל"ל לר"י עדים בחתומין זכין לו ועיין לעיל בסוגי' דשמא יחפה וק"ל

גם י"ל קושית התוס' שם דמ"ד יש לבעל פירות עד נתינה אפשר דסובר כר"ז דקאמר לקמן דכ"ז מי אמר תנו נותנין לזמן מרובה דילמא כדקי"ל לאלתר ובנמצא לאלתר לא שייך לאקשויי' הכי דדילמא ביום שנכתוב איירי וכ"כ תוס' ורבה דאמר דהא דאמר תנו מדדיק כמלך דמיירי לזמן מרובה מצינו לומר דרבה סובר דאין לבעל פירות משעת כתיבה ושפיר קטרפה אמנם מצאתי סתירה לזה דהרי"ף מביא בשם איכא מבר בותא דסוברים דהא אם יש לבעל פירות משעת כתיבה או נתינה תלי בפלוגתי אם מונין משעת כתיבה וא"כ איך א"ל דרבה סובר משעה שנתן עיניו לגרשה הלא כל מילי דמר עביד כרב ורב סובר משעת כנתינה בע"כ סובר דיש לבעל פירות עד נתינה ועיין לעיל בסוגי' דשמא יחפה וק"ל

ד' לה עיין באוהל דוד מסכת שבועות דף כ"ד ע"ב ד"ה מידי: